בימים אלו רואה אור הספר "עלים וזרדים" מאת אפרים קיש בעריכת סיון קיש בתו.
יום אחד ד"ר צמח שאל:
"מה אתם עושים כל היום מלבד הטיפולים?"
אמרתי לו:
"משחקים דמקה, קליעה למטרה. הרבה שיחקו בגע־גע (אסור לכדור לגעת ברגליים), אבל אחרי שנהרס חצי מחנה הפסקנו עם זה."
ואז הדוקטור אמר:
"תשחקו כדורגל."
עניתי:
"יש לנו קבוצת כדורגל, אבל אין עם מי לשחק. את כל הקבוצות הקרובות והרחוקות ניצחנו 0–30, או 0–50, והיה גם 1–80."
"מה קרה?" שאל הדוקטור בסקרנות.
"זה פשוט מאוד," עניתי, "נכנסים אלינו למשחק חיילים, ומתחילים להבקיע שערים כבר מההתחלה – רק לכיוון הלא נכון."
וככה כולם יוצאים מרוצים. (עמוד 30 בספר)
"מה קרה?" שאל הדוקטור בסקרנות.
"זה פשוט מאוד," עניתי, "נכנסים אלינו למשחק חיילים, ומתחילים להבקיע שערים כבר מההתחלה – רק לכיוון הלא נכון."
וככה כולם יוצאים מרוצים. (עמוד 30 בספר)
אני מכירה את כאב האובדן הזה. גם אנחנו ילדיו תעדנו את מורשתו המפוארת של אבינו יליד 1929 שנס ארצה מפני האנטישמיות, (בדיוק כמו אביו של אפריים קיש) והיה לוחם חטיבת יפתח-פלמ"ח, (הפלמח מוזכר בעמוד 185 בספר) ממשחררי הערים טבריה וצפת ולחם בנגב, קצין גבוה בצה"ל, שהפך לחקלאי-איש אדמה עד יומו האחרון בגיל 90.
אני מבינה את סיון קיש מצוין - אבא זה לכל החיים גם אם את בעצמך סבתא!
בימים אלו רואה אור הספר "עלים וזרדים" מאת אפרים קיש בעריכת סיון קיש בתו.
שופטים עטויי נוצות במדינה דמיונית בשם קַרְטוֹגוּאָה, עורכי דין גרוטסקיים שמתנפחים מאוויר, חולים המטופלים ב"ענפי היגיון", טוראי שמגיע לבית חולים שדה ומשגע את כל המערכת, קבצנית הדוחפת עגלת תינוק עמוסת עלים וזרדים, זיכרונות ילדות מטריפולי, וטוביה סמל לדור שלם הנושא על כתפיו אומץ לב, נאמנות והקרבה – כל אלה נפגשים בקובץ הסיפורים של אפרים קיש, הכתוב בתערובת מופלאה של הומור שנון, דמיון פרוע וחמלה אנושית עמוקה.
קרטוגואה אינה רק מדינה דמיונית; היא גם מראה לחיים עצמם, לעיתים משעשעת ולעיתים מכאיבה. לצידה נפרש עולם של פעם: רחובות טריפולי ההומים, ראשית העלייה לארץ ישראל, ואנשים פשוטים שניסו למצוא רגע של חסד בתוך מציאות משתנה.
האמת היא שזרמתי עם הסיפורים וחלמתי להגיע למדינת קרטוגואה זו שבהרים הגבוהים ליד טיבט. הכל שם כל כך פסטורלי ושונה מהחיים שלנו בצל המלחמות. וגם חשבתי שיהיה ממש נפלא להיות מטופלת באמצעות "ענפי ההיגיון" שעשו את העבודה באופן טוב יותר מכל הכימיקלים שרושמים לנו היום בהניף יד, בדרך לבית המרקחת...
הסיפור הנפלא אודות עורכי הדין שלמענם הוקמו רבבות בתי חרושת לקומפרסורים לדחיסת אויר כדי שיוכלו לנפח את האגו המדובר (עמוד 61) בספר העלה בי חיוך גדול והחזיר אותי לשנים שגם בארץ היה מקומו הנשגב של עורך הדין, מושא להערצה.
בסיפור החמישי (עמוד 76 בספר) הופיעה רשימה של שרים שהזכירה לי משום מה את ממשלת ישראל. "ומכוון שכל המשרות היו תפוסות, הומצאו מיד משרות חדשות, כגון: שר הכספות, שר המוציא והמכניס, שר חליבת העננים וכיוצא בזה". וכל אלו תחת שלטונו של ראש הממשלה עם הראש הסדוק שחוקק חוק שהוא יכל לכהן שנים רבות ללא החלפה. בא לכם כזה?
הספר על חלקיו השונים הוא מסע בין סאטירה אלגורית חריפה למציאות ישראלית מוכרת שזורים בו סיפורים מצחיקים ונוגעים ללב. צחקתי בחלקו הראשון והשני וגמעתי בהתרגשות את החלק השלישי בין טריפולי לארץ ישראל, שחיבר אותי והציב לי מראה לשורשיי שלי.
אפרים שהיה בן זקונים והוריו ולו שבעה אחים, מביא את סיפור חייו ואת השקפת עולמו המנוסחת היטב, בחוש הומור ממולח ובאמצעות סיפורים והגיגים המתכתבים עם סיפורה של מדינת ישראל.
(גם אני שנאתי חלב עם קרום ואכלתי חביתה בבקר לפני בית הספר.)
הספר מרופד באיורים מרתקים ונספחים לו: אלבום תמונות מעוררות השראה, מכתבים מרגשים, ציורים ומתכונים. ויש מילון לטריפוליטנית מדוברת שנעזרתי בו מאד.
הספר מרופד באיורים מרתקים ונספחים לו: אלבום תמונות מעוררות השראה, מכתבים מרגשים, ציורים ומתכונים. ויש מילון לטריפוליטנית מדוברת שנעזרתי בו מאד.
סיון יקרה
הצלחת לעשות זאת שוב. הענקת לי חווית קריאה והתרגשות מהסוג שניפקד כאן בימים אלו.
המלצה מלב!
"עלים וזרדים" מאת אפרים קיש, מרום הוצאה לאור, עריכה סיון קיש לרכישה לחצו כאן
או ברכישה ישירה בוואטסאפ 054-5505031
ריקי ברוך
שביעי של פסח, פרשת בשלח
כ"א ניסן (נִסְאַן יִחְיֶה כָּל אִינְסָאן).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה