התחילו במקום שבו אתם נמצאים ולקבל ברצון את הבלתי רצוי שני ספרים חשובים מאת פמה צ'ודרון

 

כבר כתבתי כאן בספרי הסיקור הקודמים בחודשים האחרונים, כי שגרת חיי הובילה אותי להעמיק בתהליכי התפתחות כדי להצליח לחזק את הגוף והנפש ולהשיב אותי לעצמי.

במועדון המיינדפולנס שבו אני מנויה אני נחשפת להרצאות מקדמות ומתנהלת בהתאם לבחירות שלי.

מקום נכבד בשיעורים אלו שמור לנזירה פמה צורדון, נזירה בודהיסטית ממוצא אמריקאי ומבכירת תלמידיו של צ'וגיָם טרונגפה. אחרי שחייתה חיים "רגילים" וגידלה משפחה וילדים, הפכה צ'ודרון למורה הראשית במנזר הטיבטי גָמפו אבי, אשר בנובה סקוטיה, קנדה, המנזר הטיבטי הראשון בצפון אמריקה שנוסד למען תלמידים מערביים.

בתקופה האחרונה העמקתי בעוד שניים מהטובים שבספריה:

הספר "התחילו במקום שבו אתם נמצאים", ספר שעניינו "להעיר את הלב". בראייה חודרת ובחן רב מציגה פמה צ'ודרון מדריך מעשי להתיידדות עם עצמנו ולפיתוח חמלה אמיתית. אנחנו יכולים להתיידד עם כל מה שאנו רואים כ"רע" בעצמנו ובאחרים, עם כל הפחדים והכאבים שאנחנו דוחים מעלינו, ובו בזמן גם להוקיר ולהעריך את מה שאנו רואים כ"טוב". אם נתחיל לחיות כך, משהו בתוכנו יתחיל להבשיל, הלב שלנו יתעורר.

"מכיוון שאנחנו בורחים אנחנו ממשיכים להחטיא את הנקודה, את השהות בדיוק כאן. אנו ממשיכים להחמיץ את הרגע שבו אנחנו בפנים. אך אם נהיה מסוגלים להתנסות ברגע הזה שבו אנו נמצאים, נגלה שהוא ייחודי, יקר ערך ורענן לחלוטין. הוא לעולם אינו מתרחש פעמיים. אפשר להוקיר ולחגוג כל רגע, ואין דבר מקודש יותר ומוחלט יותר. למעשה, אין כלל דבר אחר!

רק אם נכיר את כאבנו האישי, רק אם נתייחס לכאב באשר הוא, נהיה אמיצים, חסרי פחד ועזי רוח במידה מספקת כדי להסכים לחוש את כאבו של הזולת. או אז נוכל לקחת על עצמנו את כאבו של הזולת, משום שגילינו שכאבם וכאבנו אינם שונים זה מזה.

אולם כדי לעשות זאת, אנחנו זקוקים לכל העזרה שביכולתנו להשיג. תקוותי היא שספר זה יספק את העזרה הזאת. הכלים שיינתנו לכם הם שלושה סוגים של תרגול שמציעים תמיכה רבה:
1. מדיטציה בסיסית בישיבה (הנקראת מדיטציית שאמאטה-ויפאסאנה)
2. תרגול לקיחה פנימה ושליחה החוצה (המכונה טונגלן)
3. תרגול העבודה עם פתגמים (המכונה שבע הנקודות של אימון התודעה, או לוג'ונג)"מתוך פרק ראשון בספר)

.
בעזרת התרגולים המוצגים בספר זה תוכלו להתחיל בדיוק במקום שבו אתם נמצאים. אם אתם כועסים, נטולי כוחות, מדוכדכים, לא מרוצים… התרגולים המובאים כאן נועדו לכם, משום שהם יעודדו אתכם להשתמש בכל הדברים הלא-רצויים בחייכם כאמצעי לעורר חמלה כלפי עצמכם וכלפי אחרים. תרגולים אלה מראים לנו איך לקבל את עצמנו ואיך להתייחס ישירות לסבל ולהפסיק לברוח מהצדדים המכאיבים של חיינו. הם מראים לנו איך לעבוד עם החיים, כפי שהם, בלב פתוח לרווחה. התחילו במקום שבו אתם נמצאים הוא מדריך מעשי לחיים מלאי חמלה ואושר.

פמה צ'ודרון נולדה בשם דידרי בלומפילד-בראון בשנת 1936 בעיר ניו יורק. השלימה תואר ראשון באוניברסיטת קליפורניה שבברקלי, והייתה מורה בבית ספר יסודי במשך שנים רבות בניו מקסיקו ובקליפורניה יש לה שני ילדים ושלושה נכדים.
באמצע שנות השלושים לחייה, נסעה פמה לאלפיים הצרפתיים ופגשה שם את לאמה צ'ימה רינפוצ'ה, איתו למדה במשך כמה שנים. היא החלה להיות נזירה מתלמדת בשנת 1974, כשלמדה עם לאמה צ'ימה בלונדון והוסמכה לנזירות על ידי הוד קדושתו הקארמפה השישה-עשרה בסקוטלנד.

פמה צ'ודרון פגשה את המורה העיקרי שלה, צ'וגיאם טרונגפה רינפוצ'ה, בשנת 1972, ואיתו יצרה בסופו של דבר את החיבור המהותי שלה, כשלמדה איתו עד מותו בשנת 1987.
בשנים האחרונות פמה צ'ודרון ממעטת לנסוע בעולם ומלמדת כיום בארצות הברית ובקנדה בלבד.
בעברית יצאו עד כה 9 ספרים ביניהם "כשהדברים מתפרקים" שהפך להיות רב מכר
וספרים נוספים: התחילו היכן שאתם נמצאים, המקומות שמפחידים אותך, חזרה להווה, חכמת האין מנוס, ספר החמלה, לחיות את היופי, להרגיש נוח עם חוסר וודאות ותרגול של שלום.
ספרים האוצרים בתוכם חוכמה בודהיסטית אין סופית והפותחים צוהר לקורא המערבי לעולם מופלא זה של מחשבה ואורח חיים.

ברגע שהתחברתי להלך הרוח בספר זה ובקודמיו, הצלחתי לתרגל ולעשות את העבודה שלי מול ועם עצמי. קל זה לא היה ועדיין. דומה כי מילת המפתח היא תרגול ואמונה בדרך. 

זהו ספר המיועד לכל מי שבוחר להעביר את עצמו תהליכי מודעות של חיפוש ועזרה עצמית בדרך הבודהיזים.

הספר חשף אותי למונחים חדשים תוך הבנה מעמיקה לתפקידם בתהליך. באמצעות הקריאה והתרגול התקרבתי יותר לעצמי, הבנתי דברים שהיו בחזקת שאלות לא פתורות, הגעתי למקום שאני ומיישמת חמלה עצמית (זה לא קל כלל ועיקר-מניסיוני) ועדיין נכונה לי דרך.

ממליצה מאוד!

"התחילו במקום שבו אתם נמצאים, מאת פמה צודרון, תרגום טלי אלוהב, הוצאת פראג לרכישה לחצו כאן.

לקבל ברצון את הבלתי רצוי מאת פמה צ'ודרון 

מטרתנו היא לעורר לחלוטין את לבנו ואת תודעתנו, לא רק כדי להיטיב את מצבנו באופן כללי, אלא גם כדי להיטיב עם יצורים חיים אחרים ולהעניק להם שלווה ותבונה. איזו מטרה יכולה להתעלות על זו?

כאשר אתם פונים לקבל שיעורים רוחניים, כדאי שתדעו מהן כוונותיכם. למשל, אולי תשאלו את עצמכם, "מהי מטרתי בקריאת הספר החדש הזה, בעל הכותרת מעוררת החשש, לקבל ברצון את הבלתי רצוי?" האם אתם קוראים אותו משום שזוהי תקופה של חוסר ודאות ואתם מעוניינים לקבל הפניה לכיוון משהו שיעזור לכם לצלוח את יהיה אשר יהיה בהמשך? האם אתם קוראים את הספר כדי שיספק לכם תובנה כלשהי על עצמכם? האם אתם מקווים שהספר יעזור לכם להתגבר על דפוסים רגשיים או תודעתיים המערערים את רווחתכם? או אולי מישהו נתן לכם את הספר – בהתלהבות רבה – ועכשיו אינכם רוצים לאכזב אותו אם לא תקראו?

כאשר אתם קוראים בספר זה, אנא נסו לזכור את ההקשר הרחב של הבודהיצ'יטה (תודעת ההארה - לב ער/נאצל האמור להימצא בכל  יצור חי)  קריאה כזאת תישא פרי, בניגוד לקריאה אינטלקטואלית בלבד. אם אתם יוצאים לדרך בלב שבור, לב שכמה לעזור לאחרים, אז אולי תמצאו כאן צידה לדרך. מתוך כל מילות הספר הזה, אולי פסקה אחת או משפט אחד – אולי משפט שכלל לא העליתי בדעתי שהוא חשוב – יזיזו בכם משהו בדיוק באופן הנכון. משהו אולי ישנה את האופן שבו אתם רואים את העולם ויקרב אתכם אל היכולת להקל על הסבל שבו.

הקריאה בספר והיישום, לא היו לי קלים לנוכח נקודת המוצא האישית שלי עמה ניגשתי לספר.

קראתי ושבתי וקראתי עד שהבנתי כל משפט לדיוקו. תרגלתי את מה שהתאים לי ואני מייחלת לגמול בחיי.

אין ספק שזהו ספר מעורר השראה, מאיר עיניים, מעודד ומקרב את הקורא לכמיהה לעזור לעצמנו ולאחרים.

הספר מהווה הדרכה רוחנית מקדמת ואני ממליצה עליו לכל מי שמוצא את עצמו במקום של חוסר וודאות ולא רק. ספר מצויין!

"לקבל ברצון את הבלתי רצוי" מאת פמה צ'ודרון , תרגום רנה ורבין, הוצאת  פראג לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

ואיפה זה פוגש אותך? ספר נהדר מאת הפסיכולוג הבריטי המצליח ג'ושוע פלטש

 

כבר יצא לי לפגוש פסיכולוג או שניים בחיי ואני מכירה היטיב את הדינמיקה המתרחשת ב50 הדקות המדודות בחדר הפסיכולוג. (50 ולא 51 דקות)

בימים אלו רואה אור תרגומו של הספר "ואיפה זה פוגש אותך" שהפך לרב־מכר בבריטניה ובעולם.

פסיכולוג אחד.
ארבעה מטופלים.
חמישה עולמות פנימיים סוערים, שונים כל כך משלנו אבל בעצם די דומים.

"ג'וש: אם כך, מה יהיו שיעורי הבית שלנו?
טוני: זה קל. אני צריך לתרגל להיות לבד.
ג'וש: למה?
טוני: כי אני רוצה לשנות את האסוציאציות שלי לחוויה של להיות לבד. אני רוצה ליהנות מהרגעים שיש לי לבד עם עצמי ולא להיבהל בכל פעם שהלן הולכת לבקר את אחותה. אני לא רוצה לספור את השניות עד שהילדים יחזרו מבית הספר ולא אהיה לבד. וואו, מוזר לדמיין את זה.
האינטואיטיבי: תזכיר לו את ההגדרות שעברתם עליהן.
ג'וש: אתה זוכר שאמרנו שיש הבדל גדול בין להיות בודד ובין להיות לבד? אני חושב שקבעת לעצמך שיעורי בית נהדרים.
טוני חייך בחשש, אבל ניכרה בו גם נחישות.
החומל: הוא במצב ממש טוב.
האמפתי: שיעורי הבית האלה יהיו קשים, אבל הוא יודע שזה צעד בכיוון הנכון.
הביולוגי: אתה בטוח הולך לעשות במכנסיים.
האסקפיסט: אתה חייב לסיים את הפגישה הזאת מהר.
לסיכום הפגישה השתמשתי באחת המליצות הוותיקות ביותר של התורה הטיפולית.
ג'וש: אני שם לב פתאום לזמן, טוני, ולכך שאנחנו מתקרבים לסיום. נתראה בשבוע הבא בשעה הרגילה? אם תרצה, אולי נוכל לדבר על שיעורי הבית".

הדרמות המתרחשות מאחורי הדלת של קליניקת הטיפול העסיקו סופרים – וקוראים – מאז ומעולם, אבל איש לא כתב עליהן בגילוי לב ובשנינות כמו הפסיכולוג הבריטי המצליח ג'ושוע פלטשר. בספר המפתיע הזה, פלטשר מאפשר לנו להיות זבוב על הקיר בפגישותיו, ומכניס אותנו באומץ אל תוך נבכי מוחו ומחשבותיו, בעזרת הקולות הפנימיים המשעשעים שמלווים אותו בכל פגישה.
                                                              

שאני אומרת נבכי מוחו אני צוחקת עם הציטוט הבא: 

"כמו סוס במנוסה, דהרתי במסדרון עם שלפוחית שתן בגודל של אבטיח והדפתי בכתפי את דלת השירותים. למרבה הזוועה, גיליתי שהתא תפוס, ובמשתנה היחידה השתמש ד"ר פּאטֶל ממרפאת המשפחה שבקומה התחתונה. מדהים עד כמה החושים מתחדדים כשנואשים להשתין. הצלחתי להסיק על פי הצליל בלבד שד"ר פאטל פותח את הרוכסן ולא רוכס אותו בחזרה. למה לעזאזל הוא עלה בכלל לשירותים האלה?

הכול כאב לי. לא יכולתי לחכות. הצצתי בכיור ונשמתי עמוק. "אני ממש מצטער, דוקטור, אבל זה מקרה חירום". ואז עשיתי את זה. השתנתי בכיור. המראה הגדולה שמעל הכיור היתה מעין עונש פואטי על מעשיי, שכן לא יכולתי להסתכל על שום דבר פרט לעצמי.

הביולוגי: תודה.
המבקר: ד"ר פאטל חושב שאתה דוחה.
החומל: זה בסדר להפיק את המיטב ממצב רע.

שמעתי את ד"ר פאטל רוכס במהירות את המכנסיים." (עמוד 15-16 בספר)

דרך סיפוריהם של ארבעה ממטופליו ביניהם שחקנית מפורסמת שנאבקת בחרדות ובמשבר זהות, ושומר במועדון לילה שנקלע לכת מתעללת וסיפורו האישי שלו, פלטשר לוקח את קוראיו למסע מטלטל, מרגש ומלא בהומור אל נפש האדם.

בין לבין, הוא משלב הסברים מעשיים ומאירי עיניים למונחים מעולם הפסיכותרפיה, ומשתף בסיבות שבזכותן, לדעתו, טיפול רגשי נכון ומותאם הוא הדרך הטובה ביותר לרווחה הנפשית המיוחלת.
ואיפה זה פוגש אותך הפך לרב־מכר בבריטניה ובעולם, כיכב ברשימות ספרי העיון של השנה באתר אמזון, וזכה לשבחי הביקורות והקוראים.

האמת היא שאהבתי את הספר מאד. כמטופלת למדתי את שפת המטפלים גם כשלא תמיד אהבתי את מה שאמרו לי... 

הספר אנושי ואותנטי ומכאן עוצמתו. הוא קולח, משעשע, כתוב נפלא עד שסוחף אחריו כל קורא, גם אם לא ביקר בחייו על ספת הפסיכולוג.

אהבתי מאוד את הפרשנויות הרבות של ג'ושוע בכל סיטואציה. דמותו הותירה בי את הרושם שהוא "אינו לוקח את עצמו כל כך ברצינות", גם כשהוא מטפל רב אחריות המופקד על בריאות הנפש של מטופליו.

כיף של ספר!

אל תשכחו להכניס אותו לטרולי, גם כאשר החופשה שלכם אינה עוברת דרך הדיוטי של נתב"ג.

"ואיפה זה פוגש אותך" מאת ג'ושוע פלטש, תרגום אלה נובק, הוצאת תכלת, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

מדינה צפה - שמונה סיפורים מעתידה של ישראל מאת יואב כהן

 

הספר "מדינה צפה" הרואה אור בימים אלו, מציג שלושה תסריטים עתידיים למדינת ישראל: חורבן, הבית השלישי ותיקון.

"בשעה שמונה וחצי שניהם קיבלו מסרון קצר שאישר את מה שהם הבינו כבר לבדם: "טיטאניק". ההודעה "התקבלה מ'קיפוד', שם הקוד של מנכ"ל שלום עכשיו בישראל, דב מוסקוביץ, ונשלחה לשלושים איש ואישה, ראשי ארגוני השמאל העיקריים בארץ. המשמעות הייתה ברורה: המדינה טובעת והגיע הזמן לנטוש אותה.

יורם הביט בסלולרי שלו דקה ארוכה. הוא אף פעם לא היה מפּעילי השלום הנאיביים שחשבו שאם ישראל תיסוג מהשטחים הכבושים הכול יהיה בסדר ופתאום, משום מקום, ערבים יאהבו יהודים ולהפך. הוא ידע שהמעבר ממדינה יהודית למשהו אחר — מדינת כל אזרחיה או מדינה דו־לאומית או קונפדרציה או השד־יודע־מה — עלול להיות אלים. בסתר ליבו קיווה שהאלימות תהיה מקומית, מוגבלת וזמנית, אבל הוא היה ריאליסט ולכן התכונן לגרוע ביותר. אחרי הכול, הכיבוש האמיתי לא היה השטחים אלא ישראל עצמה." (מתוך חורבן בדרך לברלין)

לסיפורי החורבן יש ממד טראגי בולט, כצפוי, אך שזורים בהם גם אהבת אדם, הומור בריא והיכרות מעמיקה עם עולמן הפנימי של הנפשות הפועלות לצד ביקורת חברתית ותרבותית נוקבת. הסיפור שנושא את שם הספר, "מדינה צפה", משקף את הפוליטיקה הישראלית ומותח אותה עד הקצה ואולי זו הדרך הנאותה לתאר את הספר הזה – הוא כולו "עד הסוף": החל בקצב המסחרר של האירועים ובדמיון השופע, עבור בחשיפת נפשן של הדמויות הפועלות והיחסים ביניהן וכלה בתיאור החריף של הפוליטיקה והפוליטיקאים מימין ומשמאל – הכול מוצג בצורה מפוכחת וחדה כתער.

"שר הביטחון לא ענה על כך. במשך שנים התווכחו על האפשרויות העומדות בפני המדינה הצפה, בציפייה לרגע הבלתי־נמנע שבו האיום על האונייה יהפוך לממשי וסופי. אף אחת מהברירות שעמדו לפניהם לא הייתה טובה, אבל למרות זאת הכיוון שאליו גבי חתר היה מרחיק לכת כל כך שיוסי לא ידע כלל איך להתייחס לעניין. מה הוא עצמו יעשה ברגע האמת כשיגיע, אם יגיע? יוסי העדיף לא לחשוב על כך.

...על האונייה שררה אנדרלמוסיה מוחלטת. מסוקים המריאו ונחתו זה אחר זה במשך שלושה ימים ושלושה לילות, פולטים מבטנם האפלולית נוסעים מבוהלים וישנים למחצה, פורקים ארגזים של ציוד וממריאים... "(מתוך מדינה צפה) 

סיפורי הבית השלישי מתארים מהפכה דתית ואת השלכותיה על החברה הישראלית ועל התרבות המערבית כולה. המהפכה, שמתרחשת באלימות חסרת רסן, מסתיימת בהקמת תאוקרטיה ישראלית שמיישמת את ההלכה כלשונה. הסיפור "כיווץ גלויות" הוא תיאור גרוטסקי של המציאות החדשה, ולעומתו הסיפור "צופיה" מציג תיאור כמעט פיוטי של אישה שמצילה את המדינה מחרם עולמי בזכות אמונתה העמוקה.

ראוי לציון מיוחד הוא הסיפור "קורבן שבועות", שמציג תיאור ראשון, חדשני מאוד אבל מציאותי לגמרי, של בית המקדש השלישי. הסיפור חודר לליבן של הדמויות ומתאר ביד בוטחת את המפגש הגורלי שבין קדושה אלוהית והטבע האנושי. הסיפור השמיני והאחרון מציע רעיונות יצירתיים, רעננים ובחלקם אף מפתיעים לתיקון החברה הישראלית כך שנחיה במציאות בריאה, הגיונית ומאוזנת.


אודה. קריאת הספר לא הייתה לי קלה. הסוגיות שנידונו בקו העלילה נעו בין דמיון למציאות עתידית ועוררו בי מחשבות ודילמות -הייתכן שכך צפוי העתיד של האזור שלנו להיראות?

משיחות חוזרות שאני מנהלת עם בעלי לא אחת, הצלחתי שלא להיבהל מהכתיבה על "החליפות הארופאית". 

לעומת זאת התנצרות מלך ישראל, מלחמת לבנון השישית, השתנות מפת ישראל וחזרה לגבולות המדינה המקראית, ההוצאה להורג של מי מהשרים ולא אחד, הירי על משתתפי מצעד הגאווה וועדת החקירה הממלכתית על מסקנותיה ההזויות, מהפכת המופנים, בחירת מנכ"לית המדינה ועוד אפיזודות מצמררות ותרחישים לא קלים, הפכו לי את הבטן והרחיקו אותי מאדישות.

קשה היה לי לראות רחוק. התחושה של המציאות העכשווית במדינה שלנו מאז השבת השחורה ליוותה אותי שוב ושוב במהלך הקריאה והזכירה לי שהכל יכול לקרות וזה ממש לא קל לעיכול!

מדינה צפה הוא ספר חובה לכל מי שמתעניין באקטואליה הישראלית, לכל מי שאכפת לו מהמדינה ומאזרחיה ולכל מי ששואל שאלות כגון "מה יהיה איתנו?" ו"לאן כל זה הולך?" הספר מדינה צפה משרטט בצורה מוחשית ביותר כמה תסריטים קיצוניים שכבר לא נראים מופרכים כל כך לאור המציאות שבה אנו חיים.

ספר משובח לאמיצים!

"מדינה צפה - 8 סיפורים מעתידה של ישראל" מאת יואב כהן לרכישה לחצו כאן

שחיית בוקר ספר ביכורים נפלא מאת עילית מורג

 

"טלי טובלת את קצות הבהונות במים. זה הרגל של שנים. רגע אחד של היסוס לפני הטבילה. יש את אלו שקופצות ראש, מפזרות סביבן נתזים בוהקים. יש את אלו שיורדות אט־אט בסולם כדי להרגיל את הגוף לטמפרטורת המים, צעד אחר צעד. ואילו היא טובלת רגל זהירה ואז מתיישבת על שפת הבריכה ומתבוננת סביבה. מאז ומעולם אהבה את זה ככה."

את סוף השבוע שחלף עשיתי כשאני צפונה בביתי מפני החום והאובך, מכורבלת בכורסא, שקועה בקריאה סוחפת של הספר הכי ישראלי שקראתי לאחרונה: הספר "שחיית בוקר" מאת עילית מורג.

"פה נולד גל, ושנה וחצי אחריו מורן. הבנים זכו לרכוב על התלת־אופן שלהם ברחוב הולנדי משולב, כשהיא הולכת בעקבותיהם בנחת, ללא צורך לצעוד על מדרכות עקומות, לטפס מעל שורשי הפיקוסים הענקיים של תל אביב או למעוד עליהם כמעט עם כוס קפה הפוך ביד אחת וקרואסון חמאה פריך ביד השנייה, כשהעיניים סוקרות חלונות ראווה או סתם אנשים יפים שלבושים בשיק וצועדים בנון־שלנטיות בשדרה. לא. הבנים זכו לגדול בלי הרעש של העיר, בלי הפיח של האוטובוסים, בלי הקולות האלה של שישי בבוקר, של בתי הקפה המלאים, צלילי פטפוט, צחוק, קרקוש צלחות. בלי ניחוח האספרסו שנמזג לספל ממכונת הקפה וקולות ההקצפה של החלב. הם זכו לגדול בסביבה כל כך הומוגנית, שהיא תוהה לפעמים איך זה ישפיע עליהם כשיגדלו קצת. כל השכנים ברחוב שלהם, ממש כולם, נדמה לה, עובדים במה שנקרא מקצועות חופשיים." (מתוך פרק ראשון בספר)

לפני כל יום עבודה, טלי פותחת את הבוקר בשחייה של עשרים ושש דקות עם שתי דקות מתיחות ודקה של הליכה למלתחות ועוד דקה להוציא את השמפו, המרכך והסבון מהלוקר בבריכה המקומית. במקביל, היא מפנטזת על תרגול יוגה ומדיטציה, נשימות והליכה יחפה במדבר. היא נשואה, יש שיגידו באושר, ליאיר, אמא לשלושה ילדים וחיה בבית צמוד קרקע בשרון, אך מפגש מפתיע עם אהובה לשעבר, גיא, סודק את האיפוק המפורסם שלה, ומטלטל את ספינת חייה הבורגנית. כעת עליה לבחון מחדש את מערכות היחסים שלה ואת מכלול הרגעים הקטנים של חייה. טלי מנסה לשמור על כל הכדורים באוויר, אבל דברים מתחילים לקרוס ועליה להחליט, שחיה או יוגה; להישאר או לעזוב; המציאות או הפנטזיה; החיים הבטוחים עם יאיר, או המשיכה לגיא, שהיא, במידה רבה, המשיכה לטלי בת העשרים וקצת שעדיין עומדת על סף הבריכה וממתינה לקפוץ.


ב"שחיית בוקר" מפליאה עילית מורג, בכתיבה מאופקת ובוטחת, לשרטט עולם ומלואו באמצעות תחושותיה והרהוריה של טלי. בנגיעות עדינות היא פורשת בפנינו את מפת הנפש של אישה בשנות הארבעים לחייה, אשת קריירה, רעיה ואם שמהווה, כביכול, דוגמה להצלחה, ועליה היא מתווה את הסדקים והפגמים שטבעו הזמן, השגרה והפשרות.

מהר מאוד התחברתי לטלי עד שהפכתי לחלק בלתי נפרד ממנה. היא שיקפה לי כמו במראה את החיים האמיתיים שאני מכירה היטיב. 

שחיית בקר הוא ספר סוחף, קולח כתוב נפלא, הדיאלוגים שנונים. הוא אינטימי ונוגע ללב ולכן גם גן העניק לי  תחושת שייכות אישית מחד וקולקטיבית מאידך. כמה ישראלי להמתין לילד מאחרי שער בית הספר ולשבת בקפה ארומה בהמתנה לכריזת שמך).

לרגע נשקפו למולי הרגעים המשמעותיים של החיים. השאלות הנוקבות שצצות באמצע החיים וקשה להתחמק מהן: האם הגשמתי את כל החלומות? מה עוד מצפה לי?  האם אפשרי שבבחירות אחרות היה מסע חיי פה שונה? טוב, פחות טוב? 

ספר מצוין!

אל תשכחו להכניס אותו לטרולי גם אם חופשת הפסח שלכם לא עוברת דרך הדיוטי פרי של נתב"ג. 

עילית מורג נולדה בדימונה וגדלה בתל אביב וברומא. למדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה בבאר שבע ולתואר שני בהתנהגות ארגונית בתל אביב. עילית מתגוררת בהרצליה, נשואה ואם, יועצת ארגונית ומרצה.

"שחיית בוקר" מאת עילית מורג, הוצאת כנרת זמורה דביר, לרכישה לחצו כאן