מדרגות נעות מאת דניאל רנטפה פרץ
"הרכבת עוברת את התחנה ברחוב 23, מישהו עובר בקרון ומדיף את ריח הבושם הכחול של פולו ראלף לורן, ואני נזרקת אחורה בזמן. מדהים עד כמה ריח ומוזיקה יכולים לתפקד כמכונת זמן קסומה שזורקת לסיטואציות כל כך רנדומליות וספציפיות בעבר שלא נראו ראויות לזכור בו ברגע. קראתי שהמוח יוצר התניה בין הסיטואציה לבין אותו ריח שאפף או מוזיקה שנשמעה ברקע. ואני מוצאת את עצמי חושבת על שי, לא חשבתי עליו כבר כל כך הרבה זמן."
מאז ומתמיד חלמה שירה לעבור לניו־יורק ולהגשים את פנטזיית הנעורים שהתגבשה בראשה בעקבות צריכה בלתי פוסקת של קומדיות רומנטיות והתענגות על מגזינים אמריקאיים.
כסוכנת נדל"ן מצליחה באחד המשרדים הבולטים בעיר, שירה מבלה את זמנה ברחובות העיר הסואנת כשהיא מצוידת בסטייל, מוטיבציה גבוהה ומבטא אמריקאי מדויק שאימצה לעצמה. אך כאשר פנטזיית הקומדיה הרומנטית שאליה השתוקקה מתהווה לנגד עיניה, צצות סוגיות ושאלות עמוקות שאיתן עליה להתמודד.
זהו רומן עכשווי סוחף ומענג העוסק בגילוי עצמי, קריירה, עצמאות ואהבה אשר מעביר בדיוק רב ובתיאורים סוחפים את החוויה הניו-יורקית במלוא הדרה.
עד היום בגילי המתקדם טרם בקרתי בניו יורק. גם אם טיילתי במרחבי ארה"ב לאורך תקופות ממושכות נותר לי חלום קטן לטוס לניו יורק. לקחתי את "מדרגות נעות" לידיי ושקעתי בפנטזיה של מציאות מקבילה.
גם כשזהו ספרה הראשון של הכותבת מצאתי את הספר כתוב נפלא, רהוט, גדוש חוש הומור, שילוב של קומדיה ורומנטיקה שבמרכזה ישראלית העושה את חייה בניו יורק.
מדרגות נעות הוא רומן המדייק את מחשבותיה של שירה גיבורת הספר תוך שהיא מתמודדת אם שאלת הנאמנות לארץ ומנגד החלום ההוא למימוש עצמי והגשמת חלומות.
חלקתי עם שירה את שעותיה במשרד, בבית הקפה, ברחובות הסואנים של ניו יורק. חלקתי איתה נתיב מתפתל רווי דילמות, החלטות והגשמת חלומות וגיליתי את ניו יורק שאף פעם לא הכרתי.
עצרתי לא אחת והתבוננתי על זהותי הישראלי ולרגעים גם הייתי שיפוטית וביקורתית אבל הסך הכולל של הספר היה היה חווית קריאה זורמת, קולחת, קלילה וממש מהנה.
אסקפיזם במיטבו!
המלצה עם חיוך.
מדרגות נעות הוא ספר הביכורים של דניאל רנטפה פרץ שהתגוררה מעל עשור בניו יורק והייתה בעלים של משרד נדל"ן. היא מתגוררת כיום בישראל עם בעלה ושלוש בנותיה. הספר הוא פרי אהבתה לכתיבה ולעיר הגדולה שתמיד תישאר חקוקה בליבה.
מדרגות נעות הוא ספר הביכורים של דניאל רנטפה פרץ שהתגוררה מעל עשור בניו יורק והייתה בעלים של משרד נדל"ן. היא מתגוררת כיום בישראל עם בעלה ושלוש בנותיה. הספר הוא פרי אהבתה לכתיבה ולעיר הגדולה שתמיד תישאר חקוקה בליבה.
"מדרגות נעות" מאת דניאל רנטפה פרץ, לרכישה לחצו כאן
האם ישנם אנשים החשים כי חייהם מתארכים מעבר למה שניתן לשאת?
"מראהו המרשים והנאה של מקס משך אליו נשים בכל מקום שבו שהה. הוא היה גבוה ורחב, היה לו שיער בצבע חום בהיר ועיניים בגוון חום־ירוק, וקולו היה עמוק וחם. מקס מעולם לא נפל ברשתה של אישה אחרת. הוא היה מאוהב באשתו בדיוק כמו ביום שנשא אותה לאישה. לאלזה שלו היה יופי מהפנט, עיני שקד ועור חרסינה, שערה השחור גלש על כתפיה בגלים רכים. גופה הקטן והדק וצחוקה המתגלגל העידו על שמחת החיים שבה. הידיעה שבסוף יום העבודה התובעני והמתיש מחכות לו אלזה ואווה, הנשים האהובות שלו, הציפה אותו בשמחה".
בין סמטאות וינה האלגנטית, שדרות תל אביב הסואנות והפשטות של כפר אברהם, נפרש בפנינו סיפורה של אווה. סיפור חיים רווי קשיים, אכזבות ותקוות.
במהלך הסיפור אנו נחשפים גם לחיים לצדו של גבריאל, אהוב ליבה. מלבד אהבתם העזה, לא היה להם דבר במשותף, ואלמלא השתלשלות האירועים שהביאה את אווה לישראל, ספק אם דרכיהם היו מצטלבות אי פעם.
לאורך הדרך קשה שלא לתהות – האם אווה וגבריאל פעלו נכון? האם יכלו חייהם להיראות אחרת?
אביבה ליפשיץ, ילידת פתח-תקווה, פותחת לנו ברגישות רבה אשנב קטן לחיים הקשים, שאפיינו את ראשית ההתיישבות בארץ-ישראל. “כבר שנים שאינני תושבת העיר”, היא מספרת, “אך מפעם לפעם בהגיעי לביקור אני נוהגת לסייר במחוזותיה, ולספוג מעט מהעבר. זכורים לי הצריפים הקטנים, שהכילו בתוכם משפחות שלמות, שבילי העפר לפני סלילתם לכבישים, הסוסים הרתומים לעגלה וקול העגלון המכריז על מרכולתו. אלו היו חיים צנועים, שאיפות אחרות, והמון תקווה.”
הספר נע בשני צירים המקבילים זה לזה: וינה של מלחמת העולם הראשונה ופלשתינה ישראל לאחר עליתם של אווה ומקס.
יש משהו בדמותה של אווה שחיבר אותי אליה בחמלה ויראה בו זמנית. הפער המשמעותי באורחות החיים הטובים בוינה לעומת החיים בפלישתינה מובאים לקורא בכתיבה קולחת, מקרבת, בפרקים קצרים וקצביים תוך הנעת ציר הזמן באופן שבונה את הדמויות בצורה ספירלית עד למפגש משנה החיים. (לא יהיה כאן ספויילר).
הספר מרתק
כתוב נפלא
המלצה חמה!
"סתיו אחרון" מאת אביבה ליפשיץ, ספרי ניב לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה