שחיית בוקר ספר ביכורים נפלא מאת עילית מורג

 

"טלי טובלת את קצות הבהונות במים. זה הרגל של שנים. רגע אחד של היסוס לפני הטבילה. יש את אלו שקופצות ראש, מפזרות סביבן נתזים בוהקים. יש את אלו שיורדות אט־אט בסולם כדי להרגיל את הגוף לטמפרטורת המים, צעד אחר צעד. ואילו היא טובלת רגל זהירה ואז מתיישבת על שפת הבריכה ומתבוננת סביבה. מאז ומעולם אהבה את זה ככה."

את סוף השבוע שחלף עשיתי כשאני צפונה בביתי מפני החום והאובך, מכורבלת בכורסא, שקועה בקריאה סוחפת של הספר הכי ישראלי שקראתי לאחרונה: הספר "שחיית בוקר" מאת עילית מורג.

"פה נולד גל, ושנה וחצי אחריו מורן. הבנים זכו לרכוב על התלת־אופן שלהם ברחוב הולנדי משולב, כשהיא הולכת בעקבותיהם בנחת, ללא צורך לצעוד על מדרכות עקומות, לטפס מעל שורשי הפיקוסים הענקיים של תל אביב או למעוד עליהם כמעט עם כוס קפה הפוך ביד אחת וקרואסון חמאה פריך ביד השנייה, כשהעיניים סוקרות חלונות ראווה או סתם אנשים יפים שלבושים בשיק וצועדים בנון־שלנטיות בשדרה. לא. הבנים זכו לגדול בלי הרעש של העיר, בלי הפיח של האוטובוסים, בלי הקולות האלה של שישי בבוקר, של בתי הקפה המלאים, צלילי פטפוט, צחוק, קרקוש צלחות. בלי ניחוח האספרסו שנמזג לספל ממכונת הקפה וקולות ההקצפה של החלב. הם זכו לגדול בסביבה כל כך הומוגנית, שהיא תוהה לפעמים איך זה ישפיע עליהם כשיגדלו קצת. כל השכנים ברחוב שלהם, ממש כולם, נדמה לה, עובדים במה שנקרא מקצועות חופשיים." (מתוך פרק ראשון בספר)

לפני כל יום עבודה, טלי פותחת את הבוקר בשחייה של עשרים ושש דקות עם שתי דקות מתיחות ודקה של הליכה למלתחות ועוד דקה להוציא את השמפו, המרכך והסבון מהלוקר בבריכה המקומית. במקביל, היא מפנטזת על תרגול יוגה ומדיטציה, נשימות והליכה יחפה במדבר. היא נשואה, יש שיגידו באושר, ליאיר, אמא לשלושה ילדים וחיה בבית צמוד קרקע בשרון, אך מפגש מפתיע עם אהובה לשעבר, גיא, סודק את האיפוק המפורסם שלה, ומטלטל את ספינת חייה הבורגנית. כעת עליה לבחון מחדש את מערכות היחסים שלה ואת מכלול הרגעים הקטנים של חייה. טלי מנסה לשמור על כל הכדורים באוויר, אבל דברים מתחילים לקרוס ועליה להחליט, שחיה או יוגה; להישאר או לעזוב; המציאות או הפנטזיה; החיים הבטוחים עם יאיר, או המשיכה לגיא, שהיא, במידה רבה, המשיכה לטלי בת העשרים וקצת שעדיין עומדת על סף הבריכה וממתינה לקפוץ.


ב"שחיית בוקר" מפליאה עילית מורג, בכתיבה מאופקת ובוטחת, לשרטט עולם ומלואו באמצעות תחושותיה והרהוריה של טלי. בנגיעות עדינות היא פורשת בפנינו את מפת הנפש של אישה בשנות הארבעים לחייה, אשת קריירה, רעיה ואם שמהווה, כביכול, דוגמה להצלחה, ועליה היא מתווה את הסדקים והפגמים שטבעו הזמן, השגרה והפשרות.

מהר מאוד התחברתי לטלי עד שהפכתי לחלק בלתי נפרד ממנה. היא שיקפה לי כמו במראה את החיים האמיתיים שאני מכירה היטיב. 

שחיית בקר הוא ספר סוחף, קולח כתוב נפלא, הדיאלוגים שנונים. הוא אינטימי ונוגע ללב ולכן גם גן העניק לי  תחושת שייכות אישית מחד וקולקטיבית מאידך. כמה ישראלי להמתין לילד מאחרי שער בית הספר ולשבת בקפה ארומה בהמתנה לכריזת שמך).

לרגע נשקפו למולי הרגעים המשמעותיים של החיים. השאלות הנוקבות שצצות באמצע החיים וקשה להתחמק מהן: האם הגשמתי את כל החלומות? מה עוד מצפה לי?  האם אפשרי שבבחירות אחרות היה מסע חיי פה שונה? טוב, פחות טוב? 

ספר מצוין!

אל תשכחו להכניס אותו לטרולי גם אם חופשת הפסח שלכם לא עוברת דרך הדיוטי פרי של נתב"ג. 

עילית מורג נולדה בדימונה וגדלה בתל אביב וברומא. למדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה בבאר שבע ולתואר שני בהתנהגות ארגונית בתל אביב. עילית מתגוררת בהרצליה, נשואה ואם, יועצת ארגונית ומרצה.

"שחיית בוקר" מאת עילית מורג, הוצאת כנרת זמורה דביר, לרכישה לחצו כאן