החיים הם לא ריטריט והשמש לא מעניינת אותי - שני ספרי נשים על נשים ששווה לך להכיר!

 החיים הם לא ריטריט והשמש לא מעניינת אותי - הם שני ספרי נשים על נשים ששווה לך להכיר!


ג'מה היא מורה רוחנית מצליחה עם וילה מפוארת, גינה פורחת וספר טרי על "האושר שבזוגיות".

בגיל חמישים, אשליית הלה לה לנד מתנפצת לה לרסיסים והיא נותרת בלי זוגיות, בלי כסף ובלי רוח במפרשים. ג'מה נאלצת לעבור לדירה שכורה עם קירות מתקלפים ולהתפרנס מעבודה קפקאית נטולת מעוף. למגינת ליבה, היא מגלה שקשה לעשות מדיטציה כשהאוטובוס מאחר והחשבונות מצטברים.

ג'מה התקשתה להבין מדוע, דווקא עכשיו, כשכל הכוכבים הסתדרו במסלול, יואל היה חייב להרוס את כל מה שבנו יחדיו.

"שילך להזדיין." אמרה מירב.
"השאלה עם מי? עם מי?"
"בואי נברר בעצמנו. אני בטוחה שיש לו מישהי. גברים לא עוזבים את הבית סתם כך!"
"איך את כל כך בטוחה? אולי סתם נמאס לו ממני."

כל מהותו של יואל שידרה יציבות - החל מהמבט הכחול והידעני הנשקף מזגוגיות משקפיו, דרך דיבורו הרגוע וכלה באריזת הבגדים המגוהצים שעטפה את גופו התמיר. הרי לא אחת התבטא בזלזול גמור בנוגע למגפת הגירושין, תוך שהוא מייחס את האחריות להידבקות באופיו הרופס של אחד מבני הזוג ומאשימו בהיעדר משמעת עצמית.

"זאת לא סתם תיאוריה," מילאה מירב את הדממה שמעבר לקו. "גברים עוזבים את הבית אך ורק למען נשים אחרות. המניאק כפוי הטובה החליט לפרק במו ידיו משפחה חמודה אחרי שגידלת את הילדים לתפארת מדינת ישראל והיית אישה טובה ונאמנה. נעקוב אחריו ונגלה את הסיבה."

הכול כושל, לרבות ריטריט אומלל שהיא מנסה לארגן, שלא לדבר על מערכת יחסים עם מורה רוחני שמתעקש על פוליאמוריה ועסקים מפוקפקים. ג'מה מיטלטלת בין ארץ הקודש וערמות החול ליערות הפסיכדליה של האמזונס, בין מטופלים נרגנים לערמת הכלים.
החיים הם לא ריטריט, סיפרה השני של מאיה שרון וולף, הוא רומן מהנה, בועט ומלא בחוכמת חיים.

שנאתי את גיל המעבר. גם אצלי התפרקו יסודות החוסן שהכרתי 50 שנה. יצאתי לחפש את עצמי בתוך עצמי. (לא התגרשתי ובעלי לא חיפש דרכים לעזוב את הבית - הקשיים היו שלי קודם כל עם עצמי)

זו לא קלישאה - יש דבר כזה " משבר אמצע החיים. זה קורה לנשים וזה קורה לא פחות גם לגברים. תופעות גיל המעבר בקרב גברים מדוברות פחות, אבל הן כאן לא כדי לעזוב.

בעשור האחרון קראתי ספרים רבים שנכתבו על ידי נשים כשלב העלילה אישה - אם - אחות ובכל פעם כמו גם הפעם נוכחתי לגלות אותי מחפשת את עצמי בדמות. 

כמי שמנהלת חיי מודעות ומקדמת התפתחות אישית לאורך שנים, וכמי שחוותה ריטריטים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, מצאתי את הספר שנון , מעורר שאלות שהמענה עליהן נמצא אצל הקורא. (לכל קורא יש את התשובות שלו) 

איזה כייף שכבר חציתי את גיל המעבר...

המלצה עם אמפטיה חיוך וחיבוק!

"החיים הם לא ריטריט" מאת מאיה שרון וולף, לרכישה לחצו כאן

השמש לא מעניינת אותי מאת יעל טבת קלגסבלד

"היום הבת שלי היא אחת הנשים המפורסמות ביותר בישראל, שלא בטובתה. היא אישה ששכנים ותיקים שלה לא אומרים לה שלום בבוקר, שכל מי שהכיר אותה רבע שעה בגן, ישב לידה בבית הספר היסודי או למד איתה באוניברסיטה רואיין כעד מומחה לאופי שלה. מי שהיה איתה במקרה במטוס, חצה מולה את הכביש או עמד מאחוריה בתור לכספומט, נשאל באיזה שלב כבר אפשר היה להבחין שפרופסור שי מלאכי היא נוכלת מסוכנת? האם היא אישה נחמדה? איך בעלה? בנותיה? היא עדיין נשואה? ועוד שאלות מטומטמות ששואלים במצבים כאלה אנשים שאין להם מושג על מה הם מדברים" (עמוד 13 בספר).

אם בבוקר לא בהיר אחד מודיעים לך שהבן או הבת שלך - פושעים, מה את עושה? מאמינה? תוהה בינך לבינך מה תרומתך לאירוע? מבררת עם עצמך מה מידת האחריות שלך כהורה למה שקרה? שואלת "מאיפה זה בא?". את לא קורסת. זה לא הזמן, אפילו שאת כבר מבינה שהחיים שלך, אלה שהכרת, הם היסטוריה. את מתעשתת כי המשפחה שלך זקוקה לך איתנה ומתפקדת בבוקר הבא ובאלה שיבואו אחריו.

אולי בשלב מסוים מציעים לך להצטרף ל"אלמלא" ואת עושה מהלך נבון ומצטרפת.
"אלמלא" היא קבוצת תמיכה לאימהות כמוך.
מה זה אימהות כמוך?

"אימהות לילדים שכשלו, מעדו, טעו, עברו עבירה כתוצאה מצירוף מקרים גרוע או שיפוט שגוי או שניהם גם יחד, אבל אין להם נשמה עבריינית," אומרת מייסדת הקבוצה. "עולם הפשע הוא לא הזירה שלהם, הם לא פושעים."

לשֵם הקבוצה, היא מסבירה, שני מובנים: האחד: שאלמלא קרה כך וכך, מה שקרה לא היה קורה ולא היית במקום שבו את נמצאת היום. והשני: צירוף שתי המילים הראשונות מ"אל מלא רחמים". ומי כמונו יודעות עד כמה אנחנו זקוקות לקצת חמלה אלוהית.

יעל טבת קלגסבלד מביאה את סיפוריהן של שלוש אימהות לא שגרתיות לילדים לא שגרתיים, בשלוש נובלות שונות אך שזורות זו בזו. כל אחת מהן מספרת את סיפורה האישי בגוף ראשון מתוך נקודת מבטה ותפישת עולמה. בעולם של שחור ולבן ושיפוט מהיר הן מביאות עימן מורכבות מעוררת מחשבה ואפילו אהדה.

חברות "אלמלא", אימהות כמותן, לא תמיד מקבלות את גרסתן. הן מציגות להן שאלות, מתווכחות עימן וביניהן, בוכות, צוחקות, ולמרות קריסת עולמן ממשיכות להיות שוחרות חיים ומקוות למחר טוב יותר.

יש משהו בכתיבה של נשים שיוצרת בי רגשות פנימיים בעיקר כאשר מדובר בשילוב עם אימהות.

ההתבוננות על דמותו של ילד לא שגרתי היא התבוננות סובייקטיבית וזה  מה שעורר בי מידה של השלכה פנימה ממקום של האמא שאני. הספר מביא שלושה סיפורים שכל אחד מהם מפגיש את האם ואת הקורא עם תהום עמוקה ממנה צריך לקום ולהתאושש.

השמש לא מעניינת אותי מביא שלושה סיפורי התמודדות עטופיי חמלה ותקווה דרכם ובאמצעותם יכולתי להציץ לתוך הנפש פנימה, ולזכור שוב שהחיים שלנו נעים במנעד רחב שבין שחור לבין לבן. 

אהבתי את  החיבורים העמוקים ל"אני" של האימהות. הבחירות הנכונות והפחות נכונות שעיצבו בסופו של דבר מסע חיים אישי של כל אחת מהן. 

דומה כי כשחלמתנו להיות אימהות, לא פגשנו בחלום תסריטים פוצעים של טעויות קשות שילדינו ישגו בהן במהלך החיים.

בכתיבה עוטפת עומק רגשי, מפגישה טבת את הקורא ובעיקר את הקוראת, עם מכאובים לא צפויים. 

גם אם אינו מכוון לנקודת המוצא הראשונית, מפנה הספר מבט לטבע האנושי ומקדם חשיבה פנימה.

ממליצה מאד.

יעל טבת קלגסבלד היא סופרת, עיתונאית ופזמונאית ישראלית. בעברה הייתה עורכת וכתבת אופנה בעיתון "הארץ" ולאחר מכן בעלת טור אישי במוסף "סגנון" של "מעריב". במהלך שנות השמונים הגישה את פינת האופנה "מתאים לי", במסגרת התוכנית זהו זה!, ששודרה ברצועת שידורי טלוויזיה החינוכית

"השמש לא מעניינת אותי"  מאת יעל טבת קלגסבלד, הוצאת כנרת זמורה, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

מלכת השוקולד ואינסוף שיברונות לב קטנים - ספרים חדשים בהוצאת כנרת זמור

 

"שלום, נעים מאוד, אני טל," כך אציג את עצמי בתיכון החדש! אולי טלי, כן! טליה החדשה והמשודרגת! טליה שליבה ופיה שווים, ולא טליה שנוגעת בעצמה וחושבת כל היום על בנים, אבל עושה כאילו היא מתפללת. בוקר בוקר אני יושבת באותה פינה באולם הענקי שהוסב לאולם תפילה. המקום הקבוע שלי ליד החלון, צמוד לווילון הארוך שמוסט הצידה ונותן לי מסתור. יעלי שומרת לי עליו, היא תמיד מגיעה לפני. אני שוכחת לפעמים שאני נכנסת אל אולם התפילה, שפתי לעומת זאת, עדיין נעות, כמו של כולן ובאיזשהו שלב אני מתרוממת לקידות, לאותו ריקוד אלילי. אני רוצה את יעלי איתי אבל באותה נשימה, אני רוצה להיות חדשה.

ברומן מלכת השוקולד ניצבת גיבורה שנולדה לעולם מלא אמונה, וגדלה בישראל של שנות התשעים. כשהיא בוחרת לעבור לתיכון החילוני בעיר, היא מגלה את המורכבות של החיים החברתיים, העמידה על הבמה חשופה באור הזרקורים, התנסויות מיניות ראשונות, ובעיקר - ענן האשמה בצורת עשרת הדיברות שמלווה אותה... לכל מקום.

"אחר צהריים אחד, הייתי כבר בת אחת־עשרה בערך, לבד בבית, אמא הייתה בדרכה חזרה מהעבודה. רוח מבקרת במרפסת, נושפת על וילון השמנת בסלון שהופך לגברת עם שמלה מפוארת. אני נתקלת בשולחן הקטן לצד הכורסה של אבא והספר שהוא קורא נופל בחבטה. אני מרימה אותו, בחרדת קודש, ממהרת להחזיר את הסימנייה למקום הנכון, מציצה בכריכה ובשם הספר ואז פותחת אותו בעדינות וקוראת את המשפט הראשון: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה — אומללה בדרכה שלה". אני זוכרת בדיוק מופלא את היום ואת המשפט הזה, שגרם לי לעצור ולהבין שאני לא יכולה לשייך את המשפחה שלנו לצד המאושר, מה שאומר שאולי אנחנו שייכים לצד השני. אני מניחה את הספר בחזרה, מנסה לדייק את תנוחתו.

כולם מציינים סביבה ללא הרף "אין לה כלום", אולם היא מרגישה שמשהו פגום מיסודו, בלי יכולת להצביע על מקור הכאב. היא הולכת על הקו הדק והפרוץ בין הילדות לבגרות, בין הצורך לחשוף הכל, לבין הרצון להיעלם, טליה קרובה לאסון.

"אני יודעת פתאום, זה כאב שונה ממה שאני מכירה. כאב אפל, מתקרב אל כל חלקה בתוך הגוף שלי ופתאום, בבת אחת, אני לא יכולה יותר. אני חייבת שזה יעבור, עכשיו! לא חשוב מה ואיך, אני בסכנה גדולה."
זהו רומן חניכה אמיץ וחושפני ובו מבט נוקב גם אל תוך החרדה, התנהגויות מסוכנות והתנסויות של גיל הנעורים" 

.

חציתי את גיל הנעורים כבר בשנות השמונים של המאה שחלפה. עשור לפני סיפורה של מלכת השוקולד. 

יש משהו בגיל הנעורים שנצרב בך עוד שנים רבות גם אחרי שחצית מעברים ותחנות גיל, ואם לא אצל שכמותי, אז בטח שאצלי.

סיפורה של טליה מלכת השוקולד החזיר אותי לשם. היום אני סבתא עם נפש של נערה המתבוננת על תקופת גיל העשרה במבט בוגר. שבה אל המראות, האירועים והחוויות שהפכו להיות חלק ממני. 

כמה מאתגרים היו חיי התיכון של טליה. המעבר לבית ספר חילוני וההתאקלמות באורח החיים והחברה מתוארים בעלילה נוגעת ללב. הכתיבה כשרונית קולחת ומדויקת הרבה מעבר לספר ביכורים בוסרי. 

ספר קיץ קליל ומהנה מאד. 

מלכת השוקולד הוא ספר הביכורים של רחלי ונג בר־לוי, בוגרת בית צבי ולימודי פסיכודרמה, בעלת תואר בהצטיינות בספרות ומאסטר במחקר תרבות הילד והנוער. רחלי היא אשת תוכן בנושא עידוד הקריאה ובעלת הבלוג הדיגיטלי "הספרנית חיה בסרט".

"כבר בנוסח הראשון של כתב היד שקראתי, ולאחר מכן בעוצמה גדלה והולכת, הצליחה המחברת לשמור על אינטימיות, על מקוריות, על רעננות, על מתח פנימי ההולך ומתעצם מעמוד לעמוד. זהו ספר החתום בחותמה של אמת ספרותית ואמנותית גדולה." - חיים באר

מלכת השוקולד מאת רחלי ונג בר־לוי, כנרת זמורה-דביר לרכישה לחצו כאן

אינסוף שיברונות לב קטנים מאת מיכל פיטובסקי

"דייטינג זה כמו הליכה במבוך. על קירותיו תלויות תמונות כמו בגלריה או במוזיאון. את חולפת על פני התמונות ומתחילה לדמיין את עצמך בתוכן. התמונות הולכות ומציירות לך מי זה האדם שמולו את נמצאת, או מי את יכולה להיות איתו.
ואז את מגיעה לחדר האחרון, שאין בו עוד מעברים. זהו חדר שיש בו רק פתח אחד, הפתח שממנו נכנסת. החדר שהוא המבוי הסתום, הפרידה. ברגע הראשון את בשוק. כבר התחלת להאמין שפיצחת את המבוך המזדיין הזה. את יכולה לבכות. את יכולה לדפוק את עצמך כנגד הקיר. את יכולה לשבת על הרצפה כמו ילדה ולסרב לזוז משם. אבל כמו ילדה, את גם תביני בסוף שאת לא יכולה להישאר. שאת מוכרחה לצאת. אחרת תגוועי ברעב שם. זה יכול לקחת שבועיים וזה יכול לקחת שנתיים, אבל את מוכרחה לצאת.
ואם חשבת שאותו חדר אחרון, אותו מבוי סתום, הוא השלב הגרוע מכול, ולפחות הוא מאחורייך, אז הנה החדשות הרעות: הוא לא. השלב הגרוע ביותר הוא ההליכה בחזרה, הליכה שפופה ואבלה במסדרון ההוא שפסעת בו בתחילה. את רואה את אותן תמונות שראית קודם, אבל הן מנופצות. הזכוכית של מסגרתן עשויה מרסיסים מטים לנפול והציורים קרועים, מתגוללים על הרצפה כמו אשפה. בכל זאת את מסתכלת על השברים בניסיון להבין למה. מה השתבש. במה טעית. במה הוא טעה. חיבוטי נפש עקרים שאין לך מנוס מלעבור כי יש רק דרך אחת החוצה, דרך המסדרון" (עמוד 8 בספר).

לכאורה, למעין ולנועם יש 90% התאמה. שניהם למדו ספרות השוואתית, יש להם טעם זהה במוזיקה רגשנית ושניהם ביסקסואלים. בפעם הראשונה שהאפליקציה מפגישה אותם, אי־אז בתל אביב של שנת 2013, נועם לא מוצא חן בעיני מעין והיא מתחמקת מחיזוריו, אבל הגורל יוכיח לה שהאלגוריתם לא טעה. 

כשרגשותיה של מעין יתהפכו, היא תגלה שהם כמו חיות נדירות מאותו מין שלפתע מצאו זה את זה. דווקא אז נועם נבהל מעוצמת הקשר ביניהם ומסיים אותו, ומעין מרגישה שהיא שוב נופלת לאותן תהומות מוכרות ולשאלות שרודפות אותה שנים: למה היא תמיד מתאהבת במי שלא יכול להחזיר לה אהבה, והאם זה בכלל יכול להיות אחרת?

האמת היא שמעולם לא הייתי בעולם הדייטינג. מאז נעורי במושב הכרתי את מי שהיו בני הזוג שלי בסביבה הטבעית בה חייתי. במושב, בשרות הצבאי בסיני בלימודי התואר ברמת אביב. כך גם הגעתי בסופו של דבר  לזוגיות שהפכה לתא משפחתי עם ילדים ונכדים. השנה נציין 41 שנות נישואין ועוד שנתיים לפני.

מכירה מקרוב את מי שחווים את עולם הדייטינג נשים וגברים ויודעת שההתלבטות, הקשיים, המפגשים והאכזבות. אינסוף שיברונות לב קטנים הוא קומדיה רומנטית סקסית וחכמה, שבמרכזה דמויות כובשות המזנקות מהדף במלוא חיותן. מיכל פיטובסקי רוקמת עלילה נטולת מאמץ ומכמירת לב, שתזכיר לנו כמה החיצים של קופידון דוקרים, ושצריך לעבור אינסוף שיברונות לב כדי למצוא אהבה שלמה.

כייף לקרא לחייך גם ברגעים שהשברונות הם חלק מהחיים.

ספר מרתק לכל מי שחיפש אהבה והבין שהדרך אינה פשוטה אך תמיד יש תקווה.

ספר קיץ בהמלצה.

מיכל פיטובסקי היא סופרת ומרצה. זהו ספרה החמישי. ספריה הקודמים זכו בפרס "פרדס" מטעם הספרייה הלאומית ובפרס שרת התרבות על שם דבורה עומר. בשאר הזמן היא יוצרת תוכן ברשת, אמא לשני בנים ומתגוררת איתם ועם בן זוגה בגבעתיים.

"אינסוף שיברונות לב קטנים" מאת מיכל פיטובסקי הוצאת כנרת זמורה לרכישה לחצו כאן 

ריקי ברוך

"אהבה מחרוז ראשון" - ספר חדש מאת עו"ד בני דון-יחייא לראשונה בחרוזים

אני עוקבת אחרי משנתו ופרסומיו של עו"ד בני דון-יחייא כבר שנים רבות. 

עו"ד בני דון-יחייא, מי שפרסם מבחר מכובד של ספרים מקצועיים בתחום הנישואין, המשפחה והגירושין משיק בימים אלו את ספרו ה-15: "אהבה מחרוז ראשון". ייחודו של הספר שהוא כולל ריכוז של מבחר אמירות ותובנות שרובן פרי עטו המקיפות את כל היבטי הזוגיות, הנישואין והמשפחה והמתובלות בהומור וכולן מוגשות לנו לראשונה בחרוזים.

בְּסִפּוּר הַזּוּגִיּוּת סוֹד הַהַצְלָחָה

מִסְתַּכֵּם בְּמָבוֹא:

הַקָּם לְאוֹהֲבֵךְ - הַשְׁכֵּם לְאוֹהֲבוֹ.

הַמַּעֲטֶפֶת הַמְּשֻׁתֶּפֶת 

לְזוּג מִשָּׁמַיִם:

וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת

עַל פְּנֵי הַשְּׁנַיִם.

מוֹחוֹ שֶׁל אָדָם פּוֹעֵל וְחוֹשֵׁב

מֵהֲגִיחוֹ לְעוֹלָם וָעֶד שֶׁהוּא מִתְאַהֵב. (עמוד 11 בספר)

בספר החדש 40 מדורי תובנות שימושיות בחרוזים המקיפות את כל היבטי הזוגיות, הנישואין והמשפחה ומתובלות בהומור רב ושובב. ישבתי על קפה קר וחגגתי את רגעי האסקפיזם הנפלא ממאנת להקשיב לחדשות המאתגרות שפוקדות אותנו בימים אלו.

הספר מעניק לקוראי נקודת מבט פחות מקובלת. סוג של התבוננות ריאליסטית שונה, קלילה ובגובה העיניים על הייחודיות ביחסי המינים ומאיר באופן הומוריסטי ומציאותי את הנושאים שמעסיקים את כולנו: אהבה, נישואין, משפחה, הומור, ילדים, טיפים לזוגיות, מריבות, שלום בית ועוד.
40 המדורים השימושיים מלווים במבחר תמונות מרהיבות.

דון-יחייא סבור כי אחת הדרכים לזוגיות טובה יותר ולניהול מו"מ לגירושין ברוח טובה היא ההומור וכי עורכי דין למשפחה הם כמו "כבאים" שעליהם להנמיך את הלהבות. תפקידם להביא זוגות מסוכסכים להסכמים בדרכי מו"מ ובשלום ככל שניתן - אם לשיקום הנישואין ואם לגירושין בהסכמה.

"זהו ספר שנוגע בכולם כי הנכס הכי יקר זו המשפחה. מוסד הנישואין נמצא במשבר מתמשך. שיעור הגירושין גדל ולמרבה הצער - יגדל. הסכסוכים המשפטיים במאבקי גירושין רק מחריפים והנפגעים העיקריים ממשיכים להיות הילדים. חרוזי הספר משקפים את עמדתי".

עו"ד בני דון-יחייא הוא מומחה לדיני דיני משפחה וירושה, מבכירי עורכי הדין בארץ. הוא מרצה ומעביר סדנאות על דיני משפחה, מעלה מופע הומוריסטי על זוגיות "טובים השניים" ומופע על הומור יהודי "צחוק הגורל". אב ל-5 ילדים. בכובע הנוסף שלו הוא איש תרבות שכתב כאמור 15 ספרים.

 "אהבה מחרוז ראשון" מאת עו"ד בני דון-יחייא, הוצאת כנרת, זמורה. להשיג בחנויות הספרים המובילות: צומת ספרים וסטימצקי ובאתר הוצאת כנרת, זמורה. לרכישה ישירה לחצו כאן.

ריקי ברוך

להשתחרר מהכאב, גוף ראשון: נוכחת, מלון ההתחלות החדשות, דיוקן אישה ומאורת הארנב - ספרים חדשים בהמלצה.

להשתחרר מהכאב מאת עדי דוידוביץ

"בספר הזה אני רוצה לנער את כל מה שחשבתם על כאב. אני הולכת להוכיח לכם שהמציאות היא לא מה שחשבתם. לא רק אורי גלר מעוות את הכפית שלכם, גם המוח שלכם מעוות את המציאות כל הזמן. אני עומדת לנפץ לכם מיתוסים הקשורים לכאב, להפתיע אתכם בנושא התפתחות כאב כרוני, והכי חשוב-אני מתכוונת להציע לכם דרך לשחרור מכאבים." כשקראתי שורות אלו מתוך ההקדמה לספר להשתחרר מהכאב, הבנתי שאני מחזיקה ביד ספר שיתרום לאנשים רבים כמו גם לי להשתחרר ממכאובים הטורדים מנוחה והתנהלות יומית שפוגעת באיכות החיים. ואכן הספר הבטיח וגם קיים.

קוראים יקרים, אם גם אתם מוצאים את עצמכם לא מסוגלים לשבת בעבודה, לשחק עם הילדים, להרים את הנכדים; אם לטוס לחו"ל בלי כדורים זה חלום רחוק, אם לרוץ, או אפילו רק לנעול נעלי עקב, כבר לא בא בחשבון... הגיע הזמן להשתחרר מהכאב.

הרי כבר שנים אתם מנסים להיפטר מהכאב הכרוני. ביקרתם אצל רופאים ומטפלים, בזבזתם סכומים נאים על אביזרים וטיפולים, חיפשתם באינטרנט, ביררתם עם חברים... אבל בטווח הארוך – כלום לא עזר. זהו, אתם חושבים לעצמכם, אנחנו פשוט "מקולקלים". אבל אתם לא מקולקלים. כאב כרוני בעצם מגן עלינו הגנת יתר, מונע מאיתנו להזיק לעצמנו, לכאורה. אבל מה יקרה אם תאמינו שאין קשר בין הכאב – לנזק? כמה דברים תוכלו לחזור לעשות אם הכאב לא יפחיד אתכם יותר?

אחרי 22 שנה כפיזיותרפיסטית מוסמכת, שטיפלה במאות סובלים מכאב כרוני, עדי דוידוביץ יודעת: אפשר – וצריך – להשתחרר מהכאב. בספרה תוכלו למצוא הסברים מאירי עיניים שישחררו את הלחץ והפחד – ותרגולים מעשיים שישחררו את הגוף ואת מטען הכאב המיותר עליו.

אל תתנו לכאב לנהל לכם את החיים. הספר להשתחרר מהכאב הוא הזמנה לשנות את חייכם, ולפתוח דף חדש, זקוף, פעיל, משוחרר, לחזור לחיים מלאי עשייה ומשמעות.

עדי דוידוביץ היא פיזיותרפיסטית בעלת תואר שני ומטפלת בשיטות טיפול פסיכולוגי התנהגותי של הגל השלישי, מתרגלת מיינדפולנס ותנועה ביום־יום. דוידוביץ מרצה, מלמדת ויועצת בתחום הכאב הכרוני לרופאים, לפיזיותרפיסטים, לפסיכולוגים ולעוסקים במקצועות הפרה־רפואיים בקופות החולים, בבתי החולים, בצה"ל ובאוניברסיטאות. זהו ספרה הראשון.

"הספר משלב את המיטב בין מדע הרפואה לאומנות הריפוי: שזירתם היא המפתח להצלחה טיפולית ולמזור לסובלים מכאב כרוני."
- ד"ר סיימון וולפסון, מנהל המכון לרפואת כאב, מרכז רפואי רמב"ם.

הספר מאיר לקורא את סודות ההתנהלות המוחית של הכאב. 

שני חלקים לספר. בראשיתו המידע העיוני החיוני העוסק במהות הכאב הכרוני. בחלקו השני מוצעים כלים להתמודדות עתידית מול כאב. גם אני כדברי הכותבת ממליצה שלא לפסוח על החלק העיוני שכן הוא בסיס חשוב בהבנת הכלים המובאים בחלקו האחר.

יש בספר שפע. הוא מנוסח רהוט, קריא ומדבר במושגים שכל אחד מהקוראים יוכל לאמץ לעצמו כעבודת תרגול. סיפורי המטופלים מעניקים מיימד נוסף של התבוננות והם שקרבו אותי להבנה טובה יותר עד כמה רב מקומו של המוח במהותו של הכאב הכרוני.

נהניתי לקרא וללמוד שוב על גוף האדם. כמי שמתנהלת באורח חיים בריא ומשלבת תזונה נכונה לצד פעילות גופנית, קבלתי חיזוקים לבחירות הנכונות של חיי וגיליתי כיצד ניתן לשקם את הגוף גם ברגעים של אתגרים נפשיים בתקופה המאתגרת שכולנו מתמודדים מולה מאז השבעה באוקטובר.
הספר כולל תיאורי מקרים אמיתיים, אך בכל אחד מהם שונו הפרטים כדי לשמור על פרטיות המטופלים. 

הספר מיועד לכל מי שניסה להיפרד מהכאב הכרוני ולא הצליח.

"להשתחרר מהכאב" מאת עדי דוידוביץ, הוצאת כנרת זמורה, דביר, לרכישה לחצו כאן.

גוף ראשון: נוכחת מאת מירי שטרן-לב

בימים אלו רואה אור גוף ראשון: נוכחת, רומן הביכורים של מירי שטרן־לב.

בגיל 55 מחליטה מיכל סולימר־בונה לשאול בקול רם את השאלות המלוות אותה יותר משלושה עשורים, מאז קיץ1981.

"ביום של האונס אבא שלי ליווה אותי לתחנת המשטרה ולאחר מכן לרופא נשים. אבל, כפי שבטח ראית, בסופו של דבר לא הגשתי תלונה. הוא היה איתי שם, אז הוא שמע."

הרגשתי את לחיי מאדימות. לרגע, במקום נגה יכולתי לראות את החוקרת יושבת מולי. לועסת את המסטיק בפה חצי פתוח, שואלת אותי שאלות ומבטיחה לאבא שהכול יהיה בסדר.

"אחר כך כשחזרנו הביתה, אי אפשר היה לדבר על זה. אמא שלי הייתה ממש שבורה ואבא מאוד דאג לה."

עצרתי לרגע כדי לנשום, ואפשרתי לשקט למלא אותי. בכל פעם שסיפרתי את זה, חשתי בגוף את הציפייה. הציפייה לאינטימיות, שלא התרחשה.

"וזהו? יותר לא דיברתם?" היא שאלה, ולמרות שלא היה לכך סימן של ממש, הרגשתי שהיא מאוכזבת מהתשובה שלי. שנאתי לאכזב אנשים. (מתוך עמוד 23 בספר)

יחד עם חמש נשים נוסעת מיכל לשבוע בכרתים.
שם בכרתים, אחרי שנים של שתיקה הן מדברות.
שם, בתוך מעגל השיח, משתפת כל אישה בסיפור חייה ומספרת על האונס שעברה, על החיים אחריו ועל הבחירה בשתיקה.
לטוב ולרע, עולה הכאב והטראומה מתנקזת.
לטוב ולרע, האמת נחשפת אל האור.
שם, בין הרגשות והפחדים, מתעוררות אמונה, אהבה עצמית ותקווה.

כל הנשים במעגל הן ישראליות בנות אותו הדור, דור ללא "מי־טו", נשים שבכל יום חוות את הטראומה, נושאות את סודן לבד ונעות בין צללים.

הספר נגע בי ועורר בי נקודות ציון בחיי שלי.

אני אוהבת ספרים שהעלילה מקדמת את תהליך הצמיחה מתוך משבר. נשים חזקות, שלא ידעו שהן כאלו המתמודדות עם עבר טעון ומפרות את אותה שתיקה שרבצה שם לאורך שנים. 
מהו מחיר השתיקה? מה עקשן יותר בגוף ובנפש – הרצון להדחיק דבר נורא או הצורך לספר אותו החוצה?
הספר מבקש להעניק קול ובמה למי שעד כה לא נשמע קולה, ולשלוח אדוות של תיקון לעולם.

יש בספר כוח פמיניסטי שראוי לצעוק כלפי חוץ גם אם הנשים המככבות בו אינן מדור ה- me too וקולן חייב להישמע.

ספר שכל אישה הייתה רוצה לקרא! ממליצה בחום.

גוף ראשון: נוכחת הוא רומן הביכורים של מירי שטרן־לב. הוא רואה אור אחרי ספר שיריה, מתאספת אל גוף, שראה אור בשנת 2022, וספר הילדים, פיית השיניים, שראה אור בשנת 2003.
"גוף ראשון: נוכחת" מאת מירי שטרן-לב, הוצאת כנרת זמורה, לרכישה לחצו כאן 






מלון ההתחלות החדשות מאת אלין הילדרברנד
איך אתם עם פרוזה מתורגמת?

אצלי זה משתנה ומותנה בכוחו של הרומן. ואכן "מלון ההתחלות החדשות" הוא רומן מלבב על קיץ עמוס שערוריות במלון יוקרה בננטקט. לאחר פרידה קשה מבן זוג ותיק, יקירת האי ננטקט – ליזבט קיטון – מחפשת נואשות את המערכה השנייה שלה. כשהיא מתמנה למנהלת הכללית החדשה של מלון ננטקט, לשעבר פנינה מפוארת שהפכה למפגע נטוש, היא מקווה שבעזרת הצוות הכריזמטי שלה תצליח להגשים את חלומו של הבעלים החדש, המיליארדר הלונדוני מר דרלינג. התנאי הוא חוות הדעת שיקבל המלון משלי קרפנטר, משפיענית אינסטגרם פופולרית שביכולתה להחזיר אותו למפה.

למרות שמלון ננטקט נראה גן עדן מאושר, עם מסעדה משובחת בניהול שף מפורסם ומרכז בריאות אידילי, הדרמה שולטת מאחורי הקלעים. לצוות (ולאורחים) יש עבר מסובך, ונראה שהמלון לא מצליח להתגבר על המוניטין הרע שדבק בו ב־1922 כשגרייס הדלי, חדרנית בת 19, נספתה בשריפה טראגית.
עם רוחה של גרייס שרודפת בשמחה את המסדרונות, צוות שאוגר שלל סודות וחוסר הוודאות הרומנטית שאופפת את ליזבט, האם מלון ננטקט נועד להצלחה או לאבדון?

אלין הילדרברנד היא סופרת אמריקאית שכל ספריה הופיעו ברשימות רבי־המכר של הניו יורק טיימס. אֵם לשלושה, סופרטאית חובבת, משפיענית ספרים מעוררת השראה וטבחית נלהבת בבית. זהו הרומן ה־28 שלה. ספריה תאומות זהות, הזוג המושלם וקיץ 69 ראו אור בעברית בהוצאת כנרת־זמורה.

"זה לא מרגיש כמו קיץ אלא אם כן אני קוראת ספר של אלין הילדרברנד, סיפורים שמלאים סודות וחופים ודרמות רומנטיות. החיים המפוארים באי ננטקט בניו אינגלנד נשמעים פנטסטיים מכל דבר אחר."
- הניו יורק טיימס

"הילדרברנד היא המלכה המוחלטת של קריאת קיץ בחוף! והפעם, מלון יוקרתי קלאסי בננטקט מנסה להמציא את עצמו מחדש. זוהר מבחוץ, גדוש דרמות מבפנים – תענוג של קריאה."
- ניו יורק פוסט

"ברגע שג'יל נכנסת מבעד לדלתות הכניסה המפוארות, הלסת שלה נשמטת. מתקרת הקשתות נתלה שלד של סירת ציד־לווייתנים, שחודש והומר לנברשת בעלת אמירה עיצובית. קורות התקרה שנשארו מהמבנה המקורי משוות לחדר אווירה היסטורית. יש שם כורסאות רחבות במיוחד מרופדות בבד בגוון כחול־הורטנזיה (צבע שנבחר לסימן ההיכר של המלון — כפי שג'יל עומדת לגלות), הֲדוֹמים מזמש מעוטרים בציציות, ושולחנות נמוכים שנושאים תצוגות מסוגננות של ספרים ומשחקים (שש־בש, דמקה וארבע מערכות שחמט). על הפינה הנגדית של החדר משתלט פסנתר כנף קטן ולבן. על הקיר הגדול ליד דלפק הקבלה תלוי תצלום ענק של האוקיינוס האטלנטי ממגדלור סַנְקְטי הד, מאת הצלם ג'יימס אוגילבי, שמצליח להכניס את האוקיינוס אל בית המלון." (עמוד 8 בספר)

"מלון ההתחלות החדשות" מאת אלין הילדרברנד תרגום תום פררו הוצאת כנרת זמורה דביר לרכישה לחצו כאן








דיוקן אישה מאת יואל יערי

"התצלום הוא סוד אודות סוד. ככל שהוא מספר לך יותר, כך אתה יודע פחות”. דיאן ארבוס, צלמת.

"מספר האסירים שצולמו ביחידת הזיהוי בידי בראסה ועמיתיו היה קרוב ל־100 אלף. מספר זה אינו משקף את מספר האסירים שנרשמו בתשלובת מחנות אושוויץ, הנאמד בכ־400 אלף, שכן באפריל 1943 הופסק הצילום הסדרתי של אסירים חדשים בגלל מחסור בחומרי צילום, ואילו זרם האסירים אל תוך המחנות רק הלך וגבר. התצלומים הצטברו בארונות שירות הזיהוי, והיוו עדות מרשיעה לפעילות הנפשעת של המחנה. באמצע ינואר 1945, כאשר הצבא האדום עמד לכבוש את אושוויץ, הגיעה לשלטונות המחנה פקודה בהולה מהמפקדה הראשית של האס־אס, שהורתה להעלים לאלתר את כל הראיות לפשעים שבוצעו באושוויץ. חלק ממסמכי המחנה נארזו בארגזים ונשלחו במשאיות לגרמניה. חלק אחר הושלך אל תוך אש מדורות שהוצתו במחנה, אך בשל החיפזון שבמילוי הפקודה, לא מעט מסמכים נותרו שלמים במשרדי המחנה.

עם פינויו המהיר של המחנה, ב־18 בינואר 1945, נצטוו בראסה ועמיתו, האסיר־צלם בְּרוֹנִיסְלַאב יוּרְצֵ'ק, לשרוף את כל התצלומים שנאגרו במשרד יחידת הזיהוי. השניים, מודעים לחשיבותם ההיסטורית, דחסו את התצלומים לתנור באחד מחדרי החושך עם ניירות צילום רטובים. וכך, זמן קצר לאחר שהאש הוצתה, היא נחנקה וכבתה מהעשן שנוצר."

הספר דיוקן אישה מתחיל בתצלום פניה של אישה, שזה עתה נכנסה בשעריו המבעיתים של מחנה ההשמדה אושוויץ. השנה היא 1942, וצלם המחנה אינו מביט באסירה יותר מכמה שניות, לפני שהוא עובר לבאה בתור.

50 שנה מאוחר יותר, צלם ישראלי פוגש באקראי את תצלום האישה. הוא אינו יכול להסיר את מבטו ממנה, והופך אותה למושא יצירתו ואהבתו. הוא אינו חדל מלהתבונן בה. במשך שנים הוא מקדיש לה תערוכות, שירים ומכתבים.

מי היא אותה אישה? האם מִסְפר האסירה ושמה המופיעים תחת דיוקנה ישפכו אור על גורלה או יעצימו את הסוד שהיא אוצרת בקרבה? פרופסור יואל יערי יוצא למסע גילוי מסעיר ומרתק, אך גם מטלטל ומזעזע. מוראות מלחמת העולם השנייה מפורטים בספרו בעזרת עשרות דמויות, תאריכים, עדויות – ודיוקן אחד. כל אלה נשזרים לסיפורן האמיתי של שלוש קשריות: נשים גיבורות ואמיצות, שחירפו נפשן כדי להעביר ידיעות, מסמכים וכלי נשק מגטו אחד למשנהו, סייעו רבות בכל מוקדי ההתנגדות היהודיים, אך מעולם לא זכו להכרה הראויה להן.

מקומן של הנשים בתקופת השואה הוא מוטיב משמעותי בכל היבט אנתרופולוגי והיסטורי עד שמצאתי את הספר "דיוקן אישה" כמסמך חשוב מאין כמותו ומן הראוי שעותק ממנו יתווסף לכל ספריית בית ספר במערכת החינוך בישראל. 

דווקא השנה יותר מבכל שנה, ראוי לספר עדויות מתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה, לדבר אודות יהדות פולין ולספר את סיפורן של הנשים במחנות ההשמדה. הסיפורים והעדויות לא תמיד קלים לקריאה והן גרמו לי Flash back מכאיב לכל מה שקרה כאן בשבת השחורה והפך לשואה שניה על אדמת מדינת היהודים היא ארץ ישראל שלי. 

דיוקן אישה הוא ספר חשוב.

יואל יערי הוא פרופסור אמריטוס לחקר המוח בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2015 החל לחקור גם נושאים היסטוריים, תוך התמקדות בסיפורי התנגדות של נשים יהודיות בתקופת השואה.

"דיוקן אישה" מאת יואל יערי בהוצאת כנרת זמורה, דביר לרכישה לחצו כאן.

מאורת הארנב מאת טס גאנטי
״מחצית מחיי העברתי בהמתנה לצעקה אקשן.
את המחצית השנייה אני מעבירה בהמתנה לצעקה קאט."

ברוכים הבאים למאורת הארנב.
"הפחד שלה לא עד כדי כך מסתורי, היא מחליטה. בעלה עובד באתר בנייה כל היום, ובהיסטוריה העכשווית שלה אין שינה, רק גוש של צינון מתקרב בגרון. השדיים שלה התנפחו לגודל סלבריטאי, מכות חולפות ברשת החשמל של מוחה, וגופה התעורר למצב של דריכות חייתית ללא עזרת קפה. ההורמונים הגבירו את עוצמת העולם עד הסוף, הטו את אוזניה לתינוק, אילצו אותה להקשיב-תמיד להקשיב- לקול החדש, המצצני הזה. היא מרגישה כמו שועל. כמו שועל על אדרל." (מתוך פרק ראשון בספר)

בּלנדין אינה כמו שאר תושבי הבניין שלה - שכנים שמופרדים רק על ידי הקירות הדקים של מתחם דיור עלוב ובהם אמא צעירה עם סוד אפל; אישה שמוחקת תגובות אכזריות מאתרי הספדים; וילד מוזנח שנוהג לצבוע את גופו בנוזל זרחני.

בלנדין החרדתית, יפהפייה ואינטליגנטית להפליא, חולקת את דירתה עם שלושה נערים מתבגרים שהיא אינה מחבבת ואינה מבינה. כולם כמוה, בוגרי מערכת האומנה הממלכתית הכושלת. כולם מחפשים משמעות לחייהם. כולם מאוהבים בה.

הסיפור שבלבּו של מאורת הארנב מתרחש במשך שבוע סוחף אחד ביולי ומגיע לשיאו במעשה אלימות הזוי שמשנה הכול. סיפור שהוא תמונת מצב נהדרת ומשעשעת עד נשכנית של אמריקה העכשווית. סיפור פרובוקטיבי על בדידות וגעגועים, על מלכוד — ובסופו של דבר על חופש.

טס גאנטי היא סופרת אמריקאית צעירה, בוגרת תואר שני בכתיבה יוצרת מאוניברסיטת ניו יורק. מאורת הארנב הוא ספרה הראשון. עם צאתו לאור קצר אינסוף מחמאות נלהבות ופרסים, בראשם פרס הספר הלאומי היוקרתי לשנת 2022 (גאנטי היא בין הזוכים הצעירים ביותר בפרס).

האיורים המופיעים בספר הם של אחיה הגדול ניקולס גאנטי — אמן חזותי, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי.

"מאורת הארנב" מאת טס גאנטי, בהוצאת כנרת זמורה, דביר לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

פיקדון עיניך רומן ביכורים מאת אפרת נוה

 

בימים אלו רואה אור הספר "פיקדון עיניך" רומן ביכורים מאת אפרת נוה. 
פרוזה ישראלית מקורית. רומן פסיכולוגי פתלתל, אפל, עם דמויות מורכבות ששאב אותי לתוך העלילה, העניק לי תחושת הזדהות ועורר בי מחשבות ודילמות של סוגיות מהחיים.

עלילת הספר מתרחשת בבירת הנגב בעיר באר שבע. 

"אתה יכול בבקשה להתקשר שוב למגן דוד אדום?" אומר לי הרופא, טון קולו לחוץ, הטיפות על מצחו מתנוצצות, אני מציץ על הבחורה היהלומית ולוכד מבע נורא על פניה, העיניים שלה מקובעות על המבוגר הירוי.
"כן, כן, אני מתקשר."
גם אני מביט באיש וצמרמורת קרה חולפת בעורפי, הפעם אני מוכן להישבע שאני רואה חיוך משועשע מתרחב על פניו שמופנות לבחורה.
"אדוני. כבר רשמנו את הפנייה והעברנו לסורוקה. פינת סמילנסקי והחלוץ. האמבולנסים לא היו בתחנה בגלל עומס. מאמינה שיגיעו במהרה..."
"מאמינה?"
אני מרים את קולי, מאבד שליטה עצמית.
"מאמינה? את תופסת שיש פה בן אדם ירוי שמדמם למוות? אתם כולכם השתגעתם? תדאגי שהאמבולנס ייצא לכאן מיד, את שומעת?" (מתוך עמוד 11 בספר)

עירא רקובר, צעיר הנושא עמו סוד מכביד מן העבר, נקלע, באקראי (או שלא באקראי) לאירוע ירי בעיר העתיקה בבאר שבע שבו נורה אדם מבוגר שנפצע קשות. בעקבות האירוע, ובהשפעת אותו סוד מעברו, הוא נסחף למערבולת התרחשויות, ויוצא למסע. הוא פוגש בדרכו אדם מבוגר ציני ואפל, צעירה מיוסרת ודמויות נוספות, שונות בתכלית זו מזו, אשר השפעתן על חייו מכריעה. נראה שהדבר היחיד המשותף לכולם הוא, שחייהם חרגו וסטו לחלוטין ממסילת החיים השגרתית. עירא מונע מתוך דחף עז לפענח את המתרחש מבלי יכולת לשלוט בהתפתחויות, שבמהלכן הוא עושה חשבון נפש עם עברו, עם פחדיו וגם עם אהבתו הגדולה.

יצריות, דינמיות והרבה מתח שזורים לאורכו של הספר. אהבתי את הכתיבה המדויקת את התיאורים והדימויים שנוסחו בשפה רהוטה, קולחת ומאוד עדינה ונוגעת. קשה היה לי להסיר את הספר מידיי, הרגשתי שהסקרנות לא מאפשרת לי לחזור למטלות היום ולכן גמעתי אותו באחת.

יש משהו בספרי מתח שגורם לי להצטער שהספר נגמר.

לעיתים, גם כאשר הסוף מעניק לי תחושה של שקט בתוכי, אני מתלבטת אם מצאתי את הסיפוק המלא או הייתי רוצה שהסוף יהיה קצת שונה. הפעם בספרה של נוה הרגשתי שהפלונטר, הסיבוכים, הסוד והמסע המורכב הגיעו לנקודת הרוויה וחווית הקריאה שלי הייתה לגמרי שלמה.

ממליצה בחום!

אפרת נוה רקחה ברומן הביכורים שלה, סיפור מותח, אפל וסקסי. הסיפור מתרחש בין באר שבע לאילת וספוג ריחות של מדבר, אבק, שולי דרכים, ומפגשים בין־אישיים, שיש להם פן טוטלי. חייהן של הדמויות בפּיקְדוֹן עיניךָ משתרגים ונפתלים אלה באלה, ותוך כך נפתחים להן אשנבים חדשים לנפשן. הגורל, גיבורו האמיתי של הספר, חוזר ומשטה בכל מי שמנסה לשלוט בו. כוחן המפתה של המילים יוביל את הקורא לשאול מהי בחירה מוסרית והאם יש כזו בחיים שצמחו מתוך פורענות גדולה.
יגאל שוורץ

הספר זכה בפרס לספרי ביכורים על שם הסופר גדעון תלפז, 2023.

 "פיקדון עיניך" מאת אפרת נוה, הוצאת כנרת זמורה דביר, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

אמא וזהו וסודו של וסיליו- ספרים חדשים בהוצאת כנרת

 

אמא וזהו מאת יעל משעלי
ציון, גיבורת ספרה החדש של יעל משאלי היא עוזרת משפטית צעירה בבית המשפט המחוזי בתל־אביב, בת עשירית במשפחתה הירושלמית. היא כבר כמעט בת שלושים, לא בדיוק בזוגיות, ובעיקר לא בטוחה שהיא רוצה ילדים. בכל זאת, הסצנה הראשונה ברומן אמא וזהו מתחוללת בקליניקה של רופאת הנשים של ציון, בעיצומו של תהליך שימור פוריות, כשהרופאה שוטחת בפני הגיבורה הצעירה את משנתה ביחס לאימהות:
"מה זאת אומרת איך יודעים שרוצים או שמתאימים? איך יודעים... נו, איך יודעים... את בריאה? את לא פסיכופתית? אז את מתאימה להיות אמא. זה די פשוט. אל תתעסקי עם זה. זאת לא החלטה שאת צריכה לקבל היום. תתאוששי, עברת תהליך משמעותי שמשפיע על הכול, תחזרי לחיים, צאי, תבלי, תתאהבי, תתחתני. כל השאלות ייעלמו."

"דבר אחד אני כן יכולה להגיד לך. לכי תבררי לעצמך עכשיו את כל השאלות האלה שיש לך, לא, אני לא מכירה אנשים, המלצות תצטרכי לבקש מאמא שלך. אבל זה חשוב, כדי שכשתרצי, לא נבזבז את כל הביציות שלך על גוף מוכן ונפש לא מוכנה. את זה אני כן יודעת להגיד. שהגוף יכול להיות מאה אחוז, ועדיין לא יהיו הריונות. אני רופאה ולא צריכה להאמין בזה, אבל יש לי ניסיון גדול גם בדברים שאני לא צריכה להאמין בהם. כשתבואי אלי, את צריכה לרצות להיות בהיריון, הגוף צריך להיות בסדר, וגם אז צריך להתפלל. כל אחד למי שהוא מתפלל. אני אעשה בשבילך כל מה שאני יודעת ויכולה, אבל את צריכה לרצות. לא רק להיות בהיריון, גם להיות אמא.

לא אמרתי אמא טובה, זה לא התחום שלי.

להיות אמא וזהו." (מתוך עמוד 12 בספר)

ואמנם ציון חוזרת לחיים, יוצאת, מבלה, אולי אפילו מתאהבת, אבל השאלות לא נעלמות ובחודשים שבאים אחר כך היא מדברת עם הנפשות הקרובות אליה - אח, אחיות, חברות, השופטת שלצדה היא עובדת – מכולם היא מבקשת לשמוע על הצדדים המוסתרים שבאימהות. הצדדים האמיתיים. הלא הוליוודיים. כאלה שהיא מכירה מהבית. מאמא שלה.
וככל שציון נוברת עמוק יותר בשאלה "שלה" היא מגלה עוד ועוד פנים ועומקים בדמותה של אמא שלה עד לשיחה האחרונה, השיחה עם אמה, שבה ציון שואלת שאלות שבדרך כלל לא שואלים הורים. התשובות מגלות לה פיסות חיים, חלומות, אכזבות, הצלחות וכישלונות שאימהות נוטות לטאטא בהינף מהיר ולהסתיר. אפילו מעצמן.


יעל מִשאלי (נולדה ב-6 באוגוסט 1960) היא סופרת ועורכת ישראלית. סופרת ועורכת
משאלי החלה כסופרת בגיל 42. היא כתבה טורים ב-ynet וב-Nrg. כותבת סיפורי ילדים, סיפורת למבוגרים ועיון.
פרסים - 2007 פרס היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש לוי אשכול.
זהו הרומן השביעי של יעל משאלי, מחברת רב המכר מותרות, כלת פרס היצירה לספרות עברית תשס"ז.

"אמא וזהו" הוא רומן משפחתי המדבר בקולות שונים. מחדד את סוגיית האימהות עוסק בפוריות והריון, נושאים שנוגעים בי מאד בימים אלו כמי שמלווה את בתי הבכורה שילדה אחרי מסע ארוך ומייגע את נכדי החדש דקה לפני המלחמה הארורה הזו. ספר מרגש, נוגע, ספר רב קולי שכל אמא, אישה או אדם ימצא בו את המקום הקרוב אליו בסוגיית האימהות. ממליצה בחום.

"אמא וזהו" מאת יעל משעלי, הוצאת כנרת, לרכישה לחצו כאן.

סודו של וסיליו מאת ז'ורדי יוברגאט
פרופסור דניאל אמאט עזב את ספרד לאחר שהשיג משרה נחשקת במחלקה לשפות עתיקות באוניברסיטת אוקספורד, והשאיר את מולדתו ואת כל מה שהיה בה מאחוריו. מכתב שמתקבל לפתע, חתום בחותמת הדואר של ברצלונה, אוחז בו כמו יד קרה מאחור ומושך אותו בחזרה למקום שממנו בחר להתנתק.

הוא חוזר לעיר הישנה, המיתולוגית, ימים ספורים לפני היריד העולמי הגדול של 1888. את חזרתו מלווה גל שמועות על מקרי רצח שמזעזעים את העיר. הרציחות מאופיינות בפציעות מחרידות שמזכירות קללה עתיקה ונושאות את חתימתו של וסיליו, חוקר האנטומיה הגאון מהמאה ה־16.

עד מהרה מידרדר דניאל אל עולמות הפשע, אבוד במבוך של רשת המנהרות שמתחת לברצלונה – שם עברוֹ האפל ועתיד המדע נפגשים לכדי מיזם נורא, שנועד להחיות את סודו של וסיליו.



"סר אדוארד צחק בלבביות שעה שליווה את דניאל אל הדלת.

"אה," עצר לרגע. "כמעט שכחתי. חכה רגע."

הוא חזר לשולחן הכתיבה שלו ונבר בין הניירות שהיו מונחים על השולחן עד שבתנועה של ניצחון, הרים באוויר מעטפה בצבע חרדל.

"הבוקר הגיע מברק עבורך."

"מברק? עבורי?"

"אכן. נשלח מברצלונה."

דניאל נטל את המעטפה מידו המושטת של הרקטור; עצביו בגדו בו והוא כמעט שמט אותה מידו. הקשיש לא הבחין בסערת רוחו, ודניאל טמן את המברק בכיס מעילו בלי שהות נוספת.

"ברשותך, אקרא אותו אחר כך. יש לי... עדיין הרבה מה לעשות."

"לך לך, לך." 

דניאל יצא מהדלת והתרחק, מהר ככל שאיפשר לו פיק ברכיו. (מתוך פרק ראשון בספר)

גותי וסוחף, המותחן ההיסטורי הזה הופך את ברצלונה לדמות שטנית בפני עצמה – המגיחה מתוך האפלה אל עידן החשמל, בהתנגשות נפיצה בין המהות הרוחנית שלה, האמונות הטפלות הטבועות באבניה, והקִדמה המדעית.

רומן הביכורים של ז'ורדי יוברגאט, שהפך לרב־מכר בינלאומי ופורסם בשמונה־עשרה מדינות, שוזר תפאורה מסעירה ומסתורין לתופעה חוצת ז'אנרים.

געגועי לברצלונה.

"סודו של וסיליו" מאת ז'ורדי יוברגאט, הוצאת כנרת לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך