איש תל חי ואני שמחה שאמא שלי מתה - ספרים חדשים בהוצאת מטר.

 

איש תל חי - פרשת תל חי אחרי יותר ממאה שנים, עורך: ד"ר מרדכי נאור

קרב תל חי בי"א באדר 1920 היה, ללא ספק, אחד האירועים המכוננים של "המדינה שבדרך". למעלה ממאה שנים חלפו ועמידתה, נפילתה ויישובה מחדש של תל חי הם אירוע היסטורי ששב ועולה אל סדר היום הלאומי. סיפורה של תל חי ומגִניה, תחת פיקודו של יוסף טרומפלדור, הנו סיפור יוצא דופן בהיסטוריה הציונית, יחיד מסוגו ואדיר בעוצמתו. זהו הסיפור המאחד של מקבץ אנשים, אוהבי אדם וארצם שנהפכו לנאמני ארצם ומשרתי עַמם.

ספר זה במהדורתו החדשה והמעודכנת, מאיר מחדש את האירוע ההיסטורי של הקרב, את המחלוקות שליוו את הקמת תל חי, את השוני בהשקפות עולם שהתאגדו לרגע מכריע אחד, את הסכנות שאיימו על נקודת ההתיישבות הצעירה באצבע הגליל, את ההתקפה על חצר תל חי ואת המורשת שנוצרה ברבות השנים. הספר מאגד דעות, מאמרים, תכתובות, תמונות, קטעי ארכיון חדשים וישנים, מגולל את גבורתם של נשים וגברים שנפלו בקרב זה לצד זה ואת בנייתו של מיתוס ההולך ומתעצם.

קרב תל חי ומורשת תל חי הם כמו הסימפוניה הבלתי גמורה – לעולם לא נס ליחם. כמו ביציאת מצרים חובה עלינו לספר לדור ודור את אשר אירע בתל חי, ואת המסד שהונח שם, שתרם להקמת המדינה וממשיך לעצב את דמותה וצביונה.

אהבתי את הספר מאוד. ואני שבה ומגיבה לפסל האריה השואג בקיבוץ כפר גלעדי שם התחילו הורי את חייהם בישראל אחרי שברחו ארצה והתגייסו לפלמ"ח.

"גדלנו על" סיפור הגבורה ההרואי של יוסף טרומפלדור וכולנו יודעים לצטט את "טוב למות בעד ארצנו" גם אם קראתי עם השנים שממש לא בטוח שכך אם בכלל זה נאמר.

"ביום י"א באדר תר"פ(1.3.1920)) הגיעה לתל-חי קבוצת חמושים. הם דרשו לערוך חיפוש אחר הצרפתים שנואי נפשם. יוסף טרומפלדור נעתר לבקשה מתוך ידיעה כי החיפוש יסתיים בלא כלום.

מסיבה שלא הובהרה מעולם, נשמעה לפתע ירייה מחדר העלייה. תוך שניות התפתחו בחצר חילופי-אש, שנמשכו כל אותו יום. מגיני תל חי עמדו בגבורה מול תוקפיהם.
לקראת ערב החליטו בלב כבד כי אין ברירה אלא להתפנות.
טרומפלדור נפצע אנושות. הרופא שטיפל בו העיד כי לפני מותו אמר טרומפלדור: 'אין דבר, טוב למות בעד ארצנו'." 

שבעה חודשים לאחר הקרב, שבו המתיישבים ושקמו את לתל-חי, כפר גלעדי ומטולה .אצבע הגליל נכללה בתחום המנדט הבריטי ולימים, בתחומי מדינת ישראל.

"איש תל חי - פרשת תל חי אחרי יותר ממאה שנים", עורך: ד"ר מרדכי נאור, ספר עיון, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן.

אני שמחה שאמא שלי מתה מאת ג'נט מקרדי

ג'נט מקרדי היתה בת שש כשאמה לקחה אותה לאודישן הראשון שלה למשחק. החלום של אמה היה שבתה היחידה תהיה כוכבת, וג'נט היתה מוכנה לעשות הכול כדי לשמח אותה. משום כך צייתה כשזו דרשה ממנה מה שהיא כינתה "הגבלת קלוריות", לאכול מעט ולהישקל חמש פעמים ביום כדי להישאר קטנת גוף. היא סבלה בשתיקה גם כשערכה לה בבית טיפולי יופי יסודיים ורחצה אותה עד גיל שש־עשרה. אמה היתה שותפה מלאה ליומניה, לאימייל שלה ולכל הכנסותיה.


"אמא מביטה בי, ואני מביטה בה, וככה זה תמיד. אנחנו תמיד מחוברות. שלובות. אחת. היא מחייכת אלי במין חיוך שאומר, אולי תמהרי, וזה מה שאני עושה. אני ממהרת ומסיימת את קילוף הנייר מהמתנה שלי.
אני מתאכזבת מיד, אולי אפילו מזדעזעת, כשאני רואה מה קיבלתי ליום הולדת שש. ברור שאני אוהבת את ראגרֶטס, אבל על התלבושת הזאת — מערכת של טי־שרט ומכנסיים קצרים — יש תמונה של אנג'ליקה (הדמות שאני הכי לא אוהבת) מוקפת בחבצלות (אני שונאת פרחים על בגדים). השרוולים והפתחים של המכנסיים מקושטים בתוספות של בד מכווץ, ואם יש משהו אחד שאני יכולה להצביע עליו כניגוד ישיר לנשמה שלי, זה קישוטי בד מכווץ." מתוך פרק ראשון בספר

אני שמחה שאמא שלי מתה מאת ג'נט מקרדי, כוכבת "iCarly" ו"סאם וקאט", הנו ממואר מצחיק ונוגע ללב החושף את סיפורה של ילדה שחקנית בעלת הפרעות אכילה ובעיות התמכרות, על יחסיה המורכבים עם אמה השתלטנית וגם על הצלחתה לקבל בחזרה שליטה על חייה.

ג'נט הובלה מגיל 6 על ידי אם שתלטנית שניסתה בכל דרך אפשרית ובמחיר פגיעה בגופה ונפשה של הבת הצעירה, להגשים את חלומה האישי באמצעות בתה הקטנה. האם והבתה החלו בסבב אודישנים מייגעים. ג'נט גילמה תפקידים קטנים ומאחוריה דבי נושפת בעורפה, דוחפת, מבקרת, מלחיצה ומעיקה.

כשהתגשם חלומה של אמה עם ליהוקה של מקרדי לסדרה של ניקלודיאון, "iCarly", היא נדחפת בעל כורחה לפרסום. אמה החלה לכתוב אימיילים למנחים של מועדוני המעריצים והתייחסה לצלמי הפפראצי בשמותיהם הפרטיים ("היי, גלן!"). ג'נט לעומת זאת סבלה מחרדות, בושה וסלידה עצמית, שקיבלו ביטוי בהפרעות אכילה, בהתמכרויות, ובשורה של מערכות יחסים לא בריאות. הבעיות החמירו כשקיבלה את התפקיד הראשי ב"סאם וקאט", המבוססת על "iCarly", לצדה של אריאנה גרנדה. באותם ימים אמה מתה מסרטן. לבסוף, אחרי שג'נט פנתה לטיפול נפשי ונטשה את המשחק, היא החלה להחלים ולהחליט בעצמה, לראשונה בחייה, מה היא באמת רוצה.

בסיפור אמיתי זה מספרת מקרדי באומץ רב על ילדותה הלא פשוטה, מערכת היחסים הקשה עם אמה והכניסה הלא ממש נעימה להוליווד.
"אני שמחה שאמא שלי מתה", הכתוב בכנות מפתיעה ומתובל בהרבה הומור שחור, הוא סיפור מעורר השראה על חוסן ועל עצמאות, וגם על השמחה שבחפיפת השיער שלך בעצמך. 

תוך כדי קריאה נדדתי לחשוב על אותן בנות שילדותן נגזלת בדרכים דומות, שנאלצות להתבגר לטובת החלומות של מי מהוריהם ונאלצות לתפקד כמו "בובה על חוט"

קולח, מרגש עד נוגע ללב. ספר חזק המעניק גם זיק של תקווה והשראה. ממליצה מאד. 

אני שמחה שאמא שלי מתה נבחר לספר השנה של "Goodreads" לשנת 2022.

"יצירת מופת... אמפתית ומשעשעת בחריפותה." "וושינגטון פוסט"

מקום ראשון ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" ואמזון

רב מכר בינלאומי שתורגם ל־25 שפות. מעל מיליון עותקים נמכרו.

אני שמחה שאמא שלי מתה מאת ג'נט מקרדי, מאנגלית: עידית שורר, עריכת התרגום: רינה גרינוולד, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך