השבוע הגיע לסיקור "כשיהיה לי כלב", ספר חדש מאת אינה זס, שהחזיר אותי לילדותי שלי במושב ובמקביל למחנכת והמורה שהייתי לאורך 25 שנה בחטיבה. אני רואה בספר העוסק בעידוד לאימוץ בעלי חיים ספר המקדם "בית קיבול לערכים" בהם: אהבת בעלי חיים, אהבת אדם, אימוץ, נתינה, אהבת חינם, הדדיות, אחריות, מסירות והרשימה עוד ארוכה.
הכרות עם אישה נחמדה וכלבה שעירה פותחת לה דלת לעולם של כלבי השכונה. עדי לומדת על התנהגות הכלבים, לומדת להתמודד עם הפחד שלה מכלבים גדולים, במקביל עם גם פוגשת מאמנת כלבים מקצועית, את הווטרינר ואת הכלבים המקסימים של השכונה.
ועכשיו תנחשו אתם - האם, בסופו של דבר, היא תאמץ כלב?
אורן נכדי בן הארבע נולד לחיים בבית עם כלב. וגם נכדי האחרים אוהבים מאוד כלבים. מאז ומתמיד אימצנו במשפחה כלבים. עוד בילדותי במושב חייתי שנים רבות במלונה בחצר עם לוצה שהייתה כלבה שאבא שהיה איש קצין קבע, קיבל מהצבא לצורך תפקידו כאחראי ביטחון במושב. כשלוצה נאלצה לחזור לצבא היתה הפרידה קשה. אבל תוך זמן קצר מצאנו כלב עזוב ופצוע אימצנו אותו באהבה וג'קי הפך להיות החבר הכי טוב שלי מה שהפך לאהבה ענקית עד היום כשאני סבתא.
אני מאמינה שחינוך לאהבת בעלי חיים, משמעותי בעיצוב אישיותו של כל ילד ולכן מאירה כל דרך ובטח ספר המצדד באימוץ בעלי חיים ושהיה במחיצתם.
 |
| ג'קי שלי תמונות משנות השבעים |
אינה זס היא ירושלמית הגרה בארמון הנציב עם בן זוג ובתה בת ה-14 והכלבה. אינה נולדה בליטה. מאז ומתמיד עבדה בתחום החינוך. כגננת, מורה לטבחות, קוסמות, טבע וגם כמדריכה ורכזת בתחום הקיימות.
אינה מספרת שכאשר עבדה ביחידה לקיימות בעיריית ירושלים, הכירה את השרות הווטרינרי מקרוב, כתבה הדרכות לסיורי תלמידים ומורים במקום, ונוכחה לדעת שאנשים רבים נבהלים במפגש עם כלב נובח ובעצם לא יודעים באיזה אופן להגיב.
אינה חיפשה דרך להסביר איך לנהוג כאשר פוגשים כלב ברחוב ואיך להבין מה כלב רוצה לעשות. כשבתה הייתה בת 10 הם אימצו גורה מה שהעביר את בתה תהליך מצמיח ומתגמל. מילדה ביישנית החוששת מכלבים הפכה לילדה שיכולה לקחת אחראיות על יצור חי, כבר מדברת עם ילדים ומבוגרים בשכונה.
אינה מקווה כי הסיפורים החמודים והמצחיקים שבספר, יקנו לילדים ולהורים כלים מעשיים וידע על הכלבים ויותר ביטחון להתנהל ברחובות העיר. ואני מוסיפה ואולי גם לאמץ בעצמם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה