"רונה חתמה והשוטרת יצאה מהחדר ואיתה העובדת הסוציאלית. בתיה סידרה את החדר והצמידה את הכיסאות לקיר.
״משהו לא מסתדר לי במה שקרה לך בבוקר״, היא אמרה בשקט.
״נשבעת לך שזה קרה״.
״אני מאמינה לך, אבל את מבינה שעל הגוף לא רואים כלום״.
״מה הם מצפים לראות?״
״סימנים. את לא בובה שפותחים לה את הרגליים והיא לא מתנגדת נכון?״
רונה הנהנה. העובדת הסוציאלית חזרה לחדר.
״אני יכולה ללכת הביתה להתקלח?״
״את יכולה להתקלח פה״, אמרה.
״אני מעדיפה בבית. בתיה תיקח אותי לשם״.
״בואי איתי, בתיה״, ביקשה העובדת הסוציאלית, ״נטפל בשחרור של אחותך״.
רונה נרדמה, מקופלת על מיטת הטיפולים.
כעבור זמן־מה העירה אותה העובדת הסוציאלית".
ביום הולדתה של רונה, אחד לפני הארבעים, בחדר טיפולים של מלון בהרצליה, מתרחש אירוע מטלטל ומציף זיכרונות שהיא לא תוכל לברוח מהם עוד. למחרת היא נדרשת לשוב אל עיר הולדתה, אל לוויית אביה של ג'ולי, חברתה הטובה, זו שהייתה קשורה אליה יותר ממה שידעה או רצתה לדעת.
בין האירועים הללו נפרש סיפור חייה. שוב ושוב היא מתאמצת להיגאל באמצעות האהבה ולברוח אל מה שנראה לה חיים שראוי לחיותם. בכתיבה אמיצה וברגישות נדירה לנפש, לפרטים ולשפה אמילי מואטי בוראת את עולמה של רונה ומאפשרת לקוראים לצלול אל מעמקי התודעה שלה. בין הילדה הסוחבת סוד מר לאישה המנסה להיחלץ ממנו רוחשת ביצה פראית, שמכשף שולט בה.
ספר נוקב, כואב ובאותה מידה חשוב. הוא עורר בי אמוציות וכעס,. העלה בי סיפורי פגיעה מינית לא מעטים שהכרתי מקרוב ומתוך קריאה בספרים שגוללו עדות קשה של נפגעות.
הספר מדליק נורות הזהרה ומציב זרקור על האופן שבו נולדת טראומה לכל החיים.
חשוב לקרא
תהיו קשובים לילדים שלכם!
אמילי חיה מואטי, ילידת 1980, היא סופרת ופוליטיקאית ישראלית.. היא מגישת טלוויזיה, פובליציסטית ופעילה חברתית בישראל, עסקה חמש שנים בייעוץ תקשורת. מופיעה כפרשנית פוליטית בערוצים שונים בטלוויזיה ומנחה שותפה בתוכנית ברשת ב'.
במאי 2018 יצא לאור ספרה הראשון "סימנים כחולים". על ספר זה זכתה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים לשנת 2018.קה בין־לאומית.
"קוראים לזה חיים" מאת אמילי מואטי., הוצאת עם עובד לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה