אומנות הנשמה, על סף תהום הצער וריקוד האהבה לאלוהים - ספרי התפתחות אישית בהמלצה מיוחדת.

אומנות הנשמה - מסע את מסתורי הטבע והנפש  מאת ד"ר ביל פלוטקין,

הטבע החיצוני המכונה בפינו "המרחבים הפתוחים"היה תמיד היסוד החיוני של המסע אל הנשמה והתפאורה העיקרית שלו.
החברה שלנו תמיד מקימה מחסומים בין אזרחיה לבין הטבע הפראי הפנימי והחיצוני. בצד החיצוני, מצויים הבתים והמכוניות הממוזגים שלנו, הקהילות החיות מאחורי גדרות ומרכזי הקניות הסגורים, חומות ושוטרים המשגיחים על הסדר, סכרים ומציאויות וירטואליות. בצד הפנימי, מציעים לנו "משפרי מצב רוח", אלכוהול, סמי רחוב; צרכנות ועשרות התמכרויות נוספות שמרדימות את הנשמה; מערכות אמונות נוקשות ביחס ל"טוב" ול"רע"; ותורות המלמדות שאלוהים או איזו דמות הוֹרית אחרת ישמרו ויגנו עלינו בחיינו השבריריים.
אך כשאנו נמלטים אל מעבר למחסומים המלאכותיים האלה, אנו מגלים דבר מדהים: לא רק שהטבע והנשמה תלויים זה בזה, הם גם כמהים זה לזה ובסופו של דבר הם עשויים מאותו החומר.

הספר אומנות הנשמה עוסק בפוטנציאל האנושי ובשאלות מי אנחנו ומה מקומנו בעולם, דרך חשיפת המארג המסתורי המתקיים בין הנפש, הטבע והנשמה. דרך מסעות עומק בטבע ד"ר ביל פלוטקין מחייה תהליכי חניכה עתיקי יומין שנוצרו על מנת שאנשים ידעו מי הם ומהי התרומה שלהם לשבט ולעולם. בשונה מגישות פסיכולוגיות המתארות את הגילוי העצמי כתהליך של מודעות הכולל חקירה של ההיסטוריה המשפחתית והחברתית, הספר מציע לגלות מי אנחנו דרך יחסים עמוקים עם הטבע הפראי, שמקיים עבורנו קשרים עמוקים לנפש ולמסתורין באופן סימבולי. בתקופה המודרנית שבה אנו חיים, שמאופיינת בנפרדות מהטבע ומהשייכות השבטית, אנו נקראים להיזכר שכבני אדם אנחנו שייכים למארג חי ובלתי תלוי של קשרים עם העולם הרחב, שמעניקים לנו ידע, משמעות ושייכות.

הספר "אוּמנות הנשמה" מעודד דרך חיים המדגישה משמעות ומסתורין, הוא חוגג את מעמקי האינדיבידואליות שלנו ונפלאותיה ועוזר להציג בפני התרבות המערבית את חציו השני של המסע הרוחני, זה אשר מוביל מטה, למעמקים.

התרגילים בספר יסייעו לכם להגיע לגבול העולם שבתוכו הגדרתם והגבלתם את עצמכם (כפי שכולנו עושים), וכאשר תהיו מוכנים דייכם, הם יסייעו לכם לחצות את אותו סף ולצלול לתוך הצורות היפהפיות והמבעיתות של נשמתכם. אנו נחקור תרגילים כגון גילוי הטבע כמראה, התמודדות עם המוות שלכם, תקופות ממושכות של בדידות ו/או צום, אומנות הנדודים בטבע, עבודה עם הפצע המקודש שלכם, דרך המועצה, טקסים בעיצוב עצמי, הבנת האותות והסימנים של הטבע, תקשורת בין מינים שונים בטבע, ריקוד טראנס, אומנות העבודה עם הצל ואומנות הקשר הרומנטי הנשמתי.

אומנות הנשמה מביא גישה מופלאה המשלבת בין הטבע לנשמה שלנו. גישה המקדמת מסע של התפתחות אישית תוך חיבור למקום הכי ראשוני שביקום - הטבע.

יש בספר הזמנה למסע, ארגז כלים עשיר ולווי צמוד שיאפשר לקורא המתרגל גילוי עצמי והגשמה שמאפשר ליהנות בזכות תרומות יצירתיות החוגגות את החיים.

_________

ספר 'אומנות הנשמה' מגיש לנו הזמנה מאתגרת לצאת למסע. הספר מלא חוכמה, תובנות פילוסופיות ושערים לתודעה נעלה יותר. כפי שניטשה טען, קודם שאדם יוצא למסע, עליו למצוא את הפנס. 'אומנות הנשמה' הוא הפנס".
— ד"ר ג'יימס הוליס, מחבר הספר On This Journey We Call Our Life

"ביל פלוטקין שזר במיומנות את הכלים והתובנות של הפסיכולוגיה המעמיקה עם המסתורין והאקסטזה של הטקסים הפראיים. 'אומנות הנשמה' משריש את פסיכולוגיית הנשמה בעולם הטבע ובורא נתיב חניכה עכשווי לבגרות נשמה".
— רוברט ג'ונסון, מחבר הספר He, She, We, and Inner Work

ד"ר ביל פלוטקין, הוא פסיכולוג, אקו־תרפיסט, ומדריך במרחבי הטבע הפראיים. הוא המייסד והמנהל של מכון "אנימס ואלי" שבקולורדו, ארצות־הברית, שמנחה תוכניות מתקדמות בתחום חניכת הנשמה בטבע מאז שנת 1980. ביל מתגורר בהרי מערב קולורדו.

"אומנות הנשמה - מסע את מסתורי הטבע והנפש" מאת ד"ר ביל פלוטקין, הוצאת חדקרן, לרכישה לחצו כאן.

על סף תהום הצער מאת פרנסיס וולר

אנשים שונים מגיבים בדרכים שונות לאובדן. כשזה נוגע להתמודדות עם אובדן, ישנן יכולות שלמידתן כרוכה במאמץ, ושעשויות לסייע לנו לשרוד את המפגש עם המרחבים הבלתי מוכרים שבהם נמצא את עצמנו. ישנם כישורי הישרדות, ישנן מפות וישנם מורי־דרך.

צער ואובדן הם חלק בלתי נפרד מחיי היומיום, ואף על פי ש״כל דבר שנאהב נאבד״, מעטים מאיתנו למדו איך לפגוש את החלקים הללו באופן מיטיב. ללא מפת דרכים וללא הדרכה, הנטייה הטבעית היא להימנע מהמפגש עם האובדן, להדחיק, להתגבר, להתבייש ולטשטש. אך ההימנעות הזו רק מעמיקה את הכאב, ובמקום שהאבל יהפוך לגשר המחבר אותנו לעצמנו ולאחרים, הוא יוצר ניתוק ובדידות.

לפני שתכיר את טוב־הלב כדבר העמוק ביותר,
עליך להכיר את הצער כדבר העמוק האחר,
עליך להתעורר עם הצער,
עליך לדבר עימו עד שקולך
יתפוס את החוט המחבר בין כל פיסות הצער
ותראה את גודלו של האריג. (מתוך המבוא לספר)

מה אם הצער שאנו נושאים איננו אויב, אלא מורה? מה אם דווקא השהייה עימו יכולה לפתוח בפנינו שערים לעומקם של החיים, ולחיבור מחודש לאנושיות שבנו?

הספר ״על סף תהום הצער: חיים לצד אֵבֶל וטקסים של התחדשות״ מקבץ בתוכו את חוכמתו של וולר שהתגבשה בעקבות עשורים של עבודה עם אבל ואובדן.
אחת מתרומותיו המקוריות ביותר של וולר היא ההמשגה של ״חמשת שערי האבל״. 
השער הראשון מתאר בפשטות כי כל מה שאנו אוהבים - יאבד לנו.

השער השני מפתיע אותנו: ״המקומות שמעולם לא ידעו אהבה״. בעיניי מדובר בעניין מקורי וחשוב.

השער השלישי הוא ״צער העולם״. השער הזה מוכר לנו מעט יותר.

השער הרביעי הוא ״הדבר שלו ציפינו, ושמעולם לא קיבלנו״. בין האובדנים של שער זה חבויה חוויית הצמצום של מי שאנחנו באמת״.

השער החמישי נקרא בפיו אבל בין־דורי. ״האבל שאנו נושאים בגופנו בשל הצער שחוו אבותינו.

שערי האבל הללו מעניקים לנו אפשרות להכיר את הדרכים הרבות שבהן הצער חודר אל חיינו. כך נהיה מסוגלים לכבד ולרפא את עצמנו בתקופות בלתי נמנעות של אובדן שכל אחד מאיתנו יפגוש. וולר מעניק לנו מתנה כשהוא מזמין את הנשמה ואת הקהילה אל מקומות שלעיתים קרובות מעוררים פחד ורתיעה. הזמנה זו מסייעת לנו להימנע מלפגוש את האובדן בשל בידוד חברתי.

הספר על סף תהום הצער, הוא הזמנה למצוא מזור וריפוי לתקופה הזו שאותה פרנסיס מכנה ״החושך הגדול״
על פי פרנסיס מפגש אמיתי עם האבל והאובדן מהווים שער לעומק הקיום ולמקורות היצירה שחבויים בתוך היגון. בדרך זו אנו לומדים את אומנות האלכימיה, איך להפוך צער ויגון למזון עבור הקהילה. כמו בטבע כשמה שקמל הופך לדשן לאדמה, וכשהשמיים בוכים הם ממטירים מים שמרווים ומחיים.
מהפרספקטיבה הזו, היכולת להרגיש כאב ואובדן נוגעת ביכולת שלנו לאהוב. וכפי שאומר פרנסיס אנו עושים את העבודה הזו כדי להתאהב מחדש בעולם.

בחלקו האחרון של הספר (עמוד 162 ואילך) מציע וולר סדרת תרגולים וטקסים שמאפשרים להניע את האבל דרך הגוף והנשמה. עוד במשאבים מתנת חמלה עצמית ומדיטצית כוונה אוהבת.

באמצעות סיפורים נוגעים ללב, תובנות מעוררות מחשבה וכלים מעשיים, וולר מציע דרך חדשה להביט באבל: לא כמשהו שצריך להימנע ממנו או "להתגבר עליו ולהמשיך הלאה", אלא כעבודה רוחנית המחברת אותנו בחזרה לקהילה, לטבע ולעצמנו. הוא מציע לנו לחזור אל מה שנשכח – אל הפלאים הקיימים בעמקי נשמתנו.
על סף תהום הצער הוא לא רק ספר על אֵבֶל – זהו מדריך לחיים אותנטיים וחיוניים יותר.

"על סף תהום הצער - חיים לצד אבל וטקסים של התחדשות" מאת פרנסיס וולר, הוצאת חדקרן, לרכישה לחצו כאן.

ריקוד האהבה לאלוהים מאת  ג'לאל א-דין רומי

העולם הזה הוא כמו הד - כל מה שאתה אומר, טוב או רע, אתה שומע אותו חוזר בחזרה מן ההר. אם תחשוב לעצמך: 'אמרתי דברים יפים וההר נתן לי תשובה מכוערת', אין זה אפשרי. כאשר הזמיר שר בהרים, האם ההר מחזיר לו קול צווחה של עורב או נעירה של חמור? אם אתה שומע נעירה של חמור, דע בוודאות שדיברת כמו חמור".

'ריקוד האהבה לאלוהים' הוא אסופה של קטעים נבחרים מתוך כתביו של ג'לאל א-דין רוּמי ( 1273-1207 ), מגדולי המשוררים והמיסטיקנים בתרבות הסוּפית. הקטעים לקוחים מתוך הספרים: 'פִיהי מא פִיהי', 'מַתְ'נַווִי' ו'דיוואן שַמְס תַבְּרִיזִי'.

"כאשר אנו מתמקדים בכוונה, הדואליות נעלמת. הדואליות קשורה בענפים, בעוד שהשורש אחד הוא. כך הוא הדבר גם בנוגע למורים הסוּפים. למרות שלמראית עין יש להם סגנונות שונים להעביר את הלימוד, למרות שהם שונים במעמדם החברתי, במילותיהם ובפעולותיהם, למרות כל זאת מבחינת הכוונה שלהם, יש להם כוונה אחת, שהיא החיפוש אחר האמת". (מתוך סאלם שני, הכוונה עמוד 99 בספר)

הטקסטים בעלי קסם ספרותי רב, הם מכילים תובנות מדעיות עבור בן המאה ה13.

הספר שלפנינו בנוי על פי מבניהו של טקס הסמאע. 

לאחר "סולטן וולד" יש ארבעה שלבים שכל אחד מהם נקרא סלאם, כלומר ברכה או שלום. ואלו הם ארבעת פרקי הספר.

ארבעה חלקים כנגד ארבעת שלבי הריקוד, שלהם פירושים סמליים שונים.

ההצגה - האדם מול האלוהים.

ההקשבה - האדם מתבונן בעצמו ומוצא את האופן בו הוא יכל לשפר את עצמו. 

ה הלל - השלב בו האדם מבין כיצד זה בא לידי ביטוי.

ההיטמעות - האדם נספג כולו באלוהים ומתכלה בתוכו.

הדימויים היפים שרומי יוצר לאורך המסלול יכולים ללוות אותנו בתהליך הגילוי.

"בוא, בוא, מי שלא תהיה, בוא.

גם אם אתה כופר, עובד אלילים, או סוגד לכוכבים, בוא.

ביתנו אינו מכיר את היאוש,

גם אם הפרת את נדרך מאה פעם, בוא" (מתוך המבוא לספר) 

רומי ייסד את מסדר המֶווְלֶווִיֶּה, המפורסם בעיקר בזכות טקס הסַמַאע. בטקס, הדרווישים המחוֹללים, המכונים לעיתים 'פרפרי האל', מייצגים בתנועתם ההרמונית את מצבו של האדם שמצא את המרכז שלו, והמסתובב סביב צירו. הספר עוקב אחר מבנהו של טקס הסמאע: שלב ההצגה, ההקשבה, ההלל ולבסוף ההיטמעות.

רומי היה משורר, משפטן, מיסטיקן ותאולוג שהקנה לתלמידיו את עקרונות האהבה לכל הבריאה, הסובלנות והאחווה בין כל בני האדם. הוא היה זה שייסד את מסדר המֶווְלֶווִיֶּה, המפורסם בעיקר בזכות טקס הסַמַאע, שבו הדרווישים המחוֹללים, המכונים לעיתים 'פרפרי האל', מייצגים בתנועתם ההרמונית את מצבו של האדם שמצא את המרכז שלו, והמסתובב סביב צירו. הספר עוקב אחר מבנהו של טקס הסמאע ובכך הוא מאפשר לקורא כמו לקחת חלק בטקס זה ולהשתתף בריקוד החלקיקים של היקום.

"ריקוד האהבה לאלוהים" מאת ג'לאל א-דין רומי, הוצאת חדקרן,  תרגום שירלי פינצי, אסף פרסיה, טליה חלמיש לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך