"הוא נכנס למקלחת ולפני שהספיקה להבין מה קורה, חדר אל גופה. הוא לא הפעיל כוח, היא נכנעה לו. היא לא רצתה להרגיש שהיא נלקחת, אך את היום ההוא היא לא הצליחה למחוק מזיכרונה. היא הרגישה שבמוחו של דניאל, אין מקום לרצונותיה שלה.
כאשר אזרה את האומץ לשוחח אתו על כך, ענה לה: "מה הפכת אותי, לאנס?"
"לא אמרתי שאתה אנס." היא לא יכלה לשמוע את המילה.
"רק אמרתי שלפעמים לא בא לי, וזה שאנחנו ביחד לא אומר שאני תמיד לרשותך."
מאז אותו היום, היא החליטה עם עצמה שלא משנה עד כמה הוא ינשוף בעורפה, אם היא לא רוצה, היא לא תסכים. זה הגוף שלה ועליה לרצות. לא להסכים, לרצות! שומע? היא זעקה מבפנים.
והנה, זה שוב קורה. היא לא רוצה מניפולציות. רק להרגיש בטוחה במיטתה.
פעם היא רצתה לשכב איתו כל הזמן."
ביום בהיר אחד הוא נעלם לשתיהן. לאחר שנעלם, הן עוברות דרך ארוכה ולעיתים כואבת, אהובתו מפתחת קריירה מפוארת ואחותו מנסה להתחקות אחריו מאז עזבה לניו-יורק.
בין השיחות, הזיכרונות, הקריירה והמסע שהשתיים עוברות בחייהן, מתעצבת דמותו של האיש שנעלם להן פתאום. והסוף, כמו הסוף, משאיר את חותמו.
בספר ביכוריה אוהב אותך מרחוק מגלה לנו הסופרת עינב עזרא, אמא לארבעה ילדים, את המסע הארוך שבין לאהוב אדם עד כלות לבין היכולת לצמוח מתוך משבר. שנה וחצי לפני שיצא הספר שכלה עינב את אהובה, גולן, שהיה האהבה הגדולה בחייה. כתיבת הספר סייעה לה לעבד את הפרידה ממנו. בכתיבתה הרגישה, לוקחת אותנו עינב למסע התבוננות עטוף ברומנטיקה ובתשוקה, מסע בנבכי הנפש לעבר שינוי תודעה והתעוררות.
חץ בלב תרתי משמע!
נטלתי את הספר לידי ונסחפתי בזרם הקריאה. נועה נכנסה לי ללב והתמקמה בו מהתמונה הראשונה. מהר מאוד הפכתי אמפטית שותפה פעילה לכל מה שעשתה וחוותה (כעסתי על דניאל וגם על אלירן ואהבתי מאד את שי). "כמה קשה האהבה" אמרתי לעצמי ונזכרתי בימים ההם שליקקתי את פצעי שלי.
הספר נוגע ללב. רגיש ומרגש. הכתיבה רהוטה, קולחת זורמת ולא מאפשרת לקורא רגע אחד של נשימה. הכל מסתנכרן בפרק ועוד אחד, שומר על קו מתח מעורר (עם עליות ומורדות) וממלא את הלב בגלים של רגשות.
כל מה שבקשתי היה להתכרבל במזגן ולהתנתק מהסביבה כדי לגמוע בצמא את הסיפור המדהים והותיר בי טעם של עוד וכבר אני מצפה לו - לספר הבא.
____
"לא כל ספר אני מסכימה לערוך, בפרט אם רגע לפני שאני מקבלת את הטקסט, שואל אותי הכותב "זה יתפרסם? כמה ארוויח מזה?" עכשיו קחו את כל זה לצד השני, הקיצוני, האומנותי נטו וקבלו את עינב. אישה, אמא, לביאה, שישבה בשנה הקשה שהייתה לה לאחר מות אהובה והתחילה לכתוב על שתי נשים שמוצאות אור באפלה ובחוסר וודאות. לא רק ערכתי את זה, גם הפכתי לקוראת שבויה. בעיניה האוהבות וכשרונה הרב, כתבה עינב רומן קולח, מרשים ומרגש. שמחתי להיות שותפה לעריכתו". - מרסל מוסרי
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה