עבר הוא הזמן היחידי מאת חגית סבג־קירשנר
ברית כרותה
הָאוֹר בַּחֶדֶר הַזֶּה נִכְנָס מִמָּקוֹר מִשְׁנִי וּמֻטָּל רָזֶה
בְּרִוְחֵי הַמֶּרְחָק, יְחִידוֹת מֶרְחָק קְטַנּוֹת, פְּרוּטוֹת
שֶׁהִצְטָרְפוּ לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל.
כָּךְ אָדָם מַצִּיל אֶת עַצְמוֹ:
בִּגְרִירַת רַגְלַיִם בֵּין חֹשֶׁךְ לְחֹשֶׁךְ, בְּדִמְיוֹנוֹ
הֶחְזֵרֵי הָאוֹר הֵם מַמָּשׁ.
בְּבֵיתֵנוּ הָרִאשׁוֹן עָמַד הַחַלּוֹן מֵעַל הַמִּטָּה.
בַּבְּקָרִים הִכּוּ בִּי רֵיחוֹת פֶּרֶא. נִדְרְשׁוּ תַּעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ
בִּכְדֵי לְהִתְרַגֵּל. כַּנְפֵי הַזְּבוּבִים נִתְפְּסוּ בְּכָל יוֹם
עַל פַּס דֶּבֶק. הַבַּיִת עָמַד
עַל שִׁכְבַת קֶרֶשׁ דַּקָּה כְּהַבְטָחָה שֶׁיֵּשׁ עֵרֶךְ מֻחְלָט לְכָל זֶה,
מַטְבֵּעַ יָחִיד, שֶׁסְּבִיבוֹ נָסֹב הַכֹּל.
שיריה של חגית סבג־קירשנר פוסעים על סף: בין הפנים לחוץ, בין הכאב לאושר, בין הבית ללא־בית. בתווך השקוף הזה מתגבשת פואטיקה צלולה, חדה וחרישית גם יחד. בדומה לזגוגית המפורסמת משירו של אלתרמן, מלקטת המשוררת שברי אור מבין הרעשים, להיות לה לבית ראשון, מטבע יחיד שאינו ניתן להמרה.
התעוררות
רִאשׁוֹן לַכֹּל הָיָה עָלַי לְעוֹרֵר
אֶת לִבִּי וּלְהַקְדִּים
כַּוָּנָה לִתְפִלָּה וּלְהוֹדוֹת
כִּי טוֹב,
וּבְרִיחֵי בַּרְזֶל נִגְדְּעוּ
וּמֵת חֲלוֹם רַע
וְשֻׁלְחָנוֹת שֶׁגָּרַרְתִּי בַּלַּיְלָה
הֻצְּבוּ בִּמְקוֹמָם
וְנִטָּה חֶסֶד.
שירה חדה וחרישית הפוסעת בין אור לחושך, בית ואובדן־בית — חיפוש אחר מטבע יחיד שאינו ניתן להמרה.
ספרה הקודם של חגית סבג־קירשנר, מחמת כיסופים, ראה אור בקיבוץ המאוחד (2011). עבר הוא הזמן היחידי הוא ספרה השני.
נטף יהיה שמו של היישוב המיועד, כשם המעיין שפכפך בעמק שמתחתיו.
נסענו לראות את המקום. ישבנו על פסגת ההר והשקפנו אל הוואדי. היה שקט מוחלט. אפשר היה לשמוע את משק כנפי החוויאים שעפו מעל לוואדי. הם היו שניים. ושנינו ידענו.
"אני לא זוכרת שהזמנתי אמבולנס, אבל שני פרמדיקים הגיעו. אף פעם לא הגיעו אלינו פרמדיקים. והייתה אלונקה. השכנים מלמטה, או אולי אלה שממול, פתחו את הדלת ועמדו בחדר המדרגות. אולי הם הציעו עזרה, אבל בעיקר הם הסתכלו. זה תמיד מדאיג כשאתה רואה דבר כזה, ואיזה מזל שאפשר אחר כך לסגור את הדלת ולהמשיך כרגיל, כי זה לא קרה לך. לא הפעם."
בשנת 2023, באביב, הכול התפרק אצל גליה וחגי. הם עברו לא מזמן מביתם שבהרי ירושלים לדירה שכורה בתל אביב. אבל הדירה מתפוררת, רחובות העיר חפורים, הארץ כולה גועשת בהפגנות, שר הביטחון מתריע על סכנות, אחר כך הוא מפוטר ובאותו היום חגי מובהל לבית החולים.
הוא, שהיה גבר בריא וחזק בשנות השישים לחייו, מתמוטט בעקבות אירוע בריאותי. עולמם מתערער.
בתהליך השיקום של חגי נזכרים בני הזוג במקום ובבית שעזבו. הם נזכרים בתחילת אהבתם, בצריף שבנו, במשפחתם הצעירה, בבוסתן, בהר, בכפר האהוב שהקימו באופן לא שגרתי בתחילת שנות השמונים.
גליה מחליטה לכתוב את תולדותיהם ואת תולדות הכפר ומגלה שרב הנסתר על הגלוי. דבר לא יחזור להיות כמו פעם, אבל אולי מתוך הגילוי – יש גם סיכוי להבראה.
הספר נוגע בפחד קיומי בסיסי - אובדן פתאומי של הבית והביטחון המשפחתי בגלל בגידה ומזימות מאחורי הגב. תסריט אימה שכל אחד יכול לדמיין שקורה לו, ולכן הוא שואב פנימה מיד". הטוויסטים בעלילה מתוזמנים היטב, והסוף של הספר קיבל מחמאות רבות על כך שהוא מספק "בוסט" חזק, מפתיע ולא שגרתי.
רונית פיינגולד מתגוררת בנטף בהרי ירושלים. נובלה פרי עטה קפה ועוגת שמרים התפרסמה בספר הבנות של אלה משם בהוצאת בבל בשנת 2018, ספרה ברכה יצא בהוצאת "שתים" בשנת 2022. הבית שלנו הוא ספרה השלישי.
הבית שלנו מאת רונית פיינגולד הוצאת שתיים לרכישה לחצו כאן
"מתי נהיה גם בשמחות יחד?"
דון מחפש את עצמו בכל מקום, רק לא איפה שהוא נמצא.
אחרי שאיבדו את אביהם לפראנויות ואשפוזים פסיכיאטריים, ראג' לוקח את המשפחה שלו לאמריקה, ניצן נשארת כאן לטפל בכולם ודון ממשיך ללכת לאיבוד.
כשסאם, בתו בת השבע של ראג', מוצאת בוקר אחד את אימה ללא רוח חיים, המשפחה מתאחדת להלוויה אלימה ולשבעה. אבל עבור האחים המציאות שבה הם מתאחדים היא אותה המציאות שממנה הם ברחו.
שנים לאחר מכן סאם וג'ס, בנותיהם של ראג' וניצן, מצולקות מהבתים שפצעי הוריהן פירקו, יוצאות יחד למסע של תאוות וחיפושים רוחניים בספרד ובאמריקה. הן מזמינות את דודן דון, שעדיין תלוש בחייו, להצטרף אליהן. החיפוש שלהן מאיים לפרק גם אותו, הן רוצות לתקן את מה שנשבר והוא רוצה להחזיק את הרסיסים.
כל מקום רק לא כאן הוא סאגה משפחתית על הניסיון לברוח (או להתנפץ חזיתית) מאהבה לאנשים הקרובים לנו ביותר, מאובדנם, ממה שלא היה שם לכתחילה. אבל בו בזמן הוא גם סיפור על אפשרות דקה של נחמה ושל קרבה בתוך פצעים משפחתיים חשוכי מרפא.
ספר רגיש ומרגש נזכרתי בילדותי שלי. כתוב נפלא.
גיל מלטה הוא מטפל בדרמה, אב לשניים. גר עם משפחתו כאן, בצפון הארץ. כל מקום רק לא כאן הוא ספרו הראשון.
"כל מקום רק לא כאן" מאת גיל מלטה הוצאת שתיים לרכישה לחצו כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה