בימים אלו רואה אור ספר הביכורים "סופי לעת עתה" מאת שרון גרינברג ליאור ואני זכיתי לצלול בין דפיו ולהתחבר לסיפור משמעותי שאעלה בי זיכרונות והצית טלטלה שבקשתי לשכוח.
"כשחזרנו הביתה הוא הסתגר בחדר. יותר מהלחץ של השבועות האחרונים, הזעפות הפנים, הקביעות שאני אגואיסטית-המבט המאשים שלו הוא שפוצץ אותי. הוא שכח. איך יתכן ששכח? את הלילות בהם לא הצלחתי לישון , מחפשת תנוחה נוחה, הסימנים הכחולים על רגלי, הבטן הנפוחה, ההורמונים שהטריפו אותי, הידיים המחוררות מבדיקות דם. משקולת הכישלונות, שמסמרה אותי למיטה ימים, מאבדת כל טיפה של יצירתיות, מתאפקת לא לבכות. רק לא העמיס עליו משא נוסף של אשמה מעבר לזה שידעתי שהוא נושא, גם אם בשתיקה. שתקתי שנים, רוצה לספר, פוחדת להכאיב. עכשיו רציתי לתקוע בו את הסכין עד הסוף." (עמוד 124 בספר)
יואל רצה ילד משלו, ותמי שרצתה גם ילד וגם את יואל עשתה את כל מה שצריך. איך אמרו לה הרופאים? נשים עוברות טיפולי פריון כמו כלום, ולה יש בעל כזה מקסים, לא מגיע לו להיות אבא? אבל כשעל כף המאזניים הונחו לא רק אושרה ואושרו אלא גם בריאותה וחייה, תמי שוב עשתה כל מה שצריך. ושמרה את זה בסוד. הסוד העיק עליה, אבל איזו ברירה הייתה לה בעצם?
העלילה הנוקבת בספר, פותחת צוהר לחלון של אותם זוגות הכמהים להורות והטבע לא משתף אתם פעולה. סיפור נוגע על נשים שהופכות להיות סוג של כלי בתעשיית הפוריות ומובלות במסלול מכני וכואב תרתי משמע, לעבר אותה מטרה - היריון שיסתיים בלידה בריאה.
עם הזמן הופכות הנשים, גם אם וכאשר בעיית הפריון היא אצל בן הזוג, לנשים שקופות מול גברים המנעים אותם אל היעד.
לפי נתונים שנאספו במדינות המערב, בין 10% ל־15% מהזוגות מתקשים להשיג הריון. בכשליש מהמקרים מקורה של בעיית הפוריות הוא בגבר, בכשליש מהמקרים מקורה באישה, בכ־15% מהמקרים מקורה אינו ידוע ובשאר המקרים מדובר בבעיה משולבת. הספר, מציף ומעלה למודעות נושא שגברים, נשים ורופאים אמורים לתת עליו את הדעת. "סופי לעת עתה" הוא רומן עוצמתי מרתק, העוסק במערכת היחסים וחיי הנישואין של תמי ויואל ומביא מנעד רחב של רגעים, דילמות קשות, עמידה באתגרים ובחירות לא קלות- בעיקר של תמי. כל זוג שעבר טיפולי פוריות בדרך להיריון הנכסף, ימצא את עצמו מזדהה באינספור תמונות חיים של עליות, מורדות, אכזבות ותשלום של מחירים שלא תמיד נגמרים.
בימים ובשבועות אחרי לוויית אימה חוזרת תמי במחשבתה לתחנות חייה שהפכו אותה לאשה ולאמא שהיא היום. במהלך ספרותי יוצא דופן מלווה שרון גרינברג ליאור גיבורה חזקה ומעוררת הזדהות שמתמודדת עם דילמות קורעות לב שבהן אין מנצחת, מלבד, אולי, האהבה.
אהבתי את דמותה העוצמתית של תמי ואהבתי את הספר עד שקשה היה לי להסיר אותו מידיי. הוא כתוב בשפה קולחת שזורת מטאפורות, תיאורים ודימויים שאהבתי. הספר ריתק אותי אל העלילה ועורר בי התבוננות פנימה.
מנקודת מבט אישית הספר מומלץ לכל מי שמבקשים להרות מחד, ומאידך הוא צריך להילמד גם בבתי ספר לרפואה ולבריאות הציבור.
שרון גרינברג ליאור היא תסריטאית וכותבת פרוזה. היא מתגוררת ביישוב קטן ליד יער עם בן זוגה ולהם שתי בנות בוגרות, שני כלבים וחתולה אנטיפתית. סופי לעת עתה הוא ספרה הראשון.
"סופי לעת עתה" מאת שרון גרינברג ליאור, הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה