חנות השמלות של הגברת שֶלטון מאת ג'וליה קלי
חדר הקבלה של החנות אולי לא היה מרשים כל עין. הוא היה חלל גדול ופתוח, ובו חלון גדול שפנה לרחוב גלֶנגָל. ככל שאיזי זכרה, בובת התצוגה שבחלון הציגה תמיד את מה שמגי שלטון חשבה שעשוי למשוך את תשומת לבן של עוברות אורח.
ג'וליה קלי, מהסופרות הבולטות בז'אנר הרומן ההיסטורי, מחברת רבי-המכר "האור מעל לונדון" ו"הילדה האנגלייה האבודה", חוזרת עם רומן מרגש ומעורר תקווה, אודות זוג אחיות שיורשות את חנות השמלות של אמן בלונדון של מלחמת העולם השנייה.
אחד מהיתרונות בימים אלו, לחופשת ההחלמה שלי אחרי הניתוח, בעוד ידי האחת מגובסת למשך חודש שלם, היה האישור הרפואי שהעניק לי המנתח - לא לעשות כלום!😍 ככל שרציתי להדחיק את כאבי ההחלמה, צללתי לקריאת ספרים בלי נקיפות מצפון וזכיתי שעוד אחד מהמופלאים שבהם הגיע לידי: הספר חנות השמלות של הגברת שֶלטון.
איזי שֶלטון תמיד מצאה נחמה בחנות השמלות של אמה, גברת מולי שֶלטון. העולם המוכר של אופנה, דוגמאות ובדים, משמש עבורה מקלט מהעולם האכזרי והכאוטי ומעניק לה תקווה לעתיד טוב יותר. לעומתה, אחותה סילביה התחתנה עם גבר מתוחכם ועשיר, וניצלה את ההזדמנות לשדרג את מעמדה החברתי ולהתנתק מהחנות המשפחתית. בעיצומה של המלחמה, מולי הולכת במפתיע לעולמה ומורישה את החנות לבנותיה. ההחלטה הזאת מעוררת טינות ישנות בין שתי האחיות, שהקשר ביניהן נותק. אך כשאיזי נאלצת להתגייס לצבא הוד מלכותו, היא מבינה שרק סילביה תוכל להציל את החנות מסגירה. סילביה, מצדה, מבינה שזאת הדרך היחידה להשלים עם אחותה ולהציל את המשפחה מאסון כלכלי. שתי האחיות מתחילות להתכתב, תחילה רק בעניינים הנוגעים לניהול העסק המשותף, אבל עד מהרה מכתביהן חושפים פצעים ישנים, אהבות חדשות ואת המטען של השושלת המשפחתית לצד האפשרות ליצור התחלות חדשות גם בזמנים חשוכים ביותר.
זה קרה לי שוב. חנות השמלות של הגברת שֶלטון הוא רומן היסטורי-משפחתי והחיבור לו היה מידי- מהלב והבטן. וכל זאת למה?
יש לי אהבה יתרה לכל מה שקשור לעולם התפירה. דודה שמחה ז"ל אחות של אבא ז"ל, הייתה תופרת מוכשרת עוד בנעוריה בתורכיה של המאה הקודמת ושנים רבות בישראל. אני חוזרת לשנות השבעים, השמונים והתשעים. דודתי הותירה בי חותם ילדות שהפך לחלק משמעותי ממי שאני היום. דמותה, אישיותה, רוחב ליבה, כישוריה והווית התפירה שלה, היו סוג של מוסד משפחתי. כולנו לבשנו רק את מה שתפרה, כולל שמלות הכלה של בתה, כלותיה, אחיותיי ואני כמובן.
כמתרגלת מיינדפולנס אני מודעת לכך שסליחה מבחינה רוחנית, היא תהליך של ריפוי מודע של כאב רגשי השוכן בתוכנו מול אחר שפגע בנו. לא תמיד קל לשחרר את הכאב הזה. ברור כי איזי ואחותה סילביה, גם אם לא נחשפו בתקופתן, לונדון של מלחמת העולם השנייה, לתובנות המיינדפולנס, הן חצו תהליך עוצמתי שהתחיל בחלופת מכתבים קרה והוביל לפיוס וחרטה מרגשים.
חנות השמלות של הגברת שֶלטון הוא רומן רגיש ומרגש. תחלופת המכתבים בין האחיות הרחוקות פיזית ורגשית, נבנתה בתהליך ספירלי. הערצתי את השתיים במסע לאורכו תפרו את חייהן מחדש, תפר אחר תפר, כשהעולם סביב רעוע ומתפרק.
התנתקתי מהסביבה ושקעתי בקריאה מבלי שיכולתי לעשות את ההפרדה בין חנות התפירה של מולי שֶלטון וחדר התפירה הקטן של דודה שמחה בבית הישן ביפו.
הכל התערבב לי יחד. לא הצלחתי להפריד בין מה שאני מרגישה לבין מה שאני קוראת. הלב תרגם את שפת הספר לחוויה רוחנית ופנינת זיכרונות.
במארג של מילים, רגשות וזמן, טווה ג’וליה קלי את שמלת הנדודים בחייהן של האם ושתי בנותיה,
ומציבה בפני הקורא מראה בהירה אל הנפש, שבה חוטי הזמן והרגע נשזרים לפסיפס של אור ותקווה.
הספר מזקק את הכאב והפיוס לכדי יצירה ספרותית משובחת.
המלצה רגשית לספר שנכנס ללב.
"שלוש אמהות" מאת האנה בקרמן
"שלוש אמהות" הוא מותחן פסיכולוגי מבריק המעלה שאלות מטלטלות כמו: עד כמה אנחנו מכירים באמת את הילדים שלנו ועד כמה נהיה מוכנים להרחיק לכת כדי להגן על אלה שאנחנו אוהבים.
"צלילי בס מהדהדים מהדירה שמעליה. הלסת של ג'נה מתהדקת בכעס. הפלישה המוזיקלית הלילית התדירה הזאת מהדירה השכנה נמשכת לעתים קרובות עד השעות הקטנות של הלילה. ג'נה ניסתה לדבר עם הדייר, ביקשה ממנו להיות קצת יותר מתחשב, אבל הבחור הצעיר שפתח את הדלת — בלי חולצה, מכנסי אימונית תלויים נמוך על עצמות האגן שלו — רק עיקל את שפתו העליונה לעומתה וענה לה, "אני אעשה מה שאני רוצה בבית שלי, הבנת סבתא'לה?" ג'נה היא רק בת שלושים ותשע, בנה בן שבע־עשרה; היא מקווה לא להיהפך לסבתא במשך עוד שנים רבות".
כשאיילה ריצ'רדסון, נערה צעירה נהרגת בתאונת פגע וברח, קהילה שלמה עוברת טלטלה. ושלוש אמהות – אבי, ניקול וג’נה – מוצאות את עצמן לכודות במערבולת של סודות, שקרים ורגשות אשמה.
אבי, אמא של איילה, מגלה סודות על חייה של בתה, ונאלצת לבחון מחדש את כל מה שחשבה שידעה על משפחתה.ניקול, החברה הכי טובה שלה, נקלעת לשרשרת אירועים עם השלכות בלתי הפיכות ונאלצת לבחון מחדש את נישואיה.
ג'נה, אם חד הורית, חברת אמת של המשפחה, שמגיעה ממעמד חברתי שונה, מנסה לשמור על הסודות שהיא מסתירה על מנת להבטיח עתיד טוב יותר עבור בנה.
שלוש אמהות מחוברות באירוע טרגי אחד, אבל כל אחת מהן מסתירה אמת אחרת. ככל שהעלילה נפרשת, נחשפים הקשרים הסמויים ביניהן והסודות שהובילו לאותו לילה גורלי. "שלוש אמהות" מתאר מה קורה כשחיי מתבגרים מקבלים תפנית נוראה, למרות הורים אוהבים וילדות מאושרת, בזמן שלהורים אין מושג מה באמת קורה בחיי ילדיהם.
בעשרים וחמש השנים בהן לימדתי וחינכתי תלמידים בגיל ההתבגרות (חטיבת הביניים), הפגישו אותי עם בני נוער מופלאים ומאתגרים שמאחוריהם ניצבים הורים בעלי צורך טבעי לגונן. אני מכירה את זה מעצמי כאם וכסבתא. הגֵן הזה זורם לנו בדם ואנו שואפים להיות חלק משמעותי בחייהם של ילדינו. אלא שהילדים שלנו לא תמיד משתפים. שלש אמהות הוא רומן מרתק. מותחן פסיכולוגי מזוקק הגורם לטלטלה הורית אחרי שהאסון הכבד כבר קרה. תעלומה בנסיבות סוד משפחתי שקרוב לוודאי לא היה נחשף בנסיבות אחרות.
התחברתי לאמהות ונשבתי מרותקת לקריאה. כאבתי את כאבן ומיהרתי להשליך בפחדים שצפו אל תוך חיי שלי. בלי שהצלחתי להפריד נזכרתי באובדן הגדול של הצעירים בנובה וראיתי את האימהות האבודות לנגד עיני. (גם כאן נפתחו בעקבות האסון סיפורים ואירועים שאולי לא היו נחשפים בנסיבות אחרות)
הרומן נוקב: לא מתפשר, לא מעגל פינות. הכתיבה רגישה ומרגשת. דומה כי כל הורה ובעיקר אלו שילדיהם חוצים בימים אלו את תקופת הבגרות (עוד שאלה - מתי מתחילה כיום תקופת הבגרות? בגיל 9? בגיל 12? ) כראוי שיקראו וישאלו את השאלות המתבקשות. יתעוררו לגלות ששאננות אינה בהכרח מציאות.
המלצה רגשית מאם לאימהות - לספר שלא מרפה מהלב.
האנה בקרמן היא סופרת, עיתונאית, מנחת אירועים ושדרנית. בבריטניה היא כותבת עבור מגוון כתבי עת, כולל "האובזרבר" ומגזין סוף-השבוע של "הפייננשל טיימס", ומבקרת ספרים ברדיו 2 BBC וברדיו "טיימס". היא מנחה באופן קבוע אירועי ספרות ופאנלים ברחבי בריטניה ושופטת בהענקת פרסי ספרות רבים, כולל פרס הספר של קוסטה. לפני שנעשתה לסופרת, היא עבדה כמפיקת טלוויזיה וקולנוע בבריטניה ובארצות הברית. היא מתגוררת בלונדון.
"שלוש אמהות" מאת האנה בקרמן. תרגום אילן פן. פן הוצאה לאור וידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.
פנקייק עם תותים ספר רביעי בסדרת דרים אילנד מאת לורי גילמור
ארצ'ר, שף בעל שם עולמי ואב חד-הורי, מעולם לא תכנן לעבור לעיירה קטנה, ובוודאי שלא לנהל מזנון פנקייקים. אבל "בית הפנקייק" בדרים הרבור זקוק לטבח חדש, וארצ'ר זקוק לקהילה שתעזור לו לגדל את בתו אוליב.
"קאורי הציצה מעבר לקצה הספה. "זה בסדר מצדך, מיס אוליב? את הולכת לגור קצת עם אבא שלך והוא יטפל בך יפה־יפה. כולנו נדאג לזה." עם המשפט המאיים הזה שלחה קאורי אל ארצ'ר מבט קשוח שהבהיר לחלוטין שהוא יהיה במעקב של כל העיירה. כאילו לא הבין את המסר כבר הבוקר בבית הקפה.
הוא לא הצליח לשמוע את תשובתה של אוליב, אבל היה בטוח שלא היתה זאת תשובה חיובית, משום שפניה של קאורי התרככו, ומאשת מקצוע עניינית היא נהפכה לחברה מודאגת".
אייריס מעולם לא הצליחה להחזיק מעמד בעבודה יותר מכמה חודשים. לכן, כשראש המועצה קלי מספר לה שארצ'ר מחפש מטפלת ומברר אם היא פנויה, אייריס נאלצת לשקול את העניין בחיוב - החשבונות הרי לא ישלמו את עצמם, ומועד תשלום שכר הדירה הולך ומתקרב...
מפגש ראשון מפתיע במיוחד, עמוס בכימיה וספוג במילקשייק, מוביל לתחילתה של דרך משותפת שאיש מהם לא צפה. האם ארצ'ר ואייריס יגלו שיש ביניהם יותר מן המשותף מכפי שחשבו, או שמא אוליב הקטנה פשוט נחושה בדעתה למלא את תפקיד השדכנית?
ספר חדש בסדרת הרומנים מאת לורי גילמור מביא רומן ארוטי קליל, עשיר בתיאורים אותנטיים, שזור הומור. יש משהו בכתיבה של גילמור שמחבר אותי פעם נוספת לספרי הסדרה והופך אותי שבויה לעלילה עד לדף האחרון.
ספר קליל ומהנה.
