הייתי שם, הסיפור שלא ביקשתי לכתוב, הג'וּג'וּ צוחק בניגריה: תובנות מאפריקה וצל של חלומות - ספרים חדשים בהמלצה

הסיפור שלא ביקשתי לכתוב מאת ינאי אלמוגי

"הסיפור שלא ביקשתי לכתוב" מאת ינאי אלמוגי בהוצאת ספרי ניב, הוא שילוב מרתק ומעניין בין סיפורת לאוטוביוגרפיה, ובין דפיו אפשר למצוא גם משפטי העצמה – הן משפטים מפורסמים יחסית מפיהם של ידוענים לאורך ההיסטוריה, והן מפיהם של בני משפחתו של הכותב, כולל הוא עצמו.

עיקר הספר מוקדש לסיפור אשר מתנהל בצרפת ומתחיל בשנת 2011. שם נער יהודי בן 17, ברונו קסטילון, מצטרף לקייטנה חדשה, קייטנת פריזואלה, שבה הוא מקבל כלים חשובים לחיים, או כפי שכותב המחבר: 'את מרב היכולות הוא לומד בקייטנת פריזואלה, ובהמשך חייו הוא משתמש במה שלמד בפריזואלה ואף לומד יכולות חדשות מאירועים שהוא עבר'. הסיפור על הנער ברונו יאפשר לכם להבין חלק מהמסרים גם דרך שגרת החיים.

מטרת הספר היא ללמוד איך אתם מניבים לעצמכם במגוון סיטואציות יום־יומיות, ייעול ההתנהלות היום־יומית שלכם וחשיבה חיובית באמצעות סיפור מעניין ומסקרן שייקח אתכם לתוך מסע בעיר, ביער ובטבע לא צפוי ומלא הפתעות.

בין פחד לצחוק, בין כאב לגילוי, בין הרגל לשינוי, בספר חבוי מסע של שינוי דרך באמצעות חוויות מרתקות, אותנטיות ומלאות רגש. באמצעות הקריאה תקבלו פרספקטיבה חדשה ותובנות על יציאה מאזור הנוחות מבלי לאבד את היציבות והשפיות; ניהול אורח חיים יעיל יותר; הכנסת משמעות ומשמעת לשגרה, ודיוק של מה שנראה חסר תכלית; מציאת הדרך להיות אתה האמיתי, ללא מסכות; אימוץ ופיתוח של ערכים בעלי חשיבות רבה ומיומנויות מהותיות לחיי השגרה.

חשיבה חיובית היא לא רק מצב רוח, אלא כלי. וכשמגיעים לאתגר, כדאי לפעול כך: לזהות מה הבעיה; להבין מה המקור שלה; להעלות רעיונות לפתרון; לבחור דרך פעולה ולבסוף לבצע אותה עם חיוך.

ינאי אלמוגי, בן 22, משוחרר טרי מהצבא, הוא אדם שפיתח תובנות מחייו ואמונה אמיתית במשמעת, כדרך לצמיחה אותה למד ופיתח מעולם הספורט. משמעת עבורו אינה עונש, אלא כלי להתפתחות אישית בהתמדה. במשך שלוש וחצי שנים התנדב בארגון מד״א, שם למד את ערכה של החמלה ואת כוחו של רגע אחד לשנות חיים שלמים. לאחר מכן תוך כדי עבודה בבנק גילה את החשיבות של דיוק בפרטים הקטנים ושל האחריות והאנושיות שמאחורי המספרים. שירת בחטיבה בגזרת גבול לבנון ולאורך כל שירותו הצבאי פעל מתוך תחושת שליחות וסקרנות כלפי העולם. "הסיפור שלא ביקשתי לכתוב", ספרו הראשון נולד ממסע אמיתי של התבוננות, חוויה וצמיחה. מסע של אהבה לטבע ולחיים, של גילוי המשמעות האישית ושל אדם צעיר שביקש להבין את החיים לפני שיכבוש אותם.

ינאי אלמוגי: ״לפעמים אנו פותרים בעיות ללא תכלית, אך עלינו לזכור שפעמים רבות החיים עושים לנו הפתעות״

"הסיפור שלא ביקשתי לכתוב" מאת ינאי אלמוגי. הוצאת ספרי ניב, להשיג באתר ההוצאה 

צל של חלומות מאת דן אגם
"צל של חלומות" מאת דן אגם בהוצאת איפאבליש, הוא רומן מרגש ונוגע ללב שעוסק באובדן שלא תמיד זוכה להכרה: אובדן של חלום, של עתיד שבדמיון, של חיים כפי שחשבנו שיהיו. זהו ספר על פרידה שהיא לא בהכרח תוצאה רק של מוות, אלא גם של שינוי עמוק ובלתי הפיך שמאלץ את האדם לבנות את עצמו מחדש במציאות אחרת לעיתים זרה וכואבת.

במרכז העלילה שתי דמויות שונות מאוד זו מזו, אך דומות בכאב שהן נושאות. דניאל, גבר צעיר שחווה אובדן ממשי שוקע באבל ובאטימות רגשית לאורך שנים. הוא מתקשה לחזור לחיים וליצור קשר משמעותי עם העולם סביבו. מולו ניצבת אור, אישה שחלתה בסרטן וננטשה על ידי בן זוגה דווקא בשיא ההתמודדות. האובדן שלה אינו מוות, אך הוא מוחשי לא פחות: אובדן האמון, הזוגיות והחלום על חיים משותפים כפי שדמיינה אותם.

המפגש בין השניים יוצר תהליך עדין של היכרות, שיקוף וריפוי הדדי. משיחות, ממפגשים ומהסיפורים שנהגה אור להמציא על אנשים זרים נחשפות שכבות עמוקות של כאב, של פחד ושל תקווה. בהדרגה מתברר שהניסיון לעזור לאחר הופך גם לדרך להביט פנימה וכי הריפוי הוא לא תהליך חד כיווני, אלא תנועה משותפת.


דן שואל באמצעות ספרו האם ניתן בכלל להשוות בין סוגי אובדן שונים או שכל אדם נושא את צלו שלו בדרכו הייחודית. לצדן של הדמויות המרכזיות מופיעות דמויות משנה שחוות אף הן פרידות מחלומות שלא יתגשמו ומעמיקות את העיסוק במחיר הרגשי של ויתור, של קבלה ושל השלמה.
את הספר "צל של חלומות" כתב דן אגם בבגרות, ברגישות ובאנושיות בו הוא פונה במיוחד לאנשים שחוו שבר, שינוי או פרידה שלא זכו ללגיטימציה מלאה מהסביבה. זהו סיפור על אבל שקט, על כתיבה, על קשב כדרך התמודדות ועל האפשרות לבחור בחיים גם כשהחלומות שלא התגשמו ממשיכים ללוות אותנו כצל נוכח, אך ניתן לנשיאה.

דן אגם (59), מתגורר בעומר, נשוי, אב לשלושה ילדים, עובד במשרה ממשלתית בתחום הפיננסי. "צל של חלומות" הוא ספרו הראשון.
"צל של חלומות" מאת דן אגם. הוצאת איפאבליש,  להשיג בחנויות הספרים המקוונות.




"הג'וּג'וּ צוחק בניגריה: תובנות מאפריקה" מאת הלל גלבוע

"הג'וּג'וּ צוחק בניגריה: תובנות מאפריקה" מאת הלל גלבוע בהוצאת המחבר, הוא קובץ של 12 סיפורים קצרים, מדהימים, מצחיקים, אך בעיקר מלאי תובנות לחיים. באמצעות הסיפורים אתם מוזמנים למסע עמוק לתוך הקרביים של ניגריה שהיא מדינה-מעצמה של כאוס, של יצירתיות מגוונת ושל מאבק יום יומי להישרדות.

הלל גלבוע מתאר בספר חוויות ולא מעט אירועים שקרו בניגריה. הוא מנסה לפתוח צוהר לעולם אחר שקשה מאוד לקלוט אותו לעומקו בלי לחיות אותו יום יום ולנסות להבין אותו במשך שנים רבות.

בסיפורים בספר קשת רחבה ומטלטלת של רגשות אנושיים שפותחים בפנינו צוהר לעולם אחר, לעולם זר, לעולם שבמבט ראשון נדמה לנו שהוא מתנהל בדרך לא הגיונית, אך אם נשכיל לקרוא מעבר לשורות נבין אולי שההיגיון שנעלם מאיתנו בהחלט נמצא שם. אלה סיפורים שמעוררים מחשבה.

מהסיפור "אבטיחים בבודיג'ה": "ניגרי טוב וחכם אם יש לו קצת קרקע, ישתול תירס, קסבה, פופו ואולי גם אבטיחים. אם יש לניגרי קצת קרקע הוא ישתמש בקרקע למטרה מועילה וחשובה. אחרי הכול זו ניגריה ולא איזו ארץ של אנשים מקולפים OYINBO. בניגריה מנצלים את השטח לגידול מזון כדי לשרוד, כדי לחיות! ואוכל חשוב יותר משושנה צחורה. באירופה ארץ המקולפים המטרה היא לחיות יותר טוב! אוכל יש בחנויות, לכן בגינה יש פרחים. בניגריה המטרה החשובה ביותר היא לחיות. ההבדל בין "לחיות" לבין "לחיות טוב יותר" הוא הבדל עצום. עולם שונה, כמעט הפוך."

במרכז הספר נמצאת האבחנה המבריקה והחשובה של הלל גלבוע בין המטרה "לחיות" לבין המטרה של אירופאים מקולפים "לחיות טוב יותר". לאבחנה הזאת הגיע אחרי הרבה שנים בניגריה ובמקומות נוספים בעולם בניסיון בלתי נלאה להבין את הפער המנטלי בין אנשים נפלאים שחיים בעולם של הישרדות קרוב לטבע האדם היכן שהמוות הוא חלק מהחיים לבין המקולפים שחיים בציוויליזציה.

בסיפור "הכתב הניגרי" מציג הלל גלבוע את ההתייחסות לזמן וגם את הנאיביות בכמה תובנות מעניינות, הסיפור "התיאטרון באיבאדאן" הוא סיפור בו הוא מסביר למה הרבה פרויקטים לא מסתיימים בניגריה, הסיפור "זיכרון מאיבאדאן" שופע תובנות: סכסוך נצח בין חוואים ורועים, משבר אקלים או משבר בורות. תפקיד השוטר הניגרי ואחרות, הסיפור "חופש וזכויות הפרט באיבאדאן" הוא סיפור בעל תובנות שרובן קשורות לחופש הפרט. להפתעת רבים בניגריה יש לא מעט חופש פרט אולי בגלל שאין אכיפה. כמובן שהרבה חופש זה גם בלגן, הסיפור "מכליות מתחת לגשרים" הוא סיפור נחמד על חשיבות הכבוד בכפר, בסיפור "מלכודת המיניבוסים" יש כמה תובנות: על כומר קתולי, על הפער בין אירופאים וניגרים, "שיטת ההשתנה" הוא סיפור עם הרבה חומר למחשבה על מעמד נשים, על נישואים ועל נושאים נוספים.

מתוך הסיפור "בר האגדות בקאלאבאר": "מנהיג הקלטיסטים משתכנע ומסכים להביא אותה למלון מטרופוליטן כדי שתוכל להתקשר לדאריו. הוא חותך לה את האוזן השמאלית ומבטיח לה שהיא תקבל את האוזן חזרה כשתחזור. בהתחשב באופציות האחרות שעומדות לרשותה, הסידור הזה נראה לג'ינרבה כסידור הגון, אפילו מוצלח. מצד שני היא לא יכולה להסביר מדוע אחד הקלטיסטים חתך לה את הזרת הימנית או למה הוא נתן את הזרת שלה לחתול שלו. 'חתול כל כך מתוק', היא אומרת".

הלל גלבוע זכה לחיות בעולמות שונים במרוצת חייו. נולד בקיבוץ משמר העמק ואחרי קריירת כדורסל חי מספר שנים בניגריה וכשבע שנים בפלורידה. יש לו תואר B.Sc. במדעי המחשב מאוניברסיטת USF , עבד כארבע שנים בפרויקט אינטל בקרית גת, כארבע שנים בחוצה ישראל ושוב כמה שנים בניגריה.

"הג'וּג'וּ צוחק בניגריה: תובנות מאפריקה" מאת הלל גלבוע. הוצאת המחבר, לרכישה לחצו כאן.





הייתי שם מאת צבי אפרת

"הייתי שם" מאת צבי אפרת, בהוצאת ספרי ניב, הוא סיפור חיים מרתק ומרגש, שמציג את סיפור חייו המרתק של צבי אפרת, אחד מהמשפטנים הבכירים בישראל, שהיה שותף מרכזי מאחורי הקלעים בעיצוב פני המדינה במשך יותר משישה עשורים.

צבי ייסד את ענף הדין הבין־לאומי בפרקליטות הצבאית והיה חלק מהצוות המשפטי שניסח את הסכם השלום עם מצרים. הוא היה בכיר באגף המשפטי של האו"ם בניו יורק ומילא תפקיד בכיר בבנק הפועלים, היה מעורב במאבק להציל את עיתון "דבר" ובמשך עשרות שנים ליווה משפטית את קבוצת עופר בעסקאות הענק ששינו את פני הכלכלה הישראלית.

זהו סיפור אנושי על נאמנות, על בחירות, על הצלחות ועל כישלונות. זהו מסע אישי ומרתק דרך מסדרונות הכוח, חדרי המשא והמתן והרגעים שבהם נכתבה ההיסטוריה – בעט, בחוצפה ובאומץ רב.

מתוך הספר: "הייתי שם. בכל מקום, בכל רגע מכריע. וזו, אני חושב, המשמעות האמיתית של החיים: לא להיות מושלם, לא להצליח תמיד, אלא להיות נוכח ברגעים שבהם אתה נדרש".

צבי אפרת הוא משפטן בכיר, היה נשוי במשך כמעט שישה עשורים לדרורה, אב לשתי בנות וסב לשלושה נכדים. כיום הוא ממשיך לתרום לקהילה באמצעות פעילות בשתי עמותות: האחת, "קשת איילון", מקדמת הכשרת מוזיקאים צעירים מישראל ומחו"ל, והאחרת, "מנהיגות ישראלית בתפוצות", פועלת לשימור ולחיזוק של הזהות הישראלית בתפוצות לישראלים הגרים מחוץ לישראל. "הייתי שם" הוא ספרו הראשון.

"הייתי שם" מאת צבי אפרת. הוצאת ספרי ניב, השיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה.

















ריקי ברוך