איך אתם עם סוגיית היורדים מהארץ? בעולם החצויים - ספר חדש מאת יפה תורגמן

בחודש שחלף בעודי גוללת במדיה, קלטה את עיני כותרת שהפכה לי את הבטן. בכותרת הידיעה פורסמו נתונים מטלטלים ומטרידים: מספר שיא של 82,700 ישראלים שירדו מהארץ בשנת 2024, כך לפי הלמ"ס.
כשמנסים לבדוק את הסיבות לכך נראה שהם מגוונות.

"אז איך הם, אלה שאף פעם לא עזבו את הארץ, אלה שקראו לנו 'יורדים', הבינו לפנינו שירדנו מהשלם שבנו לחצי? "

"תראי, לילך," הוא פתח, "אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שאוריאל ושירה לא מרגישים שייכות לארץ ישראל כמוני וכמוך, נכון?"

"נכון," השיבה לילך תוך כדי לעיסה, "אבל איך אפשר לדרוש מהם להרגיש קשר חזק לישראל כמונו, כשכל הזיכרונות שיש להם משם הם רק מביקורים בחופשות אצל סבתא וסבא?"

"כן, ברור… אני יודע," השיב דניאל, "אבל תביני, לא קל לי למחוק ככה סתם בקלי־קלות עשר שנות שירות בצבא קבע, בעיקר לאור האחריות הגדולה שהייתה לי. אל תשכחי שניסיון והידע שלי ממה שעשיתי ותרמתי לצה"ל משמשים אותי היום בעסק שלנו. אני רק חושב שהנה, כמו כלום עברו עשרים וחמש שנה, הבן שלנו גם מתגייס וגם הופך להיות קצין, אבל לא בצבא ההגנה לישראל! הוא קצין בצבא האמריקאי! ואני צריך לקבל את זה משום שהוא נולד פה וגדל פה והלך לתיכון פה וחוויות הילדות שלו הן טיולים בהרי הרוקי, לא טיולי גדנ"ע כמו שעשינו את ואני בארץ."

בעולם החצויים כולל 18 סיפורים מהחיים. כל סיפור נוגע בשלב שונה של חיי "יורדים", אנשים שעזבו את ישראל בגיל צעיר, ומתעמתים עם ההשלכות ועם ההבנה של מהלך ההגירה גם עשרות שנים אחרי שעזבו. החל מההצדעה לדגל אחר, תחושות בלבול ותסכול מאיבוד חלקים מהשפה העברית, ההכרה של ניתוק קשרים עם חברים או בני משפחה והמחיר שהם משלמים על כך, השאיפה להגשמת חלום נכסף וההבנה (לעיתים מאוחר מדי) שמה שחיפשנו היה לידנו, אך בחרנו לא לראותו ועוד.

כל הסיפורים והדמויות אמיתיים, אך השמות בדויים. הגיבורים בכמה סיפורים הם אנשים שתורגמן מכירה, אנשים שפגשה או ששמעה את סיפורם במשך כמעט ארבעים שנותיי בקולורדו. סיפורים אחרים הם כאלה שקרו לה ולמשפחתה, והם מובאים תוך שימוש בשמותינו האמיתיים.

הקו המחבר בין כל הדמויות, האמיתיות או הבדויות, הוא אחד הגעגועים הבלתי פוסקים לישראל והכמיהה למשהו שמחבר כל יהודי באשר הוא. שורשים משותפים עמוקים ונשמה שחצויה בין שני עולמות: זה הישראלי־בעבר, שאותו נושא האדם לכל אשר ילך וזה האמריקאי־הנוכחי והמציאותי.

יצחק רבין ז"ל מי שהיה ראש הממשלה של ישראל קרא ליורדים: "נפולת של נמושות"

יפה תורגמן, ילידת ישראל שהיגרה לקולורדו לפני שנים רבות. כיום מנהלת חינוכית ומלמדת עברית ויהדות בקהילה היהודית בדנוור, בעלת בלוג אוכל מוכר וערוץ בישול בשפה האנגלית — Sephardic Flavors. ספרה הראשון הוא ספר בישול אותנטי על בישול ספרדי/מזרחי שפורסם רק באנגלית. בעולם החצויים הוא ספרה השני.

על הרקע והסיבה לכתיבת הספר היא מספרת תורג'מן: "כשעזבתי את הארץ לא היה מי שיגיד לי עם איזה השלכות אני עלולה להתעמת בירידה מהארץ. יכול להיות שאם משהו היה נותן לי לקרא את הספר שכתבתי לפני שקיבלנו החלטה לרדת מהארץ, אולי הייתי שוקלת זאת בכובד ראש. רציתי לשתף את כל אלה שעדיין רוצים לרדת מהארץ, או שאולי חולמים בסתר ליבם על צעד כזה וההתרגשות שיש בחלום עלולה לדחוק לצד את ההשלכות שיש להגירה מישראל למקום אחר בעולם. הרגשתי שיש לי מה להגיד בנושא הכאוב הזה ואם עזרתי למישהו לראות את כל התמונה האמיתית ולא רק מה שנוצץ לפני קבלת ההחלטה הרי זה שכרי בצידי."

ובאמת, כל סיפור נוגע בשלב שונה של חיי "יורדים" ומתאר את ההתעמתות עם ההשלכות וההבנה של מהלך ההגירה גם עשרות שנים אחרי שעזבו. החל מההצדעה לדגל אחר, תחושות בלבול ותסכול מאיבוד חלק מהשפה העברית, ההכרה של ניתוק קשרים עם משפחות וחברים והמחיר שמשלמים על כך, השאיפה להגשמת חלומות וכסף וההבנה (לעיתים מאוחר מידי) שמה שחיפשו היה לידם והם בחרו לא לראותו.

הספר ואני:

יש לי רגשות מאוד ברורים ומוצקים כנגד ישראלים הבוחרים לרדת מהארץ. אני, מי שגדלה בכפר להורים לוחמי פלמ"ח, חקלאים, עובדי אדמה שהקימו שבט של ילדים, נכדים נינים שכולם תרמו ותורמים למדינה תוך הצמדות לערכים המקודשים לאהבת המדינה בכל מחיר. (מתוכנו גם ניצולי השבעה באוקטובר מעוטף עזה).

קשה לי להיות אמפטית לסיפורם של היורדים. אני מחזיקה בדעה שהם העדיפו חיים על "סיר הבשר" מול חיים מאתגרים בישראל. מאז השבעה באוקטובר זה מכאיב לי עוד יותר.

ההורים שלי נסו מהגולה לישראל כדי להקים פה מדינה. הדורות שגדלו כאן מאז קום המדינה בנו, פיתחו, וקידמו. חלקים בהם גם פגעו בה בדרכים שונות.

"יש הרבה רגעים שבהם אני מרגיש שבעצם הדבר היחיד שנישאר לי משותף עם הארץ שבה נולדתי וגדלתי זו השפה העברית., וגם פה מידי פעם אני לא זוכר מילים מסוימות או כותב בשגיאות פה ושם" (מתוך הסיפור שייך? לא  שייך? עמוד 158 בספר) 

אני יכולה לנסות להזדהות עם סיפורי היורדים, לקרא על הגעגועים שלהם ארצה, (האומנם?) ולחייך לעצמי כל הדרך לממ"ד. 

אישית, מכירה כמה משפחות קרובות, חברים שלי שנסעו "רק" לשנתיים ולא שבו בכלל גם לא אחרי 30 שנה.

במצבה של ישראל כיום הישראלים אמורים להיות כאן!

אין לי ארץ אחרת.

"בעולם החצויים" מאת יפה תורגמן הוצאת איפבליש, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך