איך לתרגם אהבה מאת ענת לוי
״אני רוצה להיות כמו כולם.
אין דבר כזה. כולם שונים.
אז אני רוצה להיות שונה רגיל. לא שונה אחר.״
אורי, צעיר מוסיקלי מוכשר להפליא, מנווט את דרכו בעולם במאמץ ובאומץ. אין לו ברירה - הוא אמנם עובד ויוצר, מנגן ומגנן, אבל בחור כמוהו צריך להיאבק כדי למצוא אהבה. יערה היא כנרת קלאסית שנמצאת במשבר. דווקא במפגש עם אורי היא מוצאת מרחב שבו היצירה יכולה להתקיים ללא שיפוטיות והמוסיקה מעניקה הזדמנות לחיבור וקשר.
"מתוך הבית עלתה נגינת כינור. הצליל הבליח כמו עשן, מחניק ומעורפל. אורי הרגיש שנשימתו נעתקת. הוא ניסה לפענח את המנגינה המסתורית. זה נשמע כמו התחלה של סימפוניה קלאסית שהתמזגה עם מוזיקה אתנית. הצלילים עלו, מנסרים וחורקים ועם זאת מתפתלים ומלטפים כמו רוח קלילה שנשבה אל שוליו של יום מהביל.
הוא קם והלך בעקבות הצלילים, כאילו בראו לפניו מנהרה של אור והוא הולך כבתוך מחסה, עטוף ומוגן מפני העולם. הוא חלף על פני המטבח הבהיר, המשיך אל הסלון הגדול עם התקרה הגבוהה, פסע על השטיח הענקי עם ריבועי האריגה הצבעוניים וניסה ללכוד את הכיוון שממנו נשמעו הקולות שכמו שייטו בחלל הבית וסחררו את האוויר." (מתוך פרק ראשון בספר)
ענת לוי ראתה מקרוב את המציאות המתסכלת של אנשים על הספקטרום – את הבדידות, את הקושי להשתלב בעולם שמדבר בשפה של קודים חברתיים סמויים, את המאבק להיות חלק מהמארג החברתי ולהתקבל על ידו. אבל היא גם ראתה את העוצמה, את הכנות הנדירה ואת היכולת לראות את העולם בלי זיוף ובלי מסכות.
אנשים עם אוטיזם לא יודעים לשקר – והאמת שמובנית בהם באופן טיבעי ונטול מאמץ, היא מצרך נדיר בעולם.
במהלך המסע של ענת בכתיבת הספר היא ראיינה מוסיקאים רבים, גם על הספקטרום וגם כאלה מעולמות ההיפ הופ והמוסיקה הקלאסית, שבחיבור ביניהם עוסק הספר. היא שאלה ולמדה, ישבה באולפנים, בקורסי הפקה, הקשיבה לראיונות ואספה ארסנל של מילים כדי לדבר על עולם שמדבר בצלילים.
איך לתרגם אהבה הוא חקירה של מהות הקשרים האנושיים – מה מחבר בינינו? מה מרגש אותנו? איך יוצרים אינטימיות בעולם שמלא בהגדרות מגבילות? והאם האהבה היא אותו חומר שיודע לגשר על פערים ולהעניק תקווה גם למי שמרגישים חריגים ואחרים.
ענת לוי רוצה שהעולם יראה את מה שהיא רואה: את הערך שבכנות, את היופי שבאהבה על כל גווניה, את החיבורים שאינם תלויים בסטיגמות, את הכישרון שתורם לעולם ואת זווית המבט הנוספת שמוסיפה לעושר הקולקטיבי.
היא רוצה שיתבוננו באנשים על הספקטרום ויראו אותם באמת – לא כחידה, לא כמשהו שדורש פתרון, אלא כעולם שלם, עשיר ומרתק בפני עצמו. כי הרי כולנו שונים.
איך לתרגם אהבה הוא סיפור אהבה מיוחד וחשוב שמישיר מבט אל קרביה של הבדידות ומיטיב לתאר את הכמיהה של כולנו לקרבה וקבלה. הקריאה בו מפלחת את הלב ומכווצת את הבטן אך בה בעת היא שיר הלל לאמונה בכוח המרפא של האמת, גם ביצירה וגם באהבה.
ענת לוי, מחברת "שנת היובל" (2019) ו"יש דברים שלא מוכרחים לנסות" (2021), מכירה מקרוב את ההתמודדות עם משוכות הסטיגמה ועם הניסיון להשתלב כשווה בין שווים בחברה. "איך לתרגם אהבה" הוא ספרה השלישי.
מרגש!
נוגע!
חומל!
נפלא!
ענת לוי מטיבה לקרב את הקורא לעולמות שמעטים נוגעים בהם בתרבות הישראלית.
סיפור אהבה מיוחד על כל משמעויותיו.
"איך לתרגם אהבה" מאת ענת לוי, התחנה בית הוצאה לאור, לרכישה במחיר השקה לחצו כאן.
״על ראש הכרמל, מוקף בחורשות, עומד בניין בן שלוש קומות. ומי גר בבניין? במשך עשרות שנים גרים בו בנחת השכנים. הם שמחים בבניין היפה, בשכונה המטופחת, ואף על פי שאין הם בהכרח חברים או קרובים, הם בוודאי דומים זה לזה יותר מכפי שהיו רוצים להודות. עד שיום אחד מטפס במעלה המדרגות סבל ועל גבו מקרר גדול. משפחה חדשה שכרה את הדירה של משפחת סולובייצ'יק. ומה שהיה כבר לא יהיה."
"המייל ששינה את חייהם של סמי וענאן, ובעקבותיו שיחת הטלפון, נשאו הצעה מפתיעה. ראש החוג לפיזיקה באוניברסיטת חיפה הציע לסמי משרה מלאה בחוג לפיזיקה ואת ראשותו של מסלול חדש שהאוניברסיטה עמדה לפתוח בתחום שלו בדיוק. זאת היתה הצעה שקשה לסרב לה. סמי היה אמור לבנות את תוכנית הלימודים ולבחור חלק מן המרצים שילמדו בה. השכר שהוצע לו היה גבוה פי שניים ממה שהרוויח בטכניון. בעיקר זאת היתה תפנית מפתיעה ממסלול חיים שתוכנן בקפידה, תפנית שתסיר ממנו את החשש שניקר בו כל העת מפני מעבר למדינה אחרת, לתקשורת בשפה זרה, להתרועעות עם אנשים שאת התנהגותם ותגובותיהם לא יוכל לצפות.
כשסיפר על ההצעה המפתיעה לענאן, לא היה לה אפילו צל של פקפוק:
"ברור שאנחנו מקבלים את זה," אמרה בעיניים בורקות, "ואנחנו עוברים לגור בחיפה."(מתוך פרק ראשון בספר)
"השכנים החדשים" עוסק בנושא הנפיץ והמושתק תדיר, בעיקר בעת האחרונה, של דו קיום, או קיום משותף בערים מעורבות. טילינגר בוחרת להעמיד במרכז הספר בניין בשכונה "טובה" בכרמל, שמרבית דייריו נמנים לכאורה על אליטה שלווה, מבוססת, משכילה, אשכנזית.
אבל בעת ובעונה אחת, משכילה טילינגר (שמתגוררת בעצמה בשכונה ממש כזאת בכרמל) לחשוף את הפצעים והחרדות שנחבאים מאחורי הסטטיסטיקות. דיירי הבניין המשותף הם אנשים מבוגרים ברובם, שעלו לארץ בחוסר כל, חלקם אחרי חוויות קשות מאוד במלחמת העולם השנייה, חלקם מסתירים סודות ומשברים, וכולם חשים בצורך בתחושת בית, שייכות וביטחון, צורך שנענה במשך זמן רב – עד ש...
כשמשפחה ערבית עוברת לגור בבניין לא עוזרים התארים המתקדמים, המשרות באוניברסיטה, הילדים החמודים. גם הסיסמאות על דו קיום מתאדות ברוח כשהפחד מציף אל פני השטח את הדעות הקדומות, היצרים האפלים, ואפילו אלימות ומציב בפני דיירי הבניין – יהודים וערבים – את אתגר הקיום המשותף באופן שלא כולם מצליחים לעמוד בו בכבוד.
"השכנים החדשים" הוא רומן ישראלי מותח ומעורר מחשבה על מה שרוחש מתחת לכותרת "חיים משותפים". ביד אומן, בהומור ואפילו באומץ רוקמת הסופרת רעיה טילינגר פסיפס ישראלי של דמויות שקשה שלא לסלוד מהן, אבל גם אי אפשר שלא לאהוב.
"השכנים החדשים" כתוב כספר מתח כמעט, אבל השאלות שהוא מעלה וסיפורי החיים שהוא מביא מלווים את הקורא לאורך זמן.
רעיה טילינגר היא כלת פרס ברנר לספרות ביכורים. ספריה הקודמים "עתידה" ו"ליאורה" ראו אור בהוצאת מטר.
סוגיית המגורים בשכונות מעורבות בארץ, הייתה נושא לשיחה רווית אמוציות מאז ומתמיד. זו אינה הפעם הראשונה שהספרות או הקולנוע מתמודדים עם האתגר. רעיה טילינגר מיטבה לנסח זאת בספרה החדש "השכנים החדשים".
לא מכירה את העיר חיפה. בקרתי בה פעמים מספר בחיי, אך ברור לי שכל חיפאי שיקרא את הספר ירגיש "בבית" על כל המשמעויות המוארות לאורך העלילה.
השכנים החדשים הוא ספר חברתי, קולח, כתוב נפלא, הדמויות והדילמות שהן יוצרות מנוסחות באופן שלא אפשר לי להניח את הספר מידי גם כאשר רשימת מטלות החג נשפה לי מעבר לעורף.
ממליצה בחום!
אל תשכחו להכניס את הספר לטרולי גם אם חופשת הפסח שלכם אינה עוברת בדיוטי פרי של נתב"ג.
"השכנים החדשים" מאת רעיה טילינגר, התחנה הוצאה לאור, לרכישה במחיר השקה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה