הסופרת, המשוררת והזמרת דפנה דרוקר שכבר הוציאה לאור אלבום בכורה מוזיקלי בשם "לא מאוחר" ושני ספרי שירה, "יום אחד" ו"להתייאש אסור" משיקה בימים אלו ספר סיפורים אוטוביוגרפי יחודי בשם "זר עלי דפנה" בהוצאת עמדה.
דפנה, מעצבת גרפית בהכשרתה ועוסקת לפרנסתה בתחום השיקום בבריאות הנפש, מוגדרת בעצמה כ"דו קוטבית" (מאניה דיפרסיה), מתמודדת עימה בהצלחה ואף מרצה ברחבי הארץ בחמש השנים האחרונות את הרצאתה "ניצחון הרוח", שבה היא מספרת על ההתמודדות, תהליך השיקום וההחלמה שעברה מתוך מטרה לעזור למתמודדים אחרים, בני משפחותיהם ואנשי הטיפול והשיקום, ובכלל, למגר את הסטיגמה הרווחת בציבור אודות מתמודדי נפש, שלדעתה מסוגלים לחיות לצד המחלה, חיים מלאים, נורמטיביים ומספקים בזכות האמונה העצמית, החשיבה החיובית וכוחות הנפש והיצירה הטמונים בכל אדם.
עם פרוץ המלחמה הנוכחית פונתה דפנה, תושבת קריית שמונה בשלוש וחצי השנים האחרונות וילידת ראשון לציון, עם משפחתה לתל אביב.
לכאורה הספר הזה הוא ספר פרטי-משפחתי-אוטוביוגרפי, מעין אלבום תמונות במילות וידוי; אך זאת רק לכאורה, כי סגנונית דרוקר אמיצה ככותבת ומלהטטת בצורה מוצלחת בכותבה סיפורים קצרים, קטעי יומן וזיכרונות, שירים, מכתבים, וכל הכתיבה הז'אנרית העשירה הזאת נוסקת מכתיבה תרפויטית לספרות יפה באמצעות כשרון הכתיבה שלה הנפרש לאורך החיים.
בין היתר כותב עליה רן יגיל יש לה זיכרון פנומנאלי באשר למצבים מן העבר ובאשר לאנשים שהיו ואינם וגם באשר לכאלה שישנם עוד איתנו. היא נוגעת בך, הקורא, באמצעות הזיכרון החסכני והמדויק, ואתה חוזר לשם איתה, כולך בהוויה ההיא.
יש כאן הוויה משפחתית מורכבת מאוד, ועם כל זאת מתוך הסגנונות השונים והכתיבה הפשוטה, הרהוטה והנוגעת, עולָה ובוקעת איזושהי אופטימיות נדירה וזוהרת האומרת, שעל אף כל הקשיים שווה גם שווה לחיות את החיים האלה.
לכן אני כקורא, שאינו שייך בהכרח למעגל המשפחתי-החברתי של דרוקר, נתרמתי כל כך חווייתית בקוראי את הספר המקורי הזה.
"זר עלי דפנה" מאת דפנה דרוקר, הוצאת עמדה, לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה