החיים הגנובים של קולט מרסו ומאפייה קטנה מול הנמל: יצירות מופת משובחות בהוצאת הכורסא

החיים הגנובים של קולט מרסו מאת קריסטין הרמל

קריסטין הרמל, מחברת רבי-המכר של ה"ניו יורק טיימס", חוזרת עם רומן חדש וסוחף על כייסת, צמיד שערכו לא יסולא בפז וניסיון לפענח היעלמות בת עשרות שנים.

"היא החליקה בין המוזמנים עד שהגיעה למרחק קצר מהמטרה שלה. שלושה גברים בסביבות גיל ארבעים התקרבו מהכיוון הנגדי. אחד מהם היה בבירור שיכור, כי הבירה בכוס שהחזיק שכשכה מצד לצד. בדיוק אז הביטה לינדה לכיוונה, וקולט קפאה. אם לינדה הבחינה בה, היא תיאלץ לבטל את המשימה הערב. אבל לינדה הביטה דרכה, מחפשת מישהו חשוב יותר מאישה קשישה הלבושה בצניעות. קולט גלגלה את עיניה. עבור אנשים כמו לינדה קלייבורן, הקשישים הם בלתי נראים. זה באמת הפך עבודות כמו זאת לכמעט פשוטות מדי".

פריז, 1939: שתי אימהות צעירות, קושרות קשר חברות עמוק רגע לפני שהנאצים פולשים לעירן. כשהסכנה מתקרבת, מקבלת האחת החלטה בלתי אפשרית ומפקידה את בתה בידיה של קולט, בתקווה שזה יציל את חייה. שנים לאחר מכן, בניו יורק של שנות ה-60, חיה קולט מרסו בצל הטרגדיה וסודות המלחמה. 

חיפוש אחר צמיד יהלומים עתיק מעורר מחדש שאלות על גורל הילדים שנעלמו ועל בגידות מן העבר. 

"מאוחר יותר, כשגילתה לינדה קלייבורן שהטבעת שלה נעלמה, איש לא זכר את האישה הקטנה, אפורת השיער, בשמלת הקוקטייל השחורה הסתמית שעשתה את דרכה בנינוחות לעבר היציאה בעוד צעקותיה המתגברות של הקורבן שלה עולות מרחבת הריקודים".

קולט מרסו (שהיתה נוצריה שהקדישה את עצמה להנצחת השואה) מכייסת תכשיטים מאנשים ברחובות פריז מאז ילדותה. לאמה, שלימדה אותה את משלוח היד הזה, היו רק שני כללים: קחי מהרעים ותני לנזקקים.

ואל תיתפסי.
אך לילה אחד ב-1942, הכול משתבש. אמהּ נעצרת על ידי הגרמנים ואחותה בת הארבע נעלמת במהלך המעצר עם צמיד יהלומים יקר ערך, שנתפר לכתונת הלילה שלה למשמרת.
השנים עוברות וקולט, שעזבה את פריז וגרה בבוסטון, ממשיכה לממן מוסדות צדקה בעזרת תכשיטים שהיא מכייסת מאנשים רעים. ואף שעשתה כמיטב יכולתה להשאיר מאחוריה את עברה הטרגי, חייה נכנסים לסחרור כאשר הצמיד שנעלם עם אחותה מופיע פתאום בתערוכה במוזיאון בעיר. אם קולט תצליח לגלות מאיפה הגיע הצמיד, אולי תגלה גם מה קרה לאחותה.
אבל מתברר שהיא לא היחידה שמתעניינת בצמיד, וכאשר מישהו דורש גם הוא את היהלומים, היא נאלצת להתמודד עם צללים מעברה.

"לפעמים, הדברים שאנחנו מאבדים הם אלו שמגדירים אותנו יותר מכל מה שאנחנו מצליחים לשמור".

זהו המשפט שמלווה את קולט מאותו רגע בו איבדה את משפחתה בפריז ועד לרגע שבו היא מבינה שדווקא האובדן הוא זה שדחף אותה להילחם על הצדק ועל זכרם של אלו שנרצחו. המשפט מחדד את לב העלילה לפיה הזהות שלנו נבנית מהאופן שבו אנחנו בוחרים לקום מתוך השברים.

אני אוהבת לקרא את הרמל ובזכותה גם התאהבתי בקולט - דמותו הנשית של רובין הוד...

זהו רומן היסטורי על תעלומה מרתקת נוגעת ללב, בפריז מתקופת השואה. סיפורה של קולט מרסו, שבדרכה הייחודית - גנבת תכשיטים, עזרה לממן את פעילות המחתרת הצרפתית ולא רק. ליבת הספר רצופת תהפוכות. יש בה שילוב מסונכרן של עלילות השזורות זו בזו כמו שרק קריסטין הרמל יודעת לנסח. 

הכתיבה המושלמת, הדימויים, המטאפוריות, תיאורי המקום והאנשים, האוירה המודגשת ברמזים ובאמירות נוקבות (לעיתים נוקבות וכואבות מידי) שחוברים לסיפור על אהבה והישרדות. שאלות מוסר, הכוח לשנות, אובדן ובחירות הרות גורל.

הספר מפליא לתאר כיצד רגע אחד של חוסר אונים מול המלחמה משנה את חייהן של דורות קדימה, ונע בין סמטאות פריז המורעבת לבין ניו יורק המודרנית. בלב העלילה עומד צמיד יהלומים מסתורי, שאינו רק תכשיט אלא עדות אילמת לבגידות, הקרבות ואהבת אם שאינה יודעת גבול. 

קראתי את הספר במשיכה אחת וסירבתי להסירו מידיי. כל מה שעמד על הפרק נדחה עד שקיבל משנה חשיבות. כותר הספר "החיים הגנובים" קיבל אצלי כפל משמעויות. לצד התכשיטים הגנובים היו חייה של קולט כ"מים גנובים ימתקו*"-האומנם?

קריסטין הרמל רוקמת כאן סיפור ברבדים מקבילים. סיפור על בגידה, על כפרה, על מחירה הכבד של ההישרדות וגם שואלת האם האמת תמיד משחררת, או שהיא עלולה להחריב את כל מה שבנינו? 

זהו רומן היסטורי עוצמתי שבמרכזו טרגדיה אנושית. הסיפור בוחן את גבולות האהבה אל מול מחיר ההישרדות. קולט בוחרת בניצחון המוסרי על פני נקמה. גורלה של לילאן טורף את לב העלילה ומציף את השאלה האם ניתן אי פעם לכפר על טעויות העבר. הספר שוזר מתח ותעלומה רגשית סביב נושאים של זהות וצדק היסטורי.

יצירה מרגשת שמשאירה חותם עמוק על הקורא זמן רב לאחר שסיים לקרא.

הנה לי עוד סיבה לעובדה שבשנה האחרונה התאהבתי ברומנים היסטוריים וידעתי להסביר לעצמי מדוע.

המלצה עם הערכה להרמל ולקולט מרסו.

טוסו לקרא! 

"החיים הגנובים של קולט מרסו" מאת קריסטין הרמל, הוצאת הכורסא, לרכישה לחצו כאן

מאפייה קטנה מול הנמל מאת ג'ני קולגן

"יש משהו בלחם... זה הדבר הבסיסי ביותר בעולם. מים, קמח, שמרים. ואם עושים את זה נכון, זה הופך למשהו שמאכיל לא רק את הגוף, אלא גם את הנשמה."

אם אתם מחפשים ספר שהוא כמו חיבוק חם ביום חורף, הגעתם למקום הנכון. ג'ני קולגן רוקמת כאן סיפור מעורר השראה על צעירה שמאבדת את העסק ואת הזוגיות שלה, ומוצאת את עצמה מתחילה מאפס בעיירת נמל נידחת בקורנוול.

ועוד אומר זה ממש לא ספר על אפייה אלא מסע של ריפוי דרך הידיים, הריחות והסביבה.

אחרי שהיא נמלטת ממערכת יחסים רעילה מגיעה פולי אל החוף הפחות אופנתי של קורנוול. היא שבורה וחסרת אמצעים. היכולת שלה לצמוח מהמקום הנמוך ממנו היא מתחילה הוא שמניע את הקסם של הספר ומניע  אותה לחיים חדשים. 

כדי להסיח את דעתה ממצוקותיה, מתמסרת פולי לתחביב האהוב עליה: אפיית לחם, ומה שהיה סתם תחביב מרגיע נהפך במהרה לתשוקה סוערת. היא לשה ברגש גדול, וכל כיכר יוצאת טובה יותר מקודמה. עד מהרה מחוללת פולי קסמים וטעמים משובחים תוך שילובם של גרעינים ואגוזים, שוקולד וסוכר וגם עם הדבש המקומי שהיא מקבלת מכוורן יפה תואר.

תאוריה המופלאים של קולגן את הים הסוער, המאפייה המאובקת והריח של הלחם הטרי בזמן צאתו מהתנור, גרמו לי להרגיש שאני לצידה (מכירים את התחושה שאתם נכנסים לסופר או לבית מאפה ומוצפים בבוקה ניחות של שמרים חמים ומתוקים? - ככה אני הרגשתי) 

אתם יודעים הרי, לפעמים לחם הוא האושר האמיתי (אצל חברתי למשל מאפי-בצק הם פסגת התשוקה והאושר) ופולי עומדת לתבוע מחדש בעלות על הסיכוי שלה לאושר.

קולגן מפנקת את קוראי הספר מתוך האמונה כי קריאה על אפייה אמורה להסתיים בניחוח של מאפה טרי במטבח הביתי וכותבת "אל תפחדו מהבצק. הוא מרגיש אתכם. תלושו אותו כאילו אתם מנסים להוציא ממנו את כל הדאגות של היום."

אז יש גם מתכון

500 גרם קמח לחם לבן
7 גרם שמרים יבשים
1.5 כפיות מלח
300 מ"ל מים פושרים
2 כפות שמן זית
קורט סוכר

ההכנה:

בקערה גדולה, מערבבים את הקמח, המלח הסוכר והשמרים. יוצרים גומה במרכז ושופכים פנימה את המים הפושרים ושמן הזית. מערבבים עם כף עץ עד שנוצר גוש בצק דביק שנפרד מדפנות הקערה.

מעבירים את הבצק למשטח מקומח קלות. עכשיו מגיע הרגע שפולי הכי אוהבת: לשים את הבצק בעוצמה במשך עשר דקות. מותחים, מקפלים ודוחפים עם כרית כף היד עד שהבצק הופך לחלק, גמיש ונעים למגע.

שלב ההתפחה מחזירים את הבצק לקערה משומנת קלות, מכסים במגבת לחה ומניחים במקום חמים למשך עד שהבצק מכפיל את נפחו.

מוציאים את האוויר מהבצק בלחיצה עדינה ומעצבים לצורה של כיכר עגולה או מאורכת. מניחים על תבנית אפייה עם נייר אפייה.

מכסים שוב ונותנים לכיכר לנוח עוד כ-45 דקות. זה הזמן לחמם את התנור ל22ם מעלות. 

חורצים עם סכין חדה שניים-שלושה חריצים בחלק העליון של הלחם ואופים במשך עד שהקרום זהוב ושחום. מוציאים את הלחם ונוקשים על התחתית שלו. אם נשמע צליל חלול – הלחם מוכן!

ועוד מוסיפה: "אל תמהרו. הסוד של הלחם הוא בזמן שאתם נותנים לו לנוח. ככל שתניחו לו לתפוח לאט יותר במקום חמים, כך הטעם שלו יהיה עמוק ומורכב יותר."

עפתי על הספר גם בין האזעקות והחיפזון לממ"ד. נהניתי מכל שניה. זהו ספר מושלם למי שזקוק לתזכורת שגם כשהכל קורס עלינו מסתבר שעוד ניתן ורצוי ללוש (תרתי משמע) את החיים מחדש.

הנאה צרופה! קחו אותו לחופשה הבאה שלכם גם אם היא לא עוברת בדיוטי פרי של נתב"ג.

ספר משובח!

"מאפייה קטנה מול הנמל" מאת ג'ני קולגן, תרגו תומר בן אהרון, הוצאת הכורסא לרכישה לחצו כאן