אספן התקוות מאת אביגיל ג'ונסון
כשאספן קשיש ואקסצנטרי ונער בעייתי הופכים לתקווה האחרונה זה של זה - מה כבר יכול להשתבש?
רומן מפתיע ומרחיב לב על חברות חוצת דורות, על כוחה של קהילה ועל היכולת למצוא תקווה גם במקום שבו נדמה כי אפסה לחלוטין
"כולנו עושים שגיאות. אתה לא הגרסה האחרונה של עצמך, אתה יודע. אתה עדיין יכול להשתנות"
חלפו שבועות מאז פגש בפעם האחרונה את אחיו הקטן, דן. הסדרי הראייה שלהם התירו להם להיפגש מדי שבוע, אבל במקרה שקיאן עשה בלגן והחמיץ כמה מפגשים, חלף לפעמים חודש שלם מבלי שהם התראו. זה לא נעשה בכוונה — הוא שנא לאכזב את דן — אבל זאת לא היתה אשמתו שהוא יצא לבלות בערב הקודם וישן עד מאוחר. קיאן היה בן שבע־עשרה, הוא היה אמור להיות נטול כל אחריות. הוא רצה נואשות לראות את דן, אבל היה גם מתוח כפי שהיה בראיון העבודה יום קודם. קיאן ידע שהוא לא יקבל את העבודה. זה התחוור כשבאמצע הריאיון המראיינים הפסיקו לרשום את מה שאמר. זה היה סיפור מוכר".
אלפרד חי בעבר, נאחז בזיכרונות ומנסה לעצור את הזמן כדי להימנע מהכאב הכרוך בשחרור. קיאן, חי בהווה חסר שייכות ויציבות, ונע בתנועה מתמדת שאינה מובילה לשום יעד.
דרכיהם מצטלבות לאחר שקיאן זורק לבנה על חלונו של אלפרד. האירוע מוביל לאשפוזו של אלפרד בבית חולים ולהתערבות של שירותי הרווחה, החושפת את בעיית האגרנות שלו. השניים נעתרים לבקשת הרשויות להשתתף בתוכנית "צדק משקם", שבמסגרתה קיאן מחויב לסייע בפינוי ביתו של אלפרד והפיכתו למקום ראוי למגורים, וזאת כדי למנוע את העברתו לבית אבות, ובתמורה להימנע ממאסר. הבעיה היא שאלפרד אינו מוכן להיפרד מאף אחד מאוצרות האספנות שלו ובוודאי שאינו מעוניין בחברתו של קיאן.
כנגד כל הסיכויים, נרקמת בין השניים ידידות בלתי צפויה. האלמן שאינו מסוגל להרפות ממה שהיה, והנער שאינו מצליח לבנות לעצמו את מה שיהיה, עוזרים זה לזה הרבה מעבר למה שיכלו לדמיין, ומתחילים בהדרגה לשנות זה את חייו של זה.
אספן התקוות הוא פנינה ספרותית מרגשת ונוגעת ללב, שפשוט אי אפשר להישאר אדישים אליה. ספר מחמם לב על חברות אחרת!
יש בעלילה מערכת יחסים כובשת: החיבור בין אלפרד המבוגר לקיאן הנער נבנה בצורה רגישה ומלאת הומור. הניגוד ביניהם מייצר רגעים קורעים ומחממי לב כאחד. יש בו מסע רגשי עוצמתי: הספר מצליח לגעת בנושאים כמו אבל, בדידות וטראומה, לצד מסר אופטימי לחיים: הוא מזכיר לנו שתמיד יש הזדמנות שנייה, ושלפעמים האנשים שיכולים להציל אותנו הם דווקא אלו ששונים מאיתנו לחלוטין.
אביגיל ג'ונסון כותבת בצורה קולחת שמצליחה לתרגם חפצים דוממים לסיפורים אנושיים. ממליצה לכל מי שמחפש ספר נוגע המשלב חיוך ודמעה.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה