דפים

יום רביעי, 12 בנובמבר 2025

המדריך לניהול כעסים אצל ילדים ומתבגרים ורוֹרִי הַדִּינוֹזָאוּר רוֹצֶה חַיַּת מַחְמָד - ספרים בהוצאת ספר לכל.




המדריך לניהול כעסים אצל ילדים ומתבגרים  מאת ד"ר לורי הולמן

הדרך של האינטליגנציה ההורית.

הבעת תחושות של כעס (שכולנו מכירים אותו!) יכולה להיות הבעה הגיונית של נקודות ראות , אמונות, כוונות ומניעים ויכולה להוביל לדו-שיח פרודוקטיבי. 
חשוב להבין ולאפיין את הדרוג של הכעס החל ממורת רוח קלה דרך תסכול, רוגז וזעם ובאיזו מידה מסוגל כל ילד לשלוט בכל אחד משלבי כעס אלו. 
באמצעות אינטליגנציה הורית, מונח שטבעה ד"ר הולמן, מאמינה הכותבת שהורים שמוכנים לעצור ולחשוב לפני שהם מגיבים, יכולים למצא בתוך תוכם תשובות ותובנות רבות להם הם זקוקים.
הורות לילדים כועסים דורשת כלים מיוחדים, (ואלה מופיעים בספר שלפניכם) שמעניקים להורה נקודת ראות חדשה על כעס. מאירה מרוממת ומקלה. זה מקל על הכעס ומחזק קשר הורה ילד. 

האם אתם מרגישים שהילדים או המתבגרים שלכם מתנהגים כאילו הם "על קוצים", חסרי שקט, עצבניים, מתוסכלים, מתקשים להירגע או להתרכז? האם לפעמים אתם מרגישים שאתם משקיעים המון אנרגיה ועדיין לא מצליחים להגיע אליהם? הייתם רוצים כלים פרקטיים שיעזרו לכם לשנות את הדינמיקה בבית ולהחזיר את השקט?




"המדריך לניהול כעסים אצל ילדים ומתבגרים" מציע כלים פשוטים וישומיים שיעזרו לכם להבין: איך לזהות מה באמת קורה מאחורי ההתפרצויות, מה עושים כשהילד "מאבד את זה", איך אתם כהורים יכולים להרגיש בטוחים יותר, רגועים יותר ולבנות תגובות שמייצרות חיבור במקום עימות.
בכמה צעדים קטנים, שתוכלו ליישם מיידית, תגלו איך לשנות את האווירה בבית, להפוך רגעי משבר להזדמנויות, וליצור קשר קרוב יותר עם הילדים.
הפרקים מסודרים באופן שיסביר וימחיש מגוון של מצבים שגורמים לתופעה של כעס. 

בין הפרקים:
הדרך של האינטליגנציה ההורית: תגובה כועסת נושאת בחובה מסר. זאת הזמנה לתגובה!
צורות ביטוי בריאות של כעס!
כשילדים אומרים: "לא"
כשהורים אומרים "לא"
הורות במהלך התקיף זעם - כולל טיפים להורים שילדיהם חווים התקפי זעם עמוד 63 בספר. 
כעס שנובע ממצבים בינאישיים.
עוד בספר: שבירת מעגל הכעס והעמקת הקשר בין הורים וילדים.
הספר מעניק למשפחות שפה משותפת, כלים ברורים ושקט פנימי.
לדבר יותר. להתקרב יותר. לגדול יחד.

מחברת הספר, ד"ר לורי הולמן, (PhD) היא פסיכואנליטיקאית ומומחית בעלת שם עולמי בפסיכותרפיה להורים לתינוקות, לפעוטות ולמתבגרים. ניסיונה העשיר כולל עבודה עם מגוון רחב של משפחות והתמודדות עם אתגרים ייחודיים, לצד הוראה באוניברסיטת ניו יורק. ד"ר הולמן פרסמה מאמרים וכתבים בינלאומיים פורצי דרך בתחום הפסיכואנליזה והורות, תוך שילוב ידע מחקרי מעמיק עם גישה חמה ומעשית להורים וילדים.

"המדריך לניהול כעסים אצל ילדים ומתבגרים" מאת ד"ר לורי הולמן הוצאת אור-עם, השיג ברשתות ובחנויות הספרים הנבחרות. לרכישה ישירה לחצו כאן 







רוֹרִי הַדִּינוֹזָאוּר רוֹצֶה חַיַּת מַחְמָד מאת לִיז קְלִימוֹ



הַכִּירוּ אֶת רוֹרִי הַדִּינוֹזָאוּר.
כְּשֶׁרוֹרִי פּוֹגֵשׁ אֶת שֶׁלְדוֹן, סַרְטַן הַמַּחְמָד שֶׁל חֲבֵרוֹ הַטּוֹב, הוּא מַחְלִיט שֶׁגַּם הוּא רוֹצֶה לְאַמֵּץ לוֹ חַיַּת מַחְמָד מִשֶּׁלּוֹ. הוּא מְחַפֵּשׂ בְּכָל מָקוֹם – עַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים וּבְתוֹךְ בּוֹרוֹת בָּאֲדָמָה – בְּמַטָּרָה לִמְצֹא יְצוּר שֶׁהוּא יוּכַל לֶאֱהֹב.

רק בְּסוֹף הַיּוֹם הָאָרֹךְ הַזֶּה, כְּשֶׁרוֹרִי כְּבָר מַתְחִיל לְאַבֵּד תִּקְוָה, הוּא פּוֹגֵשׁ פִּתְאוֹם אֶת ג'וֹרְג'.






רורי רואה את שלדו, סרטן המחמד של חברו הטוב, ומחליט שגם לו מגיע חיית מחמד. הוא מחפש בכל מקום – על צמרות עצים ובתוך בורות באדמה אבל לא מוצא דבר. בסוף היום, כשהוא מתחיל לאבד תקווה, הוא פוגש את ג'ורג'.




קסם של סיפור לפעוטות.

רוֹרִי הַדִּינוֹזָאוּר רוֹצֶה חַיַּת מַחְמָד  מאת לִיז קְלִימוֹ הוצאת ספר לכל, להשיג באתר בוקמי ובחנויות הספרים הנבחרות.























ריקי ברוך
















יום שלישי, 11 בנובמבר 2025

סדקים עד בוא הקשת בענן - ספר שירים חדש מאת אורורה צארום חדד





 סדקים - עד בוא הקשת בענן מאת אורורה צארום חדד הוא 
ספר שירים חדש ומרגש הרואה אור בימים אלו.
השירים בספר מהווים קול אישי וחשוף המלווה את המסע הרגשי של כולנו בעת המלחמה: את ההלם והכאב, החוסן והתפילה, הגעגוע והתקווה, ואת השגרה שממשיכה להתקיים לצד המלחמה.
 

 סְדָקִים

וְהוֹדִיעַ הַחַזַּאי עַל עוֹד יוֹם קַר:
"עֲנָנִים, הוּא אָמַר, יִהְיוּ כְּבֵדִים וּמְלֵאֵי מַיִם,
גֶּשֶׁם עַז עָלוּל לִגְרֹם לְשִׁטָּפוֹן
וְסוּפוֹת תָּכְנָהּ אַפַּיִם"
גַּם נַפְשִׁי בְּתוֹכִי כְּרוּחַ סוֹעֶרֶת,
נִרְשְׁמוּ בָּהּ סְדָקִים וְקוֹלוֹת מִלְחָמָה,
וְהַחַזַּאי לֹא הוֹדִיעַ דָּבָר עַל הָרַעַשׁ,
גַּם לֹא עַל רְעִידַת אֲדָמָה.

ספרים רבים נכתבו בנסיבות המלחמה. חלקם מתעדים את סיפורם האישי של מי מהכותבים, אחרים מאירים את זכרונם של הנרצחים והנפלים. סוגיות נוקבות בעקבות והמלחמה וכמובן ספרי שירים מרגשים שאחד מהם הוא ספרה החדש של אורורה חדד.


ארבעת פרקי הספר יוצרים מסע אישי שהוא בעצם מסע קולקטיבי של המשוררת ושל כולנו.
השירים חשופים, נוגעים ונוגים. 
יש בהם הלם וכאב, חוסן ותפילה, געגוע ותקווה, ובה בעת מתקיימת לצד כל אלו סוג של שגרה כואבת שעדיין לא הגענו אל סופה.

בפרק הראשון עם פרוץ המלחמה - ארזה אורורה את ההלם והכאב המתמשך.
בפרק מחכים כתבה אודות מי שנחטפו, כולל שיר יום הולדת שנה לזכרו של כפיר ביבס הקטן.
בפרק משאלות מצאתי עצב גדול ואולי מידה של תקווה.
נורמליות שברירית הייתה הכותרת הכי מדויקת לתאר את הפרק האחרון שנגע בכל מה שאנו מייחלים לו בנסיבות חיינו מאז אותה שבת.

סדקים הוא מסע אל תוך לבבות פצועים של מי שנפצע בגופו ומי שבנפשו. (מי לא? ) במסע המתמשך הזה ניכרים גם החוסן, האמונה והתקווה שנזכה לראות את הקשת בענן ולא רק אחרי הגשם.
לאוהבי השירים כמוני - שמרו ואת הספר קרוב אליכם ופתחו אותו שוב כי באחריתו יש גם תקווה.

סדקים- עד בוא הקשת בענן מאת אורורה צארום חדד, שירים.  

ניתן לרכוש את הספר כאן בהודעה פרטית או בטלפון 0506527250



















ריקי ברוך

דבק משפחתי - כלים פרקטיים לחיזוק הקשר ולבניית חוסן משפחתי

 


משפחה הוא בית קיבול לערכים - היא הבסיס והעוגן שלנו ומי מאיתנו לא רוצה לחזק אותו?

לכולנו כהורים יש משאלה משותפת: שנצליח להקים משפחה מאוחדת, אוהבת וחמה.
הספר "דבק משפחתי" הרואה אור בימים אלו, הוא פרויקט משותף שטוו יחד:
הפסיכולוגית שרון צונץ- פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכה, מומחית בטיפול בהורים, ילדים ומתבגרים ומדריכה צוותי חינוך וטלי ורסנו אייסמן, פסיכותרפיסטית ואשת חוסן סופרת ומשוררת. 

בעידן שבו מידע זמין לנו מכל כיוון ובכל רגע – גם בתחום ההורות אנחנו מוצפים בעצות, טיפים והנחיות: מהמומחים, מהשכנים, מהרשתות החברתיות, ואפילו מצ’אט GPT. חלק מהמידע עשוי להיות מועיל, אך לא פעם הוא סותר, מבלבל ולעיתים גם מטעה.

גדלתי במושב, בתא משפחתי של חמישה אחים עם הורים לוחמי פלמ"ח. עם השנים גדל הבית החם והפך לשבט גדול ומלוכד של ילדים, כלות וחתנים, נכדים נינים. אמי הסבתא הגדולה כבר כמעט בת 95 ומתגוררת עדיין בבית ילדותי במושב. כוחה של המשפחה ממנה באתי הוא השורשים הכי עמוקים בזכותם הקמתי אני את משפחתי שלי.
כהורים וכיום גם כסבים תמיד שאפנו למשפחה חמה ומלוכדת - אין לזה תחליף.

ה"דבק המשפחתי" הוא תערובת ייחודית שנוצרת ברגעים קטנים של אהבה, צחוק ונוכחות הדדית.  אותו רגע מזוקק מתחזק כשאנו מסתגלים ומקשיבים לאינסטינקטים, ונוצר מתוך למידה והתחדשות מתמדת. 
עשרה פרקים לספר: להיות הורים-האדם שבתוך ההורה. קשר ותקשורת, הורים מאמני רגש, מחשבות, ויסות-נוכחות והקשבה, שליטה ובחירה, גבולות והכלה, מצבי חיים מיוחדים - משברים, התמודדות, תקוה ואהבה. 
פרקי הספר מחברים בין ידע מקצועי של השתיים שרון וטלי, סיפורי הורות בסוגיות משפחתיות, והם שזורים בשיריה הנפלאים של טלי. 
הספר כתוב בשפה חמה ומקרבת, בגובה העיניים. בספר תמצאו כלים פרקטיים לחיזוק הקשר המשפחתי, להתמודדות עם אתגרי הגידול ולבניית חוסן משפחתי. הספר שלפניכם מזכיר לנו, שהדבק המשפחתי החזק ביותר נוצר לא מתוך שלמות, אלא מתוך אהבה, נוכחות והתחדשות מתמדת.

אחת הסוגיות בספר מתמקדת בדאגה (עמוד 60 בספר).
הדאגה מוכרת לכולנו. מהרגע שאנו הופכים להורים, מתגברת בגוף ובנפש שלנו תחושה פיזית - מנטלית עצימה, עד שבמקרים מסוימים גם מאבדת שליטה.
הפרק מציע כלים מעשיים שיאפשרו לשלוט ולהקל על דאגת ההורים.

דייט עם הדאגה
קָבַעְתִּי דֵּייְט עִם הַדְּאָגָה,
הִיא הִגִּיעָה בְּדִיּוּק בַּזְּמַן,
כְּלָל לֹא הִתְעַכְּבָה.
כְּלָל לֹא הִתְיַפְּתָה בִּמְיֻחָד לַפְּגִישָׁה,
מִקָּרוֹב רָאִיתִי אֶת כָּל פְּגָמֶיהָ וְחֹסֶר אֲמִינוּתָהּ,
לֹא אֶקְבַּע אִתָּהּ פְּגִישָׁה לַפַּעַם הַבָּאָה.


"אנו מקוות שהספר יתרום לחיזוק האינסטינקטים ההוריים שלכם כאשר המטרה היא להיות "הורה אסוף" - הורה לומד מחד גיסא ומקשיב לעצמו מאידך גיסא. הורה שאוסף את רגשותיו ומחליט מתי להביע אותם" . (עמוד 7 בספר)

"אסופת הורים" - היא בית של תכנים המאפשרת להתייעץ על בסיס יומיומי. דבק משפחתי מבית אסופת הורים בא לענות על הצורך ליצור בית חם, מאחד ומאושר באמת. 

דבק משפחתי הוא לא עוד ספר על איך להיות הורים מושלמים.
זה ספר על איך להיות הורים נוכחים, אפשריים, עם לב פתוח ומבט חומל.

בגילוי נאות אומר, כי יש לי הכרות מוקדמת עם הפסיכולוגית שרון צונץ מאז חלקנו יחד סדנת כתיבה יוצרת לפני שנים. את שיריה הנפלאים של טלי ורסנו סיקרתי כאן בבלוג וספריה מלווים אותי ברגעים של התבוננות והקשבה פנימה.

אהבתי את דרך החשיבה המוצגת בספר. הקו המנחה בספר מקדם הורות חומלת המשלבת גבולות בריאים ומעניקה לילד מרחב תומך לגדילה והתפתחות. השירים השזורים לצידם של הדילמות ההוריות-סיפורי המקרה (לצורך העניין) מעניקים לכתוב עידוד, תמיכה, הכלה, חיוך ורוך מה שמאפשר לקדם את הרצון לתמוך בהורים ולשתף אותם בידע וכלים מעשיים. 
בתום העיון והסיקור שלפניכם, עבר הספר לידיה של בתי- אם לשלושה נפלאים, שהתא המשפחתי להגדרתה הוא תמצית ההוויה שלה (לצד קריירה משגשגת).



השקת הספר 'דבק משפחתי'


בהרצאה מיוחדת לרגל יציאת ספרן המשותף "דבק משפחתי”,
 שרון צונץ- פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכה, מומחית בטיפול בהורים, ילדים ומתבגרים ומדריכה צוותי חינוך בשרות הציבורי, 
וטלי ורסנו-אייסמן- פסיכותרפיסטית, ביבליותרפיסטית ומומחית בתחום החוסן הנפשי, סופרת, משוררת, מרצה באקדמיה ומסבירת פיקוד העורף להורים וילדים במיל'- יתבוננו יחד עם הקהל בשאלה: כיצד אפשר לנווט בתוך ים המידע ולנסח את "הוראות ההפעלה" שמתאימות דווקא למשפחה שלנו?

האירוע ביוזמת מרכז ההורות העירוני של מינהל החינוך.
בתמיכת משרד התרבות והספורט.

לרכישת כרטיסים לחצו כאן
לרכישת הספר לחצו כאן.





















ריקי ברוך

יום שני, 10 בנובמבר 2025

בלב השבעה באוקטובר: עדויות, אמא לא באמת מתה, פולה ורופאת הכפר - ספרים חדשים בהמלצה מיוחדת




בלב ה-7 באוקטובר: עדויות


ב-7 באוקטובר 2023 נחצו גבולות האימה. בעזרתם של אחד־עשר יוצרות ויוצרי קומיקס משחזר אורי פינק את השבת השחורה דרך סיפוריהם של תושבי הקיבוצים והעיירות הסמוכות לגבול עזה ושל אלו שנכחו בפסטיבל נובה. הספר בלב ה-7 באוקטובר: עדויות מבטא את אלו שחוו את התועבה והשרו עלינו רוח של אומץ ושל עוצמה.

בימים אלו רואה אור הקומיקס "בלב ה-7 באוקטובר" המתאר 12 סיפורי גבורה מיום הטבח. 
הספר מבליט סיפורים ושיחות מיום הטבח באופנים מגוונים ומעמיקים ומספק עוד זווית ראיה על מי שהיו בקו האש ביום הנורא ונושאים על גופם ובנפשם את הטראומה והטרגדיה. יש בספר רגישות, הומור וחמלה לצד תיאורים מדויקים של מצוקה, הצלחה וחילוץ כפי שהתרחשו בזמן אמת.



אורי פינק: "היתרון של לעשות ספר כזה דווקא כאן בישראל הוא האפשרות שלנו להיפגש פנים אל פנים עם הגיבורים של הסיפורים וליצור סיפורים ממקור ראשון... התחלתי דבר ראשון לעשות את מה שאני באמת מבין בו וזה לנצל את הוותק וההיכרות שלי עם אמני הקומיקס הישראלים כדי לגייס את המשתתפים בפרויקט. פניתי לאלה שחשבתי שייצגו את הגיוון והאיכויות בקומיקס הישראלי - גברים, נשים, דתיים, חילוניים, סטרייטים, להט״בים, צעירים, מבוגרים, ימנים ושמאלנים. כשהגעתי ליוצר שי צ׳רקה שהוא גם חבר טוב, הוא סיפר לי שהעיתון 'מקור ראשון' שבו הוא עובד, עשה מוסף מיוחד שבו ריכז סיפורי הגבורה של ה-7.10. והוא קישר אותי עם העיתונאית מאיה פולק שערכה אותו וכך הגענו לגיבורי הספר."

מתוך המלאכית- עמית מן עמוד 45 בספק

יוסף, נהג המונית הבדואי, שהציל 30 נפשות; איה הישראלית והישאם הפלסטיני, שהושיטו יד זה לזה; ענר, שהשליך כמה רימונים בידיים חשופות; עמית, שהקריבה את חייה כדי להציל את הפצועים; יאיר, שעזר להורים רבים למצוא את ילדיהם; אלחנן ואחיו, שחילצו משפחות רבות מהלהבות; רחל והעוגיות המפורסמות שלה, שהצילו אותה ואת בעלה; דרור ומרסל, זוג גמלאים, שהופרדו ונרצחו; ענבל וצוותה, שהגנו על תושבי הקיבוץ שלהם; משפחת תיבון, שניצלה בזכות סבם; שי־לי ותינוקה שייה, ששרדו בזכות הקרבת יהב, האב ובן הזוג; מיכאל ועמליה, שני ילדים שהוחבאו בארון – כל אלו היו אנשים רגילים אך בלתי רגילים, שלהם אנו רוצים לחלוק כבוד.

הכרתי מקרוב עדויות של מי שחוו את השבת השחורה על בשרם בעוטף עזה. סקרתי ספרים לא מעטים שנגעו בשבת ההיא ובמלחמת חרבות ברזל. בסיפור האישי שלי מאותה שבת יש נתח משפחה גדול של 4 בתי אב שניצלו ממסע הקטל בביתם בנתיב העשרה והפכו לשורדים-מפונים במלון במעלה החמישה שם קרוב לוודאי בקר גם אורי פינק הוגה ספר הקומיקס הייחודי שלפניכם.

12 סיפורי גבורה מרכיבים את ספר הקומיקס. שותפה פעילה לתהליך הפיכת העדויות לספר הקומיקס המרתק היא העיתונאית מאיה פולק שפרסמה עדויות של שורדים בעיתון מקור ראשון.
רשימת הגיבורים שסיפוריהם מובאים באנתולוגיית הקומיקס כוללת גם את הפרמדיקית עמית מן ז"ל מבארי (כתבה ואיירה: אילנה זפרן); ענבל ליברמן, הרבש"צית שהצילה את קיבוץ ניר־עם (קורן שדמי); צוות קלמנזון שהגיע מהיישוב עתניאל כדי לחלץ תושבים מבארי (מושיק גולסט); איה מידן מבארי והאחים אלקרנאוי שהצילו את חייה (רעות בורץ); אלוף במיל' יאיר גולן שחילץ מבלים ממסיבת הנובה וניהל קרבות מול המחבלים (יונתן וקסמן); ואלוף במיל' נעם תיבון, שלחם לבדו וחילץ את בנו, כלתו ונכדיו מהממ"ד שבו היו נצורים בקיבוץ נחל־עוז (נעה כ"ץ). הקומיקסאי גיא לנמן אייר את התופת שעברו חמיו וחמותו – דרור ומרסל קפלון ז"ל, חברי קיבוץ בארי.



קרדיט תמונה מקור ראשון - מאיה פולק 

אורי פינק מספר: "באחד הימים נסעתי עם עוד מאיירים לצייר מפונים בים המלח. סיפורי הגבורה החלו לזלוג, וחשבתי שזה יכול להיות קומיקס טוב. עוד במונית שאלתי את מישל קישקה ונוסקו מה דעתם, והם מיד אמרו שהם בפנים. מאותו רגע התחלתי לגלגל את הפרויקט, וזה היה הקטע הקשה מבחינתי, כי אני לא טוב בלגלגל דברים".

מתוך אורון מציל חיים עמוד 141

הכרתי את חלקם שם הסיפורים והעדויות כפי שפורסמו במהלך מלחמת חרבות ברזל. גבורתם של כל אחד מהם מובאת באופן הייחודי שבחר אומן הקומיקס להגיש. 
לפני צאתו לאור בארץ, פורסם הספר בפריז ובימים אלו גם בספרד.
מן הראוי שהספר יושק בכל מדינות העולם ובעיקר בניו יורק שבראשה נבחר לאחרונה ראש עיר שגילויי האנטישמיות מצידו עלו רף שלא ידענו עד היום.

מחברים\ות: אורי פינק | אילנה זפרן | גיא לנמן | טוהר שרמן־פרידמן | יונתן וקסמן | מושיק גולסט | מישל קישקה | נוסקו | נעה כ"ץ קורן שדמי | רעות בורץ | שי צ׳רקה
"בלב ה-7 באוקטובר: עדויות" מאת אורי פינק הוצאת פרדס, לרכישה לחצו כאן






אמא לא באמת מתה  מאת נורית טל-טנא

אמי האהובה ילדה אותי בבית חולים "השרון" ב-4 באוקטובר 1974, י"ח בתשרי תשל"ה. באותו בית חולים ממש, ב-26 בדצמבר 2023, ילדתי אני את אמי לעולם הבא.


"פני שנה וחצי אמא שלי הלכה לעולמה. היא הייתה לביאה אמיצה, פמיניסטית שלא ידעה שהיא כזו. אחרי השבעה העולם המשיך כדרכו, ואני הייתי צריכה להתחיל לעבד את החיים החדשים. על השולחן נותרה קערת פירות שצילמתי מדי חודש, עד שתמה שנת האבל. היום אני מרגישה שאמי עדיין נמצאת איתי, מעבר לווילון.
במקביל כתבתי דברים מנבכי נפשי כדי להתמודד עם הפרידה. פרסמתי כמה קטעים בפייסבוק, ובעקבות התגובות החלטתי להפוך אותם לספר שיכלול גם צילומים שלי וצילומי יצירות של אחרים. בנוסף, אני אוצרת תערוכה שבה אמנים יציגו יצירות שקשורות לנרטיב הביוגרפי." (מתוך ראיון )

אמא לא באמת מתה עוסק בפרֵדה מאם ובתהליכי האבל. האלמנטים המשותפים נוגעים בתוואי היתמות, הכאב, הגעגוע, הבדידות והמציאות החדשה הבלתי ניתנת לייצוג במלוא עוצמתה. האובדן הטבעי הפיזי וזה שאינו מתכלה הוא חוויה טבעית ובו זמנית טראומטית ומטלטלת.

ציר התמה מונע בהקשר ביוגרפי שלי מחברת הספר: חוויית אבלי האישי עלמות אמי האהובה. אולם הסיפור הפרטי טעון כתמיד בחוויה האנושית, הן הקולקטיבית והן האוניברסלית ובתהליך מורכב ומתמשך של אובדן אם, ערעור תפיסת המציאות, יתמות ושלבי האבל: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. זאת נוסף על עיסוק בפירוק בית האם ובפרדה מחפציה, במשמעות החיים והמוות, בהקשר הביוגרפי, בהשפעת זיכרונות העבר, בהכרה בקיומנו המעגלי ובמוות כמנוע להתפתחות והגשמה, ובחיפוש אחר סימנים לנוכחות האם בעולם שאחרי לכתה, בבחינת אפשרות להמשיך את הקשר בממדים אחרים.


בסרט "במבי" בעיבודו של דיסני משנת 1924, הסצנה האייקונית "מות האם" היא נקודת עלילה מכריעה. האם והבן בורחים, ירייה מצלצלת, ובמבי נותר לבדו בעולם שנדם. אייל מופיע לפניו ומודיע לו רשמית: "אמא שלך כבר לא יכולה להיות איתך" הסצנה מונגשת באנימציה תמימה המשרתת את אימת החרדה הארכיטיפית: נטישה, איבוד ומות האם. דמותו של במבי עוברת תהליך רגשי ומטפורי, הכרה בכאב שבלתי ניתן לתיקון ומסע גדילה. - זה אחד הסרטים שהבת שלי שהיום היא אם בזכות עצמה לא מצליחה למחוק את התמונה הזו של במבי מאבד את אימו ותמיד בוכה כאשר היא נזכרת בסרט. 

איילה בוגרת למודת קרבות חיים אני, ואף על פי כן, היעלמות אמי מכה בי ומערערת את זהותי ואת יציבות הקרקע שתחתיי, בנבכי הנפש והרחם. אובדן האחיזה בה מצמיח ומכתיר גם אותי כיורשת היער.


שרון רז

הדס לוי

הספר מתלווה לתערוכה שהוצגה בגלריה מנשר אוגוסט-אוקטובר 2025. היצירות שהוצגו בתערוכה וחלקן מוצגות בספר מוכפפות סובייקטיבית בהיבט הקונטקסטואלי – בבחינת "רדי-מייד אוצרותי"– לטובת האוטוביוגרפי, ועל כך תודתי העמוקה לאמנים.


איילת כרמי

אני בת 67. ובת לאמא בת 95.
אני מלאת פחד לאבד אותה גם בגילי שלי. 

הבחירה באומנות כדרך התמודדות עם האבל על שלביו, היא דרך ייחודית. שתוף הפעולה עם היוצרים בתערוכה, שלצערי נסגרה לקהל זה מכבר, מעיד על האוצרת לא פחות מאשר על האומנים שתרמו ולקחו חלק בשילוב הספרותי-אומנותי.

הפגישה עם הספר והחשיפה לתערוכה הפגישו אותי עם רגעים שחוויתי מאז הסתלקותו של אבא והציבו מולי מראה לימים שלי עם אימי הקשישה. 
עוצמתה של נורית טל טנא כותבת הספר, ניכרת בכישורים ובקשרים שהיא מנהלת מול ועם האומנות כשהיא רואה בכוחה של זו לעורר מודעות ושינוי. 
הספר נגע בי וקידם הרבה רגעים של מחשבות פנימה.



נורית טל-טנא היא אוצרת אמנות. נשואה ואם לשלושה, מאמינה בכוחה של האומנות לעורר למודעות ולשינוי, ורבות מהתערוכות שהיא אוצרת מתמקדות בזיקה להיבטים חברתיים, חלקן במתן ביטוי בהיבט אוטוביוגרפי. היצירות המוצגות בתערוכה ובספר מתפקדות כמענה המהדהד למילולי, והן אוגדו כרב-שיח לשירות הנרטיב האוצרותי, אקט שהוא בבחינת הקצנת גישת "האוצר היוצר" לכדי "האוצר כמרכז". 
בין התערוכות שאצרה על פי גישה זו: "האיש בחליפה החומה – A tale to tell" – על אודות אלימות מינית,2021, ו"אי-מהות – דיכאון אחרי לידה",2011, שבעקבותיה הוציאה כמה שנים לאחר מכן את ספרה הדובה הגדולה – מדברות על דיכאון אחרי לידה, שראה אור ב-2019 בהוצאת פרדס.


"אמא לא באמת מתה" מאת נורית טל-טנא, הוצאת פרדס, לרכישה לחצו כאן










רופאת הכפר מאת רות קנאי

כמעט שלושים שנה משמשת ד"ר רות קנאי כרופאת הכפר – רופאת המשפחה של מושבי עמק האלה שבשפלת יהודה. כרופאת הכפר היא מטפלת במשפחות מינקות ועד זִקנה, ומכירה את מטופליה בבריאות ובחולי.

בהשראת מטופליה מספרת קנאי סיפורים מרחיבי דעת ולב: ניצול שואה דמנטי, שזיכרונות האימה חיים בתודעתו, זוכה לחוש שליטה על חייו ועל הסיפור שהוא מספר לעצמו בעזרת טיפול פסיכולוגי-נרטיבי; זיכרונות ילדות של הרופאה, שהייתה מאושפזת חודשים ארוכים במחלקת הילדים, מייצגים עבורה את "תסמונת ג'ומעה", המבטאת את האמירה כי לכל דבר טוב יש סיום בלתי נמנע; "מדדי האיכות" של קופת החולים שבה היא מועסקת מזכירים לה את הסיפורים האישיים של מטופליה ואת הבחירות האמיצות – או האומללות – שעשו.


בסיפורים עולות דילמות העוסקות באתיקה רפואית, רב-תרבותיות וקִדמה, ובצידן תמונות של מחלות נפש, זוגיות, זִקנה, הורות וחברות. בתוך כך מתוארת גם דמותה של הכותבת – רופאת הכפר – חומלת ואוהבת אדם, המעדיפה תקשורת כנה וקשובה עם מטופליה וביקורי בית על פני טיפול מרחוק. היא שואבת נחמה מנופי העמק, ונזכרת, תוהה ומתאבלת – לא רק על אנשים יקרים שהלכו לעולמם, אלא גם על תקופה שלא תשוב עוד.

מהרגע הראשון שהתחלתי לקרא את רופאת הכפר- חזרתי למחוזות ילדותי. 
נולדתי בשנות השבעים של המאה שעברה וגדלתי בכפר. שרותי הרפואה המקומיים היו אז - רופא שהגיע למרפאה במושב יום או יומיים בשבוע ואת האחת והיחידה האחות בתיה ז"ל שהייתה ה"רופא" הכי משמעותי בחיי הקהילה כולה 24/7 .
היא ידעה הכל ועזרה בכל. לא משנה באיזו שעה הגענו אליה הביתה מחוץ לשעות המרפאה, או הזעקנו אותה לקבל חוות דעת על מצב רפואי של מבוגר, ילד, תינוק ואפילו הכלב. בתיה תמיד הייתה עבור כולנו ותמיד עם חיוך. כשנכותי קשות ממים רותחים, ואני רק בת שנה ועשרה חודשים, בתיה הצטרפה לנסיעה הלילית לבית חולים קפלן ולא עזבה את הורי ימים ארוכים בתהליך ההחלמה המייגע.  
סוגיית ביקורי הבית לא נידונה אז. היא הייתה עובדה קיימת ולא חשנו בה אירוע חריג (לעומת ימינו אנו).


שלושה שערים לספר שהחזיר אותי אל העשורים הראשונים בחיי.
שער הכפר, שער המערכת ושער המטפל הפצוע. בכל אחד מהשערים מובאים סיפורי מקרה, אירועים פרטיים ממוקדים בהם משלבת הרופאה דילמות רפואיות, חוויות אישיות בתוך הסיטואציה, מערכות וקשרים עם המטופלים שחלק מהם מוכרים לה אישית מתוך הקהילה. דר קנאי לא פוסחת על הקשרים הבינאישיים ומקומה של עליזה האחות בכל המערך הרפואי-הכפרי בדיוק כמו מקומה של בתיה האחות במושב שלי. 

האמת היא שמי שאינו גר בכפר או חלק מקהילה סגורה כמו זו הנידונה בפרקי הספר, יתקשה קרוב לוודאי, להבין את מידת המעורבות הגבוהה של רופאת המשפחה מעבר לביקור, התייעצות או טיפול שמעניק רופא משפחה למטופל שלו. אני מכירה היטיב את רופאת המשפחה שלי. הגישה אליה מורכבת ואינה ישירה. כל פניה מצריכה נתיב ארוך של המתנה למענה, הפנייה לצ'אטים בהם אתמודד מול בוט שלא מבין מה אני רוצה ממנו או אתר שמספק מענה מאוד מוגדר ומצומצם ושוב לא מאפשר לי גישה ישירה. 
בניגוד מוחלט למובא בספר, המערך הרפואי עושה כיום הכל, כדי שלא תטריד את הרופא שלך. אישית אותי זה מכעיס ומתסכל.
הלוואי שרפואת הכפר הייתה גם רפואת העיר.
לקרא ולהתגעגע. 

זהו ספרה הראשון של ד"ר רות קנאי, מרצה בנושאי רפואה ואתיקה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ומכשירה דורות של מתמחים ברפואת משפחה.

"רופאת הכפר" מאת רות קנאי, הוצאת פרדס. לרכישה לחצו כאן.






פּוּלָה מאת עפרה קורת

"פּוּלָה פַּלְפִילוֹ 
בהתחלה קראו לה נונה, כלומר קטנטונת, ורק לימים היא הופכת להיות פּוּלָה. זה לא קרה ביום אחד. זה לקח קצת זמן. בין לבין היו להם שבתות חורפיות, בהן עלה ריח הל מהחמין, שהתבשל לו לאט בפינת המטבח, התפשט בחלל הצריף , עלה מעלה דרך גג הפח, ונמהל בעננים שרבצו כפילים אפורים מעל השכונה. האב לבוש בגופיה לבנה, שהבליטה את כתפיו החסונות, עמד עם הגב לילדות הקטנות". (עמוד 9 בספר)

אלה הן שנות השישים במדינה החדשה, ישראל. פוּלָה בת השמונה מתגוררת בעיירה קטנה, הרחק מהמקום שבו הכול קורה. יש לה אחות גדולה ממנה, אח קטן שזה עתה נולד, אמא שתופרת לה שמלות, ואבא שמכין להם תה בשבת בבוקר. משפחתה של פוּלָה עלתה מעיראק, אבל האם היא לגמרי ישראלית?



היא אוהבת סיפורים, כאלה שהיא שואלת בספרייה העירונית, וכאלה שמספרים לה אמהּ, הדודים ואחרים. אסון פוקד את המשפחה הקטנה, ופוּלָה חייבת להתבגר מהר. היא עושה זאת לאורה הבוהק של אמהּ, ז'ולייט, זו שנאלצת להיאבק ולהוביל את המשפחה בתושייה ובאופטימיות אל עבר עתיד של השכלה ושל חירות.

פוּלָה הוא רומן התבגרות שובה לב, הכתוב דרך עיניה של ילדה שהופכת לאישה צעירה, בין אומץ וחשש, בין ניסיונות חניכה והתנגדות. דרכה נתוודע לסיפורה של משפחה ישראלית מזרחית אחת, שחלמה אל מעבר לאופק הפריפריה. הוא ידבר בכנותו לקוראות ולקוראים ישראליים, שזיכרונות תמימים של עבר מפעמים בהם, ולכאלה שרוצות ורוצים לדעת מה קרה כאן לפני שנולדו.

בספר פולה מציבה פרופ' קורת, מראה לנשים רבות שגדלו כאן בשנות השישים. אני שנולדתי בשנות השבעים יכולה להעיד שחוויתי לא מעט מהשלבים והתהליכים שחוותה פולה במסע ההתבגרות שלה. 
כיום כשאנו חיים בימים של מודעות, תודעה גבוהה, התפתחות אישית ושאיפה לשלב בין קריירה, הורות והגשמה יכולה פולה להרגיע את הקורא בזכות מה שהיה כאן ומה שיש.
כייף של רומן. כתיבה קולחת מעוררת זיכרונות ומעוררת תקוה.

זהו רומן הביכורים של עפרה קורת, ילידת אור יהודה (1956) נשואה ואם לארבעה, המתגוררת בתל אביב. קורת היא פרופסור אמריטה לחינוך מאוניברסיטת בר-אילן, חוקרת התפתחות שפה ואוריינות בגיל הרך.

"פּוּלָה" מאת עפרה קורת, הוצאת פרדס לרכישה לחצו כאן.




















ריקי ברוך





יום שבת, 8 בנובמבר 2025

סוכר ומלח - רומן חדש מאת סוזן ויגס

 





כל העולם סביבה האט את מהלכו. הרעש מהקהל רעם באוזניה ואז נחלש לכדי המהום עמום ובלתי מובן. רק כמה פרטים קטנים נותרו חדים וצלולים - המיקום היפהפה שהנוף של המפרץ נשקף ממנו, האורות המנצנצים, השולחנות המפוארים, הפנים המחייכות - כל הדברים שרצתה לנצור בלבה לעד. ואז, כהרף עין, כל הפרטים נמוגו והיא ראתה רק את הפנים הזרות והמבלבלות שלפניה.

"מי את לעזאזל?" היא שאלה.
האישה הושיטה לה את המעטפה החומה ותחבה אותה בכוח לכף ידה. "קיבלת זימון לבית המשפט."


ג'רום שוגר למד לאפות במאפייה של אמא שלו עוד כשהיה ילד קטן ועכשיו הוא מנהל אותה.
מרגו סולטון דאגה לעצמה כל החיים ונלחמה להתגבר על טראומה, והיום היא מחפשת התחלה חדשה. יש לה חלום: לפתוח מסעדה הרחק מטקסס.

מרגו שוכרת חלל של מסעדה שחולקת מטבח עם המאפייה של ג׳רום, והמפגש הראשון ביניהם לא מעיד כלל על ניצוצות עתידיים. אבל החום שמתחיל להתבשל במטבח המשותף טורף את כל הקלפים.
ואולם, בדיוק כשהעניינים במטבח מתחילים להתחמם, העבר של מרגו חוזר לרדוף אותה...



"שתיקה מייסרת השתררה. בני הזוג בֶּל החליפו מבטים. מרגו הפסיקה לנשום. ואז הכיסאות נהדפו לאחור וכולם פנו אל הדלת. הדרך למטה אל החניון נדמתה אינסופית, אבל ברחוב היא ראתה בדיוק את מה שקיוותה לראות. המשאית היתה מוקפת באנשים שטרפו טעימות מהברביקיו שלה כאילו היו ניצולים מורעבים על אי בודד. היה שם אפילו שוטר סיור, שבטח היה יכול לתת למשאית דוח, אבל במקום זאת זלל לחמנייה מלאה בבשר חזיר מפורק ובסלט החמוצים הקצוץ של מרגו".

סוכר ומלח הוא סיפור מרגש שכולו הנאה צרופה של קריאה. ויגס 
מחברת רבי-המכר שדרת עצי התפוח והנשף של מגדלת הדבורים., יודעת לעשות זאת במינון הנכון. הספר מקדש את סוגיית החברות לא בלי קשיים. יש בו נימה של גאולה ובטח שבטח אהבה.

אני אוהבת את הכתיבה של ויגס. היא קולחת, רהוטה. יש בה מידה של חמלה היא עשירת תובנות ומרגשת.
סוכר ומלח הוא רומן מתוק-מלוח. גם כשיש בו אבדן וכאב הוא מקדש את עוצמתן של הידידות והאהבה. 
רומן המאפשר לקורא להיות שותף בהתמודדות מול אתגרים כואבים.
וסוד כמוס אחשוף כאן - באחרית הספר אספה ויגס רשימת מתכונים בהשראת הרומן וזו הסיבה שהספר נדד איתי למטבח.

הספיק לי סופ"ש אחד של סתיו. התמסרתי לרומן הנוגע עד שהצלחתי לשכוח את כל מה שתכננתי להספיק במהלך השבת. מהרגע שהתחברתי לספר מיאנתי להסירו מהיד. הוא הלך איתי מחדר לחדר וגם למטבח 😆שם בעצם מתרגשת תמצית העלילה.
אהבתי ונהניתי.
ספר חופשה מצוין כמו גם מתחת לפוך כשהגשם דופק בחלון...

סוזן ויגס כתבה יותר מ-50 ספרים שרבים מהם היו לרבי־מכר של ה"ניו יורק טיימס", ובהם "עץ משפחתי" ו"מסע אל הלב" שתורגמו לעברית וראו אור בהוצאת הכורסא. ספריה זכו בפרסים ותורגמו ל-25 שפות. היא נולדה וגדלה בעיירה קטנה בצפון מדינת ניו יורק. כיום היא חיה עם בעלה לחופי האוקיינוס בפיוג'ט סאונד, וכשמזג האוויר מאפשר זאת היא יכולה להגיע לקבוצת הכתיבה שלה בסירת מנוע קטנה. סוזן היא מורה לשעבר, בוגרת אוניברסיטת טקסס ואוניברסיטת הרווארד, חובבת טיולים מושבעת, צלמת חובבת, גולשת מיומנת על שלג ורוכבת בזהירות על אופני הרים אבל הפעילות האהובה עליה היא להתכרבל עם ספר טוב.

"סוכר ומלח" מאת סוזן ויגס. תרגום ניצן לפידות, הוצאת הכורסא, לרכישה לחצו כאן.























ריק ברוך

בית האחווה - סיפור על התמודדותו של גבר עם מחלת הדמנציה של אשתו. רומן קולח ומרגש המבוסס על מציאות חייו של המחבר.

 



עמי נשוי באושר לאשתו רחלי זה 55 שנה. בשנים האחרונות רחלי לוקה בדמנציה קשה והעולם השלם והמאושר שבנו יחד מתפרק. עמי לוקח על עצמו לטפל באשתו בביתם אולם מצבה מחמיר והולך וחייו של עמי מתהפכים. הוא ממוקד 24 שעות ביממה בעזרה לאשתו האהובה אבל הוא מרגיש שהוא מתחיל לפגוע בבריאותו שלו בעוד מצבה שלה מחמיר והולך.
בית האחווה הוא סיפור על התמודדותו של גבר עם מחלת הדמנציה של אשתו. רומן קולח ומרגש המבוסס על מציאות חייו של המחבר.

עמי מחליט לקחת עזרה ושוקל שתי אפשרויות. האחת להכניס לביתם מטפלת זרה שתגור אתם ותטפל ברחלי והשניה להעביר את אשתו למחלקה סיעודית בבית אבות. לאחר בחינה מעמיקה של כל אחת מאפשרויות אלה, כולל קבלת מידע מקיף מבני זוג אחרים שהתמודדו עם המצב הזה, הוא בוחר באפשרות השנייה לאחר שהבין שפתרון זה עדיף גם לאשתו וגם לו.

"ועכשיו, דקות לאחר שנזרקתי פעם נוספת מהבית באמצע הלילה, אני יושב מרוקן מכוחות על ספסל קרוב, עייף ועצוב. הרחוב שומם, שקט וקריר. אוושת רוח קלה נשמעת מהעצים הסמוכים. ״עמי, הגיע הזמן״, אני מוצא את עצמי אומר לעצמי בתוך השקט והחשכה: ״זהו. לא עוד. בבוקר אני בודק בתי אבות״. אני מבין שאין לי שום יכולת להמשיך לטפל באשתי. עשיתי זאת כמה וכמה שנים, אבל הגעתי לאפיסת כוחות, פיזית ונפשית. כל כך הרבה שנים היינו יחד. תמיד רצינו רק את הטוב ביותר זה לזה, ולכן ידעתי שהיא הייתה מסכימה עם החלטתי. היא בשום פנים ואופן לא הייתה מוכנה שאסבול בגללה. חוסר היכולת שלי להמשיך במצב הזה והמחשבה שזה למעשה גם מה שרחלי הייתה מעדיפה, חיזקו את החלטתי לעשות את הצעד הזה שאין ממנו חזרה".



לאחר שנים של טיפול מסור באשתו האהובה רחלי, מגיע עמי לצומת דרכים ונדרש להכריע בהחלטה הקשה ביותר שאי פעם נאלץ לקבל. אכול ספקות וחששות מהלא נודע, עמי מפקיד את רחלי במחלקה הסיעודית שבבית האבות בית שטרן.
גם כאשר נדמה לעמי שאהובתו מזה חמישים-ושמונה שנים הולכת ומתפוגגת לנגד עיניו, הוא לא מוכן להתפשר על נוכחותו בחייה, ומגיע מידי יום ביומו לבקרה. בהדרגה מתגלה לעמי עולם שלם, חי ושוקק, בו הוא מוצא חמלה ומסירות, תקווה וכאב, וחברות אמיצה, ששוב מוכיחה את עצמה כמסוגלת לצמוח גם במקומות הכי לא צפויים.

אולם החלטה לחוד וביצוע לחוד. הוא מתקשה עד מאד להוציא את אשתו האהובה מהבית עד שלילה אחד, מיני לילות רבים בהם היא גירשה אותו מהבית, הוא יושב על ספסל ציבורי ליד ביתו ומחליט סופית להוציא את תוכניתו אל הפעל ויהי מה. "להוציא או לא להוציא" על משקל "להיות או לא להיות" הופך להיות "להוציא", היינו "להיות" פשוטו כמשמעו וכבר למחרת הוא מתחיל במימוש תוכניתו הלכה למעשה לאחר שהוא מעדכן את ילדיו אשר תומכים בהחלטתו בלב שלם.
הספר נסוב על דמויות המחבר ואשתו והעלילה מהווה המשך ישיר למהפיכה שהתחוללה בחייהם בשנים האחרונות. הוא עוסק בנושא ייחודי שמעט כותבים הקדישו לו ספר עלילתי.

״עמי, מה שלומך?״ קראה אליי בשמחה וחיבקה אותי בחוזקה. התבוננתי בה היטב ונזכרתי.
״ליאורה, איפה התחבאת כל השנים האחרונות?״
״לא הייתי בארץ אחת־עשרה שנה. בעלי עשה רילוקיישן ונסענו לארצות הברית. מה שלומך? מה שלום רחלי? אתם עדיין גרים באותה דירה?״

״אני בסדר, רחלי לא כל כך״, עצרתי את שטף שאלותיה.
״רחלי לא בסדר? למה כוונתך, עמי?״ שאלה בדאגה.
״יש לך זמן לקפה?״
״בהחלט״.
התיישבנו ליד אותו שולחן שבו ישבתי לפני כמה דקות. הזמנתי לשנינו קפה ופתחתי. ״רחלי לקתה לפני כמה שנים בדמנציה״.



במחלקה הסיעודית נחשף עמי לעולם חדש שלא הכיר. מדימוי מוקדם של מקום לא נעים עד מפחיד הוא מהר נוכח לדעת שבמחלקה מתנהלים חיים שוקקים בהם נוטלים חלק הן הדיירים והן צוותי המטפלים השונים. האינטראקציה בין המטופלים למטפלים קוסמת לו. הוא מבקר את רחלי מדי יום, נשאב כולו לפעילות הרוחשת שם והופך בורג מרכזי בסיוע לשני הצדדים. בית האחווה הופך לביתו השני ואפשר לומר- לביתו הראשון שכן ביתו המקורי ריק וחסר נשמה בעוד ש"בית האחווה" חי, תוסס ומציף את כל השוהים בו באווירה של אחווה בין בני אדם להם ייעוד משותף של אכפתיות, תמיכה ואמפתיה.

עמי מסייע למנהלת המוסד החדשה במימוש חזונה להפוך את בית האבות לרשת ארצית גדולה שתפיץ את בשורתה במדינה כולה. בדרך למימוש החזון הם נתקלים בקשיים לא מעטים אולם מצליחים להתגבר עליהם בכוח המוטיבציה, שיתוף הפעולה והאמונה בדרך.

wow כמה עצוב, מרתק, מעורר מחשבות, מעורר הערצה והרבה הערכה לתא המשפחתי בו מתחוללת עלילת הספר בית האחווה. זהו סיפור חייהם.
אני בת לאם בת 95. בתקופה האחרונה אני עדה לשינויים משמעותיים בזיכרון בטווח הקצר שלה. לעומת זאת הזיכרון בטווח הארוך דומיננטי ורהוט עד הערצה. כל אימת שהקדמתי בקריאה, ניסיתי שלא לראות את אימי לנגד עיני. מעריצה את ההתמודדות המתסכלת של איתן והטיפול המסור ברעייתו. דומה כי אין מילה עוצמתית יותר שתתאר את גדלות הנפש והמסירות שנדרש בעל למילוי צרכי זוגתו כולם, באהבה עד אין קץ.
הספר בית האחווה הוא סוג של תקדים. לא פגשתי בעבר כדוגמתו. הספר פותח צוהר לשיח סביב אחד הנושאים הפחות מדוברים בחברה.
לרוב, משפחה המתמודדת עם חולה סיעודי ולא רק במחלת הדמנציה. נוטה להסתגר פנימה לתוך הקשיים והליווי. ההשלכות על היחסים במעגלי המשפחה והכאב המתמשך.
רואה בספרו של איתן יניב מסמך חשוב המדבר בקולם של מי שלא העזו.
ועוד אומר כמי שמצטרפת לשיר ההלל באפילוג - יבורכו צוותי העובדים והמתנדבים במוסדות הסיעודיים. מטפלים שבחרו בשליחות ובמסירות לטובת דיירי המוסדות הזקוקים להם כאוויר לנשימה. 
"התחלתי את הספר בדמעות כאב, וסיימתי אותו בדמעות התרגשות ושמחה. אפילו בסיפור העצוב הזה יש קורטוב של נחמה ואולי גם של תקווה." (עמוד 317 בספר)

איתן יניב הוא מרצה בכיר לכלכלה. קודם לפעילותו האקדמית שימש בתפקידי ניהול שונים במגזר העסקי. זהו ספרו הראשון. 

"בית האחווה" מאת איתן יניב, ינאי הוצאה לאור לרכישה לחצו כאן











ריקי ברוך










יום חמישי, 6 בנובמבר 2025

הבלונדינית שחזרה מן הכפור, בנות השמש ולשחרר את העבר - רומנים חדשים מבית ידיעות ספרים






הבלונדינית שחזרה מן הכפור 
מאת אלי קרטר

"החיוך שהוא שלח אליה היה אמור להיות חלקלק, אבל הוא היה קרוב יותר לנועז, ואלכס בקושי הצליחה לא לצחוק מתוך הקלה, כי סוף־סוף, בחור שהיא יכולה לקרוא! בחור שהיא יכולה להבין! הכול — מהשעון היוקרתי שלו ועד השיער המוחלק לאחור — סיפר סיפור על ציונים בינוניים בבתי ספר יוקרתיים, על גירושים מכוערים, אשראי רע ועבודות שקיבל מחברים של אביו".


לפני עשר שנים שניהם הצטרפו לסי-איי-איי.
לפני שש שנים הוא פרש מהמשחק.
לפני חמש שנים הם התאהבו.
לפני שנה היא נעלמה לו בלי להשאיר עקבות ובלי שום כוונה לחזור.
לפני שתי דקות הם התעוררו יחד בחושך. חבולים, מבולבלים ואזוקים זה לזה.

הם לא יודעים איפה הם. אין להם מושג איך הגיעו לשם. והם לא יודעים מי רודף אחריהם או למה.
הדבר היחיד שברור הוא שאחרי עשור של סיפורי כיסוי, סודות, שקרים וכימיה מטורפת, שני המרגלים האדירים האלה נשאבו בעל כורחם למשימת חייהם. ונראה שעכשיו אין להם ברירה אלא לשתף פעולה כדי לשרוד (אם הם רק יצליחו לא להרוג זה את זה קודם).


רומן קליל, משחרר רווי הומור. הכי כייף שצחקתי.
שילוב המדוד בין מתח, ריגול, רומנטיקה בילוש ואקשן הפכו את הספר לחגיגת קריאה.
זה מסוג הספרים שאשמור אצלי בתיק, כך שבכל מצב שיתפה לי הזמן בדרך מאת-אל, אפתח ואקרא. אפילו בתור לקופה בסופר (למרות שאני משלמת בעצמאיות...)
הספר ישעשע אתכם, קחו אותו אתכם לחופשה הבאה.

"רומן מסעיר ומשעשע, עם דמויות בנויות היטב ועלילה מפותלת וסוחפת. הקוראים יישארו על קצה הכיסא ולא יוכלו להניח את הספר מהיד." – Library Journal

"הוא קצבי, הרפתקני, סקסי וכיפי – הספר המושלם... רומן גדוש מתח, הומור ולב, והוא כל כך, כל כך מספק." – Bookpage

"שילוב של מתח, ניצוצות ושנינות בספר המקסים הזה שמגיע אחרי 'זהות בבלונד'. עם דיאלוגים חדים, מתח רומנטי וטוויסטים מרגשים, זהו אסקפיזם מבדר ומהנה ביותר." – Publishers Weekly

מותחן הקומי המקסים של השנה מאת סופרת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס"!

"הבלונדינית שחזרה מן הכפור" מאת אלי קרטר, תרגום נועה איסלר, ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן 





בנות השמש מאת מולי פיידר

רגע אחד בחיים מצית חברות של פעם בחיים...

גרינסבורו, איווה, 1967. לבטי-קיי ולקיטי, שותפות לחדר בבית הספר לאחיות, אין כמעט שום דבר במשותף. בטי-קיי היא בת איכרים שסיכנה את יחסיה עם משפחתה כדי להגשים את חלומותיה הרחק מעיירת הולדתה הכפרית. לעומתה, קיטי הקוסמופוליטית נשענה תמיד על יופייה ועל פיקחותה כדי להסתדר בחיים – וכדי להסתיר סוד הרסני מעברה, שממנו היא לא מצליחה להימלט. למרות השוני, השתיים חולקות את הרצון להוכיח את עצמן בעולם משתנה ורוקמות קשר אמיץ ובלתי צפוי בזירת לימודים גברית ועוינת.



"הרוח היתה מקפיאה. היא נשבה מערבה על פני אדמות חקלאיות, סחפה איתה בדרכה את ריח הצ'יפס וההמבורגרים מהסטארלייט רום ובתוך כך הטיחה אותה אל קיר הלבנים הצהובות. היא הרגישה איך חליפת הכותנה־משי שלה נתפסת בלבֵנים.

ימי מרס הראשונים היו קרים, קרים מכדי להיות כאן בחוץ בלי מעיל, אבל האוויר הצח עורר אותה. האביב עדיין התמהמה בדרכו לאיווה, ושדות התירס עדיין עמדו חומים, ממתינים, כמו כל דבר אחר בגרינסבורו, לסופת השלגים האחרונה שתהלום בהם מהדקוטות שבצפון.

הטלפון שלה רטט. היא השאירה אותו בכיסה". (עמוד 12 בספר)

עוד בטרם מסתיימת שנת לימודיהן הראשונה, הטרגדיה מכה, ובעל כורחן דרכיהן של השתיים נפרדות. כנגד כל הסיכויים, החברות ביניהן נהפכת לחברות ארוכת שנים וחובקת עולם, ששורדת אהבות, נישואים, כישלונות ומוות, מהג'ונגלים בווייטנאם ועד לחוגי הזוהר של הוליווד. עד שלילה מושלג אחד מביא את הקשר ביניהן לצומת דרכים מכריע.

גרינסבורו, איווה, 2019. שתי אחיות שאיבדו קשר זו עם זו מוכות תדהמה כאשר בהלוויה של אמן מופיעה כוכבת קולנוע מפורסמת. במהלך סוף שבוע סוער אחד נאלצות האחיות להתמודד עם הסיפור האמיתי של משפחתן, סיפור שישנה את חייהן לעד...

רומן היסטורי חזק הנוגע בכוחה של חברות אמיצה ארוכת שנים והשפעותיה על שתי נשים שגם בטווח השנים ידעו להזין בדרכן את הקשר.


"סיפור עוצר נשימה על חברות יוצאת דופן. מולי פיידר כתבה רומן בלתי נשכח." – ברנס אנד נובל
"סיפור מורכב, חודר ויפהפה, רומן שאסור להחמיץ." – הוושינגטון אינדיפנדנט

"בנות השמש" מאת מולי פיידר, תרגום צילה אלעזר, ידיעות ספרים, לרכישה לחצו כאן







לשחרר את העבר מאת ר"ס בולדט


פוסטר קוואנו, לוחם לשעבר ביחידת הנייבי סילס, התרגל לשלוט בכל מצב. הוא יודע להציב גבולות. החוקים מאוד ברורים. עד ליום שנואל דיוויס, מנהלת המשרד החדשה שלו, נכנסת לחייו ומתחילה לפרק את כל החומות שבנה סביבו.


"אני צריך אוויר. זה מרגיש כאילו החדר סוגר עלי. אני לא יכול לסבול את זה. אני לא יכול לעשות...

"לך." המילה הרכה של קיין — יותר נכון הפקודה — נאמרת בהבנה. "אני אטפל בזה. פשוט תעשה מה שאתה צריך לעשות, גבר." יש חמלה בעיניו כי הוא יודע, טוב מדי, איך זה מרגיש.

אני חוטף את המפתחות שלי מהשולחן, מרכיב את משקפי השמש, דוחף את הטלפון לכיס וצועד בנחישות לדלת בלי לומר מילה. מתעלם ממשקל מבטה של נואל כשאני חולף ליד שולחנה.

בקושי הספקתי להיכנס לטנדר שלי לפני שמעט השליטה העצמית שנותרה לי מתנדפת לחלוטין".


נואל במנוסה ממערכת יחסים הרסנית ונשבעה להתרחק מגברים באשר הם, אלא שלמרבה הצער, לא ניתן לעמוד בפני הקסם והכריזמה של הבוס החדש שלה. פוסטר, מצדו, מתקשה להתגבר על שדי העבר שרודפים אותו מתקופת שירותו הצבאי. הוא לא יכול להרשות לעצמו ללכת שבי אחרי המענים השנונים של נואל ולהתמסר למתח שנבנה ביניהם ולתגובה המיידית שלו לחצאיות העיפרון שהיא מגיעה איתן למשרד.

כשצל מן העבר שב ומעיב על חייה של נואל, פוסטר רוצה להיות האיש שיכול לערוב לביטחונה ולגונן עליה. תמיד. אבל הוא יודע שאין לזה עתיד. הוא הרי סחורה פגומה. לפחות בעיני עצמו.
זה לא יצליח כל עוד לא יוכל לשחרר את העבר.

"יכולת הכתיבה המעולה של בולדט משכה אותי לתוך הסיפור של פוסטר ונואל ואחזה בי עד לעמוד האחרון." USA TODAY
"לשחרר את העבר" מאת ר"ס בולדט, תרגום ערן בן יעקב, ידיעות ספרים, לרכישה לחצו כאן.

























ריקי ברוך