ב-30 באוקטובר 1942 קיבל מפקד הגסטפו באסטוניה הודעה ממשטרת הלסינקי שבכוונת ממשלת פינלנד להסגיר לידי גרמניה תשעה פליטים יהודיים.
שבוע לאחר מכן, ב-6 בנובמבר 1942, הוסגרו לידי הנאצים, שמונה פליטים יהודיים בלבד.
לאן נעלם היהודי התשיעי?
"בגלל שדיברו בשפה מוזרה שאף אחד לא הבין?" התלוצצתי.
יונאס פרץ בצחוק.
"אפשר לחשוב שהעברית היא שפה פחות מוזרה. כשלא מבינים משהו, בדרך כלל אומרים: תפסיק לדבר איתי סינית, נכון?" הנהתי והוא המשיך, "אז לידיעתך שאצלנו אומרים, תפסיק לדבר עברית."
"וואלה?" צחקתי, "אז איך בכל זאת הבסתם את הרוסים?"
"בעיקר בגלל ה-Sisu," ענה יונאס.
"מה זה סיסו?" שאלתי, מתאמץ להתעלם מהביטוי העברי "שישו ושמחו" שקפץ לי מייד לראש.
"קצת קשה להסביר," ענה, "אבל אפשר להגדיר את זה כ'נחישות יוצאת דופן במצבים של סכנה קיצונית, המביאה את האדם שלא להתייאש ולפעול כנגד כל הסיכויים כדי להיחלץ מהצרה אליה נקלע'. הפינים גדלים מילדותם על המיתוס של הסִיסוּ. באותה מלחמה, הנקראת אצלנו 'מלחמת החורף', סיכויי פינלנד למנוע את כיבוש ארצם על ידי הרוסים, היו אפסיים, ואף על פי כן עמדנו, מעטים מול רבים, והצלחנו להדוף את הצבא הרוסי אדיר הממדים. אנחנו מאמינים שזה קרה הודות לסִיסוּ שיש לנו."
"למרות שבעברית אין מילה לתכונה הזאת," אמרתי, "אני חושב שגם לנו הישראלים, יש את הסיסו הזה. אמנם שבעה צבאות ערביים אינם שקולים לצבא האדום, אבל בלי סיסו ישראלי, מדינת ישראל לא הייתה קיימת."
עייפות כבדה נפלה עלי. חשתי תשוקה עזה לעצום את העיניים ולהירדם, אבל ידעתי שאם זה יקרה, לא אקום לעולם. (מתוך פרק 2 בספר)
נדב, צלם ישראלי צעיר, המאבד את דרכו בשממה הקפואה של לפלנד הפינית, ניצל הודות לבקתת הישרדות בה נתקל ממש ברגע האחרון. טקסט מסתורי החרוט בפינה נסתרת בבקתה, מעורר את סקרנותו וביחד עם היידי, צעירה פינית שפגש, הוא חוזר למקום. שם הם מגלים סליק ובו חפצים מסתוריים ממלחמת העולם השנייה. בעזרת קורט, עיתונאי גרמני, הם מצליחים לפענח את הסיפור המסתתר מאחורי כתב הסתרים ומגלים את הקשר בין יחידת צלפים יהודית-פינית שחיסלה נאצים במלחמת העולם השנייה, בין אוצר יהלומים גנוב ובין היעלמותו המסתורית של היהודי התשיעי.
"כשניכנס למלון, קרוב לוודאי תיבלע במהומה שתהיה סביבך. לפני שניפרד, תוכל אולי להראות לי שוב את הכתובת שצילמת בצריף?" ביקשה.
"כן בוודאי," אמרתי, הפעלתי את המצלמה, מסרתי לה אותה והלכתי להוציא מהבגז' את התרמיל ואת ציוד הסקי שלי.
"זה נראה כמו כתב סתרים, צופן של ממש," אמרה כשיצאה מהאוטו ומסרה לי בחזרה את המצלמה. היא הייתה גבוהה אך מעט ממני ומבנה גופה היה מלא, בדיוק לטעמי.
"זה יהיה אתגר רציני לפענח את הצופן הזה," אמרה בהתרגשות. "למרות שקשה להבין מה כתוב כאן, נראה לי שזה כתוב בפינית. כשתתחבר לאינטרנט, תשלח לי את התמונה. אנסה לשחזר חלק מהמילים ומהאותיות."
הכניסה שלי ללובי המלון עוררה התרגשות רבה כשגילו שהגבר הלבוש בחליפת סקי הוא הישראלי האובד שכולם מחפשים. (מתוך פרק 7 בספר)
ביישוב יד השמונה, שהוקם סמוך לירושלים על ידי קבוצת פינים נוצריים לזכר אותם שמונת יהודים, נפתרת התעלומה סופית ויוצאת לאור.
המסר אותו העביר היהודי התשיעי בכתב הסתרים, מקבל משמעות מיוחדת בטבח הנוראי שהתרחש בישראל ב-7 באוקטובר 2023, ומפגיש את גורלם של נדב והיידי עם הרוע.
אהבתי את הספר מאוד. יש בו שילוב נפלא בין הישראליות השורשית שלי כמו גם של נדב. הכתיבה, כמו תמיד, רהוטה קולחת ובגובה העיניים בדיוק כמו שאני אוהבת. הספר קריא מסקרן והותיר אותי לפרקי זמן ממושכים על אש קטנה עד לא אפשר לי להסיר אותו מידי. בכל זאת 422 עמודים.
אני מכירה את כתיבתו של יוסי ברגר וכבר קראתי בעבר מספריו. אני חשה שמשהו בספר "היהודי התשיעי" ואולי גם בגלל מצבה של ישראל כיום והסמיכות של יום השואה שצוין השבוע, נגע בי באופן שהותיר בי המון מחשבות, מידה של עצב והתבוננות עמוקה למצבו של העם היהודי מתקופת השואה בהשוואה לשואה של השבת השחורה בשבעה באוקטובר.
הספר הוא כלי בפיהם של ישראלים רבים ומבטא התמודדות אמיתית לאורך הדורות ועד היום.
ממליצה בחום!
יוסי ברגר הוא תושב קרית חיים. בעל תואר ראשון בעיצוב תעשייתי בבצלאל ותואר שני בהנדסת תעשייה והניהול בטכניון. אב לשישה וסב לנכדה אחת חמודה. פנסיונר של רפאל, שוטר מתנדב במשטרת התנועה לשעבר וכיום עוסק בעיקר בכתיבה. היהודי התשיעי הוא ספרו החמישי.
זהו רומן מתח היסטורי דמיוני שנכתב בהשראת אירוע אמיתי, תוך שהוא מתבסס על מקומות, אנשים ועובדות היסטוריות, ומתרחש בפינלנד, באוסטריה, בגרמניה ובישראל.
"היהודי התשיעי" מאת יוסי ברגר, הוצאת כתש, לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה