פתאום הבנתי שאני רוצה לדעת מאת זוהר אלעני
"את רוצה שאכתוב את הסיפור שלך?" שאלתי אותה כשהחלטנו להעביר אותה להוספיס בית.
"תכתבי משהו הגיוני", אמרה.
"מה זה הגיוני?" הקשיתי, אבל היא עשתה פרצוף וסובבה את הראש, כאומרת שבשלב הזה כבר הייתי אמורה להבין בעצמי.
אז הבנתי שני דברים: 1. אני זקוקה לעזרה; ו-2. הזמן שלנו הולך ואוזל כי החיים זולגים מאימא באותה המהירות שבה היא טורפת את האוכמניות שאני מקפידה להביא לה מדי בוקר. למה אוכמניות? אני לא באמת יודעת, אבל הן ככל הנראה הזכירו לה את ילדותה בכפר ברומניה. אולי היה להם שיח אוכמניות בחצר? אולי היא מכרה אוכמניות בשוק? אולי החבר הראשון שלה הביא לה אוכמניות? (עמוד 17 בספר)
סבתא, אני חייב לברוח מפה! סבתא, תעזרי לי! את כרטיס היציאה שלי מפה״, התחנן אילון ספני סבתו ששכבה על ערש דווי ונאבקה בכוחותיה האחרונים בגידול האלים שהתפשט בראשה.
כשלא הצליחה להוציא מפיה מילים סדורות ביקש אילון את עזרת אמו באיתור תעודת הלידה של סבתו הרומנייה, כדי שתסלול את דרכו לדרכון אירופאי.
כשלא הצליחה להוציא מפיה מילים סדורות ביקש אילון את עזרת אמו באיתור תעודת הלידה של סבתו הרומנייה, כדי שתסלול את דרכו לדרכון אירופאי.
בנקודה זו מתחיל מסע של שלושה דורות וחוקר פרטי אחד שתרים מסמך גורלי בתקווה שהוא יגאל את בני המשפחה מכאבם - את הנכד שחושש לעתידו במדינה משוסעת, את אימו שרוצה לגלות סוד בן שמונים שנה ואת הסבתא שחולמת לפגוש דמות מסתורית מהעבר רגע לפני שהיא עוצמת את עיניה לתמיד.
בספרה "פתאום הבנתי שאני רוצה לדעת", משתפת זוהר אלעני בלב פתוח בתחושות ובתובנות שליוו אותה במהלך כתיבתו. היא מגוללת מסע משפחתי, שהוא מסע לאומי, לגילוי האמת, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה לעצור את ההעברה הבין-דורית של דפוסי התנהגות קלוקלים. ״יכולתי להניח לסודות להישאר במקומם כפי שהיו במשך שנים״, היא אומרת, ״אבל היתה בי קריאה פנימית ובחרתי לפעול אחרת למרות הפחד, כי הבנתי שזה פוגע בילדיי ובדורות הבאים״.
אם יש לכם סוד במשפחה, או כתם שאתם מנסים להסתיר מפני הסביבה הקרובה, אתם עשויים לשנות את דעתכם באשר לתועלות שבהסתרה אחרי שתחוו דרך עיניהם של גיבורי הספר עד כמה כבד המחיר שאנו משלמים בבריאות הנפשית ובבריאות הגופנית על השתיקה.
זוהר אלעני, בעלת קליניקה לטיפול משפחתי טבעי (הומיאופתיה קלאסית, מאסטר NLP, רפואה אינטגרטיבית ומאבחנת בשיטת הנומרולוגיה), מתמחה בפחדים ובחרדות ומשלבת טיפולי גוף, נפש ורוח. היא מרצה, מנחת סדנאות, בארץ ובארה"ב יזמית ומנהלת קבוצת הפיסבוק "לקפוץ למים למרות הפחד".
קראתי את הספר מבלי שיכולתי להסירו מידי!
מכירה סיפורים רבים שעלילתם נסבה אודות סודות משפחתיים מן העבר. הדמויות המובילות מנסות להסתיר ולגלות בו זמנית, והדילמה הופכת לעלילה מרגשת רוויית זיכרונות ואירועים שמוטב שחלקם גם לא היו מתרחשים. כך גם ברומן המשפחתי הזה. הספר קולח - שמח עצוב ומרגש מאוד. לאורך כל הקריאה ראיתי לנגד עיני את אימי הקשישה (93) אבל ידעתי שלנו אין סודות.
אהבתי ויותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה