אספן התקוות - פנינה ספרותית נוגעת ללב. המלצה חמה

 

אספן התקוות מאת אביגיל ג'ונסון

כשאספן קשיש ואקסצנטרי ונער בעייתי הופכים לתקווה האחרונה זה של זה - מה כבר יכול להשתבש?
רומן מפתיע ומרחיב לב על חברות חוצת דורות, על כוחה של קהילה ועל היכולת למצוא תקווה גם במקום שבו נדמה כי אפסה לחלוטין

"כולנו עושים שגיאות. אתה לא הגרסה האחרונה של עצמך, אתה יודע. אתה עדיין יכול להשתנות"

אלפרד הוא אלמן מבוגר ונרגן שמנסה למלא את החלל שהותיר בליבו מות אשתו, באינסוף עתיקות וחפצים שהוא אוגר בבית. קיאן הוא נער אבוד ממשפחה מפורקת שמערכת הרווחה כשלה בטיפול בו והוא מתקשה למצוא דרך.

"קיאן איחר, כרגיל, אז הוא נאלץ לרוץ את הקטע האחרון מתחנת האוטובוס לקאנון היל פארק, ולהתעלם מתחושת השריפה בחזה. הגיע הזמן שהוא יפסיק לעשן. פחית הקולה בתיק שלו שקשקה ותססה, בדומה לקיבה שלו.

חלפו שבועות מאז פגש בפעם האחרונה את אחיו הקטן, דן. הסדרי הראייה שלהם התירו להם להיפגש מדי שבוע, אבל במקרה שקיאן עשה בלגן והחמיץ כמה מפגשים, חלף לפעמים חודש שלם מבלי שהם התראו. זה לא נעשה בכוונה — הוא שנא לאכזב את דן — אבל זאת לא היתה אשמתו שהוא יצא לבלות בערב הקודם וישן עד מאוחר. קיאן היה בן שבע־עשרה, הוא היה אמור להיות נטול כל אחריות. הוא רצה נואשות לראות את דן, אבל היה גם מתוח כפי שהיה בראיון העבודה יום קודם. קיאן ידע שהוא לא יקבל את העבודה. זה התחוור כשבאמצע הריאיון המראיינים הפסיקו לרשום את מה שאמר. זה היה סיפור מוכר".

אלפרד חי בעבר, נאחז בזיכרונות ומנסה לעצור את הזמן כדי להימנע מהכאב הכרוך בשחרור. קיאן, חי בהווה חסר שייכות ויציבות, ונע בתנועה מתמדת שאינה מובילה לשום יעד.

דרכיהם מצטלבות לאחר שקיאן זורק לבנה על חלונו של אלפרד. האירוע מוביל לאשפוזו של אלפרד בבית חולים ולהתערבות של שירותי הרווחה, החושפת את בעיית האגרנות שלו. השניים נעתרים לבקשת הרשויות להשתתף בתוכנית "צדק משקם", שבמסגרתה קיאן מחויב לסייע בפינוי ביתו של אלפרד והפיכתו למקום ראוי למגורים, וזאת כדי למנוע את העברתו לבית אבות, ובתמורה להימנע ממאסר. הבעיה היא שאלפרד אינו מוכן להיפרד מאף אחד מאוצרות האספנות שלו ובוודאי שאינו מעוניין בחברתו של קיאן.

כנגד כל הסיכויים, נרקמת בין השניים ידידות בלתי צפויה. האלמן שאינו מסוגל להרפות ממה שהיה, והנער שאינו מצליח לבנות לעצמו את מה שיהיה, עוזרים זה לזה הרבה מעבר למה שיכלו לדמיין, ומתחילים בהדרגה לשנות זה את חייו של זה.

אספן התקוות הוא פנינה ספרותית מרגשת ונוגעת ללב, שפשוט אי אפשר להישאר אדישים אליה. ספר מחמם לב על חברות אחרת! 
יש בעלילה מערכת יחסים כובשת: החיבור בין אלפרד המבוגר לקיאן הנער נבנה בצורה רגישה ומלאת הומור. הניגוד ביניהם מייצר רגעים קורעים ומחממי לב כאחד. יש בו מסע רגשי עוצמתי: הספר מצליח לגעת בנושאים  כמו אבל, בדידות וטראומה, לצד מסר אופטימי לחיים: הוא מזכיר לנו שתמיד יש הזדמנות שנייה, ושלפעמים האנשים שיכולים להציל אותנו הם דווקא אלו ששונים מאיתנו לחלוטין.
אביגיל ג'ונסון כותבת בצורה קולחת שמצליחה לתרגם חפצים דוממים לסיפורים אנושיים. ממליצה לכל מי שמחפש ספר נוגע המשלב חיוך ודמעה.

"אספן התקוות" מאת אביגיל ג'ונסון, תרגום מאנגלית: אילן פן , פן הוצאה לאור. לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

סוכר ומלח - רומן חדש מאת סוזן ויגס

 

כל העולם סביבה האט את מהלכו. הרעש מהקהל רעם באוזניה ואז נחלש לכדי המהום עמום ובלתי מובן. רק כמה פרטים קטנים נותרו חדים וצלולים - המיקום היפהפה שהנוף של המפרץ נשקף ממנו, האורות המנצנצים, השולחנות המפוארים, הפנים המחייכות - כל הדברים שרצתה לנצור בלבה לעד. ואז, כהרף עין, כל הפרטים נמוגו והיא ראתה רק את הפנים הזרות והמבלבלות שלפניה.

"מי את לעזאזל?" היא שאלה.
האישה הושיטה לה את המעטפה החומה ותחבה אותה בכוח לכף ידה. "קיבלת זימון לבית המשפט."

ג'רום שוגר למד לאפות במאפייה של אמא שלו עוד כשהיה ילד קטן ועכשיו הוא מנהל אותה.
מרגו סולטון דאגה לעצמה כל החיים ונלחמה להתגבר על טראומה, והיום היא מחפשת התחלה חדשה. יש לה חלום: לפתוח מסעדה הרחק מטקסס.

מרגו שוכרת חלל של מסעדה שחולקת מטבח עם המאפייה של ג׳רום, והמפגש הראשון ביניהם לא מעיד כלל על ניצוצות עתידיים. אבל החום שמתחיל להתבשל במטבח המשותף טורף את כל הקלפים.
ואולם, בדיוק כשהעניינים במטבח מתחילים להתחמם, העבר של מרגו חוזר לרדוף אותה...

"שתיקה מייסרת השתררה. בני הזוג בֶּל החליפו מבטים. מרגו הפסיקה לנשום. ואז הכיסאות נהדפו לאחור וכולם פנו אל הדלת. הדרך למטה אל החניון נדמתה אינסופית, אבל ברחוב היא ראתה בדיוק את מה שקיוותה לראות. המשאית היתה מוקפת באנשים שטרפו טעימות מהברביקיו שלה כאילו היו ניצולים מורעבים על אי בודד. היה שם אפילו שוטר סיור, שבטח היה יכול לתת למשאית דוח, אבל במקום זאת זלל לחמנייה מלאה בבשר חזיר מפורק ובסלט החמוצים הקצוץ של מרגו".

סוכר ומלח הוא סיפור מרגש שכולו הנאה צרופה של קריאה. ויגס מחברת רבי-המכר שדרת עצי התפוח והנשף של מגדלת הדבורים., יודעת לעשות זאת במינון הנכון. הספר מקדש את סוגיית החברות לא בלי קשיים. יש בו נימה של גאולה ובטח שבטח אהבה.

אני אוהבת את הכתיבה של ויגס. היא קולחת, רהוטה. יש בה מידה של חמלה היא עשירת תובנות ומרגשת.

סוכר ומלח הוא רומן מתוק-מלוח. גם כשיש בו אבדן וכאב הוא מקדש את עוצמתן של הידידות והאהבה. 

רומן המאפשר לקורא להיות שותף בהתמודדות מול אתגרים כואבים.

וסוד כמוס אחשוף כאן - באחרית הספר אספה ויגס רשימת מתכונים בהשראת הרומן וזו הסיבה שהספר נדד איתי למטבח.

הספיק לי סופ"ש אחד של סתיו. התמסרתי לרומן הנוגע עד שהצלחתי לשכוח את כל מה שתכננתי להספיק במהלך השבת. מהרגע שהתחברתי לספר מיאנתי להסירו מהיד. הוא הלך איתי מחדר לחדר וגם למטבח 😆שם בעצם מתרגשת תמצית העלילה.

אהבתי ונהניתי.

ספר חופשה מצוין כמו גם מתחת לפוך כשהגשם דופק בחלון...

סוזן ויגס כתבה יותר מ-50 ספרים שרבים מהם היו לרבי־מכר של ה"ניו יורק טיימס", ובהם "עץ משפחתי" ו"מסע אל הלב" שתורגמו לעברית וראו אור בהוצאת הכורסא. ספריה זכו בפרסים ותורגמו ל-25 שפות. היא נולדה וגדלה בעיירה קטנה בצפון מדינת ניו יורק. כיום היא חיה עם בעלה לחופי האוקיינוס בפיוג'ט סאונד, וכשמזג האוויר מאפשר זאת היא יכולה להגיע לקבוצת הכתיבה שלה בסירת מנוע קטנה. סוזן היא מורה לשעבר, בוגרת אוניברסיטת טקסס ואוניברסיטת הרווארד, חובבת טיולים מושבעת, צלמת חובבת, גולשת מיומנת על שלג ורוכבת בזהירות על אופני הרים אבל הפעילות האהובה עליה היא להתכרבל עם ספר טוב.

"סוכר ומלח" מאת סוזן ויגס. תרגום ניצן לפידות, הוצאת הכורסא, לרכישה לחצו כאן.

ריק ברוך