הרפתקאות געגע בדרכים - המלצה לדואט שֶׁיָּעִיר אוֹתָךְ מהמקום היחיד שממנו אפשר לקום - מבפנים.

הרפתקאות געגע בדרכים

"תשוקה מחברת ולוקחת אותנו לממד הגבוה יותר של הסקס, ואהבה פותחת ומחברת אותנו למיניות האמיתית, העמוקה והמדויקת – לממד הבא.
לצד היותי יצור קטן וחושני בורכתי במיומנויות נוספות:
אני משימתית, דייקנית, בעלת חוש עיצובי ובבסיס מטפלת במגע ובנשמה, ועל אף כל שנות לימודיי, בסופו של דבר אני בת אדם אוטודידקטית שפועלת מהלב. ככל שתכירו אותי יותר תאהבו אותי יותר. אני אותנטית, ישירה וחברה אמיתית, לפעמים עד כאב". (מתוך ההקדמה לספר.)

"נשמות טובות" יש בכל מקום והן סביבנו תמיד. אנשים תמיד יראו לנו מי הם אם רק נסתכל, נקשיב ונאמין. המקום שלנו הוא להבחין בכוונה האמיתית, לבודד את עצמנו מהסיטואציה ולהישאר נאמנים למי שאנחנו. גע גע מסמל את הסיטואציה ואת הגעגוע (והוא גם ברווז) .
אני והש"ב לא הספקנו לעוף ממש, וגם לגע גע אין ממש יכולת תעופה, אבל בזמן הקצוב שהיה לנו זכיתי להיזכר שאפשר שוב להרגיש בכזאת עוצמה.

זהו סיפור אמיתי ומיוחד, רלוונטי לרוח התקופה; תקופת הזילות, תקופת ההתעוררות, תקופה שבה עושים הכול כדי להרגיש קצת חיים בחיים. זה נוגע בכולנו. זה סיפור על מיניות ועל תשוקה, על אמת אמיצה, על חברות, על גדילה והתפתחות, על הבנה והכרה, אבל בעיקר על רומן הקיץ שלי ועל הבחירה בעצמי.
געגע מעידה על עצמה: "גע גע הגיע כדי לעזור לי לתקשר אותי בתוך סערה של קשר מלא עוצמות שהוביל אותי לבחור בעצמי."

"אני זו גע גע. גע שם פרטי, גע שם משפחה.
את הספר בחרתי להוציא בעילום שם מכיוון שהוא אינטימי, אותנטי וחשוף, הוא הסיפור שלי.
מעבר לזה, חשוב לי שתתחברו לגע גע חיבור שלא קשור אלי או למה ומי שאני בעולם האמיתי,
חשוב לי המסר והשיח שנוצר בעקבות חווית הקריאה שלו.
גע גע הוא לא לכל לב, הוא שונה ומיוחד בדיוק כך אחד מכם.
כל מי שאני ומהותי מופיעים בין דפי הספר, כל מעמקי ליבי ונבכי נשמתי, כך שאחרי שתקראו כנראה כבר תדעו עלי הרבה יותר (מידי)" 

בשנה האחרונה פגשתי לא מעט סיפורים שנגעו בחיפוש והגשמה עצמית. נשים (בעיקר) שהבינו שכל מה שלימדו אותנו בילדותינו באשר ל"מקומנו" בעולם, אינו בהכרח נכון או מתאים להתבוננות שלנו אנו על החיים. דייקת את עצמך במשפט "אף פעם לא הלכתי בתלם, תמיד על ”הקווים האדומים”, בוחנת גבולות ואופקים חדשים". מה שהבהיר לי באחת עד כמה אני זו שהלכתי בתלם. אני מבוגרת ממך בשני עשורים ועודני מתכתבת פנימה, מחפשת את מה שפספסתי בדרך. (לא זוכרת שהעזתי לחצות הרבה קווים אדומים, וחבל!😞)

הרפתקאות געגע בדרכים הוא הראשון מבין שני ספרי ממואר עמוקים, מדויקים, מעוררי מחשבות.

קראתי את הספר כשאני מחזיקה עיפרון ביד, מדגישה לעצמי את רקמת המילים שיצרו משפטים מופלאים עטורי דימויים והנפשות. צללתי לעומק נפשה של געגע. למדתי את עוצמתה והשלכתי לתוך חיי. 

אמירות שבו והציבו לי מראה!

הכתיבה בגוף ראשון מדייקת את עוצמת התחנות שבדרך ומותירה מנעד רחב של תובנות על חברות, הורות/אמהות/ילדות ואהבה. מיניות ומערכות יחסים-כלפי חוץ ופנים. 

כוחו ועוצמתו של הספר טמונים באותנטיות נטולת השיפוטיות. בכתיבה השנונה המעוטרת בהומור דק וחכם.

עפתי על הספר הישר ל"זרועות" הספר הבא... 

הרפתקאות גע גע בדרכים הש"ב והסממ"מ
מה את מרגישה כשאת מתעוררת מגעגוע – לתוך עצמך?
זה לא סיפור אהבה ולא סיפור על פרֵדה. זה סיפור על חירות.
זו בקיעה של הוויה של אישה שלא הפסיקה לאהוב, אלא רק התחילה להבין את מי.  

הרפתקאות גע גע בדרכים הש”ב והסממ”מ זה מסע פנימי־נשי־פרוע בלב, סיפור אמיתי של קשר בלתי אפשרי.
הוא נכתב מתוך השבר, נוצר מתוך רגשות ונחתם בנוצה של ברווזה שלמדה לעוף מתוך אמת, לא מתוך אישור  אישה שהפכה את השבר לכנפיים.

"הלכנו מחובקים או כשהש"ב אוחז בידי, וכשעמדנו היינו צמודים או קרובים. לא יכולתי לזוז או להתרחק ממנו, הוא היה כמו הסם, משכך הכאבים, המעלה אופוריה, סרוטונין ואדרנלין, ולרגע אחד בזמן לא חשבתי על כלום, לא כאב לי כלום. הוא היה התרופה. הרעל והנוגדן בחבילה אחת מובחרת – ממכרת". 🫡

כאן תמצאו השתקפויות, סצנות ורגעים שנכתבו בלב פתוח, ואולי תמצאו גם את עצמכם, איפשהו בין השורות.
זה ספר שלא בא להסביר, הוא בא לגעת.
גע גע מעיר אותך מהמקום היחיד שממנו אפשר לקום - מבפנים.
התעוררתי, לא מתוך רעש חיצוני, אלא מתוך עצמי.

הגעתי לקריאת הספר השני, כמו גם לקודמו ועודני מנתבת את דרכי במסעי שלי, מתמודדת עם האתגרים שבדרך. ההזדהות במהלך הקריאה הייתה רגשית ועמוקה עד לרגעים שהדמעות זלגו מעצמן.

בנסיבות אלו הפכתי לחלק במסעה של געגע במרחב ובנפש. 

אהבתי את הכתיבה הישירה כשההומור השתלב בכאב.

נשאבתי אל תוך רכבת ההרים הרגשית מהכאב החשוף, דרך החמלה אל השחרור שנוסחו בכתיבה אמיצה שאינה מהססת להישיר מבט אל תוך הסערה הפנימית והחיצונית כאחד.

ממקומי כאישה הייתי ממליצה על שני חלקי הממואר היוקד הזה, לכל אישה שדרכה בחיים, הפגישה אותה עם מערכות יחסים רוויות פגיעות. כמו גם לבסטי שלי שבחרה ללכת.😔  

אני מקדמת המלצה מלב לשני חלקי הספר המהווים מראה סדוקה שמשקפת בבואה והשראה לכוח ושחרור.

לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

0506489787

 

כמעט שעברתי מאיתנו דואט מפואר מבית היוצר של הסופרת אורטל ביבאס.

 

האמת היא שיש ספרים שהסיקור אותם קולח ונוגע בשורה הראשונה שאני ניגשת לכתוב. ויחד עם זאת בכל שקשור לדואט השמיימי כמעט שעברתי מאיתנו, שאֵין לוֹ אָח וְלֹא רֵעַ בזאנר הישראלי, ניצבתי בפני הדילמה - מאיפה מתחילים?

שהרי כגודל חווית הקריאה, אמורות להתנסח שורות ההמלצה. אלא שכאן הפכה חווית הקריאה להרבה יותר מקריאתה של יצירה ספרותית ארוטית. דואט הספרים מאת אורטל ביבאס מביא את ההמשך לספר כמעט שעברתי מהם (שסוקר כאן בבלוג) והוא הרבה מעבר לכל מה שקראתם עד שהגעתם אליו. 

מאלין גורלי, אישה יפיפייה באופן אחר מחפשת זהות. אביר חן גבר מסוקס ועוצמתי בעל חברה להתקנת מעליות, מסתיר שריטות עמוקות בלתי נראות. בשנת 2019 זה קורה. תיקון מעלית אחת סוחף את השניים למפגש נדיר של לבבות, הכותב סיפור אהבה חד-פעמי. שבר עמוק טורף את העלילה האופטימית ומנסח יצירה ארוטית משובחת של משחק מסוכן בו נוטלות חלק הדמויות כולן. 

חלקו הראשון של הדואט פותח בסצנה מהספר השלישי, (לקח לי דקות קצרות להבין...) וחוזר לחודש דצמבר 2022 כשאביר מתעורר מתאונה ולא זוכר את מאלין. 

"סרט רץ לי בראש. מבט על מבנה נטוש שעומד על המצוק מאחרי וראיתי אותה. ראיתי אותנו! יושבים על החול הזה, זאת על זה, כוס יין מפרידה בינינו ואין סודות. יש כאב. זה מרגיש אותנו! יש הכל. אין סודות. רואה אותנו ולא מצליח לגעת. מאבד את הדעת מהאהבה הזאת אליה, ואין לה מושג! רטוב מתחת לעור והיא לא כאן. הכל אמור להרגיש נכון. 

"מה עשינו לא נכון, ילדה?" הייתי נואש שתשלים אותי עכשיו. איפה היא עכשיו? 

סחוט ממים מול סלעי כורכר , שם היא יושבת, עירומה מולי ושדיים  חשופים. מביטה בתוך עיני ואני נעלם בתוכה." (מתוך חלק א עמוד 372 בספר) 

כמעט שעברתי מאיתנו הוא דואט המשך בטרילוגיה "כמעט שעברתי". סיפור שמערער את הכללים ושובר מוסכמות. כל מילה מהודקת כרקמה לזו שקדמה לה וזו שבאה אחריה. כשהחוקים נכתבים מחדש והמסגרות כבר לא מחזיקות, הופך הסיפור לקריאת תיגר שהנייר עומד בו, גם כשהלב כמעט לא.

כמעט שעברתי מאיתנו הוא רומן ישראלי ארוטי ברמה קולנועית! כתיבה הרמטית חכמה המשולה למקצב הטנגו (צעד קדימה שניים אחורה). טקסט שנע בין עלילה לפרשנות ומתחבר לפרוזה במנעד רבדים ותובנות.

הטיפוגרפיה בטרילוגיה מקורית במובן המלא של המילה! פרודות פרודות ומעברים. הדמויות כולן מדברות, צירי הזמן מושכים בחוטים. הפרשנות מבעבעת בתוך העלילה. השוליים מתרחבים אל תוך המרכז והעלילה הלוהטת מתפתחת באופן ספירלי. לא נרגעתי. גם אתם לא תירגעו!  (61 הערות שוליים מתכתבות עם הדינמיקה של הטקס).

אחרי שסימנתי לעצמי בדבקות את ההערות בטקסט, שבתי לעיין בביאורים וכל מה שדמיינתי עד לשם הפך להיות אחר. ספירלי, מטלטל, מעורר פנטזיות ולפעמים גם קינאה. (בבקשה אל תשאלו למה!)
ככל שהתקדמתי הפכה הקריאה להשתוקקות, מין אובססיה ורעב שלא ידע בי שובע. הרגשתי מובלת, שבויה באדוות היצירה החד פעמית. מתנפצת פנימה בין נקודת שיא אחת לאחרת. 

כמעט שעברתי מאיתנו הוא דואט חד פעמי. יצירה פורצת דרך בפרוזה הארוטית הישראלית.

שיר הלל למילה, פרי יצירתה של סופרת שלא מנסה לעמוד בשורה כי בזכותה ה"שורה נשברת". 

תיבת אוצר ספרותית. 

לרכישה לחצו כאן

"הסבא/הסבתא שלא הכרתם" –ספר ילדים חדש מאת אמירה כהן

 

"הסבא/הסבתא שלא הכרתם" – כשאהבה חוצה את הגבולות

אמירה כהן איבדה את בעלה ניסו לאחר 30 שנות זוגיות. מתוך הכאב והגעגוע נולד ספר ילדים שמחזיר את קולו של אהוב ליבה שלא הספיק להיות סבא, ומציע מבט אחר על אהבה, אובדן ומשפחה.
הספר, לדבריה, נועד להפוך את הזיכרון למוחשי. "לא תמיד אנחנו יכולים לשלוט במוות, אבל כן אפשר לדמיין ולדבר על מי שאיננו. להוסיף תמונה שלו, לכתוב עליו, לשתף זיכרונות מצחיקים. זו דרך להחזיר אותו למשפחה, במיוחד לנכדיו שלא זכו להכירו."

אמירה וניסו גדלו בצפת. שבע שנים הפרידו ביניהם, אך כבר במסיבת הסיום של התיכון שלה הוא סימן אותה. "אחרי אותו ערב הוא אמר לחברו: ‘הבחורה הזו תהיה אשתי’. וכך היה."

ניסו חיזר אחריה כמה שנים, עד שיום אחד אמר לה: "או שאנחנו מתחתנים או שאני נעלם." אמירה הסכימה, ובגיל 23 נישאה לו. "ניסו לימד אותי שהנישואים הם דבר קדוש," היא אומרת. "הוא לימד אותי להיות אמיצה, ספונטנית, לשחרר, ולאהוב בלי גבולות. הייתי מלכה במשך שלושים שנה. כל יום, עד יומו האחרון, הוא טרח לומר לי שמיום ליום הוא אוהב אותי יותר."

ניסו הלך לעולמו בשנת 2011. "נותר חלל עצום, מלא באור, אהבה וגעגוע." כמה שנים לאחר מכן, כשבתה נועה הודיעה לה שהיא בהיריון עם הנכד הראשון, החליטה אמירה להעניק לניסו קול חדש.

כך נולד הספר "הסבא או הסבתא שלא הכרתם" ספר ילדים שכתוב בקולו של ניסו, כאילו הוא מדבר אל נכדיו שלא הספיק להכיר. "חשבתי לעצמי: מה ניסו היה אומר להם אם היה כאן? כתבתי את הספר מהלב שלו."

הספר עוסק בערכים של משפחה, אהבה וגמישות כחלק ממסע החיים. "רציתי להעביר את החשיבות של המשפחה כעוגן בחיים, ושל זוגיות שנשמרת ומתעצמת גם דרך הקשיים," היא מסבירה. "יש גם מסר על היכולת לשחרר לדעת לוותר, להתמודד עם החמצות, וללמוד מהן."

אמירה מדגישה כי הספר פונה לא רק לילדים אלא גם למבוגרים. "אני מאמינה שכל מי שחווה אובדן של סבא או סבתא ימצא בו נחמה. זו חוויה משפחתית שמחזקת גם את מי שאיננו וגם את מי שנשאר."

גם כשהמוות הוא חלק משמעותי בחיינו עדיין הצבתו לשיח עם ילדים אינו קל, כלל ועיקר.

זכו נכדיי שיש להם סבים וסבתות משני צידי ההורים וגם וסבתא רבתא שמלווה אותם עד היום. 

את סבא רבא  (אבא שלי) זכה להכיר רק תומאס בכור נכדיי, ועד היום למרות ועל אף גילו הצעיר בעת שאבי נפטר, עדיין יש לו לתומאס זיכרון צרוב. בכל פעם (ולא רק ) שאנו מגיעים למושב לבקר את סבתא רבתה, עולים כל הנכדים על הטרקטור של סבא אברהם ומדברים שוב לזכרו.

סבתא אמירה בחרה בדרך נפלאה ומרגשת להנציח את סבם של נכדיה. הקריאה בספר מקדמת שיח אודותיו כל פעם ששמו מוזכר סביב שולחן הסעודה, בחגים, "סתם" ביום יום ובטח כאשר כולם במשפחה מתגעגעים. 

קריאה בספר מתאימה לכל תא משפחתי שהרי זו דרכו של עולם... וגם במסגרת גני הילדים, במצבים רגישים  כאשר סבא של מי מילדי הגן הולך לעולמו. 

ספרה, "הסבא או הסבתא שלא הכרתם", שיצא בהוצאת מדיה 10, הוא לא רק ספר ילדים, אלא תזכורת חיה לכך שאהבה אמיתית אינה נעלמת עם האדם, אלא ממשיכה לגעת, ללמד ולהאיר.

"הסבא/הסבתא שלא הכרתם" מאת אמירה כהן. איורים עוזי בנימין, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

הסונטה האחרונה מאת נועה וינטר - פרוזה מיטבית לימי הגשם הבאים.

 

אלה, אנליסטית מבריקה בת שלושים, מנהלת את חייה על פי כללים ברורים, ללא מקום לטעויות או לרגשות מיותרים. כשגבר מסתורי נקרה בדרכה, עם מידע מפתיע על טרגדיה ישנה מחופשה משפחתית בציריך, סדקים מתחילים להופיע בחומות ההגנה שבנתה לעצמה.

"נשימתי כמעט נעתקת. רגליי ננעצות במדרכה הרטובה, כאילו נשתלו לתוכה כפי שמראה החנות שתול בזיכרוני. דבר לא השתנה. כמו לא חלפו שלוש עשרה שנים. נדמה שהזמן קפא מלכת ואני שוב אותה נערה מרדנית.

אני ממשיכה לעמוד רגע ארוך ובוהה בדלת הזכוכית. המחשבות מסחררות את ראשי. אני שומעת את הסונטה שמוסיפה להתנגן. היא מגיעה עתה לחלקה השלישי, זה שחובק בתוכו סערה. כאילו מתוך טראנס אני הודפת את הדלת בדחיפה חזקה ונכנסת לחנות".

אלה נחושה לצאת למסע של גילוי האמת ונחשפת לעולמה המסתורי של אמה ולסודות שהוסתרו שנים רבות ועלולים לשנות את כל מה שידעה על משפחתה. בספר נוגעת נועה וינטר בנושאים של טראומה, אובדן וחיפוש משמעות. היא לוקחת את הקוראים למסע מרתק דרך עברה של אלה, ומעלה שאלות קשות על זהות, על משפחה, ועל המחיר של גילוי האמת.

יותר ויותר אנשים מפנים זרקור בנקודות חיים ומנסים לקבל תשובות על מה שהיה בעבר מובן מאליו. בספר הסונטה האחרונה עושה זאת נועה וינטר בצורת רומן מרגש המשלב באופן מדויק את סיפור הטראומה המשפחתי, ניקוי רגשות אשמה עמוקים, אובדן שמחדד את החיפוש למתן משמעות לחיים וממנו סוללת את הדרך לצמיחה והגשמה.

אהבתי את הכתיבה הרכה. היא קולחת, נוגעת ומקרבת את הקורא לסיטואציות הנרקמות ככל שמתקדמת העלילה. אהבתי מאד את אלה. את הקשר עם אבייתר, האחריות ונקיפות המצפון שעיצבו קווים לאישיותה. הנחישות שאפיינה את מסעה, בכל תחומי החיים במקביל ובו זמנית הציבה לי מראה ויכולתי למצא אותה בחלקים ממני. 

החזרה לבית ילדותה ( עמוד 209 בספר) העלה לנגד עיני את בית ילדותי במושב. בית אותו אני שבה ופוקדת שוב ושוב לשעות חסד עם אימי הקשישה. (במפגשים אני לא מצליחה להתנתק מתמונות ילדות ולא מהתבוננות ושיפוטיות) .

הסונטה האחרונה הוא פרוזה מעוררת חשיבה עם סוף מפתיע. (לא יהיה כאן ספויילר!)

קבלו המלצה לספר שפורם את קשרי השתיקה המשפחתית ונשאר להדהד בלב הקורא עוד שעות אחרי שהסתיימה קריאתו. 

הסונטה האחרונה הוא ספרה השני של נועה וינטר. ספרה הראשון, אנשים שאיש לא מכיר, יצא אף הוא בהוצאת "דני ספרים".

"הסונטה האחרונה" מאת נועה וינטר, הוצאת דני ספרים לרכישה לחצו כאן. 

ריקי ברוך

אדיסה, רצועה מיהודה והנמר הנורא שזכה בחיי נצח - ספרי חורף בהמלצה חמה!

אדיסה מאת יהודית מקונן-שפרינגר

"אדיסה" שכתבה יהודית מקונן-שפרינגר בהוצאת ספרי ניב, הוא רומן פסיכולוגי רב־תרבותי, נוגע ומרגש, המתאר אישה צעירה שנושאת בליבה שברי זיכרונות מילדותה באתיופיה ומחוויות ההסתגלות בישראל ושעוברת תהליך רגשי עמוק החושף שכבות של כאב, נדודים וחיפוש זהות.

"אימא, למה צריך לשים את הטֵף דווקא ככה?" שאלתי פעם כשישבנו יחד להכין את הבצק. "ככה סבתא שלי לימדה אותי," ענתה בפשטות, "וסבתא שלה לימדה אותה. יש דברים שאנחנו לא עושות רק כי הם עובדים; אנחנו עושות אותם כי הם חלק ממי שאנחנו. כשתכיני אינג'רה כמו שאני מלמדת אותך, תחברי את עצמך לכל הנשים במשפחה שלנו, עד אלפי שנים אחורה"."

החיים באתיופיה היו קהילתיים, מגובשים, פשוטים. לזמן היה קצב אחר, רגוע, טבעי. הם חיו בתוך הטבע. האבא היה רועה צאן, האימא גידלה אותם באהבה ובמסירות שאין להן סוף. תמיד הם סביבה, בכל מעשה, בכל תנועה. אפילו לשאוב מים הילדים הלכו איתה. הדרך הייתה ארוכה, אבל הלכו יחד, היא עם כד גדול והם, הילדים, עם כדים קטנים, צוחקים, עוצרים להפסקות, ממשיכים יחד.
האימא לימדה אותם לטוות, לאפות אינג'רה, לזהות צמחי מרפא. כל פעולה לא הייתה רק מלאכה, אלא גם העברת מסורת, העברת זהות.
זהו סיפור על שתיקה שמבקשת קול, על שורשים שנשכחו ועל האפשרות להיוולד מחדש. בה בעת, דרך דמותה של ירוס, חברתה של גיבורת העלילה, הוא מעלה שאלות מוסריות נוקבות המחייבות התבוננות והחלטות משנות חיים.

יהודית מקונן־שפרינגר היא פסיכותרפסטית מתמחה בריפוי רב תרבותי, אומנית רב תחומית, מפתחת שיטת הטיפול "חוכמת נשות הקקאו", מלווה מסעות זהות לנשים במדבר. נשואה ואמא לשישה ילדים, אישה שלמה המחוברת לשורשי האדמה והיהדות. אדיסה הוא רומן הביכורים שלה.


"אדיסה" מאת יהודית מקונן־שפרינגר. הוצאת ספרי ניב, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה.

רצועה מיהודה מאת הרב יהודה חייק

"רצועה מיהודה" שכתב הרב יהודה חייק בהוצאת ספרי ניב, הוא מדריך הלכה מקיף להר הבית ומסע היסטורי תורני על ארון הברית. הרב חייק נוגע בעולמות הקבלה והזוהר ומציג פסיקות מעניינות של גדולי ישראל בכל הדורות בנושא הר הבית.

"רצועה מיהודה" הוא תוצאה של מחקר בן שלוש שנים שעוסק באחת השאלות הנפיצות, העמוקות והמעסיקות ביותר את עולם ההלכה: האם מותר לעלות להר הבית ואם כן לאילו אזורים ובאילו תנאים. הרב חייק מעגן את מסקנותיו בגמרא מסכת זבחים, ברמב"ם, בבית יוסף ובשורה ארוכה של מקורות ראשוניים ומשניים. מטרתו אינה לעורר פולמוס, אלא להציג בירור מדויק, מקיף ובהיר לכל יהודי שמבקש להבין את שורשי ההלכה.

הספר “רצועה מיהודה” מביא חקירה הילכתית עמוקה מש”ס ופוסקים הרמב”ם והרב יוסף קארו ע”ה האם מותר לעלות להר הבית באיזה תנאים ובאיזה מקומות שישנם מקומות שלכל הפוסקים אסור להכנס ויש בזה כיום איסור כרת.

השיח הציבורי הגדול סביב הסוגיא בענין העליה להר הבית מצריך עיון גדול והלכה ברורה בנושא.

הרב המחבר הרב יהודה חייק שליט"א הינו בעל כושר לרב הראשי לישראל ועבר בהצלחה את כל המבחנים ברבנות הראשית טרח ויגע להוציא דבר מתוקן והביא את כל החישובים וההבטים ההלכתיים בענין זה.

הספר מעותר מהסכמות מגדולי הדור ובניהם הגאון הרב יעקב אדלשטיין רב דרמה”ש הגאון הרב יעקב יוסף בנו של הרב עובדיה יוסף הגאון הרב אברהם דב אוירבך אחיו של הרב שלמה זלמן אוירבך הגאון הרב יונה מצגר רב ראשי לישראל והגאון הרב דב ליאור רב הראשי של חברון כמו כן דברים מפרד”ס התורה על אבן השתיה בהר הבית קדש הקדשים מגמרא זוהר וקבלה והשאלה המענינת ביותר היכן מונח ארון ברית ה’ שנלקח מאבן השתיה בבית ראשון והיכן מונח הוא כעת תודתי והערכתי לרב הגאון יעקב יוסף זינגר אב”ד ג”ש זצ”ל לרב הגאון יעקב אדלשטיין אב”ד רמה”ש זצ”ל לרב אברהם דב אויירבך זצ”ל שגידלוני כבן ויבדל לחיים טובים רב מוסדות שטפנשט הרב אברהם יעקב סולמון שמסייע בעדי בכל עניני עבודת השם יתברך כל מילי דמיטב אמן.

חמישה חלקים לספר:
חלק א - קדושת בית המקדש ודיני העלייה להר הבית. זהו לב ההלכה של הספר. בחלק זה מברר הרב חייק בין היתר באילו טומאות אסור להיכנס להר הבית ולמקדש לפי התורה, מה מוגדר כ"מחנה שכינה", איפה עברה העזרה, איפה המחיצות, האם מותר להיכנס לחלקים מסוימים של הר הבית אם טובלים קודם.

חלק ב - אבן השתייה וסודות הבריאה. בחלק זה נכנס המחבר לעומק המיסטי קבלי. הוא כותב על אבן השתייה שנמצאת מתחת לכיפת הסלע. מדוע חז"ל אמרו שממנה הושתת העולם ועוסק גם במקומה של האבן בנקודת האמצע של הבריאה.

חלק ג - הקרבת קרבן פסח בזמן הזה. האם אפשר להקריב קרבן פסח גם בלי בית מקדש בנוי אם נאמר שטומאה הותרה בציבור? הרב חייק מציג בספר את שתי השיטות ומסיק מסקנה הלכתית ברורה.

חלק ד - ריבונות יהודית בהר הבית. כאן עובר הרב חייק מההלכה לעיקרון הגדול של עם ישראל: מדוע מבחינת ההלכה אסור לוותר על ריבונות בהר הבית? מדוע השליטה במקום אינה רק עניין לאומי, אלא גם מצווה? מה אמרו על כך גדולי התורה: הרב קוק, החפץ חיים, החזון איש ואחרים.

חלק ה - איפה נמצא ארון הברית? זהו אחד החלקים הכי מסקרנים בספר והוא עוסק במסלול הארון מהמשכן במדבר ועד בית המקדש בירושלים. היכן עמד בכל תקופה: שילה, נוב, גבעון, בית ראשון. איפה היה מונח בקודש הקדשים והעיקר: איפה הוא נמצא היום לפי הגמרא, הרמב"ם והבן איש חי.

מטרת הספר היא להנגיש לציבור הרחב את המורכבות ההלכתית וההיסטורית של המקום הקדוש ביותר לעם היהודי.
הרב יהודה חייק בן 56, אב לארבעה, הוא רב מוסמך וסופר סת"ם, רב בקהילת קצרין, הרב הספרדי של מוסדות חסידות שטפנשט בבני ברק. הוא כותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות. הוא בוגר תיכון רוטברג ברמת השרון בדגש על לימודי כימיה, פיזיקה ומתמטיקה ברמת 5 יחידות. לאחר מכן למד בישיבות "אור שמח", "סלבודקה" ו"בית שמעיה" והתחנך על ידי כמה מגדולי התורה בדור האחרון: הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל - רבה של רמת השרון, הרב יעקב יוסף זצ"ל, הרב יעקב יוסף זינגר - רבה של גבעת שמואל והרב אברהם דב אוירבך זצ"ל - רב שכונת בקעה בירושלים. לאחר שנים של לימוד אינטנסיבי עבר בהצלחה 12 מבחני רבנות ראשית והוסמך לרב עיר.

"רצועה מיהודה" הוא ספרו השני. קדם לו הספר "ואת יהודה על מגילת אסתר" בו חידושים על מגילת אסתר מהגמרא, מהזוהר ומהקבלה. 
לדברי הרב יהודה חייק "הספר אינו רק דיון הלכתי, אלא הוא גם נכס רוחני והיסטורי למדינת ישראל ולעם היהודי. בית המקדש הראשון והשני עמדו בדיוק במקום שנבנה על ידי שלמה המלך בן דוד וכי קביעת גבולות הר הבית ומעמדו ההלכתי הם יסודות הזהות והלאומיות. הספר כולל גם דברי זוהר וקבלה על בריאת היקום, הזווית הקוסמית של אבן השתייה ומיקומה של ירושלים כמרכז העולם, רעיון שמופיע כבר במקורות הקדומים".

"הספר הזה מתאים לכולם חרדים דתיים, מסורתיים וגם לחילוניים. הכול מבוסס אך ורק על מקורות תורניים: תורה, גמרא, רמב"ם, שולחן ערוך ופוסקים. בלי פרשנויות חיצוניות, בלי ספקולציות של היסטוריונים. אני מציין בכל מקום מקור מדויק - פרק, הלכה, לשון הרמב"ם כדי שכל אחד יוכל לבדוק בעצמו".

"רצועה מיהודה" מאת הרב יהודה חייק. הוצאת ספרי ניב, להשיג באתר ההוצאה או בחנויות הספרים ברחבי הארץ.







הנמר הנורא שזכה בחיי נצח מאת דניאל וינשטיין

"הנמר הנורא שזכה בחיי נצח או: כשהפסקת לחייך אלי, כבה אור האושר" שכתב דניאל וינשטיין בהוצאת ספרי ניב, הוא סיפור מסע אישי מטלטל, מאתגר ומרומם, יצירה פנטסטית-פילוסופית המגוללת את מסעו של נמר יוצא דופן, המבקש לערער על חוקי הקיום, להבין את משמעות חייו ולמצוא פתרון לקיום המורכב והבלתי נסבל לדעתו.
הסיפור מלווה את הנמר בתהליך שינוי עמוק, כאשר בעקבות עימות מול כוחות עליונים, הוא זוכה בחיי נצח, ומכאן מתחילים אתגריו החדשים. העלילה משלבת דמויות מיתולוגיות ופנטסטיות, כגון גורילה חכמה וצפרדע פילוסופית, לצד הופעות של אלוהים ואלוהימה, אשר משתעשעים בקיומו של הנמר.

הוא סיפור מסע אישי מטלטל, מאתגר ומרומם, יצירה פנטסטית-פילוסופית המגוללת את מסעו של נמר יוצא דופן, המבקש לערער על חוקי הקיום, להבין את משמעות חייו ולמצוא פתרון לקיום המורכב והבלתי נסבל לדעתו.
הסיפור מלווה את הנמר בתהליך שינוי עמוק, כאשר בעקבות עימות מול כוחות עליונים, הוא זוכה בחיי נצח, ומכאן מתחילים אתגריו החדשים. העלילה משלבת דמויות מיתולוגיות ופנטסטיות, כגון גורילה חכמה וצפרדע פילוסופית, לצד הופעות של אלוהים ואלוהימה, אשר משתעשעים בקיומו של הנמר.
"השמועה בדבר הנמר החצוף עברה מפה לאוזן בין המלאכים, המלאכיות ויתר הישויות שבחצר האלוהית והגיעה לאוזניהם של אלוהים ואלוהימה – שהיו רגילים לזעקות של כאב וסבל – אבל המקרה הנוכחי היה שונה בגלל צירוף מקרים מיוחד ונדיר שעוד יסופר בו רבות. נראה שכך מתחילות מיתולוגיות."

הסיפור מתנהל בין מציאות לחלום, בין חומר לרוח, תוך עיסוק בשאלות קיומיות על תודעה, חופש, מוסר, ומקומו של הפרט ביקום. הדיאלוגים בספר עמוקים ולעיתים נעים בין פילוסופיה קלאסית להומור סרקסטי, כאשר ההגיגים הרבים מעניקים נופך של מסע נפשי לתוך תודעתו של הנמר.
היש סדר במערבולת הרגשות, הפחדים והמאווים, שמלווים אותנו מיום היווצרותנו ועד יום מותנו? האם קיים פורטל ה"אור הצלול", ואם כן – איפה הוא? האם קיים צדק?
הדמויות צבעוניות ומעוררות עניין, והשילוב בין הפנטזיה לפילוסופיה מציע קריאה מרתקת ומעוררת מחשבה.

"הנמר הנורא שזכה בחיי נצח או: כשהפסקת לחייך אלי, כבה אור האושר" הוא ספרו הראשון של דניאל וינשטיין, 67, נשוי ואב לשלושה, בוגר הנדסת מכונות בטכניון.

"הנמר הנורא שזכה בחיי נצח או: כשהפסקת לחייך אלי, כבה אור האושר" מאת דניאל וינשטיין. הוצאת ספרי ניב, להשיג באתר ההוצאה.

ריקי ברוך

חנות השמלות של הגברת שֶלטון, שלוש אמהות ופנקייק עם תותים - ספרים משובחים בהמלצת חורף מחממת.

חנות השמלות של הגברת שֶלטון מאת ג'וליה קלי 

חדר הקבלה של החנות אולי לא היה מרשים כל עין. הוא היה חלל גדול ופתוח, ובו חלון גדול שפנה לרחוב גלֶנגָל. ככל שאיזי זכרה, בובת התצוגה שבחלון הציגה תמיד את מה שמגי שלטון חשבה שעשוי למשוך את תשומת לבן של עוברות אורח.

ג'וליה קלי, מהסופרות הבולטות בז'אנר הרומן ההיסטורי, מחברת רבי-המכר "האור מעל לונדון" ו"הילדה האנגלייה האבודה", חוזרת עם רומן מרגש ומעורר תקווה, אודות זוג אחיות שיורשות את חנות השמלות של אמן בלונדון של מלחמת העולם השנייה.

אחד מהיתרונות בימים אלו, לחופשת ההחלמה שלי אחרי הניתוח, בעוד ידי האחת מגובסת למשך חודש שלם, היה האישור הרפואי שהעניק לי המנתח - לא לעשות כלום!😍 ככל שרציתי להדחיק את כאבי ההחלמה, צללתי לקריאת ספרים בלי נקיפות מצפון וזכיתי שעוד אחד מהמופלאים שבהם הגיע לידי: הספר חנות השמלות של הגברת שֶלטון.

"במשך שנים אמא התייחסה אליה כפי שהתייחסה אל מיס ריד או אל כל אחת מהתופרות האחרות שהועסקו במתפרה. אבל בשנתיים האחרונות החלה איזי בהדרגה לעסוק בהיבטים נוספים של ניהול החנות. המלחמה הדאיגה את כולם יותר ויותר, ואמא נותרה ספונה במשרד שלה פרקי זמן ארוכים יותר ויותר ועברה על מסמכים. כך, איזי החלה לטפל לבדה במדידות והטריחה את אמא רק במקרה שהתעוררה בעיה. היא היתה יושבת מול לקוחות בחנות, ובחיקה מחברות הרישום הכבדות של אמא, המלאות בדגמים שהחנות מציעה. הן דפדפו וחיפשו משהו שיתאים לצרכיה של הלקוחה. אחרי שהן בחרו דגם, בד וצבע, איזי היתה עושה את המדידות ואז קראה לאמא להעיף מבט אחרון בהזמנה".

איזי שֶלטון תמיד מצאה נחמה בחנות השמלות של אמה, גברת מולי שֶלטון. העולם המוכר של אופנה, דוגמאות ובדים, משמש עבורה מקלט מהעולם האכזרי והכאוטי ומעניק לה תקווה לעתיד טוב יותר. לעומתה, אחותה סילביה התחתנה עם גבר מתוחכם ועשיר, וניצלה את ההזדמנות לשדרג את מעמדה החברתי ולהתנתק מהחנות המשפחתית. בעיצומה של המלחמה, מולי הולכת במפתיע לעולמה ומורישה את החנות לבנותיה. ההחלטה הזאת מעוררת טינות ישנות בין שתי האחיות, שהקשר ביניהן נותק. אך כשאיזי נאלצת להתגייס לצבא הוד מלכותו, היא מבינה שרק סילביה תוכל להציל את החנות מסגירה. סילביה, מצדה, מבינה שזאת הדרך היחידה להשלים עם אחותה ולהציל את המשפחה מאסון כלכלי. שתי האחיות מתחילות להתכתב, תחילה רק בעניינים הנוגעים לניהול העסק המשותף, אבל עד מהרה מכתביהן חושפים פצעים ישנים, אהבות חדשות ואת המטען של השושלת המשפחתית לצד האפשרות ליצור התחלות חדשות גם בזמנים חשוכים ביותר.

זה קרה לי שוב. חנות השמלות של הגברת שֶלטון הוא רומן היסטורי-משפחתי והחיבור לו היה מידי- מהלב והבטן. וכל זאת למה?

יש לי אהבה יתרה לכל מה שקשור לעולם התפירה. דודה שמחה ז"ל אחות של אבא ז"ל, הייתה תופרת מוכשרת עוד בנעוריה בתורכיה של המאה הקודמת ושנים רבות בישראל. אני חוזרת לשנות השבעים, השמונים והתשעים. דודתי הותירה בי חותם ילדות שהפך לחלק משמעותי ממי שאני היום. דמותה, אישיותה, רוחב ליבה, כישוריה והווית התפירה שלה, היו סוג של מוסד משפחתי. כולנו לבשנו רק את מה שתפרה, כולל שמלות הכלה של בתה, כלותיה, אחיותיי ואני כמובן.

כמתרגלת מיינדפולנס אני מודעת לכך שסליחה מבחינה רוחנית, היא תהליך של ריפוי מודע של כאב רגשי השוכן בתוכנו מול אחר שפגע בנו. לא תמיד קל לשחרר את הכאב הזה. ברור כי איזי ואחותה סילביה, גם אם לא נחשפו בתקופתן, לונדון של מלחמת העולם השנייה, לתובנות המיינדפולנס, הן חצו תהליך עוצמתי שהתחיל בחלופת מכתבים קרה והוביל לפיוס וחרטה מרגשים. 

חנות השמלות של הגברת שֶלטון הוא רומן רגיש ומרגש. תחלופת המכתבים בין האחיות הרחוקות פיזית ורגשית, נבנתה בתהליך ספירלי. הערצתי את השתיים במסע לאורכו תפרו את חייהן מחדש, תפר אחר תפר, כשהעולם סביב רעוע ומתפרק.

התנתקתי מהסביבה ושקעתי בקריאה מבלי שיכולתי לעשות את ההפרדה בין חנות התפירה של מולי שֶלטון וחדר התפירה הקטן של דודה שמחה בבית הישן ביפו.

הכל התערבב לי יחד. לא הצלחתי להפריד בין מה שאני מרגישה לבין מה שאני קוראת. הלב תרגם את שפת הספר לחוויה רוחנית ופנינת זיכרונות. 

במארג של מילים, רגשות וזמן, טווה ג’וליה קלי את שמלת הנדודים בחייהן של האם ושתי בנותיה, 

ומציבה בפני הקורא מראה בהירה אל הנפש, שבה חוטי הזמן והרגע נשזרים לפסיפס של אור ותקווה.

הספר מזקק את הכאב והפיוס לכדי יצירה ספרותית משובחת.

המלצה רגשית לספר שנכנס ללב.

"חנות השמלות של הגברת שֶלטון" מאת ג'וליה קלי תרגום אילן פן, פן ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן. 

 "שלוש אמהות" מאת האנה בקרמן 

"שלוש אמהות" הוא מותחן פסיכולוגי מבריק המעלה שאלות מטלטלות כמו: עד כמה אנחנו מכירים באמת את הילדים שלנו ועד כמה נהיה מוכנים להרחיק לכת כדי להגן על אלה שאנחנו אוהבים.

"צלילי בס מהדהדים מהדירה שמעליה. הלסת של ג'נה מתהדקת בכעס. הפלישה המוזיקלית הלילית התדירה הזאת מהדירה השכנה נמשכת לעתים קרובות עד השעות הקטנות של הלילה. ג'נה ניסתה לדבר עם הדייר, ביקשה ממנו להיות קצת יותר מתחשב, אבל הבחור הצעיר שפתח את הדלת — בלי חולצה, מכנסי אימונית תלויים נמוך על עצמות האגן שלו — רק עיקל את שפתו העליונה לעומתה וענה לה, "אני אעשה מה שאני רוצה בבית שלי, הבנת סבתא'לה?" ג'נה היא רק בת שלושים ותשע, בנה בן שבע־עשרה; היא מקווה לא להיהפך לסבתא במשך עוד שנים רבות".

כשאיילה ריצ'רדסון, נערה צעירה נהרגת בתאונת פגע וברח, קהילה שלמה עוברת טלטלה. ושלוש אמהות – אבי, ניקול וג’נה – מוצאות את עצמן לכודות במערבולת של סודות, שקרים ורגשות אשמה.
אבי, אמא של איילה, מגלה סודות על חייה של בתה, ונאלצת לבחון מחדש את כל מה שחשבה שידעה על משפחתה.ניקול, החברה הכי טובה שלה, נקלעת לשרשרת אירועים עם השלכות בלתי הפיכות ונאלצת לבחון מחדש את נישואיה.
ג'נה, אם חד הורית, חברת אמת של המשפחה, שמגיעה ממעמד חברתי שונה, מנסה לשמור על הסודות שהיא מסתירה על מנת להבטיח עתיד טוב יותר עבור בנה.

שלוש אמהות מחוברות באירוע טרגי אחד, אבל כל אחת מהן מסתירה אמת אחרת. ככל שהעלילה נפרשת, נחשפים הקשרים הסמויים ביניהן והסודות שהובילו לאותו לילה גורלי. "שלוש אמהות" מתאר מה קורה כשחיי מתבגרים מקבלים תפנית נוראה, למרות הורים אוהבים וילדות מאושרת, בזמן שלהורים אין מושג מה באמת קורה בחיי ילדיהם.

בעשרים וחמש השנים בהן לימדתי וחינכתי תלמידים בגיל ההתבגרות (חטיבת הביניים), הפגישו אותי עם בני נוער מופלאים ומאתגרים שמאחוריהם ניצבים הורים בעלי צורך טבעי לגונן. אני מכירה את זה מעצמי כאם וכסבתא. הגֵן הזה זורם לנו בדם ואנו שואפים להיות חלק משמעותי בחייהם של ילדינו. אלא שהילדים שלנו לא תמיד משתפים. שלש אמהות הוא רומן מרתק. מותחן פסיכולוגי מזוקק הגורם לטלטלה הורית אחרי שהאסון הכבד כבר קרה. תעלומה בנסיבות סוד משפחתי שקרוב לוודאי לא היה נחשף בנסיבות אחרות.

התחברתי לאמהות ונשבתי מרותקת לקריאה. כאבתי את כאבן ומיהרתי להשליך בפחדים שצפו אל תוך חיי שלי. בלי שהצלחתי להפריד נזכרתי באובדן הגדול של הצעירים בנובה וראיתי את האימהות האבודות לנגד עיני. (גם כאן נפתחו בעקבות האסון סיפורים ואירועים שאולי לא היו נחשפים בנסיבות אחרות)

הרומן נוקב: לא מתפשר, לא מעגל פינות. הכתיבה רגישה ומרגשת. דומה כי כל הורה ובעיקר אלו שילדיהם חוצים בימים אלו את תקופת הבגרות (עוד שאלה - מתי מתחילה כיום תקופת הבגרות? בגיל 9? בגיל 12? ) כראוי שיקראו וישאלו את השאלות המתבקשות. יתעוררו לגלות ששאננות אינה בהכרח מציאות.

המלצה רגשית מאם לאימהות - לספר שלא מרפה מהלב.

האנה בקרמן היא סופרת, עיתונאית, מנחת אירועים ושדרנית. בבריטניה היא כותבת עבור מגוון כתבי עת, כולל "האובזרבר" ומגזין סוף-השבוע של "הפייננשל טיימס", ומבקרת ספרים ברדיו 2 BBC וברדיו "טיימס". היא מנחה באופן קבוע אירועי ספרות ופאנלים ברחבי בריטניה ושופטת בהענקת פרסי ספרות רבים, כולל פרס הספר של קוסטה. לפני שנעשתה לסופרת, היא עבדה כמפיקת טלוויזיה וקולנוע בבריטניה ובארצות הברית. היא מתגוררת בלונדון.

"שלוש אמהות" מאת האנה בקרמן. תרגום אילן פן. פן הוצאה לאור וידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.

 פנקייק עם תותים ספר רביעי בסדרת דרים אילנד מאת לורי גילמור

ארצ'ר, שף בעל שם עולמי ואב חד-הורי, מעולם לא תכנן לעבור לעיירה קטנה, ובוודאי שלא לנהל מזנון פנקייקים. אבל "בית הפנקייק" בדרים הרבור זקוק לטבח חדש, וארצ'ר זקוק לקהילה שתעזור לו לגדל את בתו אוליב.

"קאורי הציצה מעבר לקצה הספה. "זה בסדר מצדך, מיס אוליב? את הולכת לגור קצת עם אבא שלך והוא יטפל בך יפה־יפה. כולנו נדאג לזה." עם המשפט המאיים הזה שלחה קאורי אל ארצ'ר מבט קשוח שהבהיר לחלוטין שהוא יהיה במעקב של כל העיירה. כאילו לא הבין את המסר כבר הבוקר בבית הקפה.

הוא לא הצליח לשמוע את תשובתה של אוליב, אבל היה בטוח שלא היתה זאת תשובה חיובית, משום שפניה של קאורי התרככו, ומאשת מקצוע עניינית היא נהפכה לחברה מודאגת".

אייריס מעולם לא הצליחה להחזיק מעמד בעבודה יותר מכמה חודשים. לכן, כשראש המועצה קלי מספר לה שארצ'ר מחפש מטפלת ומברר אם היא פנויה, אייריס נאלצת לשקול את העניין בחיוב - החשבונות הרי לא ישלמו את עצמם, ומועד תשלום שכר הדירה הולך ומתקרב...

מפגש ראשון מפתיע במיוחד, עמוס בכימיה וספוג במילקשייק, מוביל לתחילתה של דרך משותפת שאיש מהם לא צפה. האם ארצ'ר ואייריס יגלו שיש ביניהם יותר מן המשותף מכפי שחשבו, או שמא אוליב הקטנה פשוט נחושה בדעתה למלא את תפקיד השדכנית? 

ספר חדש בסדרת הרומנים מאת לורי גילמור מביא רומן ארוטי קליל, עשיר בתיאורים אותנטיים, שזור הומור. יש משהו בכתיבה של  גילמור שמחבר אותי פעם נוספת לספרי הסדרה והופך אותי שבויה לעלילה עד לדף האחרון.

ספר קליל ומהנה. 

"פנקייק עם תותים" מאת  לורי גילמור, תרגום יובל בוקמן, הוצאת ידיעות ספרים, לרכישה לחצו כאן.

פרק א' ומכתבים לפסיכולוג שלי - ספרים של פרקי חיים דרכם תתבוננו במראה ותבקשו תשובות.

 

"ישבתי רגל על רגל בכורסת עור חומה בחדר ישיבות מעוצב, בקומה השתים־עשרה של בניין משרדים תל אביבי. יעל, אסופה ומוחזקת כמו הקארה הבלונדיני שלה, ישבה מולי בפנים חתומות, בכורסה תאומה מצידו השני של שולחן קפה מזכוכית. המחשבה על פרידה מכוערת, כמו שהכרנו אצל זוגות אחרים, החרידה אותנו, ולכן בחרנו בקפידה מגשרת שתעזור לנו לנסח הסכם פרידה. מצחיק שככה נקרא ההסכם שיאזוק אותנו זה לזה עד סוף חיינו הלא משותפים".

יואב הוא גרוש טרי. כשאשתו לשעבר נוסעת עם ילדיו והמשפחה המורחבת לדרום אמריקה בפסח, הוא מחליט שאם כבר לבד, אז שיהיה בנפאל. הוא נוסע לצד השני של העולם להגשים חלום ישן כשבתרמילו משא של פחד, אשמה ושברי חלומות. אבל מהר מאוד מתברר ליואב שאם קשה לחיות בזוג, הלבד הוא לא אופציה, כשהוא מוצא את עצמו עם שותפים בלתי צפויים למסע. המפגש איתם מאלץ את יואב להתעמת עם רגשות אשם וזיכרונות, עם תפיסות שונות של זוגיות וגם עם האפשרות למצוא, למרות הכול, תקווה.

מההמולה הצבעונית של קטמנדו, דרך הנופים הפראיים של האנאפורנה ובשקט של פוקהרה, יואב מחפש אחר תשובות לשאלות שמעסיקות גברים רבים המתקרבים לגיל ארבעים ומבינים שמשהו חסר, דווקא בשלב שבו לכאורה הכול כבר הסתדר.

"האנפורנה התכסתה בשמיכת עננים דקה. הרחק, במזרח, כבר בקושי ראיתי את המדרגות לגן עדן".  (עמוד 113 בספר). 

מודה. אף פעם לא הרגשתי צורך לארוז תרמיל ולטוס לנפאל. בטח שלא לטפס אל פסגת האנפורנה ולהצטלם עם דגל ישראל חובקת את הפסגה. 

השבוע, בגילי המתקדם, וקרוב לוודאי שבזכות הספר... התחיל לקנן בי החשק. תיאורי הנוף, התרבות המקומיים והאותנטיות הצרובה במילים, סוחפת את הקורא מבלי שיצליח לבודד את עצמו מהמסע. 

יואב  גיבור הספר לקח החלטה לפרק נישואין.

מרבית סיפורי הפרידה והגרושים עליהם קראתי בסיפורת, הביאו את נקודת מבטן של הנשים. החיים שהתהפכו, קבלו תפנית וכיוון אחר שפתח צוהר להתבוננות חדשה.

אהבתי מאד את דמותו של יואב. הכנות, הישירות והדילמות האמיתיות של החיים, מנוסחים בספר בשנינות מקרבת. הספר מעורר חשיבה, לופת את הקורא מציב לו מראה ומביא להתבוננות. 

הכתיבה של עלה משלבת הומור וציניות. 

רגעים הוא מפנה זרקור לקשיים ובאחרים מפיח תקווה. 

הדיאלוגים שנונים. שזורות בהם מטאפורות שהעלו בי חיוך. הדמויות מאפשרות לעצמן לטעות ולהתנצל. 

וכל אלו יחד מאפשרות לפרק א' לקבל מעמד אוהד על מדף הספרים שלי. 

המלצה בטוחה!

פרק א׳ הוא רומן ישראלי על אהבה, זוגיות, אבהות וחברות. זה סיפור על מה שנשבר, על מה שנשאר ועל האפשרות להתחיל מחדש.

נדב עלה הוא אב לשני ילדים בוגרים מנישואיו הראשונים ומתגורר בהוד השרון עם בת זוגו. איש מודיעין בעברו, הוא משלב מזה שלושים וחמש שנים בין סייבר, טכנולוגיה, פסיכולוגיה ואנשים. פרק א׳ הוא ספר הביכורים שלו.

פרק א' מאת נדב עלה, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן

מכתבים לפסיכולוג שלי מאת שיר כהן

"הוא עזב. לא ישנתי כבר שבוע. הבוקר התעוררתי והרגשתי שאם לא אכתוב לך אתפוגג. פיסה אחר פיסה תתעופף ממני: אחת תחצה את החלון ותמשיך ללובן הפסגה, אחרת תדאה עד לשער של הקיבוץ, והגוש הנא המכונה נפש יסתחרר באוויר עד שינחת לך במטבח באמצע ארוחת הערב. אתה תמהר לאסוף אותו ובאגרוף קפוץ תתנצל בפני אשתך (הילדים שלך כבר גדולים, לא?), תיגש לקליניקה, תשחרר אצבעותיך מעל הכורסה ותנסה להחיות אותי".

סהר היא צעירה תאבת חיים, תאבת אהבה, תאבת אוכל. יש לה אינסוף מחשבות ותובנות וגם הרבה פחדים וספקות. יותר מכל היא מחפשת את התשובה לשאלה הגדולה מכולן: איך לחיות.

כשסהר מסיימת את לימודי הקולנוע היא נוסעת להודו. אלא שבדיוק כמו בפעם הקודמת, בטיול הגדול שאחרי הצבא, גם עכשיו היא מרגישה שבמקום למצוא את עצמה היא הולכת לאיבוד, ובמקום להתקדם – אם לא לעבר הארה לפחות לאיזה חוף בדרום – היא תקועה. חבל ההצלה היחיד שלה הוא ההתכתבות עם יאיר, הפסיכולוג שמלווה אותה כבר יותר משתים עשרה שנים. אבל להתכתב זה לא מספיק. אז היא כותבת לו מכתב שהיא מקווה שיביא אותו עד אליה.

שני קווים משותפים באופיים בייני לבין סהר גיבורת הספר. שתינו כותבות את עצמנו לדעת ולשתינו יש דיאלוגים מול פסיכולוג. האמת היא שלכתיבה יש כוח מרפא. יגידו ויעידו על כך כל מי שעיסוקם התפתחות אישית: מודעות, תודעה, מיינדפולנס וכיוצאים באלו. 

הכתיבה של שיר כהן את סהר - חשופה, עמוקה, לא מעגלת פינות ומכאן גם שובת לב.

הספר מביא לקורא שילוב מנצח בין מציאות נוגעת ללב לבין הומור מדוד. סוג של רומן מכתבים פסיכולוגי המעיד על תפישה וזמינות של מטפל מחוץ לקליניקה. (הכרתי פסיכולוג שלא התחבר לדיאלוגים שנזקקתי להם בשעות שמחוץ לקירות הקליניקה). 

מכתבים לפסיכולוג שלי הוא רומן ישראלי, נוגע ללב אך רווי הומור. במכתביה משלבת סהר פחדים, שאלות, דילמות, תובנות, מעמיקה לתוך התודעה ומנסה להתרומם באמצעותה. 

קחו את הספר בטרולי שלכם גם אם אינכם טסים להודו דווקא!

מכתבים לפסיכולוג שלי הוא רומן הביכורים של שיר כהן. ספר שיריה והים נשאר ים ראה אור בהוצאת עיתון 77.

"מכתבים לפסיכולוג שלי" מאת שיר כהן. הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך