כבר יצא לי לפגוש פסיכולוג או שניים בחיי ואני מכירה היטיב את הדינמיקה המתרחשת ב50 הדקות המדודות בחדר הפסיכולוג. (50 ולא 51 דקות)
בימים אלו רואה אור תרגומו של הספר "ואיפה זה פוגש אותך" שהפך לרב־מכר בבריטניה ובעולם.
פסיכולוג אחד.
ארבעה מטופלים.
חמישה עולמות פנימיים סוערים, שונים כל כך משלנו אבל בעצם די דומים.
"ג'וש: אם כך, מה יהיו שיעורי הבית שלנו?
טוני: זה קל. אני צריך לתרגל להיות לבד.
ג'וש: למה?
טוני: כי אני רוצה לשנות את האסוציאציות שלי לחוויה של להיות לבד. אני רוצה ליהנות מהרגעים שיש לי לבד עם עצמי ולא להיבהל בכל פעם שהלן הולכת לבקר את אחותה. אני לא רוצה לספור את השניות עד שהילדים יחזרו מבית הספר ולא אהיה לבד. וואו, מוזר לדמיין את זה.
האינטואיטיבי: תזכיר לו את ההגדרות שעברתם עליהן.
ג'וש: אתה זוכר שאמרנו שיש הבדל גדול בין להיות בודד ובין להיות לבד? אני חושב שקבעת לעצמך שיעורי בית נהדרים.
טוני חייך בחשש, אבל ניכרה בו גם נחישות.
החומל: הוא במצב ממש טוב.
האמפתי: שיעורי הבית האלה יהיו קשים, אבל הוא יודע שזה צעד בכיוון הנכון.
הביולוגי: אתה בטוח הולך לעשות במכנסיים.
האסקפיסט: אתה חייב לסיים את הפגישה הזאת מהר.
לסיכום הפגישה השתמשתי באחת המליצות הוותיקות ביותר של התורה הטיפולית.
ג'וש: אני שם לב פתאום לזמן, טוני, ולכך שאנחנו מתקרבים לסיום. נתראה בשבוע הבא בשעה הרגילה? אם תרצה, אולי נוכל לדבר על שיעורי הבית".
הדרמות המתרחשות מאחורי הדלת של קליניקת הטיפול העסיקו סופרים – וקוראים – מאז ומעולם, אבל איש לא כתב עליהן בגילוי לב ובשנינות כמו הפסיכולוג הבריטי המצליח ג'ושוע פלטשר. בספר המפתיע הזה, פלטשר מאפשר לנו להיות זבוב על הקיר בפגישותיו, ומכניס אותנו באומץ אל תוך נבכי מוחו ומחשבותיו, בעזרת הקולות הפנימיים המשעשעים שמלווים אותו בכל פגישה.
בין לבין, הוא משלב הסברים מעשיים ומאירי עיניים למונחים מעולם הפסיכותרפיה, ומשתף בסיבות שבזכותן, לדעתו, טיפול רגשי נכון ומותאם הוא הדרך הטובה ביותר לרווחה הנפשית המיוחלת.
ואיפה זה פוגש אותך הפך לרב־מכר בבריטניה ובעולם, כיכב ברשימות ספרי העיון של השנה באתר אמזון, וזכה לשבחי הביקורות והקוראים.
פסיכולוג אחד.
ארבעה מטופלים.
חמישה עולמות פנימיים סוערים, שונים כל כך משלנו אבל בעצם די דומים.
"ג'וש: אם כך, מה יהיו שיעורי הבית שלנו?
טוני: זה קל. אני צריך לתרגל להיות לבד.
ג'וש: למה?
טוני: כי אני רוצה לשנות את האסוציאציות שלי לחוויה של להיות לבד. אני רוצה ליהנות מהרגעים שיש לי לבד עם עצמי ולא להיבהל בכל פעם שהלן הולכת לבקר את אחותה. אני לא רוצה לספור את השניות עד שהילדים יחזרו מבית הספר ולא אהיה לבד. וואו, מוזר לדמיין את זה.
האינטואיטיבי: תזכיר לו את ההגדרות שעברתם עליהן.
ג'וש: אתה זוכר שאמרנו שיש הבדל גדול בין להיות בודד ובין להיות לבד? אני חושב שקבעת לעצמך שיעורי בית נהדרים.
טוני חייך בחשש, אבל ניכרה בו גם נחישות.
החומל: הוא במצב ממש טוב.
האמפתי: שיעורי הבית האלה יהיו קשים, אבל הוא יודע שזה צעד בכיוון הנכון.
הביולוגי: אתה בטוח הולך לעשות במכנסיים.
האסקפיסט: אתה חייב לסיים את הפגישה הזאת מהר.
לסיכום הפגישה השתמשתי באחת המליצות הוותיקות ביותר של התורה הטיפולית.
ג'וש: אני שם לב פתאום לזמן, טוני, ולכך שאנחנו מתקרבים לסיום. נתראה בשבוע הבא בשעה הרגילה? אם תרצה, אולי נוכל לדבר על שיעורי הבית".
הדרמות המתרחשות מאחורי הדלת של קליניקת הטיפול העסיקו סופרים – וקוראים – מאז ומעולם, אבל איש לא כתב עליהן בגילוי לב ובשנינות כמו הפסיכולוג הבריטי המצליח ג'ושוע פלטשר. בספר המפתיע הזה, פלטשר מאפשר לנו להיות זבוב על הקיר בפגישותיו, ומכניס אותנו באומץ אל תוך נבכי מוחו ומחשבותיו, בעזרת הקולות הפנימיים המשעשעים שמלווים אותו בכל פגישה.
שאני אומרת נבכי מוחו אני צוחקת עם הציטוט הבא:
"כמו סוס במנוסה, דהרתי במסדרון עם שלפוחית שתן בגודל של אבטיח והדפתי בכתפי את דלת השירותים. למרבה הזוועה, גיליתי שהתא תפוס, ובמשתנה היחידה השתמש ד"ר פּאטֶל ממרפאת המשפחה שבקומה התחתונה. מדהים עד כמה החושים מתחדדים כשנואשים להשתין. הצלחתי להסיק על פי הצליל בלבד שד"ר פאטל פותח את הרוכסן ולא רוכס אותו בחזרה. למה לעזאזל הוא עלה בכלל לשירותים האלה?
הכול כאב לי. לא יכולתי לחכות. הצצתי בכיור ונשמתי עמוק. "אני ממש מצטער, דוקטור, אבל זה מקרה חירום". ואז עשיתי את זה. השתנתי בכיור. המראה הגדולה שמעל הכיור היתה מעין עונש פואטי על מעשיי, שכן לא יכולתי להסתכל על שום דבר פרט לעצמי.
הביולוגי: תודה.
המבקר: ד"ר פאטל חושב שאתה דוחה.
החומל: זה בסדר להפיק את המיטב ממצב רע.
שמעתי את ד"ר פאטל רוכס במהירות את המכנסיים." (עמוד 15-16 בספר)
הכול כאב לי. לא יכולתי לחכות. הצצתי בכיור ונשמתי עמוק. "אני ממש מצטער, דוקטור, אבל זה מקרה חירום". ואז עשיתי את זה. השתנתי בכיור. המראה הגדולה שמעל הכיור היתה מעין עונש פואטי על מעשיי, שכן לא יכולתי להסתכל על שום דבר פרט לעצמי.
הביולוגי: תודה.
המבקר: ד"ר פאטל חושב שאתה דוחה.
החומל: זה בסדר להפיק את המיטב ממצב רע.
שמעתי את ד"ר פאטל רוכס במהירות את המכנסיים." (עמוד 15-16 בספר)
דרך סיפוריהם של ארבעה ממטופליו ביניהם שחקנית מפורסמת שנאבקת בחרדות ובמשבר זהות, ושומר במועדון לילה שנקלע לכת מתעללת וסיפורו האישי שלו, פלטשר לוקח את קוראיו למסע מטלטל, מרגש ומלא בהומור אל נפש האדם.
בין לבין, הוא משלב הסברים מעשיים ומאירי עיניים למונחים מעולם הפסיכותרפיה, ומשתף בסיבות שבזכותן, לדעתו, טיפול רגשי נכון ומותאם הוא הדרך הטובה ביותר לרווחה הנפשית המיוחלת.
ואיפה זה פוגש אותך הפך לרב־מכר בבריטניה ובעולם, כיכב ברשימות ספרי העיון של השנה באתר אמזון, וזכה לשבחי הביקורות והקוראים.
האמת היא שאהבתי את הספר מאד. כמטופלת למדתי את שפת המטפלים גם כשלא תמיד אהבתי את מה שאמרו לי...
הספר אנושי ואותנטי ומכאן עוצמתו. הוא קולח, משעשע, כתוב נפלא עד שסוחף אחריו כל קורא, גם אם לא ביקר בחייו על ספת הפסיכולוג.
אהבתי מאוד את הפרשנויות הרבות של ג'ושוע בכל סיטואציה. דמותו הותירה בי את הרושם שהוא "אינו לוקח את עצמו כל כך ברצינות", גם כשהוא מטפל רב אחריות המופקד על בריאות הנפש של מטופליו.
כיף של ספר!
אל תשכחו להכניס אותו לטרולי, גם כאשר החופשה שלכם אינה עוברת דרך הדיוטי של נתב"ג.
"ואיפה זה פוגש אותך" מאת ג'ושוע פלטש, תרגום אלה נובק, הוצאת תכלת, לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה