בימים אלו רואה אור עוד ספר מבית מדרשו של בני מבורך הלוי אחד מהאנשים הערכיים והברוכים (כשמו כן הוא!) שזכיתי להכיר דרך הרשת החברתית לפני מספר שנים, הספר "פסוקים לחיים - תובנות משנות חיים מפרשת השבוע שמתאימות לכולם".
לפני כמה שנים החל מבורך לפרסם מידי שישי בפיד שלו בפייסבוק, לכל גווני הקשת החברתית, דתיים וחילוניים שכמותי, פוסט ובו פרשנות אישית לפרשת השבוע. מהרגע שהתחלתי לקרא לא הפסקתי לעקוב ואני מסיימת כל קריאה בידע חדש ובטיפ לחיים.
בכל פוסט שבועי, מביא בני את פרשנותו האישית לפרשת השבוע. הוא מתייחס לאספקט בולט שבוחר מתוכה ומקביל אותה לחיינו כיום. היות שבני הוא המנכל של חברת "המסודרים" שבבעלותו - חברה לאימון כלכלי ויעוץ למשכנתאות, נוגעות רבות מהפרשנויות בפאן הכלכלי.
כמי שקוראת את הפרשנויות מידי שישי, אני גם מקפידה לקרא את התגובות של הציבור המגוון ומתרשמת עד כמה הן תמיד חיוביות ומוקירות את המיידע, התוכן, הגישה והכתיבה האישית המוגשת לנו בגובה העיניים ובלשון מקרבת.
"אחרי מות קדושים אמור" – זהו משפט ידוע שנלקח מרצף הפרשות שמתחיל השבת.
הרעיון הוא שלאחר מותו של אדם אסור לדבר בגנותו, אלא לומר עליו דברי שבח ולהתרכז במעלותיו.
בדרך כלל פרשות אלה נקראות סמוך ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
אנחנו יודעים ומבינים את החשיבות של אמירת דברי שבח והלל על חברינו שהקריבו את חייהם למעננו. מה שיפה הוא שהציבור כולו חושב ומתנהג כך, וכי מה הטעם לומר דברי סרה במת? הרי ממילא זה לא ייתן כלום. אבל מה עם החיים? למה עם החיים אנחנו מתנהגים שונה ומחפשים למצוא פגם ופסול בזולתנו?
חשוב שנקבל על עצמנו לראות את הטוב בזולת גם בחייו!
מנדלי מוכר ספרים כתב על נוהג זה:
"היהודי אצל קהל עדתו עפר ואפר הוא בחייו, ובמיתתו ישתבח ויתפאר במצבה יפה – וכל המתים תמימים וישרים, נדיבים וחכמים; אזובי-קיר נעשים ארזים , ודג-הרקק – לויתן בבית-הקברות".
התורה שלנו היא תורת חיים. לעיתים יש לאדם נטייה לחשוב שישנם כל כך הרבה איסורים, סייגים והגבלות עד שאי אפשר לחיות עם כל ההגבלות האלה. בא
שנראה את הטוב אצל זולתנו ונדע לדבר טוב גם על החיים ולא רק על המתים (פרשת השבוע מיום 4.5.2024 עמוד 152 בספר ומתוך הפיד של בני ביום שישי כו ניסן תשפ"ד)
כל פרשה מחולקת בספר לשלושה חלקים. תקציר הפרשה. רעיון ופרשנות על הפרשה ועל הזמן בו היא נקראת, החלק השלישי הוא טיפ שימושי לחיים שהקורא לוקח איתו לחייו.
אני מאוד אוהבת את הצידה לדרך שמעניקה לי פרשת השבוע בפרשנותו של בני לא אחת היא מלווה אותי עד שעת הדלקת הנרות ואני מבקשת ומודה גם בהקשר שלה.
אוהבת לקרא את בני מבורך ולהאזין לאינטונציה החמה השגורה בטון דיבורו. תמיד בחיוך רחב, באהדה רבה למאזין/לקורא ובחשיבה רחבה על מהו הצעד הבא.
מצאתי את עצמי קוראת בספר ומעלעלת לחפש בשבתות ובפרשיות שעברנו במחצית השנה האחרונה מאז השבת השחורה שבה צוינה ולא נחוגה שמחת התורה. בשבת שלאחריה (כ"ט תשרי) כשהמלחמה היתה כאן במלא עוזה נקראה "פרשת בראשית", ואני חזרתי לחפש בה רמזים. התחלת קריאת התורה מחדש מלמדת אותנו שכל סוף הוא התחלה חדשה, מתעלת אותנו למעשים ולהתחדשות ואני חיפשתי בה את הכוחות החדשים, התקוות והמוטיבציה לקום מהטרגדיה הטריה ולחפש את האור שלא היה גם לא בסוף המנהרה, תרתי משמע.
"פרשת השבוע" הוא ספר מחזק, מלמד, מעורר מחשבות, מרחיב אופקים ומומלץ לכל אחד ואחת דתי וחילוני כאחד.
 |
| צולם בערב השקת הספר |
מאת בני מבורך לוי, ספרי ניב,
לרכישה ישירה מהמחבר צלצלו 050-905-8578 או לחצו כאן
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה