"באמצע הלילה מצלצל הטלפון. דוד אברמיק אומר שהוא בדרך לנתב"ג וששכח את אחד הדרכונים שלו, השוויצרי. הוא מסביר לי כיצד להגיע לכספת הנכונה - אחת שלא ידעתי על קיומה.
בפנים נחים שני נרתיקי עור זהים, זה על גבי זה. הוא אמר שהדרכון יהיה בעליון. אני פותחת קודם את התחתון, רק כדי לוודא.
הדרכון קנדי. התמונה שלי. השם גם היה שלי, פעם.
ג'יהאן אסמעאיל אשרף באדר. הונפק לפני חודש, בתוקף לעשר שנים.
לשלושה חודשים, קצרים כהרף עין פתאום, הרשיתי לעצמי לקוות שגם ג'יהאן נקברה תחת הריסות העיר; שמצאה לה מקום להתכרבל בין שרידי אהוביה, לעצום עיניים ולהתפרק לתוכם.
אבל הנה היא קמה, טופחת עננת אבק מקרעי בגדיה השחורים, מוחה את לחייה ומביטה בדם המרוח על כפות ידיה. מבטה מתרומם מתוך עיגולים כהים מבשרי רע. טירוף מנצנץ בקרקעית עיניה הירוקות - עיניי שלי. חיוך לעגני מתחתר בין שפתיה.
הָבְּלַא. באמת חשבת שזה יהיה כל־כך קל?" (מתוך פרק ראשון בספר)
לי־אור אמיר נולדה בחיפה ב־1987, ואת שירותה הצבאי עשתה ביהודה ושומרון. היא בעלת תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ובחשבונאות.
ספר הביכורים שלה "להתראות, אללה" יצא לאור בשנת 2017 והיה מועמד לפרס ספיר.
"אמורה" מאת לי־אור אמיר, הוצאה עצמית, לרכישה לחצו כאן
ריקי ברוך
ג'יהאן באדר היא עובדת הצלב האדום בעיר פלסטינית בשומרון. שמה הולך לפניה כ"קוסמת" המסייעת לתושבים בכל בקשותיהם מישראל. כך חושבים בעיר, וטוב שכך.
ג'יהאן באדר היא אריאל גרנדיר. כחיילת מסתערבת הכירה כאן כל בית, עד שמשימתה הסתיימה באסון כבד. אריאל נפצעה; אוהד, שותפה שהתחזה לאחיה, נהרג לצד בכיר מחבלי חמא"ס. עכשיו, בשליחות השב”כ ובצליעה ניכרת, אריאל חוזרת לעיר לפקוח עין על משפחות ה"שהידים". מפעיליה מקווים שכך יימנע האסון הבא; אריאל רק רוצה לשכך את האשמה והגעגועים. אל תחרטטו לה על בטחון המדינה.
חטיפתם של ארבעה חיילי צה"ל טורפת את הקלפים: חמא"ס מטיל על "ג'יהאן" לתווך בעסקת השבויים, ואילו השב"כ דורש מאריאל לחבור לדקל, חוקר איתו הסתכסכה, כדי לדובב אסיר המעורב בחטיפה - אסיר שלחמא"ס עניין רב בשחרורו, אך גם לאריאל, מסיבותיה שלה.
אריאל מהלכת על להב הסכין ביחסיה עם האסיר, עם חמא"ס ועם השב"כ. בו בזמן, היא נקרעת בין משיכתה לדקל לבין קדושת זכרו של אוהד. תחת לחץ גובר של טרור וחשש לחיי החטופים, תפקידה של אריאל בפרשה הופך קריטי לישראל, אך חמא”ס מתחיל לחשוד במניעיה. היא לא פוחדת למות, להיפך; אבל בדרך, היא נחושה לעשות דבר אחד נכון.
הגיבורה הבלתי נשכחת של "להתראות אללה" חוזרת ברומן קצבי ופרוע במיוחד.
ג'יהאן באדר היא אריאל גרנדיר. כחיילת מסתערבת הכירה כאן כל בית, עד שמשימתה הסתיימה באסון כבד. אריאל נפצעה; אוהד, שותפה שהתחזה לאחיה, נהרג לצד בכיר מחבלי חמא"ס. עכשיו, בשליחות השב”כ ובצליעה ניכרת, אריאל חוזרת לעיר לפקוח עין על משפחות ה"שהידים". מפעיליה מקווים שכך יימנע האסון הבא; אריאל רק רוצה לשכך את האשמה והגעגועים. אל תחרטטו לה על בטחון המדינה.
חטיפתם של ארבעה חיילי צה"ל טורפת את הקלפים: חמא"ס מטיל על "ג'יהאן" לתווך בעסקת השבויים, ואילו השב"כ דורש מאריאל לחבור לדקל, חוקר איתו הסתכסכה, כדי לדובב אסיר המעורב בחטיפה - אסיר שלחמא"ס עניין רב בשחרורו, אך גם לאריאל, מסיבותיה שלה.
הגיבורה הבלתי נשכחת של "להתראות אללה" חוזרת ברומן קצבי ופרוע במיוחד.
הספר ואני:
הסכסוך הערב-ישראלי לובש ופושט מראות ואופנים זו המאה השנייה. המלחמה בטרור בשיאה!
משהו בשבת האחרונה עם שובם של שלושת החטופים, טלטל את כל מי שצפה במראות הגוף הכחוש של השלושה. (מקביל לעלילה וחטיפת ארבעת החיילים) לצד הקריאה בספר והצצות הבלחה למרקע, הפכה הקריאה לרגשית ומרגשת. מצאתי את עצמי כועסת על כל מה שקורה לנו כאן.
אריאל היא ג'יהאן באדר, אמיצה, חדורת מטרה ולא שוכחת ולו לרגע, את השליחות שלשמה קבלה על עצמה את "הדמות".
אריאל היא ג'יהאן באדר, אמיצה, חדורת מטרה ולא שוכחת ולו לרגע, את השליחות שלשמה קבלה על עצמה את "הדמות".
הספר כתוב קצבי, מפחיד עד מורט עצבים (ולא רק בשל תיאורי אלימות קשה) ועורר בי מחשבות רבות אודות השבעה באוקטובר, איך לא בעצם?
ספר משובח לאוהבי המתח והפעולה סביב הנושא הבטחוני-צבאי, ולא רק.
לי־אור אמיר נולדה בחיפה ב־1987, ואת שירותה הצבאי עשתה ביהודה ושומרון. היא בעלת תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ובחשבונאות.
ספר הביכורים שלה "להתראות, אללה" יצא לאור בשנת 2017 והיה מועמד לפרס ספיר.
"אמורה" מאת לי־אור אמיר, הוצאה עצמית, לרכישה לחצו כאן
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה