האם דמיון יכול להיות אמיתי כמו המציאות?
״אני מירה,״ היא אומרת ולועסת במרץ תוך כדי. ״במקור אני מירב, אבל בקיבוץ הדביקו לי מירה.״
״אז ויתרת על מירב והפכת למירה?״
״התרגלתי למירה. מאז שהשתחררתי מהצבא רק ההורים שלי ובודקי הביטחון בשדות תעופה קוראים לי מירב.״ היא מצמידה לרגליה מזוודת טרולי שניצבת במעבר כדי לאפשר לאישה עם עגלה לעבור. ״אז מה הקטע שצילמת אותו?״
״סתם. שלחתי לחברה את התמונה בקטע שאני לא אגיע בזמן.״
״ומה היא אמרה עליו?״
״היא אמרה שאין לה מספיק נתונים כדי להביע דעה. היא זקוקה לתקריב.״
״תקריב?״
״כאילו, צילום מקרוב. קלוז אפ.״
מירה צוחקת את צחוקה המתגלגל, המזמין להצטרף אליו. (עמוד 15 בספר)
״התרגלתי למירה. מאז שהשתחררתי מהצבא רק ההורים שלי ובודקי הביטחון בשדות תעופה קוראים לי מירב.״ היא מצמידה לרגליה מזוודת טרולי שניצבת במעבר כדי לאפשר לאישה עם עגלה לעבור. ״אז מה הקטע שצילמת אותו?״
״סתם. שלחתי לחברה את התמונה בקטע שאני לא אגיע בזמן.״
״ומה היא אמרה עליו?״
״היא אמרה שאין לה מספיק נתונים כדי להביע דעה. היא זקוקה לתקריב.״
״תקריב?״
״כאילו, צילום מקרוב. קלוז אפ.״
מירה צוחקת את צחוקה המתגלגל, המזמין להצטרף אליו. (עמוד 15 בספר)
חייה של יולי בת העשרים וארבע די פרוזאיים. היא עורכת את מדור התרבות בעיתון נפוץ, מתגוררת בתל אביב ואוהבת לצייר. למעשה, הציור מעניק משמעות לחייה. יולי טסה לצרפת כדי להיבחן ללימודים לתואר שני באומנות, אך עם שובה לישראל מתבהר לה כי היא לכודה במצב סוריאליסטי שאין לה מושג איך לצאת ממנו.
בניסיונה למצוא הסבר למצבה, יולי מאתרת את מירה, קיבוצניקית בת גילה שדרכיהן הצטלבו בשדה התעופה בצרפת, אך המפגש ביניהן מותיר את החידה על כנה.
יולי יוצאת למסע במציאות המבקשת את מלוא הכוח שתוכל לגייס כדי לקבל את עצמה, את יולי החדשה.
"... אני לוקחת לידי את המחברת שאסתר נתנה לי ושולפת עיפרון מכוס שניצבת על שולחן הסלון, היד שלי, שתמיד נשלחת אל הדף בביטחון, נעה בלאות. השרבוטים מאולצים, אני לא מוצאת בהם עניין, אני לא מוצאת בהם את יולי. אני סוגרת את המחברת ומציצה בשעון. אני מחליטה ללכת לים. אם לא בקיבוץ מוקף שדות ונוף, לפחות הים נמצא במרחק הליכה. אני מגלה שההליכה אל החוף היא פעולה מורכבת. אני מתיישבת על החול הלח, מביטה בגלים, בוהה בספינה רחוקה. אני רוצה להיות על סיפונה. להפליג איתה אל עצמי." (עמוד 136 בספר)
לאורך הפרקים נעים הקוראים בין רבדים שונים של תפיסת המציאות, בין רוח למוחשיות, בין ספק לוודאות ובין אובדן לקבלה. עם יולי הם לומדים את שפתם של חיים השונים בתכלית מאלו שידעו, שפה של מי שעליהם למצוא בתוכם את הכוח לצמוח ממשברים.
"את יודעת מה זה יום יוליאני? יום יוליאני מגדיר את ספירת הימים שעוברים בין שני אירועים." ומה בכך?
"את יודעת מה זה יום יוליאני? יום יוליאני מגדיר את ספירת הימים שעוברים בין שני אירועים." ומה בכך?
"אולי ננסה להיזכר בחלומות מהעבר. אולי הם יתנו לנו רמז. חלומות משמעותיים אני מתכוונת." (מתוך עמוד 55 בספר)
אהבתי את הספר מאוד. מצאתי בו שילוב מנצח של התחלות חדשות, העצמה נשית, זיכרונות מן העבר, חלומות, אתגרים, משברים, אומנות ודמות ראשית סביבה נרקמה עלילה נוגעת ללב (ללב שלי!)
התאהבתי ביולי והזדהיתי איתה (כמעט)בכל צעד. צחקתי, דמעתי, התלהבתי, תהיתי, שאלתי שאלות, קיוויתי התרגשתי שוב ושוב וברכתי על הרגע שהספר המקסים הזה הגיע לידי!
אהבתי את הספר מאוד. מצאתי בו שילוב מנצח של התחלות חדשות, העצמה נשית, זיכרונות מן העבר, חלומות, אתגרים, משברים, אומנות ודמות ראשית סביבה נרקמה עלילה נוגעת ללב (ללב שלי!)
התאהבתי ביולי והזדהיתי איתה (כמעט)בכל צעד. צחקתי, דמעתי, התלהבתי, תהיתי, שאלתי שאלות, קיוויתי התרגשתי שוב ושוב וברכתי על הרגע שהספר המקסים הזה הגיע לידי!
אתם חייבים לקרא!
גלי כרמלי-שרים, בוגרת לימודי קולנוע, מקימת האתר שוקולד כחול - על הקשת ומעבר לה העוסק באוטיזם, נציגת הורים בוועדות זכאות של משרד החינוך. הייתה ראש דסק ב-TheMarker.com וניהלה את תחום התוכן בעמותת אתגרים. מתרגלת בודהיזם, מנחת מדיטציה ומורה ליוגה. קובץ הסיפורים שכתבה אסופה פורסם בפורמט דיגיטלי. המחזה פרי עטה חיבוק עוטף יוצג בתאטרונים בקרוב. יום יוליאני הוא ספרה הראשון הרואה אור בדפוס.
גלי כרמלי-שרים, בוגרת לימודי קולנוע, מקימת האתר שוקולד כחול - על הקשת ומעבר לה העוסק באוטיזם, נציגת הורים בוועדות זכאות של משרד החינוך. הייתה ראש דסק ב-TheMarker.com וניהלה את תחום התוכן בעמותת אתגרים. מתרגלת בודהיזם, מנחת מדיטציה ומורה ליוגה. קובץ הסיפורים שכתבה אסופה פורסם בפורמט דיגיטלי. המחזה פרי עטה חיבוק עוטף יוצג בתאטרונים בקרוב. יום יוליאני הוא ספרה הראשון הרואה אור בדפוס.
ריקי ברוך