"הייתכן כי הארקובים השתילו במהלך הניתוח חוטים אחרים, מעין חוטי רעל המסממים את נפשו ומטים אותה לעבר חיי ביקורת, או שמא תחושות אלה הן תוצאה מתבקשת לעובדה שהוא חי והתפתח בעולם של דירוג שיטתי, מנגנון מוסכמות יום־יומי בלתי פוסק שאך זה עתה מתחיל להניב את פירותיו הבאושים. אם כך, לא ייפלא כי מערכת השיפוטיות המכאיבה נטמעה עמוק במוחו ופועלת מאליה, בטבעיות".
בעולם נטול כבוד, אגו, מעמד, תואר ושם, מתפתחת יריבות קנאית קשה בין מדינת הארקובים והמדינה השכנה לה בעקבות היוולדו של ילד החצי־חצי, חצי ארקובי וחצי אחר. הילד גדל במערך סגור של מגבלות, תוך שהוא נתון למעקב, פיקוח ודירוג מתמיד לבל יהא זה האחד אשר יאיר את התלות ההכרחית בין חלקים שונים, אותם חלקים סותרים שמרכיבים את הקיום השלם.
בוני, רווק בן 45 קצין בשייטת ודוקטור לספרות עברית מנסה לחיות את חייו. בגיל 9 הוא ננטש על ידי הוריו מה שמותיר בו צלקת חדה וכל פעם שנראה שהוא מתרומם בכדי להתקדם צץ עברו משבש, מכאיב עד שלעתים גם מונע ממנו הצלחות ומסקל אותן.
“יום הגיוס של בוני ללוחמי הים, היבשה והאוויר, שייטת 13, היה יום עצוב עבורו. הוא רצה שהוריו יהיו שם, יחד איתו. לא בשביל שיתרגשו ויזילו דמעה על הבן המיוחד שהצליח לעבור את אחד הגיבושים הקשים ביותר…בוני רצה שהוריו יהיו שם כדי להכאיב להם….מעצם הצלחתו, חרף נטישתם אותו”.יוסי עובדיה הוא סופר ושחקן. בוגר לימודי משחק ותיאטרון ובעל תארים בתנ"ך, במתמטיקה ובמדעי החיים. לאחר שנים שבהן עסק בתחום המדע, במעבדות ביופיזיקה באוניברסיטת בר־אילן וגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן, בחר להתמקד באומנות וכתב שלל רומנים, סיפורים קצרים, מחזות, שירים ותסריטים.
כתיבתו של יוסי מתאפיינת בהתבוננות פסיכולוגית ופילוסופית בנפש האדם, בטבע ובחברה האנושית, בסגנון המשלב בין הלשון העברית הקלאסית־פיוטית לבין פרוזה מודרנית.
