אריות על נמ"רים, נפש בשיקום וסיפורו של אלמן - ספרים מעוררי השראה בעיקר אחרי השבעה באוקטובר!

אריות על נמ"רים מאת אלי זילברמן - יומן מלחמה של קצין גבעתי בעזה

אלי זילברמן, סא"ל במילואים, מפרסם ספר על מה שעבר עליו בנובה ובכפר עזה ב־7 באוקטובר, ובתוככי הרצועה בחודשים שלאחר מכן. הוא מעריץ את הלוחמים הצעירים, זוכר את המראות הקשים, ומשווע לאחדות לאומית.

"אריות על נמ"רים" הוא ספר מרתק, הנקרא בנשימה עצורה כספר מתח, נכתב מנקודת מבט של קצין בצוות הפיקוד של המח"ט, על הקרבות הקשים שמנהלת החטיבה מחלקה הצפוני של עזה ועד רפיח, בלחימה רצופה ואינטנסיבית כפי שלא הייתה בעזה מעולם; על סיפורי הגבורה בדיוק כפי שחווה אותם בשטח; על מנגנון קבלת החלטות מורכב שבקצהו יש השפעה תמידית על חיי אדם.

בשבעה באוקטובר 2023 התעוררה מדינת ישראל לבוקר השחור ביותר בתולדותיה. אלי זילברמן, קצין (מיל') בגבעתי, היה באותו בוקר בביתו בירושלים. בעודו צופה בתקשורת בדיווחים הראשוניים, הוא מקבל טלפון מקצין עמית שנמצא בשטח: "זילברמן, יורים עליי, תבוא דחוף". זמן קצר לאחר מכן הוא כבר מחלץ פצועים וניצולים במתחם הזוועות של מסיבת הנובה, ומייד לאחר מכן - מנהל עם חבריו קרבות פנים אל פנים מול מחבלי הנוח'בה בכפר עזה. כמה ימים אחרי כן הוא מוצא את עצמו בלב עזה יחד עם חטיבת גבעתי, על גבי נמ"ר, מפקד על חיילים ונלחם בשטח.


"ביציאה החוצה לציר הראשי חולף על פנינו טנק שבדיוק אזל לו הדלק. על הטנק ידידי אל"מ בני אהרון, מח"ט 401, שחש גם הוא לכאן. החיבוק והפנים מספרים זה לזה הכול. "זה יום הכיפורים שלנו," אומר לי בני. אני מביט בחזרה בלי לומר מילה.

את המשפט הזה אקח איתי לאורך כל המלחמה". (עמוד 27 בספר)

בספר תמצאו פרטים מרגשים ​על הקרבות הקשים שניהלה החטיבה מחלקה הצפוני של רצועת עזה ועד רפיח הדרומית. על מנגנון קבלת החלטות מורכב שבקצהו יש השפעה תמידית על חיי אדם, על עבודה עיקשת על מנת להשיג כמה שיותר ניצחונות קטנים, על ניסיון בלתי פוסק להחזרת הגאווה והביטחון למדינת ישראל, ולהשיב את חטופינו הביתה.

"חיוך השמחה ממשימת הצלת החיים הקדושה מתחלף מהר מאוד בפרצוף מבועת. בתוך אוהל של עזרה ראשונה אנחנו מגלים את סיבת העשן המסריח. ערמה של כארבעים שרידי עצמות שוכבות זו על זו ולצד זו, ללא טיפת זכר לגוף האדם. שלדי עצמות, אפר ואבק.

בין העצמות אני מזהה שלד שנראה כמו ילד או נער לכל היותר. אני פשוט לא מצליח להפסיק להסתכל על זה, משהו בי מכריח את העיניים להביט ולספור, לנסות לשחזר במוחי מה קרה כאן, מהם הגילים, איך לעזאזל הם נשרפו? אני מביט באלגרבלי והוא מביט בי בחזרה, סוג של הנהון בהסכמה: "דבר כזה עוד לא ראינו". (24 בספר)

"זילברמן נסע לבסיס שדה תימן, הקים חפ"ק עם כמה מחבריו, ומשם הם נסעו לשדרות: "הגענו לשם בעשר וחצי בבוקר, וזמן קצר אחר כך המשכנו לכיוון מתחם הנובה כי בן דוד של אשתי התקשר אליי וסיפר שהוא ברח משם ושחברה שלו נצורה באחת המכולות. אז הבנתי שיש פה מגה־אירוע. הגענו לנובה ושם, במשך שעות, עברנו אוהל־אוהל, עמדה־עמדה, ובדקנו דופק ל־200 גופות. בסופו של דבר מצאנו מישהי שנשארה בחיים, שהיה לה דופק, אבל היה לזה סוף עצוב כי אחרי שלושה שבועות היא נפטרה מפצעיה". (ציטוט)

זהו סיפורו של דור צעיר ונחוש של לוחמים ומפקדים שנהגו לכנותם "דור המסכים", שיצא להילחם מלחמה קיומית - ומצא בשדה הקרב את הביחד ואת הרצון העז לנצח בכל עימות. ובמקביל, זהו גם סיפור מרגש של המשפחה שנשארה מאחור ותומכת ללא סייג, ועל ההתמודדות עם המשברים הנגרמים בעקבות ההיעדרות הארוכה מהבית והצלקות שמותירה המלחמה גם בנפש.

אלי זילברמן הוא קצין חי"ר במילואים. נשוי לשיר, אבא של עומר ותם. יזם בעולמות הסטארט-אפ ומרצה על המלחמה בעזה. בשירותו הצבאי פיקד על פלוגת טירונים ופלוגת לוחמים, היה קצין אג"ם חטיבה. בתפקידו האחרון בקבע שימש סגן מפקד גדוד שקד של גבעתי, ולאחר התמרון של חטיבת גבעתי ברפיח מונה למפקד גדוד במילואים. אריות על נמ"רים הוא ספרו הראשון.

נשיא המדינה יצחק הרצוג כותב: "הספר טומן בחובו חוויות יוצאות דופן בזמן אמת, תיאורי מקרה ואוסף של זיכרונות אישיים.. לצד החלקים הכואבים המתארים לחימה קשה, מצאתי בספר גם נקודות אור, המתייחסות לדמויות מעוררות השראה. גם התייחסותך לדורות הצעירים, אותם תיארת כ'מסתערים, מפקדים, נלחמים כמו אריות', מרחיבה את הלב ומספקת לכולנו אשרור נוסף למה שכבר ידעו – זכינו בדור לוחמים נפלא, ערכי ומוסרי, המחרף את נפשו מתוך אמונה גדולה בצדקת הדרך".

כל אדם ובטח שלא רק נשיא המדינה, שיקרא את הספר הזה, יכל לחוות את התחושות של בטן מתהפכת מחד ותחושת הערצה והוקרת תודה לזלברמן וחייליו, מי שחרפו נפשו בשבת השחורה ואחרי... מכירה את השבר ממש מקרוב. משפחתי שלי, ארבעה  בתי אב במושב נתיב העשרה הם ניצולי השבת ההיא. אחותי, שלושת בניה וילדיהם שרדו בממ"ד את הזוועות ויצאו עם צאת השבת כדי להבין ש20 מחברי המושב נרצחו.

ביתה של אימי שהיא בת 95 נהרס מטיל שנפל בחצר הבית במושב אחר בדרום.. אמא ניצלה כי יצאה רבע שעה קודם.

אני מעריצה, מעריכה וכואבת את נפילתם של טובי הבנים מאותה שבת ועד היום.

ספרו של זלברמן הוא מסמך היסטורי שמוטב שיקראו אותו בעיקר בממשלה ובכנסת.

תודה אלי זלברמן לך ולכל מי שלחם איתך ועדיין.

תודה שיש לנו שכמותך ביננו.

המלצה מהבן והלב.

"אריות על נמ"רים – יומן מלחמה של קצין גבעתי בעזה" מאת אלי זילברמן. הוצאת הספרים אוריון, להשיג בחנויות הספרים ברחבי הארץ, בחנויות הספרים המקוונות, בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובאתר ההוצאה או באמצעות האתר









סיפורו של אלמן מאת סמי אטדגי 
איבדת את היקר לך מכול? אינך לבד.

"אלמן זה גבר...
אלמן זה גבר, שבשעת חופתו מכסה את פניה של כלתו הטרייה בהינומת הכלה הלבנה,
ולאחר מספר שנים הוא מכסה את פני אשתו בתכריכים לבנים...
אלמן זה גבר, הנושק לאשתו בדמעות של אושר ושמחה בליל הכלולות,
ולאחר מספר שנים מנשק בדמעות ובצרחות את פניה המתות של אשתו...
אלמן זה גבר, שהרב מקדש אותו ואת אשתו,
ולאחר מספר שנים אותו רב ממש מבקש מהגבר לזהות את אשתו בטרם תיקבר..."

אימי התאלמנה בגיל 90 אחרי למעלה משבעים שנות זוגיות עם אבא. (מה שהתחיל כרומן בהכשרת הנוער והפלמ"ח הפך לשבט גדול של חמישה ילדים, נכדים ונינים בהתיישבות העובדת בדרום).

האובדן הגדול של אבא שנפטר בגיל 90, תפס את אמא לא מוכנה. שעות קודם לכן עוד נסע על הטרקטור לביקור בכרם הזיתים אחרי המסיק, ובלילה קם מהמיטה והתמוטט.

שנתיים שלמות אמא לא הפסיקה לבכות. התסכול של האובדן, הלבד, המחשבה שלא הצליחה לעזור לו כשהתמוטט והשאלות הרבות של מה יהיה עליה עכשיו?

"סיפורו של אלמן" מאת סמי אטדגי, בהוצאת ספרי ניב, הוא ספר שנכתב מהלב - ונוגע בלב. זהו קול נדיר, כן, ונוקב, שמתאר את החיים אחרי האובדן: את הריק, את הכאב, את הנאמנות, את התקווה, ואת האפשרות לאהוב שוב.

הספר מדבר לאלמנים ואלמנות מכל גווני השכול - אישי, אזרחי, צבאי או לאומי - אך גם לכל מי שחי בסביבתם: בני משפחה, שכנים, אנשי מקצוע. דרך יצירות קצרות ועמוקות, נפרש מנעד רגשות עשיר שדורש מהקורא להשתתף, לחשוב, ולפעמים - פשוט לבכות.

סיפורו של אלמן, הוא בראש ובראשונה ספר של - אהבה. אהבה שחוצה זמנים ושנים, אהבה של אנשים חיים, אהבת איש לאשתו, שהבטיחו זה לזה שהם יאהבו עד שהמוות יפריד ביניהם.
והמוות אכן הגיע – והרעיה האהובה עלתה לעולם שכולו טוב, ולמרבה ההפתעה, האהבה ממשיכה ופורחת.
והאיש כותב ספר אהבה זה לאשתו אך גם לעצמו, על מנת לזכור את האהבה הגדולה.

"והאלמן, מבקש רשות מאשתו, רשות להכיר אישה אחרת." ואכן, ספר זה נוגע, בנוסף לאהבה, בזוגיות שנייה.
והאלמן, בזווית האישית שלו, משתף בגילוי לב על זוגיות שנייה, כי זכותו להיות נאהב ומאוהב, אך זו גם חובתו!!!

בשנה האחרונה התווספו למעגל השכול נשים וגברים רבים כל כך, ולכן ספר זה הוא בגדר חובת קריאה לכל מי שרוצה לחוש את רגשותיהם הגלויים והכמוסים של האלמנים והאלמנות.

בישראל חיים כיום כ-200,000 אלמנים ואלמנות. מדי שנה נוספים אלפים חדשים, שמנסים להבין איך ממשיכים. "סיפורו של אלמן" מעניק להם מקום. מקום לחשוב, לבטא, לזהות את עצמם בתוך שורות שנכתבו בכאב ובאהבה.

תמצאו בספר לבטים כואבים על נאמנות, אהבה מתחדשת ואשמה. סיפורים שמפגישים בין עבר להווה, בין אהבה לנפטרת לאהבה חדשה; רגעים של קתרזיס – בכי של סליחה, שחרור, ריפוי; נקודות מבט שמטלטלות, מרגשות ולעיתים מכעיסות – אך לעולם לא משאירות את הקורא אדיש.

סמי אטדגי, בן 56, אלמן, אב לארבעה ילדים, מורה לגיאוגרפיה מזה שלושים שנה, מטייל ותיק וחובב מושבע של ארץ ישראל. כיום הוא לומד להסמכה כמורה דרך, ומתוך חיבור עמוק לארץ ולתושביה, הוא כותב. לא כתחביב – אלא כשליחות. "לעיתים אני מרגיש שכוח עליון אוחז באצבעותיי ומכריח אותי לכתוב", הוא אומר. "סיפורו של אלמן" הוא ספרו האישי, הכואב, הישיר – אך גם הכללי, המכיל והאוניברסלי.

"סיפורו של אלמן", מאת סמי אטדגי. הוצאת ספרי ניב, השיג באתר ההוצאה או באתרי הספרים המקוונים








ספר עיון חדש: נפש בשיקום מאת ד"ר אייל חלד
פסיכולוגיה של אנשים עם מוגבלות

"אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שהגיעה בעקבותיהם, הזוועות הנוראיות שנחשפנו אליהן, אובדנם של יקירינו וחטיפתם של תינוקות, ילדים, נשים, גברים וקשישים - טלטלו את נפשותינו. לכך הצטרפה האכזבה מהעין שהייתה אמורה לצפות את הרעות ומהיד שכשלה מלסייע במשך שעות ארוכות.

תחושות הפגיעה והאובדן, הפציעות הפיזיות והנפשיות, חדרו עמוק ללב החברה הישראלית ככלל ולכל אחד מאיתנו בפרט. ברור כי לא נשוב להיות כשהיינו ויחלפו ימים רבים עד שנצליח להתאושש מהטראומה שעברנו, כיחידים וכעם, אם בכלל. בפתח המהדורה השנייה של הספר "נפש בשיקום" ביקשתי להתייחס גם אני להשלכות האירועים השונים, מנקודת המבט הקרובה לתחום המקצוע שלי ומתוך החוויות שעברתי, במסגרת עבודתי במרכז הרפואי "שיבא" תל השומר, בו אושפזו לא מעט מהפצועים - אזרחים וחיילים כאחד, ועימם גם חטופים שחזרו משבי החמאס. (מתוך ההקדמה לספר מאת דר איל חלד.)

מאות אלפי ישראלים חיים כיום עם פציעות, טראומות ונכויות חדשות – מציאות קשה שהחריפה מאז אירועי 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל".

הספר "נפש בשיקום" מאת ד"ר אייל חלד, בהוצאת ספרי ניב, מסיר את המסך מעל אחת החוויות האנושיות המורכבות ביותר - הוא מעניק הצצה נדירה למסע הנפשי הכואב – ולעיתים גם המחזק – של אנשים המתמודדים עם מוגבלות מולדת או נרכשת.

הספר יצא במהדורה שנייה ועדכנית על רקע אירועי השנים האחרונות - תקופה מורכבת ההופכת את תוכנו של הספר לרלוונטי אף יותר להבנת התהליכים הנפשיים הכרוכים בהתמודדות עם מוגבלות.

"לפתע, נשמעה שריקה מחרישת אוזניים. הלוחמים הוותיקים כבר למדו להכיר את השריקות האלה, החותכות בעור התוף ונצרבות בזיכרון. מייד אחרי השריקה נשמע פיצוץ אדיר, נדמה היה ש"העולם נשבר", ואז שקט. גולן הרים את ראשו מעט, התבונן סביבו וראה את בגדיו צבועים באדום. הראש כאב לו מאוד, והוא הניח עליו את היד כדי להבין למה כואב לו כל כך. כשהביט בידו ראה כי היא מלאה בדם. אז הבין כי נפגע בראשו. עיניו נעצמו והוא איבד את הכרתו.
סביבו שררה המולה. חיילים נוספים נפצעו ושלושה נהרגו באותו אירוע, אך גולן אינו זוכר דבר מהרגעים ההם. מרגע זה ואילך הוא החל לנהל מלחמה אחרת - המלחמה על חייו. הודות לחובש הפלוגתי הוא קיבל מענה רפואי ראשוני ומהיר, ובעודו מחוסר הכרה פונה למסוק שלקח אותו מלבנון לבית חולים בישראל."

הספר חושף את סיפוריהם של אנשים אמיתיים שהמציאות טלטלה את חייהם, ביניהם את גולן, שנפצע קשה במלחמת לבנון השנייה ומתמודד עם השלכותיה של פגיעת ראש; את נדב בן ה־10, שנולד עם מגבלה אורתופדית ונאבק על מקומו בין בני כיתתו; את רינה, המתמודדת עם חזרתה של מחלת הסרטן ואת מאיר, המאובחן עם פוסט טראומה לאחר שנפצע מפגיעת טיל בעירו. סיפורים אלו ואחרים מובאים בצורה מלאה ומרגשת, משולבים בתובנות הטיפול הפסיכולוגי המלווה אותם, תוך שזירת נקודת מבטו הייחודית של המטפל בתהליך.
בחלקו השני, הספר מרחיב את המבט אל מעבר לסיפורים האישיים ומציג את עולם הפסיכולוגיה השיקומית: כיצד מתמודדת הנפש עם השבר, איך בונים מחדש זהות וחיים מלאים, ואיזו אחריות מוטלת על החברה הישראלית לנוכח המציאות החדשה שבה מוגבלות – ובעיקר כזו שנרכשה עקב אירועי המלחמה – הופכת לתופעה רחבה יותר בנוף המקומי/

השילוב בין הסיפורים האישיים והפרקים העיוניים בספר מאפשר התבוננות מעמיקה על מוגבלות כתופעה בעלת משמעות רגשית הטבועה עמוק בהוויה הישראלית, ועל כוחה המופלא של הנפש האנושית למצוא תקווה גם בתוך העצב והייאוש.

"נפש בשיקום" הוא לא רק ספר מקצועי – זהו קול חיוני בשיח הציבורי על החוסן הנפשי והחברתי של החברה הישראלית בעידן שלאחר 7 באוקטובר.

ד"ר אייל חלד הוא בעל ניסיון טיפולי בסיוע לאנשים עם מוגבלויות התפתחותיות ונרכשות, ומדריך מתמחים בעבודתם הטיפולית. כמו כן, הוא עוסק באבחון נוירופסיכולוגי וחוקר בתחום הקוגניציה והנוירופסיכולוגיה, בעיקר בקרב אנשים הסובלים מנזק מוחי וממוגבלויות אחרות. הוא עובד כפסיכולוג שיקומי בית החולים השיקומי שיבא תל השומר, חוקר ומרצה באוניברסיטת אריאל ובעל קליניקה פרטית. הספר "נפש בשיקום" הוא ספרו הראשון.

"נפש בשיקום-פסיכולוגיה של אנשים עם מוגבלות" מאת ד"ר אייל חלד. הוצאת ספרי ניב, להשיג באתר ההוצאה או באתרי הספרים המקוונים.


















ריקי ברוך