פמה צ'ודרון נולדה בשם דידרי בלומפילד-בראון בשנת 1936 בעיר ניו יורק. השלימה תואר ראשון באוניברסיטת קליפורניה שבברקלי, והייתה מורה בבית ספר יסודי במשך שנים רבות בניו מקסיקו ובקליפורניה יש לה שני ילדים ושלושה נכדים.
באמצע שנות השלושים לחייה, נסעה פמה לאלפיים הצרפתיים ופגשה שם את לאמה צ'ימה רינפוצ'ה, איתו למדה במשך כמה שנים. היא החלה להיות נזירה מתלמדת בשנת 1974, כשלמדה עם לאמה צ'ימה בלונדון והוסמכה לנזירות על ידי הוד קדושתו הקארמפה השישה-עשרה בסקוטלנד.
פמה צ'ודרון פגשה את המורה העיקרי שלה, צ'וגיאם טרונגפה רינפוצ'ה, בשנת 1972, ואיתו יצרה בסופו של דבר את החיבור המהותי שלה, כשלמדה איתו עד מותו בשנת 1987. על פי בקשתו של הקארמפה השישה-עשרה, היא קיבלה את ההסמכה המלאה של מסדר בהיקשוני בשושלת הסינית הבודהיסטית בשנת 1981 בהונג קונג. ושימשה כמנהלת קארמה דזונג בבולדר קולורדו, עד שעברה בשנת 1984 לקייפ ברטון נובה סקוטיה, שם שימשה כמנהלת מנזר גאמפו, בעקבות הוראתו של צ'וגיאם טרונגפה רינפוצ'ה להקים במקום מנזר עבור נזירות ונזירים מערבים.
בשנים האחרונות פמה צ'ודרון ממעטת לנסוע בעולם ומלמדת כיום בארצות הברית ובקנדה בלבד.
תשעה ספרים פרי עתה פורסמו בשפה העברית ביניהם: "כשהדברים מתפרקים" שהפך להיות רב מכר
וספרים נוספים: התחילו היכן שאתם נמצאים, המקומות שמפחידים אותך, חזרה להווה, חכמת האין מנוס, ספר החמלה, לחיות את היופי, להרגיש נוח עם חוסר וודאות ותרגול של שלום.
ספרים האוצרים בתוכם חוכמה בודהיסטית אין סופית והפותחים צוהר לקורא המערבי לעולם מופלא זה של מחשבה ואורח חיים.
כדי לקרא וללמוד מקרוב את פמה, החלטתי להתחיל דווקא מהסוף מספרה "המיטב". ספרון כיס נפלא, מעורר השראה שהכנסתי לתיק ושבתי לקרא בו כל אימת שהתאפשר.
"פירוש המילה הסנסקריטית בודהיצ'יטה הוא 'לב ער או נאצל', והוא אמור להימצא בכל יצור חי. בדיוק כשם שחמאה טבועה במהות החלב ושמן טבוע בזרע השומשום, כך המקום הרגיש הזה טבוע בי ובך." עמוד 11בספר"
המיטב הוא אוסף של העוצמתיים, המשמעותיים ביותר מדברי פמה צ'ודרון, המורה והנזירה הבודהיסטית-אמריקאית, בעריכת עדן שטיינברג. כל פרקי הספר מסתמכים על מה שפורסם מעבודתה בעבר, והם מציעים לנו חזון נועז של פגישת כל רגע בחיינו עם חכמה, אומץ וחמלה יתרים.
המיטב הוא אוסף של העוצמתיים, המשמעותיים ביותר מדברי פמה צ'ודרון, המורה והנזירה הבודהיסטית-אמריקאית, בעריכת עדן שטיינברג. כל פרקי הספר מסתמכים על מה שפורסם מעבודתה בעבר, והם מציעים לנו חזון נועז של פגישת כל רגע בחיינו עם חכמה, אומץ וחמלה יתרים.
כשהגעתי לפרק 8 "הקושי הוא בלתי נמנע" חשתי הזדהות, כאב וקושי בו זמנית. אני שעושה הכל כדרך להתרחק מהקושי "...כשהחיים נעשים מלאי קושי וכאב, אנחנו מרגשים שמשהו השתבש, אנו מוכנים לעשות בכל כדי ששוב נרגיש טוב, אפילו להתחיל במאבק" (עמוד 21) - בדיוק אני בימים אלו.
פמה מצדדת בתרגול המדיטציות היומיות ומנמקת: "המדיטציה מקבלת אותנו בדיוק כפי שאנחנו, עם הבלבול ועם השפיות שלנו. קבלה שלמה זו של עצמנו כפי שאנחנו, נקראת מאייטרי - יחסים פשוטים וישירים עם מה שהננו"
לפמה צ'ודרון כשרון מופלא לבטא את הלימוד הבודהיסטי במושגים נהירים המשתלבים לאנשים עם חוויותיהם בחיים - כשרון שנובע משלושה עשורים ויותר של לימוד ותרגול בודהיזם טיבטי בדבקות ומחויבות.
כתביה של פמה צ'ודרון מרחיקים מעבר לגבולות של דתות או כתות ומדברים לקוראים מאמונות שונות ובעלי רקע שונה. נראה שהפופולאריות שלה כמורה קשורה לעובדה שאינה מציגה את עצמה כישות מוארת, אלא כאדם רגיל, הכותב באופן פתוח על המגבלות שלו והמאבקים שלו. כמונו, גם היא כועסת, מקנאה או מדוכאת - ובדיוק בגלל זה היא יכולה להציע הדרכה המתקבלת בברכה. (עדן שטיינברג, קיימברידג' מסצ'וסטס)
לפמה צ'ודרון כשרון מופלא לבטא את הלימוד הבודהיסטי במושגים נהירים המשתלבים לאנשים עם חוויותיהם בחיים - כשרון שנובע משלושה עשורים ויותר של לימוד ותרגול בודהיזם טיבטי בדבקות ומחויבות.
כתביה של פמה צ'ודרון מרחיקים מעבר לגבולות של דתות או כתות ומדברים לקוראים מאמונות שונות ובעלי רקע שונה. נראה שהפופולאריות שלה כמורה קשורה לעובדה שאינה מציגה את עצמה כישות מוארת, אלא כאדם רגיל, הכותב באופן פתוח על המגבלות שלו והמאבקים שלו. כמונו, גם היא כועסת, מקנאה או מדוכאת - ובדיוק בגלל זה היא יכולה להציע הדרכה המתקבלת בברכה. (עדן שטיינברג, קיימברידג' מסצ'וסטס)
אימצתי את הספר ואני ממשיכה ללמוד דרכו על עצמי, על חיים בקשיבות, על הבחירה לטפח אהבה במקום כעס כאופציה המיטבית על פי צ'ודרון, הצלת כדור הארץ מכיליון.
מאוהב בעולם מאת יונגיי מינגיור רינפוצ’ה בשיתוף הלן טורקוב
תיאור נדיר ואינטימי של חווית סף מוות
והחכמה שהיא העניקה לנזיר טיבטי שם בעל עולמי.
ספר מרגש, יפהפה ונפרש בהווי מקומי, מאוהב בעולם הוא תיאור אינטימי של מסע שחוקר שני סוגים של מוות: זה של הגוף וזה של האגו, והדרך בה אנו יכולים לגשר בין שתי החוויות כדי לחיות חיים טובים ומספקים יותר. רינפוצ’ה משתף בשיעורים שלא יסולאו בפז שלמד בריטריט השוטטות שלו במשך ארבע שנים, ובתרגולי המדיטציה שתמכו בו, ומראה כיצד כולנו יכולים להתמיר את הפחד מפני המוות לחיים מלאי שמחה.
מאוהב בעולם מאת יונגיי מינגיור רינפוצ'ה ,בשיתוף עם הלן טורקוב, תרגום מאנגלית: יעל שלו, לרכישה לחצו כאן.
והחכמה שהיא העניקה לנזיר טיבטי שם בעל עולמי.
"החיים הם שינוי וארעיות - זה היה עקרון מרכזי נוסף בהכשרתי. שינוי וארעיות ארעיות ומות. ציפיתי בשמחה למותם של תפקידיי ולהפיכתי ליוגי נודד, לבד בעולם הכאוטי הגדול, את השינוי ממצב שבו תמיד יש אתי מלווה למצב שבו אני לגמרי לבד היכה בי כמכת ברק. כבר התגעגעתי לכתפיים הרחובות של לאמה סוטו ועמידתו היציבה והאיתנה. לא הרגשתי בטוח לעמוד לבד. הכר בגל אך השאר עם הים. זה יעבור... אם תיתן לזה. "
עמוד 28 בספר)
סיפורו של יונגיי מינגיור רינפוצ’ה מתחיל בלילה בו הוא מתגנב החוצה מבעד לשערי המנזר ויוצא לקראת הלא נודע. המוטיבציה שלו? להשליך מעליו את התארים והדרגה שהגדירו את חייו ולחקור את ההיבטים העמוקים והחבויים ביותר של הווייתו. אולם לאחר שלושה שבועות בלבד מתחילת ריטריט ארבע השנים אליו יצא, רינפוצ’ה הופך לחולה אנוש ומסעו מתחיל ברצינות מתוך חווית סף המוות הזו. מה שגילה במשך כל הריטריט שלו – על עצמו ועל העולם סביבנו – מגבש לעד את תרגול המדיטציה שלו ואת השיעורים שהוא מלמד.
ספר מרגש, יפהפה ונפרש בהווי מקומי, מאוהב בעולם הוא תיאור אינטימי של מסע שחוקר שני סוגים של מוות: זה של הגוף וזה של האגו, והדרך בה אנו יכולים לגשר בין שתי החוויות כדי לחיות חיים טובים ומספקים יותר. רינפוצ’ה משתף בשיעורים שלא יסולאו בפז שלמד בריטריט השוטטות שלו במשך ארבע שנים, ובתרגולי המדיטציה שתמכו בו, ומראה כיצד כולנו יכולים להתמיר את הפחד מפני המוות לחיים מלאי שמחה.
מאוהב בעולם הוא תיאור אינטימי של מסע שחוקר שני סוגים של מוות: זה של הגוף וזה של האגו, והדרך בה אנו יכולים לגשר בין שתי החוויות כדי לחיות חיים טובים ומספקים יותר. רינפוצ’ה משתף בשיעורים שלא יסולאו בפז שלמד בריטריט השוטטות שלו במשך ארבע שנים, ובתרגולי המדיטציה שתמכו בו, ומראה כיצד כולנו יכולים להתמיר את הפחד מפני המוות לחיים מלאי שמחה.
אחד הספרים היותר משמעותיים שקראתי לאחרונה. מסעו של רינפוצ’ה עורר בי מחשבות, השראה והרבה תקווה שאפשר לחיות בעולם הזה אחרת. הסיפור האישי, הדימויים, האותנטיות האינסופית וההתבוננות האחרת על מוות לימדו אותי שאם נאמין ונרצה, זה אפשרי.
ממליצה מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה