דרום אדום - בין רהט לרעים ואם נהיה - ספרים מרגשים בהמלצה חמה

דרום אדום - בין רהט לרעים מאת מנחם משגב

הספר "דרום אדום – בין רהט לרעים" מזמין את הקוראים למסע אחר הזהות הישראלית על רקע נופי הדרום, כשלפתע מתרחש אסון השבעה באוקטובר. אסון מתעתע ומבלבל שאחריו לא נותר לנו אלא לאסוף את השברים ולהרכיב בעזרתם מחדש את הזהות שלנו כישראלים.

מנחם משגב הקדיש את הספר לזכרן של נורל ורויה, הבנות של שכניו - משפחת מנצורי, שנרצחו במסיבת הנובה, ואף דאג לשלב את דמויותיהן בעלילה.

"איתן שב לדירתו נסער ומרוגש. יופייה ואישיותה של נור סחררו את חושיו. בצד המשיכה העזה הייתה גם התלבטות. הוא לא התנסה מימיו בדילמה כזו. מחשבותיו דהרו קדימה. 'מה יקרה אם באמת נתאהב ונהפוך לזוג? איך אציג את בת זוגי הערבייה להורי, למשפחתי, לחברי? ואיך בכלל אתקבל על ידי משפחתה? הם עלולים לרצוח אותה בגלל כבוד המשפחה הרמוס כביכול, ואולי גם אותי'".

"דרום אדום" הוא סיפור על חיבור בין שתי משפחות שמגיעות מקצוות שונים בחברה הישראלית. מי שמחבר ביניהן היא רופאה צעירה מרהט שמתאהבת במהנדס כבישים צעיר שעובד על כבישי הנגב ומתאהב בה בחזרה. באמצע הדרך הגיאוגרפית והנפשית בין המשפחות מתחולל פסטיבל רעים, שפוצע פצעים עזים באהובים עליהם ובליבם.

סיפור אהבתם הבלתי אפשרי מכה שורשים, למרות המציאות הישראלית הבלתי נתפסת, ותוך כדי גילויים פנימיים מפתיעים שאף מעמיקים את הקשר ביניהם ואת זכותם על הארץ הנוראה והנפלאה הזו. "אהבה מנצחת" זו אולי קלישאה, אבל קלישאה מתוקה מכל.

מביאה כאן שורות מתוך דבריו של המחבר באירוע ההשקה של הספר: "אתמול חגגתם אתי – בני משפחה וחברים, את השקת ספרי האחרון. הייתי מרוגש למדי מול המיקרופון ולא הצלחתי להביא את סיפור היצירה. אגולל ברשותכם את סיפורי התחנות בכתיבת הספר.
חשתי צורך בהנפת דגל לאומי חדש, כזה שיציג בפני המתכחשים לזכותנו על הארץ הזו מין הוכחה שלא ניתנת לערעור על בעלותנו ההיסטורית על האדמה הקרויה ארץ ישראל. בניתי דמות שגדלה להיות מהנדס האחראי על סלילת כביש 6 דרום. תכננתי שבמהלך הסלילה ימצא מטמון ארכיאולוגי שיענה על הצורך היצירתי שלי. לספר שאכתוב, תכננתי לקרוא 'בור בכביש'.

התחלתי בכתיבה ואז הגיע השבעה באוקטובר 2023 הארור ותוכנית הכתיבה שלי השתנתה. העבודה על תוואי הכביש הדרומי חייבה הסתכלות פנימית על יישובי הבדואים, שרבים מהם נדרשו להתפנות. הכתיבה עכשיו נתנה מקום לנושא הבדואי, למעשה הרחקתי לכת ובניתי אפילו רומן בין גיבור הספר ובת זוג בדואית –
סטודנטית לרפואה שווידויים במשפחתה מוסיפים לגילויים הדרמטיים בסיפור. הגיבור בספרי מתגייס עם פרוץ המלחמה ובמהלכה מאבד את רגלו. בתום תהליך השיקום הוא חוזר לעבודתו ואז מתגלה בולען בתוואי הכביש
הנסלל ואני מגיע לפסגת החלום הספרותי שלי. כמובן שבתיאור הספרטני הנ"ל דילגתי על כל מה שמעניין ומרתק בספר, אבל אתם יכולים להשלים את החסר ע"י קריאת "דרום אדום - בין רהט לרעים"

כמי שמכירה מקרוב את אירועי דרום אדום שנערכו באזור לאורך שנים, ובעלת משפחה רחבה של מפונים ניצולי השבעה באוקטובר במושב נתיב העשרה, הספר "דרום אדום" הוא אחד מהמרגשים שקראתי בשנה האחרונה. שילוב של מציאות ופרוזה המנוסחים קולח, רהוט ונוגע ללב.

ממליצה בחום!

מנחם משגב, יליד שנת 1950, פרש מהתעשייה האווירית בשנת 2009 ומאז פרסם 10 ספרים. רוב ספריו תורגמו לשפות זרות ומופצים בעולם. כשאינו עוסק בכתיבה, מנחם מתנדב בארגון ה'ליונס'.

"דרום אדום - בין רהט לרעים" מאת מנחם משגב, הוצאת אלרום לרכישה לחצו כאן.

אם נהיה מאת עטר מאור

יצא לי לקרא ולסקר לא מעט ספרים שנגעו באופן כזה או אחר במלחמה ובאסון השבעה באוקטובר.
הספר "אם נהיה" הוא ממואר עוצמתי המביא את סיפורה האישי של הכותבת.

"השעה 14:00. אנחנו שבע שעות וחצי בממ"ד.
בת השמונה שואלת בלחש: "אמא, כבר עבר הזמן גם של ארוחת צהריים, נכון?"
לא זכרתי להביא מים ואוכל כשבחרתי סכין.
הם אכלו בפעם האחרונה אתמול בערב.
בתחילת הבוקר עוד התלוננו מה יהיה עם הפנקייקים של שבת,
אחרי כמה שעות נהיו שקטים מאוד וכבר הפסיקו לבקש.
אני כואבת ומבינה לגמרי — אף אחד לא בא להציל אותנו.
התחמושת שנורית בחוץ אין־סופית.
אני לא יכולה להרשות לעצמי שהם יתייבשו.
אני לא רוצה שיהיו להם זיכרונות רעב.
אני מחליטה לצאת.
מזכירה להם שלא משנה מה — הם נשארים פה.
רצה למטבח, תופסת כל מה שאני יכולה ורצה חזרה. סוגרת.
מגישה להם מים.
הם אוכלים עוגת שמרים שהכנו אתמול.
הכנו חלק לעצמנו, וחלק חילקנו לשכנים הקשישים בשכונה.
מה איתם עכשיו?
"אמא, אפשר עוד עוגה?"
כן.
והם אוכלים.
"אמא אפשר עוד עוגה?"
כן.
"אמא אפשר עוד?"
"אפשר כמה שאתם רוצים. תאכלו.״
בת השמונה מרימה אליי מבט —
"אבל למה? זאת עוגה בריאה?"
אני קולטת איך אתמול בערב לשמור על הגוף שלנו היה
לאכול בריא,
למרוח קרם הגנה,
לצחצח שיניים ולא לשכוח גם טוב־טוב מאחורה.
כמה תמימות.
אז אני מבינה שאף פעם לא נהיה אותו דבר.
אם נהיה."

הספר "אם נהיה" מתחיל בשבעה באוקטובר, בממ"ד שבקיבוץ בארי. הוא מספר על אמא ושני ילדיה בזמן שאב המשפחה לוחם בחוץ עם כיתת הכוננות. בכתיבה כנה וספונטנית שנעה בין הקונקרטי לפואטי מספרת עטר מאור בקול צלול, כואב ומלא אהבת אדם על השעות בממ"ד, החילוץ, הפינוי וההתמודדות הדקה והיום־יומית עם כל הסדקים. אסופת הטקסטים הזו היא אישית, חשובה ונוגעת ללב, מסמך אנושי המספר על משפחה אחת שחייה ניצלו – אבל השתנו לבלי הכר.

עטר מאור, 38, נשואה ואמא לשניים, חברת קיבוץ בארי, בימים אלו גרה בשכונת בארי הזמנית שבקיבוץ חצרים. קלינאית תקשורת במקצועה. בשנים האחרונות מנהלת תכניות עבור מטופלים בעמותת "צו מניעה והתמודדות עם סרטן המעי הגס". מאז נובמבר 23 חברה בצוות המאבק להחזרת החטופים של קיבוץ בארי.

If We'll Be is a compilation of texts, originally published starting October 7, by Atar Maor, a mother of two from Kibbutz Be'eri. Written spontaneously, gliding from the mundane to the poetic, this compilation manifests a touching and important document; its strength stemming from the details of the everyday life of one family, that was saved and changed beyond recognition.

כאמור אני בת למשפחה רחבה  של ניצולים ששרדו את השבת השחורה. ביתה של אימי בת ה 93 השוכן במושב אחר בחבל לכיש ניזוק באופן קשה באותו בוקר כך שנאלצה להתפנות ממנו לשלושה חודשים. עד השלמת השיפוץ. רבים מבני משפחתי לא חזרו להתגורר בעוטף למעט אחותי הגיבורה.

הכאב שנפער באותה שבת בשעה 6:29 בבקר עדיין מדמם אצל רבים מניצולי השבת. בספר "אם נהיה" (שם מדוייק!!) מספרת עטר על תלאות השבת ההיא וכמה אומץ לב נדרש לה ולילדיה כדי להינצל. הספר קשה לקריאה. לא אחת עצרתי שתיתי מים והנחתי את הספר בצד. כל כך הרבה אימה, יגון, וגם דמעות חוויתי במהלך הקריאה לצד הזדהות וחמלה על המילים האמיצות שגדשו את שורות הפרקים. 

אם נהיה הוא ממואר תעודי ואני ממליצה עליו בכאב ובחום, בהערצה גדולה לכותבת ולבני משפחתה כמו גם לכל תושבי העוטף ששרדו את התופת ולזכר הנטבחים. 

"אם נהיה" מאת עטר מאור, עורכת מירי רוזובסקי, הוצאת "שתיים" לרכישה לחצו כאן
הספר דו לשוני - בעברית ובאנגלית