השבוע הגיע לסיקור הספר "שוקולד לארוחת בוקר" מאת נירית צוק - חוקרת תרבות הילד והנוער, ואני צללתי לתוכו עם חיוך ונחת מהמחשבה שכמה טוב לי שאני כבר אחרי... הילדים שלי בגרו והם הורים בזכות עצמם. דילמת השוקולד ודומייה עולה בביתם שוב ושוב. רואה את הבת שלי מתמודדת מול איזון המתוקים של הקטנים ויודעת שהכל מתחיל ונגמר בהצבת גבולות.
בגילוי נאות אומר שאני מכירה את נירית צוק ואני חלק מצוות הכותבים באתר "עשר פלוס" שבניהולה למעלה מעשור.
ואתם?
מתי בפעם האחרונה נהניתם מההורות שלכם? מתי אמרתם לילדיכם שהם יכולים לאכול מה שבא להם, לקום בעצמם לבית הספר, לבחור את החופשה המשפחתית? מתי בפעם האחרונה החלטתם לנתץ את כל מה שלימדו אתכם על הורות, ולהתחיל הכול מחדש?
נירית צוק, חוקרת תרבות הילד והנוער, אימא לשלושה ילדים, ניסתה להיות אימא “מושלמת”, כזו שמקפידה על כל הכללים ומקיימת את כל תפקידי ההורות בשמחה (מסיעה, מכינה, מארגנת, מייבשת ותולה), אך במשך כל הזמן הזה ניקר בה הספק: האם זוהי הדרך הנכונה ליצור מערכת יחסים חיובית וקרובה עם ילדיה? האם כך יגדלו להיות מבוגרים עצמאים?
הספק הלך וגדל עד שהיא החליטה לשנות כיוון ולערוך ניסויים בביתה. בניסויים אלו, שבהם השתתפה כל משפחתה, היא בדקה את כל האמירות והכללים המוכרים לכולנו מתחום ההורות: הצבת גבולות, קבלת אחריות, ניהול זמן, עצמאות ועוד.
לאורך הספר מציעה צוק טעימה מהניסויים המפתיעים והמשעשעים שערכה ולצידם מוסיפה הזמנה לנו הקוראים להשתתף במסע חווייתי שמטרתו “לצאת מהריבוע” שלנו כהורים. כל פרק בספר מציג סיטואציה מוכרת מחיי המשפחה בצורה סיפורית וקלילה, מעלה סימני שאלה סביב מושגים המוכרים לנו בשגרת יומנו כגון הסעות, שיעורים, תפקידים בבית, מסכים, ומציע ניסוי קצר וחשיבה אחרת, קטעי מחקר רלוונטיים ושאלות מכוונות להורים.
לא מובטחים כאן מהפכים דרמטיים, אבל בהחלט יתחוללו שינויים קטנים בתחושות שלכם ובדינמיקה בבית, והכול כדי להגיע בסופו של דבר למה שכולנו רוצים – חיים טובים יותר, תוך איזון משפחתי ותקשורת חיובית עם הילדים.
נירית צוק היא חוקרת תרבות הילד והנוער, בעלת תואר שני במחקר תרבות הילד והנוער מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני נוסף בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, מרצה בבתי ספר ובארגונים, עיתונאית מזה עשרים שנה ובעלת טור קבוע בערוץ ההורים של ynet.
בנובמבר 2011 הקימה את אתר “עשר פלוס” במטרה לסייע להורים ולאנשי מקצוע בנושא גיל ההתבגרות החדש, המתחיל היום בגיל תשע ונמשך עד גיל שלושים.
נירית צוק, חוקרת תרבות הילד והנוער, אימא לשלושה ילדים, ניסתה להיות אימא “מושלמת”, כזו שמקפידה על כל הכללים ומקיימת את כל תפקידי ההורות בשמחה (מסיעה, מכינה, מארגנת, מייבשת ותולה), אך במשך כל הזמן הזה ניקר בה הספק: האם זוהי הדרך הנכונה ליצור מערכת יחסים חיובית וקרובה עם ילדיה? האם כך יגדלו להיות מבוגרים עצמאים?
הספק הלך וגדל עד שהיא החליטה לשנות כיוון ולערוך ניסויים בביתה. בניסויים אלו, שבהם השתתפה כל משפחתה, היא בדקה את כל האמירות והכללים המוכרים לכולנו מתחום ההורות: הצבת גבולות, קבלת אחריות, ניהול זמן, עצמאות ועוד.
לאורך הספר מציעה צוק טעימה מהניסויים המפתיעים והמשעשעים שערכה ולצידם מוסיפה הזמנה לנו הקוראים להשתתף במסע חווייתי שמטרתו “לצאת מהריבוע” שלנו כהורים. כל פרק בספר מציג סיטואציה מוכרת מחיי המשפחה בצורה סיפורית וקלילה, מעלה סימני שאלה סביב מושגים המוכרים לנו בשגרת יומנו כגון הסעות, שיעורים, תפקידים בבית, מסכים, ומציע ניסוי קצר וחשיבה אחרת, קטעי מחקר רלוונטיים ושאלות מכוונות להורים.
לא מובטחים כאן מהפכים דרמטיים, אבל בהחלט יתחוללו שינויים קטנים בתחושות שלכם ובדינמיקה בבית, והכול כדי להגיע בסופו של דבר למה שכולנו רוצים – חיים טובים יותר, תוך איזון משפחתי ותקשורת חיובית עם הילדים.
מסירה את הכובע שלא לומר מעריצה את נירית על היכולת להתמודד עם חלק מהניסויים שהפעילו בי המון תהיות ושאלות איך הייתי אני מתנהגת.
בפרק 10 הוזכרה סוגיית האלכוהול. האמת היא שבני הנוער יכולים להשיג אלכוהול בדרכים שונות. ולכן חשובה שיחה משותפת תוך הדגשת חוקי הבית בכל שקשור לאלכוהול.
במקרה שלי נהגנו במקביל בשני משורים. בהתחלה שוחחנו וכאשר כל אחד משנים הגיע לגיל 18 רשמנו אותו לקורס ברמנים במטרה ברורה שילמדו את ה"תורה" בצורה מסודרת. יכולה להודות שהגישה של שניהם נשאה פרי והם יודעים להתנהל נכון ובצורה אחראית מול אלכוהול מאז ועד היום.
הסיטואציה המוזכרת בפרק 13 בספר - מי אחראי ללו"ז? נסבה בהעברת האחריות להתנהלות היומית אל הילדים. אין ספק שראיתי בה אתגר שתוצאותיו אינן צפויות מראש. כך היה גם בתא המשפחתי של נירית.
לא ארחיב כאן בתוצאותיו של הניסוי, אך אדייק בחשיבות העברת האחריות האישית בהתאם לגילו של הילד.
דומה כי נירית צוק חקרה כמעט כל נושא אפשרי הקשור בילדים ובני נוער מולם מתמודדים ההורים בשנים אלו.
הסוגיות שהפכו לניסויים ונוסחו נפלא בהומור, ובו בזמן ברצינות רבה כללו את גם הדילמות הבאות:
מה מידת האחריות של הילדים לנטילת חלק במטלות הבית
מהו המינון הנכון בצריכת מזון בריא וממתקים
מי אחראי להגיע בזמן לחוגים, לבית הספר?
איך למנן את צריכת המסכים?
מי אחראי להכנת שעורי הבית?
מה עושים בחופשה המשפחתית כדי שכולם יהיו מרוצים?
למה מעלים לרשתות החברתיות רק את מה שיפה ומושלם בחיינו?
עד כמה נכון להשתעבד למותגים
חיים בשמירה על איכות הסביבה ועוד.
המסקנה הכוללת אליה הגעתי בסופו (כמה לא מפתיע...) היא ששיתוף פעולה והדדיות בין ההורים לילדיהם הוא שישא פרי בחיי היום יום.
"הגיע הזמן שאנחנו ההורים, לא נחכה עוד. מצד אחד נבין שאין שלמות ואי אפשר להיות מאושרים 24/7, ומצד שני נדאג לכך שילדינו יהיו מאושרים בבסיסם, בפשטות.
הגיע הזמן שהם יבינו שכדי להיות מאושרים לא צריך לטוס לחו"ל, להתלבש יפה או להזמין מיליון אנשים. מספיק שנקיים סוג של שגרה, ובכל הזדמנות נחבק אותם חזק ונלחש להם: "אני ממש ממש אוהב/ת אותך" (עמוד 244 בספר)
אהבתי את הספר מאוד אני ממליצה לכל הורה ואיש מקצוע לקרא בו ולהעשיר את ארגז הכלים בהתנסות וביום יום.
נירית צוק היא חוקרת תרבות הילד והנוער, בעלת תואר שני במחקר תרבות הילד והנוער מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני נוסף בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, מרצה בבתי ספר ובארגונים, עיתונאית מזה עשרים שנה ובעלת טור קבוע בערוץ ההורים של ynet.
בנובמבר 2011 הקימה את אתר “עשר פלוס” במטרה לסייע להורים ולאנשי מקצוע בנושא גיל ההתבגרות החדש, המתחיל היום בגיל תשע ונמשך עד גיל שלושים.
"שוקולד לארוחת בוקר" מאת נירית צוק , ספרי ניב, לרכישה לחצו כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה