אני אוהבת ספרי שירה של נשים.
משהו בכוח שלהן מאפשר לי נוגעת אמירה לידר במנעד רחב של נושאים כשהיא שבה ונוגעת באירועי השנה האחרונה מאז השבעה באוקטובר ומתחברת אליהם בדרכים מגוונות.
כבר קראתי מספריה של לידר ובכל פעם אני נפעמת מחדש איך מעיין הכתיבה שופע ויוצר מילים ושורות חדשות.
אָבְדָה חֶדְוָה
עַיִן עֲצֵלָה שׁוֹטְטָה
בְּגִבְעַת הַחֶדְווֹת הָאֲבוּדוֹת
חֶדְוַת הַקְּנִיּוֹת
חֶדְוַת הַבִּשּׁוּל
חֶדְוַת הָאֵרוּחַ
חֶדְוַת הָאִחוּל
חֶדְוַת הַטִּיסוֹת
חֶדְוַת הַטִּיּוּל
חֶדְוַת הַנְּהִיגָה
חֶדְוַת הַנִּהוּל
רֶגַע נָדַד מַבָּטָהּ
לְפִנַּת הַמְּצִיאוֹת הַנֶּחְבָּאוֹת
חֶדְוַת זִכְרוֹן הַשְּׁכוּחִים
חֶדְוַת עִרְסוּל הַבּוֹכִים
חֶדְוַת קֵרוּב הָרְחוֹקִים
וְחֶדְוַת כְּתִיבַת הַמְּחוּקִים
אוֹקְטוֹבֶּר
חֲשֵׁכָה וְאוֹרָה
קִרְקוּר עוֹרֵב
שְׁעוֹן הַחֹרֶף מִתְקָרֵב
בַּחוּץ
הַלֵּב שָׁפוּךְ
בִּפְנִים
הַכֹּל הָפוּךְ
מַצַּב הָרוּחַ
שָׁחוּחַ
בַּחַלּוֹן
שׁוֹרֶקֶת רוּחַ
הַמַּזְגָן סָגוּר
הַמִּקְלָט פָּתוּחַ
עַד הַסְּעָרָה הַבָּאָה
מַד הַסְּעָרוֹת
מוֹדֵד
לְאֵיזוֹ סְעָרָה יֵשׁ אֶת הָעַיִן הֲכִי יָפָה
מִי מַחֲזִיק בָּהּ מַעֲמָד
מִי מִתְכּוֹפֵף
מִי בּוֹעֵט חֲזָרָה
מִי צוֹלֵל
וְכַמָּה עָמֹק
מִי נֶאֱבָק בְּגַל גָּבוֹהַּ
בְּלִי יְכֹלֶת לִצְעֹק
וְהַשֶּׁקֶט שֶׁאַחֲרֵי הַסְּעָרָה
מָתַי הוּא מַגִּיעַ?
את שלושת השירים שציטטתי כאן, ונלקחו כמובן מספרה החדש אני משייכת בעצב למלחמה.
אָבְדָה חֶדְוָה
עַיִן עֲצֵלָה שׁוֹטְטָה
בְּגִבְעַת הַחֶדְווֹת הָאֲבוּדוֹת
חֶדְוַת הַקְּנִיּוֹת
חֶדְוַת הַבִּשּׁוּל
חֶדְוַת הָאֵרוּחַ
חֶדְוַת הָאִחוּל
חֶדְוַת הַטִּיסוֹת
חֶדְוַת הַטִּיּוּל
חֶדְוַת הַנְּהִיגָה
חֶדְוַת הַנִּהוּל
רֶגַע נָדַד מַבָּטָהּ
לְפִנַּת הַמְּצִיאוֹת הַנֶּחְבָּאוֹת
חֶדְוַת זִכְרוֹן הַשְּׁכוּחִים
חֶדְוַת עִרְסוּל הַבּוֹכִים
חֶדְוַת קֵרוּב הָרְחוֹקִים
וְחֶדְוַת כְּתִיבַת הַמְּחוּקִים
אוֹקְטוֹבֶּר
חֲשֵׁכָה וְאוֹרָה
קִרְקוּר עוֹרֵב
שְׁעוֹן הַחֹרֶף מִתְקָרֵב
בַּחוּץ
הַלֵּב שָׁפוּךְ
בִּפְנִים
הַכֹּל הָפוּךְ
מַצַּב הָרוּחַ
שָׁחוּחַ
בַּחַלּוֹן
שׁוֹרֶקֶת רוּחַ
הַמַּזְגָן סָגוּר
הַמִּקְלָט פָּתוּחַ
עַד הַסְּעָרָה הַבָּאָה
מַד הַסְּעָרוֹת
מוֹדֵד
לְאֵיזוֹ סְעָרָה יֵשׁ אֶת הָעַיִן הֲכִי יָפָה
מִי מַחֲזִיק בָּהּ מַעֲמָד
מִי מִתְכּוֹפֵף
מִי בּוֹעֵט חֲזָרָה
מִי צוֹלֵל
וְכַמָּה עָמֹק
מִי נֶאֱבָק בְּגַל גָּבוֹהַּ
בְּלִי יְכֹלֶת לִצְעֹק
וְהַשֶּׁקֶט שֶׁאַחֲרֵי הַסְּעָרָה
מָתַי הוּא מַגִּיעַ?
את שלושת השירים שציטטתי כאן, ונלקחו כמובן מספרה החדש אני משייכת בעצב למלחמה.
ומתי תגיע הסערה הבאה? אצלנו אף פעם לא יודעים אבל תמיד תמיד "מוכנים".
עוד בשירים: הפתיח לספר: "פשוט" - שהוא געגוע לימים שלא ישובו. "סיבת הסיבות" - היא הכוח שבאימהות. "אבדה חדוה", "התקף חרדה" - מי כמוני מכירה! "איך קרה לנו"? - באמת איך? ועוד רבים וטובים.
"פשוט ומעבר" הוא ספר של כולנו, גם אם נכתב מלב אחד של אמירה לידר.
ממליצה ומעריכה.
אמירה לידר, מנהלת, סבתא ואם, ילידת חיפה, גדלה למרגלות הכרמל, בעיקר בחולות הים. אוהבת ים ושמים, ילדים ומילים, לקרוא ולכתוב, לחשוב ולאהוב. תלמידה של קבע באוניברסיטה של החיים ומכורה לגעגועים. לידר כתבה 10 ספרים, חלקם ספרי ילדים וחלקם ספרי תובנות מעולם ההתפתחות האישית.
"פשוט ומעבר" הוא ספר השירים הרביעי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה