חדש: "ארץ לאיבוד" - ספר ילדים ונוער מאת דבורה לילי כהן

 

כבר בראשית חיינו כילדים אנו מתנסים במורכבות החיים שלתוכם נולדנו. ילדים צעירים פוגשים את השמחה, את העצב, האומץ, הפחד ובהם גם הכאב והקושי. בימים אלו רואה אור ספר המיועד לילדים ולבני הנוער המביא את סיפורם של שני ילדי גן שחוו והתמודדו עם הקושי ויכלו לו. 

"את הפתח ל”לאיבוד” הייתי מחפש כשאימא הייתה מבשלת ואבא היה נעלם מאחורי עיתון, כי אז הם לא כל כך שמו לב לזה שאני שקט. פעם אחת הייתי ממש בטוח שמצאתי אותו, אבל די מהר התברר שזאת הייתה טעות. אומנם היה שם פתח כניסה למשהו שנראה כמו חלל גדול, אבל לא ראיתי המשך או יציאה. בכל מקרה מצאתי שם שני קלפים, גומית שיער אדומה של ליאור אחותי ומטבע גדול מזהב. אימא אומרת שהוא שווה פחות מהמטבע הקטן של הכסף, אבל כל אחד יודע שזה לא יכול להיות. המשכתי לחפש שם, אבל את סימבה לא מצאתי. ( מתוך פרק ראשון בספר)

הספר ארץ לאיבוד הוא הרפתקאה שבליבה שני ילדי גן, הראל ואורי, שמוצאים פתח מפתיע, ובצדו השני - עולם. הראל, שאיבד את סימבה, הצעצוע האהוב עליו מחפש את הפתח לארץ לאיבוד כדי שיוכל ללכת לשם ולהחזיר אותו הביתה. כשאורי חברו מצטרף אליו הם מנסים להבין מי הם "הרעים " מהם חוששים כל כך היצורים בארץ לאיבוד. ומהו מקומו של הטוב.

בארץ שכל יצוריה שבורים או פצועים נמצאים, בין היתר, כל הגרביים הבודדות, חתול אבוד שנתקע על העץ, חיות פלסטיק שבורות, הזנב של סימבה, ואפילו זקנה אבודה ומכמירת לב עם חיוך תמידי שמתמרמרת על האוכל בבית האבות.

חמש שנים וחצי עברו מאז חזרנו אורי ואני מארץ לאיבוד. כל הזמן הזה לא דיברנו אפילו פעם אחת על מה שעבר עלינו שם.

"הצלחת פעם?" שאל אותי אורי אחרי כמה דקות של שתיקה.
"הצלחתי מה?" עניתי בשאלה.
"לחזור לשם? למצוא שוב את הפתח?"
"לא. ואתה?" שאלתי.
"גם אני לא," ענה אורי מבלי להרים אלי את מבטו.

אורי והראל הולכים לאיבוד ובין בדידות לבהלה הם מגלים את האומץ, מבינים את המשמעות העמוקה של חברות, ולומדים כמה כוח ועצמה מקבלים כשמצליחים להתמודד עם קשיים, משברים ופחד.
דבורה לילי כהן, אם לשלושה, נולדה בקיבוץ להבות הבשן ומתגוררת בחיפה. היא מנהלת חשבונות ומטפלת בפסיכותרפיה. "ארץ לאיבוד" הוא ספרה הראשון.

"ארץ לאיבוד" מאת דבורה לילי כהן, איורים: שרון שפיץ; עריכה: מושיק חסון, לרכישה לחצו כאן

ריקי ברוך