אמא, עד מתי?
"שַׁבָּת בַּבֹּקֶר
בְּכָל שַׁבָּת אִיתַי וַאֲנִי מִתְעוֹרְרִים מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר, לִפְנֵי אִמָּא וְאַבָּא, וְהוֹלְכִים בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט לַסָּלוֹן. אִמָּא מַשְׁאִירָה לָנוּ מַאֲפֶה טָעִים עַל הַשֻּׁלְחָן וְאָנוּ צוֹפִים יַחַד בַּטֵּלֵוִיזְיָה, עַד שֶׁהֵם מִתְעוֹרְרִים. בַּשַּׁבָּת הַזֹּאת הִתְעוֹרַרְנוּ מַמָּשׁ מֻקְדָּם. רַעַשׁ מוּזָר וּמַפְחִיד, שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מַהוּ, הֵעִיר אוֹתָנוּ. זֶה הָיָה צְלִיל חָזָק עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁנִּשְׁמָע כְּמוֹ צוֹפָר שֶׁל אַמְבּוּלַנְס אוֹ שֶׁל מִדַּת מִשְׁטָרָה.
אִיתַי אָחִי הַגָּדוֹל אָמַר: "זֹאת אַזְעָקָה"
אִמָּא רָצָה לַסָּלוֹן כְּשֶׁהִיא מַחְזִיקָה עַל הַיָּדַיִם אֶת לֵהּ, אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה, וְאָמְרָה: "צָרִיךְ לְהִכָּנֵס מַהֵר לַמָּמָ"ד." (עמוד 8 בספר)
השבת הזו הייתה ועדיין קשה לנו המבוגרים ולא פחות לילדים.
מה שהתחיל שם עדיין לא נגמר.
הספר נכתב מנקודת מבטה של יָהֵלִי בת השבע. יָהֵלִי מתארת בלשון ציורית את כל קשת הרגשות המתעוררים בה מהרגע שבו אביה התגייס למילואים. בהדרגה היא מסגלת לעצמה דיבור פנימי מעצים, המסייע לה להתמודד עם המצב ולפתח חוסן פנימי.
ישבתי עם תומאס נכדי הבכור (גן חובה) וקראנו את הספר. תומאס שב ושיתף על חווית הירידה למקלט בעת האזעקות בשעות הגן, סיפר כמה חשובה ההקשבה וההליכה המסודרת (אסור לרוץ) בזוגות כדי להגיע למקלט ביחד. עוד שתף כי מיכל הגננת שוחחה עם הילדים שוב ושוב ואפשרה להם לשתף בכל קשת הרגשות ולספר מה מפחיד אותם ומה קשה להם ברגעים מסוימים בבית או בגן.
אימא, עד מתי? הוא כלי מעצים המסייע לעיבוד הקוגניטיבי, הרגשי והמנטלי, של חווית המלחמה. הוא מיועד להורים לילדים שהוריהם גויסו למלחמה, ונאלצו להתמודד עם בליל רגשות בזמן קצר ועם חוסר ודאות. הספר מהווה כלי טיפולי לשימושם של אנשי חינוך המטפלים בילדים ובמשפחות בכל תקופה מאתגרת. הוא יכול לסייע לנו להתמודד עם הרגשות השונים המתעוררים בנו, לתת להם מענה.
אימא, עד מתי? מציג דרכי התמודדות והעצמה מעולמות הפסיכולוגיה החיובית, מיינדפולנס, NLP, ומציע אסטרטגיות טיפוליות מן האסכולה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT), המסייעים לפיתוח חוסן אישי. כל אלה מושתתים על חיבור לעוצמות הפנימיות ויצירת תחושת מסוגלות להתמודדות עם מצבים שאינם בשליטתנו – להוציא מהם את המיטב.
אחת האופציות המובאת בספר וחשובה לראייתי מאוד מצוטטת מעמודים 36-37 בספר: "מתמקדים בטוב." האמת החשובה היא, כי התמקדות בטוב הוא כלי שיכל לסייע לילדים ולמבוגרים כאחד.
לַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ כּוֹחַ רַב, הֵן מַשְׁפִּיעוֹת עַל הָרְגָשׁוֹת שֶׁלָּנוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ תְּלוּיוֹת רַק בָּנוּ. אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַחֲשֹׁב עַל מָה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים וּמָתַי שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים וּבְכָךְ לִבְחֹר מָה לְהַרְגִּישׁ.
אימא, עד מתי? מדגיש את כוחה של הקהילה לסייע לנו בעתות משבר ואת חשיבותה של תחושת השייכות. הוא מעודד ראייה חיובית, תקווה לעתיד ואישור להביע גם רגשות פחות נעימים.הוא מתאר התמודדות עם שאלות שהילדים שואלים ולא תמיד אנו יודעים להשיב עליהן, ומציע דרך לתווך להם מציאות מורכבת.
מצאתי את הספר ערכי וחשוב להורים, לאנשי מקצוע: מורים, הורים וגננות. בזכות ארגז הכלים שמביאה נוגה מעצם היותה אשת מקצוע מדרכת הורים ומשפחה, מנחת NLP, מטפלת הוליסטית לילדים ויועצת זוגית.
מטרת הספר מנקודת מבטה של הכותבת לסייע להורים וילדים לעבד את התקופה הנוכחית, לתת לגיטימציה לרגשות ולשינויים שמביאים איתם מצבים של חוסר וודאות, לעודד ביטוי של מגוון הרגשות בדרכים שונות ולגלות בתוכם יכולות וחוסן להתמודד עם מציאות חדשה.
ספר חשוב! ממליצה בחום!
"אמא, עד מתי"? מאת נגה הילה מותנה, איורים: דבורה נצר גרינברג, הוצאה לאור עושים היסטוריה, לרכישה לחצו כאן.
מחזיקה את הרוח
מְלַקֶּטֶת רְגָעִים שֶׁל הוֹדָיָה
מְלַקֶּטֶת רְגָעִים שֶׁל כֹּשֶׁר
וּרְגָעִים שֶׁל מְנוּחָה
מְלַקֶּטֶת הַצְלָחוֹת קְטַנּוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ
שֶׁאוּלַי פַּעַם הָיוּ בִּלְתִּי נִרְאוֹת
מִסְתַּכֶּלֶת מֵחָדָשׁ עַל הַמְּצִיאוּת
בָּהּ לוֹמֶדֶת מֵחָדָשׁ אֵיךְ לִחְיוֹת
אֵיךְ לְתַכְנֵן אֶת הַיּוֹם כְּשֶׁהַגִּבּוּי שֶׁלִּי הוּא רַק אֲנִי
שֶׁאִם יֵשׁ אֵיזֶה בַּלְתָּ"ם אָז אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ לִי רַק אֶת עַצְמִי
מְחַכָּה מִמֶּנּוּ לְהוֹדָעָה וּכְשֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ אֲנִי כְּמוֹ חוֹזֶרֶת מֵחָדָשׁ לְחַיִּים
וּמִשָּׁם מְלַקֶּטֶת רְגָעִים שֶׁל כּוֹחַ וְעָצְמָה שֶׁבְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם תָּמִיד צְרִיכִים
וּמְיַצֶּרֶת לִי מֵאוֹתָם רְגָעִים עֹגֶן שֶׁעוֹזֵר לִי לְהַמְשִׁיךְ כָּל יוֹם שׁוּב מֵהַתְחָלָה
וּמְלַקֶּטֶת שׁוּב אֶת עַצְמִי עִם הַרְבֵּה אַהֲבָה וְחֶמְלָה
כמו קודמו ספר הילדים, גם הספר "מחזיקה את הרוח" נולד מתוך תקופת מלחמת חרבות ברזל, כחלק מהתמודדות עם המציאות הבלתי נתפסת אליה נקלענו.
רבים מהשירים נגעו בי והחזירו אותי לשנים שהייתי אם צעירה בימי מלחמת המפרץ כשהתמודדתי מאותגרת, נעה בין ייאוש לתקווה. מי שעשה זאת באופן נוגע במיוחד היה השיר שפתח את הספר: מזמור ללוחמת והשיב אותי אל מול המציאות הבלתי הגיונית של נשות הלוחמים, אלו שעד לפני "רגע" היו אבות שניהלו תא משפחתי נורמטיבי (ככל שניתן במציאות הישראלית כפי שאני מכירה אותה כבר 66 שנה....) ומאז השבעה באוקטובר לבשו מדים ויצאו למלחמה.
מִזְמוֹר לַלוֹחֶמֶת
כְּשֶׁתַּחְזֹר מֵהַמִּלְחָמָה,
אֲנִי כְּבָר לֹא אֶהְיֶה אֲנִי, וְאַתָּה לֹא תִּהְיֶה אַתָּה.
כְּשֶׁתַּחְזֹר מֵהַמִּלְחָמָה,
תְּגַלֶּה שֶׁלָּקַחְתִּי אֶת כָּל הַתַּפְקִידִים שֶׁלְּךָ.
יֵשׁ לְךָ לֹא מְעַט כָּאֵלּוּ
וַאֲנִי לָקַחְתִּי אוֹתָם עַל עַצְמִי.
אַתָּה עוֹשֶׂה הָמוֹן, בֶּאֱמֶת,
וְזֶה כָּל כָּךְ מֻרְגָּשׁ כְּשֶׁאַתָּה שָׁם וְלֹא פֹּה אִתִּי.
פִּתְאוֹם אֲנִי עוֹשָׂה הַכֹּל
אֲנִי אִמָּא, אֲנִי אַבָּא
אֲני one woman show
לִפְעָמִים זֶה קָשֶׁה וּמַתִּישׁ וְלִפְעָמִים זֶה מְמַלֵּא בְּגַאֲוָה
זֶה נוֹתֵן לִי תְּחוּשָׁה שֶׁל כּוֹחַ וְעָצְמָה.
כְּשֶׁתַּחְזֹר מֵהַמִּלְחָמָה,
תְּקַבֵּל אִשָּׁה חֲזָקָה וְעַצְמָאִית יוֹתֵר,
תְּקַבֵּל אִשָּׁה אַחֶרֶת.
כְּשֶׁתַּחְזֹר מֵהַמִּלְחָמָה
תְּקַבֵּל לוֹחֶמֶת.
כל אישה, ובטח כל אשת איש שיצא למילואים במלחמת חרבות ברזל ובמלחמות/מבצעים שנאלצנו לעבור במהלך השנים מאז קום המדינה, תוכלנה להזדהות עם הקושי, הדילמות, הפחדים, הכאוס הפיזי והרגשי והדילמה מה יקרה ביום שאחרי כאשר הוא ישוב למציאות ויצטרך להשתלב בשגרה החדשה שנוצרה בחלוף הימים מאז עזב אל שדה הקרב.
"מחזיקה את הרוח" מאת נגה הילה מותנה, הוצאה לאור עושים היסטוריה, לרכישה לחצו כאן
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה