דפים

יום חמישי, 9 בדצמבר 2021

שרלוק הולמס על הבמה, לפני שבר יגבה לב איש, רועה הנשמות, ילד קטן-מלחמה גדולה, הודיה, מנגינה של בדידות ואהבה, נסיכים ואמנים באיטליה, wake ap וההימור האחרון - ספרי עיון ופרוזה בהמלצה

 


שרלק הולמס על הבמה מאת אמנון קבצ'ניק
אנציקלופדיה כרונולוגית של מחזות בכיכובו של הבלש הגדול
אחת הדמויות הספרותיות הידועות ביותר בעולם, שרלוק הולמס, הופיעה לראשונה ב-1887 וכיכבה בארבע נובלות וב-56 סיפורים קצרים, שנכתבו על ידי הבורא שלו, סר ארתור קונן דויל. תוך שנים אחדות הולמס נמצא על הבמה, לראשונה בכמה הצגות לא ידועות, ולאחר מכן במחזה פופולרי מאת ויליאם ג'ילט, שגם שיחק את התפקיד הראשי. מהמאה העשרים ועד היום, הבלש הגדול הופיע בעשרות הצגות, תכניות רדיו וטלוויזיה וסרטים.



שרלוק הולמס על הבמה בנוי משלושה חלקים - מחזות שנכתבו או שנכתבו-במשותף על ידי קונן דויל; מחזות בכיכובו של שרלוק הולמס שנכתבו בידי אחרים; ומחזות בני מערכה אחת. המחזות מוצגים באופן כרונולוגי וכוללים סיכום של הפעולה, פרטים על ההצגות, סקטשים ביוגרפיים של המחזאים השונים ופרטים על שחקנים שהשאירו רושם חזק בתפקיד הבלש הגדול. הספר גם כולל נספחים המתרכזים בהצגות יוצאות דופן, וריאציות על הדמות של הולמס, ורשימה של מהדורות משחק.

בשבחי הספר
"עושר של חומר עבור אוהבי תיאטרון"
-Los Angeles Times-

"המחקר של קבצ'ניק לספר הזה מעורר בי יראת כבוד"
-Deadly Pleasures Magazine-

"מה שמבדיל את הספר הזה מהתייחסויות אחרות ל'הולמס בציבור'הוא תקצירי העלילה המפורטים והיסטוריית ההפקות"
-Mystery Scene Magazine-

"קשה לדמיין שאמצא מקור אחד שהוא כה מפורט ויסודי"
-Bookgasm.com-

"עד כה התעלמו מהנוכחות של שרלוק הולמס על במות העולם. הודות להתלהבות ולמחקר של אמנון קבצ'ניק, זה כבר לא כך"
-Mystery News-

פרופ׳ אמנון קבצ'ניק, אמריטוס פרופסור לדרמה בכמה אוניברסיטאות ידועות בארצות הברית, ביים הצגות בתיאטרון הבימה, בניו יורק וברחבי ארצות הברית.
"שרלוק הולמס על הבמה" מאת אמנון קבצ'ניק, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן. קטגוריה: ספר עיון. 






רועה הנשמות מאת אלחנן שקולניק
"אנו עסוקים כל כך בשאלה מה חושבים עלינו אחרים, אך מדוע איננו שואלים את עצמנו מה ה' חושב עלינו?
אילו היה לי שמץ השגה למה ה' ברא אותי, מה הוא רוצה וחושב עליי, אי אפשר לתאר איזו התגלות מופלאה זאת הייתה.

האמת, יש פה כיוון חשיבה מפתיע. מי מאיתנו באמת חושב כך? אנחנו חיים במרוץ, ומעניקים משקל יתר למחשבות של אנשים אחרים עלינו. אנשים רבים מתאימים את עצמם לחברה בתחומים לא מעטים. מדוע שלא נתעניין מה ה' חושב עלינו? האמת שבפנים, בעומק, המחשבות של ה' מעניינות אותנו, אבל פשוט אין לנו זמן לחשוב על זה. מדוע חשוב כל כך לדעת מה ה' חושב עלינו? כי זה מנתב ומכוון תמיד לאמת. כדאי שנשאל את עצמנו מדי פעם: 'האם ה' שמח מאיתנו? האם ה' שמח ממה שאני עושה עכשיו? כשנעשה זאת, נהיה מפוקסים ואמיתיים הרבה יותר." (מתוך עמוד 14 בספר)



הרב שלמה קרליבך זצ"ל היה בעל דמות משפיעה, רבנית, צבעונית, נערצת ומיוחדת במינה והוא גם מי ששינה את דרכם של רבים. בספר הרואה אור בימים אלו "רועה הנשמות תמצאו אסופה של אמרות וסיפורים של הרב קרליבך על חייו, שזורים זה בזה בהרמוניה מופלאה, שאיגד ואסף אלחנן שקולניק.
אלחנן שקולניק מטעים אותנו בסיפורים ובאמרות, בתוספת נופך משלו לפרשנות של הרב קרליבך- וכמו כן, משלב את המשמעות והערכים של החיים.
שקולניק מציע בפני הקורא פרדס שלם של פירות מתוקים. מוזמנים להסתובב ולקטוף...
"רועה הנשמות - תורות וסיפורים מבוארים של הרב קרליבך", מאת אלחנן שקולניק, הוצאת צמרת, רכישה לחצו כאןקטגוריה: ספר עיון. 





לפני שבר יגבה לב איש מאת מאיר בן חור
זהו סיפורם הייחודי של אב ושלושה מילדיו, שבחרו ליטול את גורלם בידם, ונלחמו בחירוף נפש כדי לשרוד את השואה וליצור עולם צודק למען הדורות הבאים. הסיפור מתרחש על רקע כישלון תנועת ההשכלה, עליית הציונות, עליית הנאציזם בגרמניה ומלחמת העולם השנייה, הבריחה ממזרח אירופה בסיוע המוסד, ההעפלה, חבלי לידתה של המדינה ובניית חוסנה.

"לימים נפל יוסף הצעיר שבי בקסמי יופייה וחוכמתה של אידה,
בתם של משה ושרה-יונה גרגר מן העיירה הסמוכה, קרוב לגבול עם רומניה. כמוהו, הנערה שהגיעה לפרקה הייתה בוגרת הגימנזיום, וגם היא גדלה בביתם של הורים משכילים. הערצתו לנערה שהייתה בחירת ליבו גברה משנוכח שנוסף על הגרמנית הרהוטה שהייתה שגורה בפיה, כיאות לבוגרת הגימנזיום, הייתה בקיאה בשפה הרומנית ובשפות אחרות. הוא מיהר וביקש את ידה, והם נישאו בשלהי 1878. את משכנם קבעו בבית קטן במוקרין, עיירת הולדתו של יוסף, שבו הקימו משפחה רחבה של שישה בנים ובת, שהצעיר שבהם — זולטן-זליג-מאיר — נולד
בלילה שלפני ראש השנה תרנ"ח (15 בספטמבר 1898). על חינוכם הרפורמיסטי של הילדים, על פי מסורת תנועת ההשכלה, הקפידו ההורים בחומרה." (מתוך עמוד 18 בספר)



זולטן-מאיר, ממחוז ווג'וודינה, שבצפון סרביה של ימינו, נישא לבת למשפחה חרדית ומקים משפחה מפוארת עד שאשתו הולכת לעולמה, ומלחמת העולם השנייה משבשת את חיי המשפחה. עם פרוץ המלחמה נפרדות דרכיהם של בני משפחת זולטן-מאיר. בני המשפחה מצליחים לשרוד בזכות תושייה וחוסן רוח, מלבד בת אחת, שנתפסת ונרצחת באושוויץ.
בסיום המלחמה הם נפגשים שוב. האב מסייע לילדיו להימלט מבלגרד בדרך נדודים מסובכת, בין מחנות עקורים ולהעפיל לארץ, אך על עצמו הוא גוזר גלות של שבע-עשרה שנים נוספות, כדי לעזור בשיקום הקהילה היהודית בבלגרד. לבסוף מצטרף גם האב לילדיו וחי את שארית חייו בארץ.
בסיפור האוטוביוגרפי המרתק משתקפות סוגיות קיומיות בחיים היהודיים בגולה לפני הקמת המדינה, ובמרכזן נבחנים עקרונות הציונות אל מול עקרונות תנועת ההשכלה; חופש רצון הפרט במאבקיו לצד מציאות אכזרית; וכוחם של אורך-הרוח והנחישות לבצע שינוי היסטורי במצב היהודים בעולם.
"לפני שבר יגבה לב איש" מאת מאיר בן-חור, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן
קטגוריה: סיפורת, פרוזה.




WAKE-AP להתעורר לחיים מלאי משמעות 
מאת ד"ר יפעת וינשטיין-זהר , סא"ל (מיל') חי לוגסי,




"מהבעיה אל המטרה
כיצד יוצאים לדרך?
כדי לצאת לדרך צריך לעשות סוויץ' בראש.
למה הכוונה?
רובנו נעים רוב הזמן במרחב של בעיות:


המשמעות של האמירות הללו היא:
לא מוצא/ת את עצמי... לא טוב לי, רע לי.
אם נמשיך לשקוע במרחב השלילי ולשים עליו את הפוקוס – נהפוך להיות מומחים לבעיות. ננתח את הבעיה, ונשאל את עצמנו:

• למה יש לי את הבעיה?
• למה זה קורה לי?
• מתי זה התחיל?
• מה לא בסדר?
• כמה זה חמור?
נציג בפני עצמנו את כל הדוגמאות שמצדיקות את העובדה שיש בעיה.
נחזור אחורה לילדות... אה! זה בגלל אמא, או אולי אבא. אולי כבר מהגן... ואם לא נמצא אצלנו הסברים מספקים, אל דאגה, Google תמיד לצידנו. נקליד את מילות המפתח של הבעיות שלנו, וכהרף עין, נקבל מיליוני הפניות להסברים מה לא בסדר איתנו. כשהפוקוס שלנו על הסימפטומים הלא רצויים ועל החיפוש אחר הסיבות למה הכול לא בסדר – טבעי לגמרי שבמצב הזה נחווה בעיקר קשיים.
האם זה נשמע לכם מוכר?" מתוך עמוד 19 בספר)

!It’s time to WAKE-AP
דומה כי החיים קצרים מדי בשביל לבזבז אותם בפחדים, בתירוצים וב'חלומות למגירה'.מתוך הקריאה הזו – 'להתעורר' – מביאים יפעת וחי את בשורת ה'פסיכולוגיה ההישגית'Achievement psychology – AP.
באמצעות 12 חוקים פשוטים, קלים להבנה וליישום, תגלו כיצד להביא תוצאות רצויות והישגים לחייכם.

זהו ספר מעורר
מניע לפעולה
כתוב בגובה העיניים
עשיר בדוגמאות מבוסס על ניסיון חיים הכולל התמודדויות עם קשיים, אכזבות ו... הצלחות. זה הזמן שלכם לנוע קדימה ולצאת לדרך...אל עבר חיים מלאי משמעות.

ד"ר יפעת וינשטיין-זהר
מרצה, מנחת קבוצות, מאמנת, סופרת ו־NLP Trainer מייסדת מרכזי NLP-Plus ו-NLP-Tvision. לימדה והכשירה אלפי תלמידים בתחום ה־NLP: פרקטישינר, מאסטר, דמיון מודרך, ופיתחה קורס לטיפול בטראומה בכלי ה־NLP.תואר הדוקטור הוענק ליפעת על מחקר בתחום הפוסט־טראומה מטעם הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל־אביב.ספריה הקודמים: "לילדים טוב" (ביחד עם ירון קולטון), המדריך המקצועי השלםל־NLP Practitioner.

סא"ל (מיל') חי לוגסי
החל את דרכו בחיל האוויר כלוחם בתפקידי פיקוד – בשטח, במטה ובהדרכה. המשיך ביחידת דובר צה"ל, שם מילא מספר תפקידים משמעותיים, וביניהם: מפקד בית הספר הצבאי לתקשורת, דוברו של רא"ל גדי איזנקוט, ודובר חיל האוויר.שימש כיועץ תקשורת בפוליטיקה וכיועץ התקשורת הראשון של נשיאת בית המשפט העליון ומערכת המשפט.מנחה ומרצה בתחום החוסן המנטלי, מומחה ב-NLP, 'מרתוניסט', 'תריאתלט' ו'איש ברזל'.

"WAKE-AP להתעורר לחיים מלאי משמעות", מאת ד"ר יפעת וינשטיין-זהר , סא"ל (מיל') חי לוגסי, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאןקטגוריה: ספר עיון, פסיכולוגיה.




ההימור האחרון מאת שרה ליפץ
"למה ברחת מהבית?'
'לא ברחתי,' עניתי.
הוא הביט לעברי, וידעתי שהוא לא מאמין לי."



"אוטובוס, שאולי ייקח אותי לרחוב רוטשילד, עמד בתחנה. הבנתי שאם אני רוצה להספיק לעלות עליו עליי להחיש צעדיי. אני הייתי רחוקה אך מספר צעדים ממנו, כמעט מרחק נגיעה. אבל עשיתי טעות נוראה. במקום לשים לב לדרך הבטתי מבט אחד פזור דעת ומיותר לצד, מבט שגרם לי לשקוע עד צוואר בצרה צרורה. מצאתי את עצמי בזרועותיו של גבר חסון בעל שיער כהה ומשקפי שמש שהסתירו את עיניו. הוא הצמיד את כף ידו לפניי. למרות שהתקשיתי לנשום, הצלחתי להריח ריח משכר של סם בלתי מוכר. הגבר הוביל אותי בנחישות לשירותים של מסעדה סמוכה.
ליבי הגביר את פעימותיו, חשתי חולשה וראשי היה ריק. לא ניסיתי לזעוק לעזרה כי היד שהוצמדה לפרצופי כיסתה את פי ואת אפי. באותם רגעים לא ידעתי מה לעשות והפקרתי את עצמי בידיו של החוטף. תמונות של אונס ורצח התרוצצו בראשי.
הוא דחף אותי לשירותים של אחת המסעדות הסמוכות ופתח את ברז המים, כנראה כדי שלא ישמעו את צעקותיי כאשר אוכל או כאשר ארצה לצעוק.
הוא הסיר את היד מעל פניי, ושטף אותה תחת זרם המים שקלח מהברז. הבטתי במראה וראיתי את הדם שניגר. לא ידעתי מהיכן ניגר הדם ולא חשתי כל כאב. כנראה מרוב בעתה. שידרתי מצוקה, והוא הזדרז לשאול: "את בסדר?"( מתוך עמוד 8 בספר)

לילי פגשה בו במקרה ברחוב ביום בו השתחררה מהצבא.
היא - נערה צעירה, חסרת עורף משפחתי הנושאת על גבה עבר עגום, והוא - גבר מרשים, רציני, דוקטור למשפטים, עשיר ומבוגר ממנה בעשרים שנה. היא – מחפשת את זהותה ואת עצמה, והוא בעל זהות מגובשת. אישיותם המורכבת וצלקות העבר מובילות את השניים לתפניות מטלטלות והרות גורל במסעם בהווה, מסע ארוך ומפותל שהוא ניסיון לפתוח בחיים חדשים.

ד"ר שרה ליפץ רכשה  את השכלתה האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים.
בעלת תואר ראשון בספרות עברית ותואר דוקטור (ph.D) בלשון עברית.
עסקה במשך שנים רבות בהוראה, בחינוך ובכתיבה.
"ההימור האחרון" מאת שרה ליפץ, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאןקטגוריה: סיפורת-פרוזה





נסיכים ואמנים באיטליה מאת אביהו בר איל

"איטליה כידוע, משופעת ביצירות אמנות, ארכיטקטורה ותרבות יותר מכל מדינה אחרת באירופה. די להביט ברשימת אתרי מורשת התרבות העולמית של אונסק"ו כדי לראות שאיטליה מככבת שם יותר מכל מדינה אחרת. אין כמעט עיר באיטליה שאינה יכולה להציע איזו יצירת אמנות או ארכיטקטורה חשובה. לעתים, מרוב יצירות כאלו, חלקן איננו מקבל כמעט תשומת לב. אילו אותן יצירות היו מוצגות או נבנות במדינה אחרת באירופה הן היו הופכות מיד לאטרקציה תיירותית מהמעלה הראשונה. אבל במדינה שבה פעלו ויצרו אמנים כמו מיכלאנג'לו, ליאונרדו, פלדיו וברניני, קשה לאמנים אחרים לבלוט.
הגאוניות האיטלקית בולטת בתחומים רבים של האמנויות. איטליה הוציאה מתוכה לא רק ציירים, פסלים וארכיטקטים מהמעלה הראשונה, היא היתה חלוצת התרבות המערבית המודרנית גם בתחומי הספרות, המוסיקה, הפילוסופיה והמדע. למעשה לא ניתן לדבר על התרבות המערבית ללא הנדבך האיטלקי שלה. היא אבן היסוד לכל ההתפתחויות שבאו לאחר מכן בכל רחבי אירופה. ולכן עולה מיד השאלה: מדוע דווקא איטליה?" מתוך עמוד 7 בספר)


באיטליה נמצא הריכוז הגדול בעולם של אוצרות התרבות המערבית. אי אפשר לתאר את התרבות המערבית בלי ליאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, ברניני, ויולדי, ורדי ורבים אחרים. נשאלת השאלה מה גרם לכך שדוקא איטליה מציעה עושר תרבותי כזה. התשובה אינה מובנת מאליה. כתוצרים של המאה ה-20 הורגלנו לכך שיצירה אמנותית כרוכה לעתים רבות בחיי עוני ובהכרה מאוחרת (כמו ואן גוך, סזאן, מודיליאני ואחרים), אבל באיטליה פעל מודל אחר של יצירה אמנותית, מודל שעודד יצירתיות והביא לתוצאות מוצלחות מעבר לכל דמיון. המודל הזה היה מבוסס על מערכות יחסים בין אמנים ונסיכים, שהיו הפטרונים שלהם וממנו את עבודותיהם. אמן באיטליה לא התיישב לעבוד לפני שהיתה לו הזמנה מפורשת וחוזה חתום שהסדיר את התשלום. כך, חלק מהאמנים הגדולים הפכו למיליונרים במושגים של היום וחיו לא פחות יפה מהנסיכים שתמכו בהם. הספר הוא פרי מחקר על תולדות חייהם של האמנים והנסיכים, מתוך היכרות עמוקה עם התרבות האיטלקית, ונותן הסבר לשאלה מה הביא לעושר התרבותי הזה באיטליה.

אביהו בר איל היסטוריון בוגר הסורבון בפריס (תואר שלישי) שעוסק בתולדות התרבות באירופה המערבית.חוקר את הזרמים הפילוסופיים שהשפיעו על היצירה האמנותית על כל גווניה. מעורה בהוויה האיטלקית והצרפתית מתוך היכרות עמוקה ושהות ארוכה בשתי המדינות.

"נסיכים ואמנים באיטליה" מאת אביהו בר איל, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן, קטגוריה: עיון.


הודיה מאת סוזן עמרני אמינפור

הודיה, ילדה חכמה ושקטה, גדלה מגיל שנתיים בבית יתומים חרדי. לאורך חייה היא נאלצת להתמודד עם מספר רב של שאלות נוקבות שמתעוררות אצלה בנוגע לעולם החרדי, וככל שהיא מתבגרת, היא מוצאת את עצמה מתווכחת עם אלוהים שבראשה ומחפשת תשובות.
התשובות מגיעות אליה דרך תהפוכות בחייה ובאמצעות אנשים שונים: בעלה, רב מפורסם, שנישאה לו בגיל 28 מחוסר ברירה, ושהיה מבוגר ממנה פי שניים מגילה, מנהלת נאורה של בית ספר חרדי, שמבקשת לשמור עליה וגם על עולמה החרדי, עורך דין ממולח ומושחת, שמנסה לגזול ממנה את זכויותיה, שחקנית תיאטרון בוהמיינית וססגונית, ואחותה, עורכת דין חכמה ואנושית, שנחלצות לעזרתה במשבר חייה, ולבסוף, ילדה קטנה בת תשע שמלמדת אותה דבר אחד או שניים על סדרי העדיפויות בחיים.



“אחכה כאן,״ היא הוסיפה לכיוון עוזרו של הרב, שרצה ללוות אותה לחדר ההמתנה בחוץ. עוד תכסיס של הרב שהיא הכירה היטב, מעין “דעי את מקומך״. אבל להודיה לא הייתה שום כוונה לזוז. בכובד ראש של מי שיודעת את מקומה ואת מעמדה הוסיפה, “הואל נא והורה שיביאו לי כוס מים.״ הרבי, שהגיע עד לכניסת החדר, עצר, פנה והסתכל אליה במבט תוכחה. היא ידעה שבמונחים של הקהילה היא התחצפה. בת ישראל כשרה תחלק הוראות לגברים? ועוד בפרהסיה? אולם היא עשתה זאת בכוונה. לא הייתה לה שום כוונה לשחק במשחקים האלה שלהם שוב. שלהם, כן, שלהם, ולא שלה. כמה שהיא הייתה רחוקה מהעולם הזה עכשיו. הרבי נתן בה עוד מבט ועזב את החדר, אבל היא ידעה שהמסר נקלט טוב מאוד. אחת אפס, אדוני, היא חשבה, הכדור אצלך." מתוך עמו11-12 בספר)

הודיה הוא רומן ביכורים סוחף, מהפנט, אנושי ונוגע חושפת המחברת סודות מן העבר, שקרים, דרמות אישיות, אכזבות ואהבות. שאלותיה של הודיה הופכות את חייה לסיפור מעורר השראה, נוקב וביקורתי שאסור להחמיץ.

".... האם הם כולם כל כך טיפשים שחושבים שלהיות אשתו של רב מפורסם ועשיר, נותן מענה לכול? לחברות, לאימהות, לסתם קשקוש רכלני של נשים, והכי-הכי, לבדידות? לבדידות הקשה הזאת שהרבי והסביבה כפו עליה? מה אלוקים רוצה ממנה? מה? באיזה מין ניסיון הוא מעמיד אותה הפעם? והאם לא די? והסבל הזה, איזו טובה תצמח ממנו?...."

סוזן עמרני אמינפור, היא בת למשפחה פרסיה, שעלתה ארצה בתקופת מהפיכת חומייני ב-1979. בוגרת הטכניון שבחיפה, נשואה לאהוד, אימא לשניים וסבתא לחמישה.
"הודיה" מאת סוזן עמרני אמינפור, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן, קטגוריה: פרוזה מקור.



מנגינה של בדידות ואהבה מאת מרטין מאלדונאדו
בימים אלו רואה אור הספר "מנגינה של בדידות ואהבה" המתאר את מסע התבגרותם של אמיר, נחום ואיימי באופן אנושי ונוגע ללב. סיפוריהם של השלושה משתלבים אלה באלה ומציגים מפגשים כנים שאינם נכנעים לצווי תרבות וחברה. מתקופת השואה ועד ימינו אנו.  הסיפורים חוצים יבשות וימים, אהבות נכזבות, דתות, תרבויות וזכויות האדם.

"אמיר
אני שומע מהוריי כי רצו לעצמם ילד עם בלורית בלונדינית ועיניים כחולות, ולפיכך אני גדל כילד מגושם במקצת, עם עיניים קטנות ואף גדול. אין זה מונע ממני להתנסות בחוויות ולהיפגש עם חבריי לשכונה."
נחום
אני החבר הכי טוב של אמיר. אנחנו יוצאים לשחק כדורסל ביחד ומבלים בטבע בפארק העירוני שבנצרת עילית. שם אנחנו גרים. אסף, אחיו של אמיר, מצטרף אלינו לעיתים כדי לארח לנו לחברה, והוא ילד חייכן וחברותי, בשונה מאמיר, שיש לו פוקר פייס ואין לו הרבה חברים."
איימי
אינני זוכרת את אחותי. הייתי קטנה כשהיא נהרגה על ידי אוטובוס. עצב עמוק בתוכי, שאותו אינני מבטאת בקול רם. ישנו ילד בשם אמיר, שאני אוהבת, אך הוא ביישן ולא מצליח לדבר איתי. לא פעם אני שומעת אותו מנגן בפסנתר, וזה יפהפה." (מתוך פרק ראשון בספר)




מי עומד מאחורי דמות האפיפיור? ומה הקשר בין אנה לאמיר? כל זאת ועוד בסיפור אופטימי ואנושי זה, המאמין בטוב ליבו של האדם, שאינו תלוי בנסיבות חייו ובשורשיו.
ספר מעורר מחשבות ומהנה. אני ממליצה!
"מנגינה של בדידות ואהבה" מאת מרטין מאלדונאדו, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן, קטגוריה: פרוזה מקור.



ילד קטן-מלחמה גדולה מאת עזרא ינוב

"רומן התחנכות המסופר מעיני ילד, שגדל בשכונת עוני בעיר הנפט פלוישט שברומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה.
סיפור עוצר נשימה על אהבת ילדות, על ידידות עם עגלון גרמני, על הקרבה ואומץ של אם אחת נועזת, וארבעה ילדים שחיים תחת הפגזות אמריקאיות ובורחים מידי יום מהעיר ושבים אליה עם ערב.
סיפור על גורלות נפרדים ונפגשים בכפר פסטורלי, במנזר, בהרים, בים וביבשה של בני משפחה אחת".
ד"ר כרמלה סרנגה, המכללה האקדמית גבעת וושינגטון

"בעודה משמיעה גניחות של כאב ותוך מאמציה להרים את הפיילה ולהניח אותה על הפתילייה שקירבה למיטה, שבה רנה עם המיילדת וזו מיהרה להושיב את אימי בצורה נכונה כדי להקל על הלידה. מוריץ בהה במיילדת שחומת העור והפסיק לבכות. הוא מצץ את אצבעו ופקח זוג עיניים גדולות בעוד המיילדת מוסיפה למיטת היולדת שמיכה שמצאה בפינת החדר, כדי לכסות את היולדת מעיני ילדיה.
התינוק התקשה להגיח החוצה כאילו נבהל מהעולם שבחוץ. כשהגיח לאוויר העולם, התחרט והכניס את ראשו בחזרה לרחם ואחר שב ויצא כשהוא מכוסה ברירית השלייה ובדם. שיעולי החנק והפסקות הנשימה שלו לא החרידו את המיילדת, שחשבה שאולי עדיף לו, בעת הזו, לא להיוולד." מתוך עמוד 11-12 בספר)



"ספר שלא ניתן להניח לרגע, סיפורו של ילד שיש בו צחוק ודמע. ספר נפלא ומרגש".
פרופסור חיים מאור, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

"היו דרושות לי שמונים שנה כדי שאעלה מן האוב את סיפור ילדותי בעיר הנפט פלוישט – רומניה.
זהו סיפור על ילדות עשוקה של משפחה יהודית בת שלושה דורות, ובעיקר על אם אחת אמיצה, היא אימי "אימא קוראז'" שלי.
זהו גם סיפורם של שישה נתיבי העפלה ושל שש אוניות שנדרשו כדי לאחד משפחה אחת בארץ".
עזרא ינוב, עיתונאי, סופר ותסריטאי
"ילד קטן-מלחמה גדולה" מאת עזרא ינוב, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן, קטגוריה: ביוגרפיה













ריקי ברוך








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה