"קוראים יקרים", כותבת הרמל, "'הבת מפריז' הוא סיפורן של שלוש אמהות בשנות הארבעים בצרפת הנדרשות לקבל החלטות בלתי אפשריות כדי להגן על ילדיהן. הן מגלות עד מהרה שאין מקום בטוח בזמן מלחמה. בעודי כותבת לכם את האיגרת הזאת, בנובמבר 2023, אינספור אמהות ואבות בישראל עומדים במצבים דומים. אף אחד ואחת לא אמורים לחשוש לחייהם או לחיי ילדיהם, ולבי נשבר עבור כל מי שמתמודד עם פחדים כאלה היום".
"אנשים שואלים אותי לעתים קרובות מדוע חשוב לי כל כך לכתוב על מלחמת העולם השנייה", ממשיכה הרמל. "אחת הסיבות היא שאף על פי שחלפו כשמונים שנה מאז שהחלה, השיעורים שלמדנו ממנה רלוונטיים גם היום - ואני פשוט ממוטטת מהגילוי שבאופן מסוים ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אני מגנה בחריפות את מעשי הטרור שהתרחשו בשבעה באוקטובר 2023.
"ב'הבת מפריז' האמהות ששורדות את המלחמה נותרות עם צלקות של אובדן, צער וחרטה. אני יודעת שאלה מכם שבמרכז הקונפליקט ימשיכו להתמודד עם רגשות מורכבים עוד זמן רב בעתיד. אני מאחלת לכם שלום בארצכם ושלום גם בלבכם. דברים רבים כל כך מפרידים בינינו, בני האדם, אך בבסיסנו כולנו אנושיים. כולנו רוצים עתיד טוב יותר לדור הבא ולדורות שאחריו. ולכולנו מגיע לחיות בעולם ללא שנאה ומלחמות".
את דבריה חותמת הרמל במילים: "שולחת אהבה, קריסטין".
"הם פנו שמאלה ברחוב גוֹבּלֵה הקטן וחנות הספרים נגלתה לעיניהם משמאל. ג'ולייט פלטה אנחת רווחה. "זהו זה!" היא דחפה את העגלה מבעד לדלת והחזיקה אותה פתוחה בשביל קלוד ואחר כך בשביל מדאם לקלייר, שנכנסה פנימה בהיסוס. מדאם לקלייר הביטה סביבה, התבוננה, וג'ולייט תהתה מה היא רואה. היא ידעה שהחנות נראית כמו מבוך של מדפים, אבל היא עצמה אהבה את המקום עד מאוד. היו שם ספרים חדשים לצד ספרים משומשים - לגיל הספר לא היתה כל חשיבות. סיפורים הרי יכולים להשתייך לכל אחד מאיתנו בדרכים אינדיבידואליות, וזה מה שחשוב. אבל ברור שבעיני אחדים החנות מבולגנת וכאוטית. היא קיוותה שמדאם לקלייר אינה נמנית עם האנשים האלה." (מתוך פרק שני בספר)
פריז, 1939. האמהות הצעירות אליס וג'ולייט נעשות חברות טובות לאחר שהן נפגשות יום אחד ביער בולון היפהפה. אף אחת מהן לא יכולה לחזות אז את הצל שתטיל המלחמה על צרפת וכיצד היא תטלטל את חייהן.
כשחייה של אליס נתונים בסכנה בגלל הנאצים, היא מפקידה אצל ג'ולייט את הדבר היקר לה ביותר בעולם – בתה הפעוטה. אבל שום מקום אינו בטוח במלחמה, אפילו לא חנות ספרים קטנה ושקטה כמו החנות של ג'ולייט ומשפחתה. וכשפצצה נופלת בשכונה, החנות ועולמה של ג׳ולייט נחרבים.
עם סיום המלחמה אליס חוזרת לפריז כדי להתאחד עם בתה, אך מוצאת רק את ההריסות שנותרו מהחנות. היא מגלה שהניצולות היחידות היו ג'ולייט וילדה קטנה. היא מנסה להתחקות אחר עקבותיהן של השתיים, וחיפושה הנואש אחר תשובות מוליך אותה לניו יורק למפגש גורלי.
כשחייה של אליס נתונים בסכנה בגלל הנאצים, היא מפקידה אצל ג'ולייט את הדבר היקר לה ביותר בעולם – בתה הפעוטה. אבל שום מקום אינו בטוח במלחמה, אפילו לא חנות ספרים קטנה ושקטה כמו החנות של ג'ולייט ומשפחתה. וכשפצצה נופלת בשכונה, החנות ועולמה של ג׳ולייט נחרבים.
עם סיום המלחמה אליס חוזרת לפריז כדי להתאחד עם בתה, אך מוצאת רק את ההריסות שנותרו מהחנות. היא מגלה שהניצולות היחידות היו ג'ולייט וילדה קטנה. היא מנסה להתחקות אחר עקבותיהן של השתיים, וחיפושה הנואש אחר תשובות מוליך אותה לניו יורק למפגש גורלי.
התחברתי לדמויות הנשיות - אליס ורות, נשים עוצמתיות שחוו את אירועי המלחמה וצלחו קשיים. מזכיר לי סיפורי שואה נוספים בדמותן של הנשים החזקות שיכולות לעמוד באתגרים.
קריסטין הרמל עושה זאת שוב.
אני מכורה לכתיבה העוצמתית והרגישה שלה.
מסתבר לי שהשילוב בין אומנות ומלחמה עושה זאת, גם אם הסוף היה לי דיי צפוי...
ספר נוגע ללב ומרתק, נקרא ברצף. (היו דמעות!)
לא יכולתי שלא להעלות שוב בדמיוני סיפורים ואירועים שחווינו כאן מאז השבעה באוקטובר. מחיר השנאה!
______
"הבת מפריז הוא ספר מעולה ומטלטל, המראה שגם בזמנים החשוכים ביותר יש קרני אור, שגם אם תלכו לאיבוד תחת הכוכבים, הגורל ינחה אתכם הביתה."
- ליסה בר, מחברת רב־המכר "האישה בלהבות".
"ספריה של קריסטין הרמל הם קריאת חובה. הבת מפריז הוא ספרות היסטורית במיטבה, שבה העלילה מפיחה חיים בהיסטוריה, מלמדת ומרגשת."
- ליסה סקוטולין, מחברת רב־המכר "אתה הילד שלי"
"ספריה של קריסטין הרמל הם קריאת חובה. הבת מפריז הוא ספרות היסטורית במיטבה, שבה העלילה מפיחה חיים בהיסטוריה, מלמדת ומרגשת."
- ליסה סקוטולין, מחברת רב־המכר "אתה הילד שלי"
"הבת מפריז" מאת קריסטין הרמל, תרגום ניצה פלד. לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה