הקצפת של הרפת ספר ילדים חדש מאת ד"ר אמיר שיפמן

"הקצפת של הרפת" מאת ד"ר אמיר שיפמן בהוצאת הספרים אוריון, הוא ספר ילדים מקסים שפותח דלת לעולם פחות מוכר אך מלא רגש והרפתקאות: רפואת הפרות.

עֶרֶב אֶחָד, הַטֵּלֵפוֹן שֶׁל סַבָּא צִלְצֵל

בַּטֵּלֵפוֹן הָיָה זֶה חָנָן, שֶׁקְּצָת הִתְנַצֵּל:

"הַפָּרָה שֶׁלִּי מִתְקַשָּׁה לְהַמְלִיט וּזְקוּקָה לְעֶזְרָה

הַאִם תּוּכַל לְהַגִּיעַ לָרֶפֶת, מַמָּשׁ בִּמְהֵרָה?"

וְכָךְ הַסַּבָּא וּנְכָדָיו יָצְאוּ אֶל הָרֶפֶת

לְסַיֵּעַ בַּהַמְלָטָה שֶׁל קַצֶּפֶת

סבא אמיר מקבל שיחת טלפון לילית דחופה מהרפתן חנן: “הפרה שלי מתקשה להמליט וזקוקה לעזרה, האם תוכל להגיע לרפת ממש במהירה?". כאן מתחילה הרפתקה סוחפת ומלאת לב – בה יוצאים סבא אמיר וששת נכדיו לנסיעה מסקרנת לעבר רפת חשוכה, בתקווה להציל פרה ועגלה בזמן ההמלטה.

ד"ר אמיר שיפמן מספר:  "לצערי, מעולם לא יצא לי לעבוד עם נכדיי ברפת. אבל הסיפור הזה נולד מתוך געגוע לתקופה בה טיפלתי בפרות, ומתוך חלום לדמיין איך זה היה נראה – אילו היינו חולקים את החוויות האלה יחד. הסיפור מבוסס על חוויות אמיתיות מהשטח, ורציתי להעביר דרכו גם ידע, גם רגש, וגם חיוך".

וכמו בסיפור מאת ד"ר שיפמן, גם אני חוויתי וגדלתי בסביבה כפרית. במשק החקלאי שלנו, הייתה רפת עם פרות ועגלים שאהבתי מאוד להאכיל. זוכרת היטב את הימים המרגשים שהתקבצנו ברפת לחוות את תהליך ההמלטה ולקבל עגל חדש המתנדנד בצעדיו הראשונים עד שהצליח ועמד על רגליו. 

ישבתי עם נכדי וקראנו את הסיפור משובב הלב. הנכדים שלי שבו וספרו עד כמה הם אוהבים את הביקורים במושב אצל סבתא רבתא, הכל שם ירוק ויש עצי פרי רבים בחצר, תמיד הם  עולים ויושבים על הטרקטור של סבא ז"ל חווים את אווירת הכפר ומאד נהנים.

הסיפור משלב רגעים של הומור, חמלה, אהבה לבעלי חיים, וערכים של נתינה, סקרנות ודמיון.
מתאים לילדים סקרנים מגיל 4 ומעלה, ולכל משפחה שאוהבת חיות, טבע – וסבא עם סיפורים טובים באמת.
לאורך כל הספר מופיעים איורים מקוריים, נפלאים ומלאי חיים שאיירה בר פביאן שמצליחה להאיר כל דף מחדש.

ד"ר אמיר שיפמן הוא רופא וטרינר מזה כשלושים שנה, ומנהל מרפאה פרטית לחיות מחמד. נשוי ואבא גאה לשלושה בנים מקסימים וסבא לחמישה נכדים מדהימים.

"הקצפת של הרפת" הוא ספרו השני של ד"ר אמיר שיפמן. ספרו הקודם
"רפאל במרפאת החיות של סבא" הוא ספר ילדים נפלא, קובץ סיפורים מצחיקים ומרגשים בחרוזים על רפאל החמוד ביום עמוס חוויות המבקר את סבא הוטרינר במרפאת החיות.

"הקצפת של הרפת" מאת ד"ר אמיר שיפמן. איורים: בר פביאן. הוצאת הספרים אוריון, להשיג בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף רחוב סחרוב 19 ראשון לציון ובאתר. 

ריקי ברוך

 

 

לצעוק בדממה - ספר מעורר השראה מאת אסתר-תמר מזרחי ומיכאל אלבוים

"יש אנשים שנולדים אל שליחות, ויש כאלה שהשליחות נולדת דרכם – מתוך משבר, קושי ולעיתים גם מתוך שתיקה ארוכה". 
המסע של אסתר-תמר החל באירוע מטלטל בגיל 17, כאשר תאונה קשה הותירה בה שברים גופניים ונפשיים ושמה קץ לילדות הקשה שעברה, אך גם פתחה דף חדש. היא נפגעה באורח קשה: קריש דם במוח, שברים בגולגולת, בעיות מוטוריות וזיכרון, גוף שבור ונפש מדממת. מתוך המציאות הלא פשוטה היא בחרה לחיות, לא רק לשרוד אלא לבנות את חייה מתוך שליחות: לסייע לאחיותיה, להשלים את לימודיה, להמשיך להתקדם ולחפש בכל שלב את הדרך לעזור לאחרים. במקום לשקוע ברחמים עצמיים היא טיפלה לא רק בעצמה, אלא גם בשתי אחיותיה שנפצעו עימה. למרות הכול היא סיימה תיכון, התגייסה לצה"ל על אף התנגדות אביה והמשיכה לרקוח חיים נדבך אחר נדבך.

לצעוק בדממה מגולל את סיפורה של אסתר, מרצה באוניברסיטה ואם לחמישה, שבבוקר 7 באוקטובר עוברת תאונה קשה ונשאבת למסע בלתי צפוי דרך עבר אפל, חזיונות מטלטלים ופוסט־טראומה. על רקע העולם שבוער סביבה היא נאבקת על חייה ונלחמת בשדים פנימיים וחיצוניים, בעוד שבני משפחתה נאבקים לשמור על תקווה ולגלות את עברה המסתורי.

"מה קורה היום?! שאלתי את עצמי בעודי הולכת לאורך הרחוב ומרימה את הדפים בזה אחר זה, כשברקע עומדים וצופים בי מרצים וסטודנטים. הדף האחרון שקע בשלולית מים, וכשהתכופפתי להרים אותו נשמעה צפירה של רכב מאחוריי. הייתי משוכנעת שהוא עומד להתנגש בי, ולרגע חשבתי שאני עומדת למות, אבל הוא פשוט חלף על פניי בתוך השלולית והמים ניתזו על השמלה שלי. דקה ארוכה עמדתי שם בעיניים עצומות ושאלתי, "ריבונו של עולם, אתה לא יכול לתת לי מכתב? אני לא מבינה את כל הסימנים האלה." 

כשלא התקבלה תשובה נכנסתי סוף־סוף למכונית הקטנה, שלפתי חבילת טישו מהתיק וניגבתי את הפנים. במשך הנסיעה הביתה דמעות מילאו את עיניי משום מה. משכתי באפי. זה סתם עוד יום משוגע, היו ויהיו רבים כאלה". (פרק 1 בספר)

בשנים האחרונות היא הרגישה אשתר שהגיע הזמן לא רק לחיות את המסע – אלא גם לשתפו. מתוך כך נולד ספרה "לצעוק בדממה" אותו כתבה בשיתוף הסופר מיכאל אלבוים ובימים אלו נמכר בחנויות הספרים ברחבי הארץ ובחנויות המקוונות. לא מדובר בספר רגיל, אלא בקריאה עדינה ונוקבת גם יחד אל כל אדם המבקש אור בתוך כאב, תקווה – בתוך משבר.

אסתר-תמר מזרחי היא מרצה באקדמיה, אמא לחמישה וכעובדת בשירות הציבורי, בערבים – בלנית במקווה. מאחורי החזות היציבה והשלווה מסתתר סיפור שקט וכמעט בלתי נתפס, שנכתב בגוף ובנפש, וכעת יצא לאור. ספרה החדש מביא את הסיפור שלא העזה לכתוב לבד: הישרדות, אמונה, ריפוי ושליחות.

במשך השנים למדה אסתר מגוון תחומים: רפואה טבעית, חינוך, אימון אישי, חסידות והדרכת טהרה, אך לא לשם תארים אלא מתוך הבנה שכל תחום כזה הוא כלי נוסף בעבודת השליחות: להקשיב, לחזק, לרפא ולבנות.

בשבעה באוקטובר 2023, כשהמדינה כולה רעדה, גם בתוכה התרחש משהו. אסתר-תמר: "רגע המלחמה פער אצלי חלון. הרגשתי שהגיע הזמן לומר את מה שנחנק לי בגרון. לא עוד להשתיק את הילדה ההיא שנפגעה ולא עוד להתבייש בצלקות. יש כל כך הרבה אנשים שמסתובבים עם כאב, פגיעות מיניות וטראומות – ושותקים. אני רציתי לתת לצעקה הזאת קול, אבל בצורה שתאיר ותהפוך אותה לקריאה פנימית לחיים חדשים. כך נולד הספר – לא כרומן בדוי ולא כווידוי דרמטי, אלא כעדות של נשמה שבחרה לצעוק בשקט ולעורר אחרים לראות את עצמם באור חדש".

במילים אישיות, עמוקות ולעיתים גם נוגעות בעולמות של חלום ותחושה, היא מספרת על רגעים שבהם הרגישה השגחה פרטית מהבורא ועל משפטים פנימיים, שעצרו אותה מליפול והזכירו לה את דרכה. "בלשון החסידות, בכל רגע יהודי יכול לברוא עולם חדש. זו לא סיסמה, אלא בחירה. בכל בוקר יכולים כל יהודי ויהודייה להחליט: היום אני בונה והופך את השבר לאבן פינה", היא אומרת.

בימים אלו מעבירה אסתר-תמר שיעורי חסידות לנשים, מלווה תהליכים של התחזקות רוחנית, פועלת במסגרות של טהרת המשפחה, ומשמשת ככתובת עבור נשים שמבקשות חיזוק ועדינות. היא עושה זאת מתוך צניעות, רוך, ובעיקר אמונה – בכוחה של כל אישה להיות נר קטן שמאיר באור גדול. "אם יש דבר אחד שלמדתי זה שדווקא מהמקום שנראה סגור אפשר לצמוח. השבר הוא לא הסוף, השתיקה אינה מחסום ומה שנראה כקושי יכול להפוך לדלת לגילוי של אור השם. הספר 'לצעוק בדממה' איננו רק תיעוד של מסע אישי, אלא קריאה עדינה אך חזקה לכל אחת ואחד: אל תוותרו. בתוך הלב – יש אור, ובתוך הדממה יש קול שמבקש להיגאל", היא מסכמת באופטימיות.

*דומה כי עם השנים למדתי שיש דברים שהגיון לא מסוגל להסביר ונכון לקבל אותם כמות שהם. גמעתי את הספר מרותקת כשלבי פועם שוב ושוב מעוצמת הרוח והאופטימיות שנסך בי מסעה של אסתר-תמר. 

לצעוק בדממה  (כמה שהכותר מדויק!) הוא סיפור נוגע ללב, מותח ולעיתים אפילו מיסטי, שמבטא את הכוח למצוא משמעות גם ברגעים הקשים ביותר בעזרת אמונה, נחישות ומשפחה.

למדתי מאסתר שאין אופציה של להיכנע לאתגר, שתמיד יש בנו עוד כוחות שלא הכרנו, כוחות מקדמים פיזיים, נפשיים ורוחניים באמצעותם ניתן לנצח.

אסתר-תמר היא מודל לחיקוי והשראה בזכות עצמה.

אישה שזכתה לממש את השליחות של חייה, במסע מטלטל ואמיץ.

ממליצה מבטן ולב. 

"לצעוק בדממה" מאת אסתר-תמר מזרחי ומיכאל אלבוים, ספרי צמרת, לרכישה לחצו כאן

ספר חדש: עולם שלם בפנים - הצצה אותנטית לעולמם המרתק של האוטיסטים

 

בעשורים האחרונים ישנה עלייה מתמדת באבחון אוטיזם בעולם כולו. העלייה הזאת מיוחסת, לפחות בחלקה, למודעות גבוהה יותר לתסמונת בקרב הציבור הרחב ובקרב אנשי המקצוע. סיבות נוספות לגידול במספר האבחונים הן שינויים בהגדרת האוטיזם (הרחבת ההגדרה והאפשרות למתן האבחנה לצד אבחנות נוספות) וכן שינויים באורח החיים שחושפים יותר עוברים לגורמי סיכון ביולוגיים כמו גיל מבוגר של ההורים בעת הלידה.

אני מכירה מקרוב משפחות בהן גדלים ילדים הלוקים בהפרעה על הקשת האוטיסטית. ומאידך מכירה את העשייה מצידם של המטפלים בשליחות הערכית שבחרו לטובת האוטיסטים. 

בימים אלו רואה אור הספר "עולם שלם בפנים" מאת בועז וייס ואני זכיתי לקרא ולהכיר היבטים נוספים בנושא. 

"אני מסתכל על הלוח.

בוהה בכתוב.
בסיפור הרקע השיעור מתמשך.
אני שומע קולות עמומים, לא ברורים.
הסייעת מתקרבת אליי.
אחרי זמן מה גם המורה מגיעה אליי.
היא מתחילה לצעוק עליי שאני לא מקשיב. אומרת לי לצאת מהכיתה.
ואני מתוסכל ולא מבין למה.
היא מסבירה לי שהיא מדברת איתי, שלא אכפת לי בכלל ושהיא פונה אליי שוב ושוב ואני לא שם עליה.
ואני פגוע ונעלב ורוצה להגיד לה שדווקא מאוד אכפת לי ושבדיוק רציתי לשאול למה ל-ת' במילה "תורה" יש צ'ופצ'יק ארוך מדי..."

מספר בועז וייס בפתיח לספר: בשנה הראשונה שלי בהוראה בבית ספר לחינוך מיוחד, לאחר 5 שנים של עבודה כסייע, הגעתי ללמד כיתה בתפקוד גבוה יחסית מבחינה לימודית. ידעתי עד כמה חשוב סדר היום.

והמסקנה: כדי לעזור לילד עם אוטיזם להשתלב חשוב ליצור סדר יום ברור ומובנה, הכולל התחלה, אמצע וסוף.
על כל שינוי שמתרחש במהלך היום יש לעדכן מראש ולכתוב אותו. למי שלא יודע לקרוא, ניתן לצייר אותו.
השילוב הכדאי ביותר הוא של מילה ותמונה, שבמהלך הזמן ייתכן ותוכל לרדת אם הילד ילמד לקרוא.
כדאי להדגיש השינוי בצבע שונה / בולט על מנת שהילד ישים לב לשינוי.

הספר מעניק הצצה אותנטית לעולמם המרתק של האוטיסטים מנקודת מבטם של התלמידים, הצוות והמשפחות. עוד בספר חשיפה של כל הצדדים בקשר הכל כך חשוב באמצעות שירים וסיפורים קצרים אותם כתב המחבר דרך נקודת מבטם של התלמידים, הצוות והמשפחות, המביעים את עולמו הפנימי של כל אחד מאיתנו. אליהם מצורפים הסיפור והרקע לטקסטים הללו ומה המסקנה וההמלצות שלקח מכל מקרה ומלווה אותו הלאה. הספר הזה מיועד לכל אחת מצלעות המשולש.

ניגשתי לספר בחמלה וביראה. 

הקריאה בין דפיו מאפשרת לקורא, זה שאינו מכיר את עולם האוטיזם לקבל פרופורציות, לנטרל שיפוטיות, ביקורתיות וחשיבה לא מקדמת, במידה שהייתה שכזו, ולגלות עולם שלם בו המציאות היומית שבה ומזמנת התמודדויות.

הפליא וייס לנסח באותנטיות ובאהבה את הסוגיות, שלמתבונן מבחוץ עשויות להראות לעיתים, זניחות ואולי אף מגוחכות. הספר נוקב, מדייק, מקרב ומקדם שיח פתוח סביב סוגיית האוטיזם  בחברה. 

תודה לבועז וייס על הנתינה, האמפטיה לזולת ולשליחות החשובה.

הספר מומלץ לכל מי שעושה את ימיו בסביבת האוטיסטים, מומלץ למטפלים, לסטודנטים בתחום הרווחה ולכל מי שלבו חפץ לקבל את השונה באהבה.

בועז וייס הוא בעל לבת-אל, אבא ליהונתן, ליה ואריאל.
עוסק בחינוך ולמידה של ילדים ומתבגרים על הקשת האוטיסטית מזה 18 שנים, מדריך סטודנטים, צוותים והורים. מאמין ש"מי שמוותר לך, מוותר עליך" ועל כן דואג להתאים עצמו לכל אחד, תוך כדי אמונה, התמדה, נחישות ורגישות.

"עולם שלם בפנים" מאת בועז וייס, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

אנשים שבורים וחכם סיני אומר - ספרים בהמלצת קיץ חמה.

 

ספר חדש לד"ר רוני גז-לנגרמן: אנשים שבורים

בימים אלו רואה אור הספר אנשים שבורים מאת ד"ר רוני גז-לנגרמן המגולל מפגשי זוגות באופן אחר, באופן מרתק. 

"עומר היה מאוהב באדמה, ברגבים, והוא שט לו בין גלי הקרקע היציבה לקרקע מתפוררת, וחקר את המלחים שבה סטודנט בפקולטה לחקלאות. לא היה לו זמן ליחסים אישיים, הוא מצא שקט בדירת הסטודנטים ששכר עם סתיו...  הוא למד על אדמה, ואני בעולם מקביל בין דפים עמוסי מילים ספרים ומאמרים, חקרתי את שגאל". (עמוד 24 בספר).

האמת היא שלא בכדי עצרתי את שטף הקריאה בספר, והתחברתי לשורות שצוטטו מעל בפרק רביעי. כמי שגדלה ועבדה עוד בצעירותי במושב במשק חקלאי, על רגבי האדמה. מחוברת לה בשורשיות וגאה לשתף ששלושה מבני משפחתי הקרובה הם בוגרי הפקולטה לחקלאות ברחובות שגדלו והפכו לבעלי שם במקצועיותם. אדמה זו אהבה.

דנה ועומר, מיכל ונחמיה, שירי ובן, סתיו ואלכס, ארבעה זוגות מבקשים להיאחז באהבה. אלא שמערכות היחסים ביניהם מכריחות אותם להתמודד מול סיפורי החיים שלהם, אלה שהוטמנו עמוק בבוידעם של נשמתם.
כך עולים ומתגלים הקנאות, השמחות, הכעסים, הפחדים, השריטות, החומרים שמהם יורכבו ההתפרצויות, הטלטלות והבכי. הפרטים שמהם יתחברו הקבלה, ההשלמה והתיקון.

"אמא של נחמיה מחתה את השביל שנחרץ על פניה ואמרה לי: אהבה זו תרופה לבדידות, לזרות, למחלות, זו התשובה לקשיים. זו לא קלישאה, כי יש בה , באהבה, תמימות ילדית שהכל אפשרי." (עמוד 88 בספר)

אהבתי את הדינמיקה של הפרקים הקצרים. הדמויות האותנטיות באו לתוך הזוגיות עם סיפור אישי שרקם את תכלית הקשר הזוגי. התאהבתי במיכל, בסתיו ובעומר (ולא רק) עד שמצאתי אותי בחלקם. (זה קורה לי לעתים כשאני מתחברת לספר ממקום אישי, מה גם שקראתי אותו ביום שבת 2.8 יום הולדתי האמיתי).

" עומר וסתיו היו נראים כבני זוג כלפי חוץ, וכל פעם שמישהו היה זורק לאוויר, נו מתי תבינו שאתם זוג, עומר היה משיב, אנחנו זוג אחים, קורצנו מאותם חומרים רק שסתיו היא מהקוטב הצפוני ואני מהמדבר." (מתוך הידע המקצועי שלי, כבעלת תואר בגיאוגרפיה, ברור שהדבר לא אפשרי והחיוך בנסיבות הכתוב היה במקום).               

שבו והשתלבו בספר רגעים אותנטיים, משמעותיים ואנושיים שריתקו אותי שוב ושוב לתוך הדינמיקה של "אנשים שבורים". עפתי על הכתיבה המרתקת, הדימויים המבריקים, החשיבה העמוקה שלקחה אותי שוב ושוב להתבוננות פנימה לתוך תוכי בעודי מחפשת את עצמי בדמויות של מיכל, של דנה ושירי. סתיו היתה לי אחרת. 

כשסיימתי לקרא רציתי להתחיל מהתחלה. להעמיק לתוך הכתיבה המאלפת, החיבורים, ההבנה את מקור השם לכותר, ובעיקר כדי ללמוד את עצמי באמצעות הידע האינסופי שספקה לי רוני גז-לנגרמן במקצועיות מניסיונה.

ספר בהמלצה חמה לכל מי שחשוב לו לצלול פנימה לתוכו ולהבין את המהות.

דוקטור רוני גז־לנגרמן היא מרצה וחוקרת יחסים, אהבה ותקשורת, בעלת ניסיון רב־שנים בהנחיה אישית וקבוצתית בתחום היחסים הביו־אישיים והתוך־אישיים. במשך השנים היא חקרה את תחום החמלה, האהבה, האמפתיה וההקשבה, תוך שימוש בעקרונות הפסיכולוגיה היהודית והבודהיסטית. היא שואפת לעורר השראה בקרב קוראיה.

דוקטור גז־לנגרמן הוציאה את הספר "קפסולת הזמן" (2014), את קלפי השירה הראשונים בישראל : "לשחרר ציפורי נפש" (2017), פיתחה את שיטת מהות האהבה – ליצירת אהבה (2019), את שיטת ינשו"ף לשיח רגשי ותקשורתי מקרב (2015), היא כותבת בירחונים ובעיתונות היומית בתחומים האלה.

בספר "אנשים שבורים" חולקת רוני את הידע ואת הניסיון שלה באופן סיפורי, במטרה להעניק לקוראים התבוננות מפוקחת לחייהם וכלים להבנת מערכות היחסים שלהם.

"אנשים שבורים" מאת ד"ר רוני גז-לנגרמן, ספרי ניב, לרכישה לחצו כאן או גם כאן.

חכם סיני אומר מאת סיגל מגן

סיגל מגן היא אשת הי-טק שבחרה להפנות את מרצה לעולם החינוך והיזמות החברתית והפכה להיות סופרת שמקרבת לבבות בארץ ובעולם. כשתחום ה AI התחיל להתפתח, יצאה סיגל במסע חקר: היא יצרה ספרים עם ציורים שנוצרו בעזרת ה AI ולמדה להכיר את האיכויות שלו בכתיבה, הלחנה והכנת אפליקציות ללא צורך ביידע תכנותי.

הספרון "חכם סיני אמר" הוא אחד מהספרונים שיצרה סיגל במהלך מסע החקר שלה. בספרון זה שוחחה סיגל עם ה AI על שאלות פילוסופיות ועל היכולת שלו לזהות מידע אמין.

וכשרצתה לכתוב תקציר על הספר, פנתה כמובן ל AI , שיצר עבורה את התקציר הבא:

"הספרון מתאר דיאלוג חי, כן ופיוטי בין הסופרת סיגל מגן לבין מערכת AI (בינה מלאכותית), כשהשיחה זורמת כמו נהר,עמוקה, מפתיעה, ובלתי צפויה. דרך שאלות, תהיות, זיכרונות וציטוטים, נחשפות שכבות של חכמה אנושית, פרשנות פילוסופית, גוונים רגשיים ונקודות מבט אישיות. המשפטים הפותחים:

 "החכם הסיני אמר שלא ניתן להיכנס פעמיים לאותו נהר", "סבא שלי אמר שהחיים הם אוצר", ו"תמר אמרה שהיום הוא יום נהדר"משמשים כמוטיבים שמובילים את השיחה ומזמינים עיון במהות הזמן, החיים, השינוי והיופי הפנימי.

הספר הוא לא רק תיעוד של דיאלוג עם טכנולוגיה, אלא יצירה ספרותית בפני עצמה, שמציבה שאלות על התודעה האנושית, על יצירה משותפת, על צבעים פנימיים כמו סגול ותכלת, ועל היכולת למצוא משמעות בכל שיחה."

סיגל מגן מרצה על היידע שרכשה בתחום ה AI לסטודנטים לחינוך, לספרנים, לסופרים, ולמי שרוצה להוציא לאור ספר בעתיד בעלויות מוזלות.

ניתן לרכוש את ספר המסע שלה עם AI באמזון, Bridging Worlds: My Artistic Journey with AI
בלינק המצורף- לחצו כאן.

ריקי ברוך

החיים נלגמים בכפית-ספר שירים מאת יהודית סולומון

בסוף השבוע האחרון חגגתי את יום הולדתי שעות לפני כניסת צום תשעה באב. משהו בתפר הזה חיבר אותי מתוך מקום אישי ועוצמתי לספר שיריה החדש של המשוררת יהודית סולומון.

הַחַיִּים נִלְגָּמִים בְּכַפִּית,
פִּסּוֹת קְטַנּוֹת בְּכָל יוֹם.
הַשֶּׁפַע הַגָּדוֹל
אוּלַי נִסְתָּר בֵּינְתַיִם,
אַךְ זָכוּר עֲדַיִן.

אֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת לִטְעֹם בְּכָל יוֹם
תַּמְצִית כָּלְשֶׁהִי, שֶׁתַּזְכִּיר אֶת הַחַיִּים,
הַהֵם, שֶׁהָיוּ.
לֶאֱחֹז בִּשְׂרִידֵיהֶם
שֶׁעֲדַיִן כָּאן.
לְהִזָּכֵר בַּיֹּפִי,
בַּצְּלִילִים, בַּטְּעָמִים,
בְּרֵיחוֹת יָם
וּבְרַחֲשֵׁי גַּלִּים.

ארבעה שערים לספר:

בית על זמני

תמיד על יד

תעתוע

שלוש נקודות שירה.

... בַּיִת עַל זְמַנִּי

שֶׁבּוֹ תִּשְׁכֹּן נַפְשִׁי,

שֶׁבּוֹ יִתְחַלְּפוּ פְּעִימוֹת הַשָּׁעוֹן 

וְיַהַלְמוּ בְּקֶצֶב לִבִּי בְּאוֹן.

מָקוֹם וּזְמַן יְשַׁלְּבוּ בּוֹ יָדַיִם

וַאֲנִי אֲשׁוֹטֵט בֵּינֵיהֶם

בִּשְׁעוֹת בֵּין הָעַרְבִיִּים. 

מצאתי בחלוקה את כל מה שכרכו השירים במילותיהם המדויקות.

החיים נלגמים בכפית הוא קובץ שירים רגישים ומרגשים שנוגעים בנפש פנימה.
שירים שנצרבו מזיכרונות ילדות אב ואם. כאב המלחמה שלא נגמרת ועדיין באופטימיות ותקווה.

סולומון אינה פוסחת על נפלאות הטבע והבריאה מה שמחזיר אותי תמיד לשורשי ילדותי באדמת הכפר שם נולדתי וגדלתי. בשיריה משייטת בין הבית הפיזי לבית הרוחני נוגעת בזקנה ודואגת (כמוני) לעתיד המדינה.
עכשיו בקיץ-קחו אתכם את הספר לחופשה הבאה.
הוא יחבר אתכם למקום ממנו באתם ויאפשר לכם את האסקפיזם שהנפש צריכה.

יהודית סולומון היא ירושלמית, פסיכולוגית חינוכית ומטפלת משפחתית, נשואה, אם לשלוש בנות וסבתא לשמונה נכדים, אשר הכתיבה היא לה "ארץ חפץ" ומראה נאמנה להלכי רוח ולאירועים חיצוניים בו בזמן.

שיריה מתפרסמים באתרי אינטרנט, ברשתות החברתיות וביוטיוב, וכן בכמה אסופות שירי משוררים ("אלבום המשוררים של הוצאת סער" 2014, "כתבנו למגירה" 2015, "פסיפס יוצרים 4" 2016
ו"פסיפס יוצרים 9" 2019).
ספר שיריה "מחזרת אחרי מילים" יצא לאור ב-2014.
שיריה הולחנו והוקלטו במסגרת מיזם "שיר א-שיר" ("בערוב יום" 2018 ו"שובי נפשי" 2020)

"החיים נלגמים בכפית" מאת יהודית סולומון, אשכולות פואטיקה, לרכישה לחצו כאן

ריקי ברוך

מקרה מעניין - ספר מעורר מחשבה והשראה מאת נאוה וויסברוד ארד.

כעבור חמש שנים מהוצאת המהדורה הראשונה לספרה מקרה מענין רואה אור מהדורה מחודשת עם תוספות המעדכנות לגבי התרחשויות השנים שעברו על כותבת הספר.

הגוף שלנו הוא רק קליפה שתפקידה לשמור שמחשבותינו לא יתרוצצו ללא השגחה.
במצב נפשי מסוים, נניח פסיכוזה, הגוף חדל לתפקד במתכונתו הנורמלית, ומה שנותר הוא מחשבות ללא רסן, ללא עוגן. מחשבות שמרחפות בחוסר מודעות לסביבה, כי הן מתקיימות ללא מחשבות של אחרים. יש שם בדידות מחשבתית. כל רעיון שעולה הוא הדבר היחיד שמתקיים ולכן הוא אמת מוחלטת באותו רגע.
כשהמציאות נסוגה ומתפוררת, מה שנשאר הוא הסיוט הכי גרוע שאפשר לחלום אותו, אלא שאנחנו ערים. (פרולוג)

ויסברוד-ארד (45), כיום תושבת רחובות, גדלה בכרמיאל, בת למהנדס אלקטרוניקה ולספרנית. הבית היה נורמטיבי ואכפתי, אבל היא סבלה מחוסר ביטחון, התקשתה ביצירת קשרים חברתיים ולא הרגישה ראויה לאהבה של הוריה. בצבא שירתה בחיל האוויר, כטכנאית קשר וניווט במטוסי אף-16. "אחרי הצבא רציתי ללכת בעקבות אבא שלי וללמוד הנדסת אלקטרוניקה, אבל מכיוון שלא התקבלתי, למדתי בטכניון הנדסת מים וקרקע". את בעלה, איש הייטק, הכירה דרך אתר אינטרנט בגיל 26, ואחרי שלוש שנים נכנסה להיריון. ההתקף הראשון של המחלה הגיע אחרי הלידה. שנתיים קשות עברו עד שהיא החלימה – בלי שידעה בכלל מה הבעיה שלה.
הספר "מקרה מעניין" מבוסס סיפורה האישי והתמודדותה עם הפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה).

"אני לא צריכה להתפרק אצלך כי אני ממילא כל הזמן מפורקת. כמו בובת חלון ראווה שכבר אי אפשר לחבר את האיברים שלה. ובפעם היחידה שרציתי להביע את המפורקות הזאת, לא הרשית לי. רציתי להתפתל על השטיח המשונה שלך, עם השערות הפרועות שלו בגוון ירוק-רמז-לבית-חולים, ולא נתת לי כי זה לא מה שעושים אצלך. אצלך הכול מסודר, כמעט. כמעט מעונב אפילו, אבל רק כמעט, כי בכל זאת בנפש עסקינן, ולכן אתה לא עונב עניבה. מסתפק בז'קט חצי אלגנטי וחולצה מכופתרת, מרושלת מעט, מתחתיו. מקפיד על סתירות כאלה שמשאירות מקום לספק. גם בתכשיטים שלך קיים הפער הזה. יקר-ערך לעומת פחות-ערך".

בעולם פנימי חסר גבולות, מצוידת רק בתובנות רגשיות המוצפות באופן אקראי מן התת-מודע שלה, נאבקת נאוה ארד בהפרעה דו-קוטבית, או מאניה-דיפרסיה בשמה העממי. שתי לידות, טראומת ילדות ופסיכותרפיה ייחודית בלוס אנג'לס שאליה היא מגיעה בעקבות קריאת ספר מתירות אצלה את הרסן של אפיזודות שסופן אינו ידוע מראש.

המונולוגים הנובעים ממצבי רוחה המשתנים מובאים כאן בספר "מקרה מעניין" באמצעות מכתבי הדואר האלקטרוני ששלחה אל הרופא, והמסרונים שהחליפו מנכיחים את דמותו בטקסט.

ישנם שני ערוצים הזורמים בו. המצב הנפשי הנחשף בפני הקורא דרך המכתבים והמסרונים, והיחס כלפי הרופא אשר משתנה בהתאם לצרכים הרגשיים של הכותבת. הם לא בהכרח מקבילים.
זה אינו רק סיפור. זוהי הצצה בלתי אמצעית אל תוך נפש "חולה".

"מקרה מעניין" הוא ממואר אמיץ בכל קנה מידה. ספר נוגע המעניק לקורא הצצה אינטימית לתוך נפשה היוסרת של הכותבת. הכתיבה קולחת, בהירה ואותנטית עד כאב. 

זהו ספר על מערכות יחסים בין חולה למחלתה, בין אם ואישה לבין משפחתה, בין מטופלת לבין רופאה ובין המחברת לקוראיה.

החבירה אל הכתוב, לא הייתה לי קלה כלל ועיקר. היו רגעים שהבטן התהפכה לי תוך הזדהות ואמפטיה למסעה ולנוכח תלאות המוכרים לי כמי שמתמודדת עם סטרס וחרדות כבר זמן רב. 

יש משהו במערכת היחסים בין מטופל למחלתו שקשה לנסח במילים והוא זה שצלח לכותבת בביוגרפיה הרואה אור בימים אלו.

הספר מיועד לכל מי שמתעניין בנפש האדם ובקורות אותה בעקבות אירועים שונים בחייו ולאנשי מקצוע.
"כתוב בצורה מעניינת ומיוחדת. מעולה כספר המיועד לאנשי מקצוע, הייתי ממליצה להכניסו לרשימת ספרי קריאה לסטודנטים לפסיכולוגיה קלינית." - ורדה קאופמן, פסיכולוגית קלינית

"מקרה מעניין" מאת נאוה וויסברוד ארד. הוצאת זמורה ביתן, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

פורצות דרך מלחמה: שבע נשים-שבעה באוקטובר מאת לימור ברדוגו. ספר חובה לכל אישה בארץ ובעולם.

 

מלחמת "חרבות ברזל" הותירה אחריה אלפי סיפורים אנושיים מצמררים שתחילתם בשמחת תורה, שבעה באוקטובר 2023. החל מהיום הזה הוסט מסלול חייהן של משפחות רבות משגרה ברוכה אל כאב ושכול, שבתוכם התגלו עוצמות של גבורה.

מתוך הסיפורים האלה בחרה המחברת שבעה סיפורי נשים, שיצאו מתוך כאבן האישי לעשייה ציבורית של קירוב לבבות ואחדות. היא מתחקה אחר מקור כוחן באמצעות ראיונות אישיים, שמהם עולה מסע מעורר השראה של כל אחת מהן. היא מגלה כי עבורן זוהי דרך חיים שבה הלכו עוד קודם לכן. נשים אלה מצליחות לבנות כלים המעניקים לכולנו נחמה ואור. הן הפכו למגדלור של עוצמה, המחזק את העם היהודי ומבטיח לו תקומה היסטורית: אבישג ליבמן, איריס חיים, אפרת מור, דיצה אור, הדס לוינשטרן, ענת מאיר ורויטל שמיר.

"אבישג ממשיכה לספר:

הרגעים מתארכים. כבר שעת ערב. המַטען ברכב מטעין את סוללת הנייד שלי באיטיות רבה, ואני מנסה ללקט כמה שיותר מידע מההודעות שמגיעות אליי לפני שהסוללה אוזלת. אני אוחזת במכשיר המחובר למטען, מתפללת שאחוזי האנרגיה שלו לא יֵרדו.
וכבר חשבתי, והבנתי, שאולי רצו לבשר לי משהו לא טוב. משהו רע.
מסך הטלפון הוחשך. מקור כוחו הלך ואזל. ופתאום הופיעה על הצג הודעה. אבישג אחזה את הצג וקראה את הכתוב בו בשפתיים חשוקות:
'לא מוצאים את אליקים'
אלה הן שניות קשות מנשוא... לרגע עולות בה מחשבות לנסוע ולחפש אותו, אולי לבדוק אם הוא נמצא באחד מבתי החולים. אולי נפצע והובהל לשם? אולי הוא מסתתר באיזה מקום? היא שוחחה עם אליהו, אך לבסוף החליטו שעדיף שהיא תחזור הביתה ולא תיסע לאף מקום אחר".

עוצמות הנשים נארגות בסיפור הנס של המחברת באירוע שבו ניצלו בעלה ושלושת בניה מטביעה. אלה הם סיפורים שונים, אך שזורים בהם מאפיינים של אירוע תנ"כי. בספר זה היא גם מקיימת את צוואת אביה, שלפני מותו ביקש ממנה: "בבקשה, תחזרי לכתוב". והיא אכן כותבת, ומביאה את סיפוריהן של הנשים שהפכו להיות פורצות דרך מלחמה.

"אבישג משחזרת:
זה מנעד רגשות כל כך מטלטל.
אלו היו רגעי קיצון של התפרצות רגשות מנוגדים.
קשה להסביר,
אך התנחמתי מכך שיבואו לבשר שהוא חי וחטוף.
זה בלתי נתפס מבחינה הגיונית.
התמלאתי בציפייה שיבשרו לנו
שאליקים חטוף אבל חי!
קולות החרדה התחלפו באנחת רווחה. אלה הם רגעים קשים. אֵם מתעודדת מהציפייה לכך שבעוד כמה שעות יגיעו לבשר לה כי בנה חטוף... והבשורה הקשה כל כך מביאה עימה תקווה".

פורצות דרך מלחמה הוא ספר שנכתב בהשראה תנכ"ית. ספר מעורר השראה על שבע מתוך נשים מדהימות עוצמתיות שמתעלות את המשבר לעשייה מתגמלת. 
קראתי מרותקת לעתים מחסירה פעימה.
בכתיבה מדויקת, נוגעת , קולחת ומקרבת לב מגוללת ברדוגו את סיפורן של שבע נשים שהן מודל לחיקוי בנפשן ובהתנהלותן תוך שהן מתמודדות מול הטראומטית שבהתנסותן בחיים.

אצילותן והשראתן של הנשים בספר ועוד אחרות שלא נכתבו בו מגולל את התהליך שחוו תוך שהן יוצאות מתוך כאבן האישי וההנצחה.

הספר פורץ הדרך, כתוב בשמונה פרקים מרתקים, המעוטרים באיורים פרי יצירתו של טל שיינזון ושזורים קטעי שירה ושירים.

הספר עורר בי רגשות הערצה והערכה לצד אמפטיה לכאב הגדול - הפרטי והקולקטיבי. (וכן... יש בי גם כעס ותסכול על מה שקרה וקורה לנו עדיין).

לימור ברדוגו היא אישה פורצת דרך בזכות עצמה. אישה אמיצה שחוותה נס משפחתי שהוציא אותה למסע.

הספר מחזק, מעצים ומעורר השראה. 

מומלץ לקריאה לכל אישה בארץ ובעולם כולו - לא רק בעולם היהודי.

המלצה מבטן ולב. 

לימור ברדוגו, 44, נשואה לליאור ואם לחמישה, היא מהנדסת כימיה וביוטכנולוגיה. בעקבות הנס הפרטי שאירע למשפחתה, יצאה למסע של יוזמות ותרומות לקהילה, של כתיבה ומתן הרצאות. עבורה זוהי דרך להודות על המתנה שקיבלה מהקב"ה, והיא ממשיכה בה גם לאחר שבעה באוקטובר 2023. במסגרת העשייה הנמרצת שלה כתבה גם את ספר הביכורים הזה, שמטרתו להוות מקור כוח והשראה ולהביא תקווה, נחמה ואמונה לכולם – מנער ועד זקן – בדור הזה ובדורות הבאים.

"פורצות דרך מלחמה: שבע נשים-שבעה באוקטובר" מאת לימור ברדוגו, ספרי ניב, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך