יש עוד שלוש מאות כמונו - ארצות המתים, פנטזיה לבני הנעורים מאת יעל קליינר כרך שלישי ואחרון

יש עוד שלוש מאות כמונו – ספר 3 - ארצות המתים מאת יעל קליינר כרך שלישי ואחרון

הספר השלישי החותם את טרילוגיית "יש עוד שלוש מאות כמונו" מביא את הגר שדות בת הארבע- עשרה, שלושת חבריה ואנשי שפה נוספים ליוון. אנשי השלוש המאות, המכונים גם אנשי השפה מְגִנִּים על השפה הקדומה רבת הכוח ומונעים את נפילתה בידי זרים העלולים לנצל לרעה את כוחה. כדי שיוכלו לבצע את תפקידם העניקה להם השפה יכולות מיוחדות. בספר הראשון והשני נאבקו הגר וחבריה בכוחות הרשע, האדון ואחד-עשר עוטי הגלימה השחורה, והגנו על השפה מפניהם.

בספר השלישי מגיעים הגר וחבריה למנזרים התלויים במטאורה ומתארחים, חלקם נראים וחלקם בלתי נראים, במנזר השביעי. למרות האירוח האדיב, הם מרגישים שהמנזר מסתיר סוד בין כתליו, הם מגלים נער פצוע באחד החדרים, תועים במבוכי המסדרונות, חושפים מנהרה סודית, נחרדים לגלות שהפצוע נעלם מחדרו, והנורא ביותר, הגר נפצעת. על אף זאת, מתברר להם שהגרוע מכול עוד לפניהם, שכן הם מוצאים את עצמם עומדים קרוב מידי, לשער הכניסה לארצות המתים. מה יקרה לשפה בסופו של דבר? האם תצליח החבורה של הגר להציל אותה?

האמת היא שמזמן לא קראתי ספר נוער משובב לב, שומר על רצף אירועים ומחזיק את הקורא על  אש קטנה. בזמני הייתה זו "השביעיה הסודית", אחת מהסדרות שהייתי קוראת בשקיקה ומחכה שוב ושוב לשלב הבא.

בספרה השלישי לבני הנעורים, מגיעה גיבורת העלילה - הגר לנקודת שיא וזו אינה הפציעה שלה... (לא יהיה כאן ספויילר!) הביקור בקיבוץ, תאודורה כדמות מרכזית שכל כך אהבתי, נסיעת המשלחת ליוון, הסיור במנזרים, חדר הגולגלות, החטיפה, הבריחה, הנבואה העתיקה, חדר התודעה ממש כמו במיינדפולנס שאני מתרגלת (בעמוד 203 בספר) יום הצל הארוך או כמו שלימדתי בכל שיעורי הגיאוגרפיה על היום הקצר בשנה (אבל לא אגלה לכם מה קרה ביום הזה...) המאבק ושומר הספרים שבארץ המתים. כל אלו חברו לחוויית קריאה נהדרת. בכתיבה קולחת בשפתם של בני הנוער ומבלי לפגוע בשפה רהוטה, רקחה קליינר סיפור מתח גדוש פרטים, הליכים, משימות, דימיון עשיר והומור נערי כמו שכבר הספקתי לשכוח.

פנטזיה נפלאה!

קליינר היא סופרת ביכורים אבל מאחוריה שני הספרים הראשונים של טרילוגיה זו שזכו לשבחי הביקורת על אופן הכתיבה ועל תעלומת הפנטזיה המקורית כל כך. הראשון בהם נכנס למצעד הספרים של משרד החינוך בשנת תשפ"ה. יעל קליינר עבדה שנים רבות עם ילדים עם לקויות שמיעה בבתי ספר מיוחדים ואף עשתה תואר שני בחינוך. מפגשיה בבתי ספר עם ילדים/ות ונערים/ות זוכרים לאהדה עצומה.

יש עוד שלוש מאות כמונו - ספר 3 ארצות המתים מאת יעל קליינר, הוצאת רימונים לרכישה לחצו כאן

ריקי ברוך

אתה עוד תיגע בשמים והממ"ד של אלעד ספרי ילדים בהמלצת סופשבוע גשום וחמים

אתה עוד תיגע בשמים מאת דורית הופמן מיוחס

איך אתם עם חלומות?

לא כאלו שחולמים בלילה ומתעוררים כדי לשכוח בבקר

חלומות מהסוג שהראש חולם והלב רוצה מאד להגשים

פעם היו לי המון חלומות. את חלקם כבר זכיתי להגשים ואת האחרים אני עדיין בדרך... 

יוֹנָתָן גָּרַר כִּסֵּא, הֶעֱמִיד עָלָיו עוֹד כִּסֵּא וְעוֹד אֶחָד.
הַמִּגְדָּל הִתְנַדְנֵד, אֲבָל יוֹנָתָן עָמַד עָלָיו בְּגַאֲוָה.
"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?!" שָׁאֲלָה הַגַּנֶּנֶת וְרָצָה לְעֶבְרוֹ.
"מִגְדָּל!" הִכְרִיז. "כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָגַעַת בַּשָּׁמַיִם!"

אַתָּה עוֹד תִּגַּע בַּשָּׁמַיִם נִפְתַּח בְּשִׂיחָה עִם סָבְתָא שֶׁמַּצִּיתָה בְּיוֹנָתָן, יֶלֶד סַקְרָן וְחָכָם, חֲלוֹם גָּדוֹל – לָגַעַת בַּשָּׁמַיִם. הוּא מְנַסֶּה לְטַפֵּס, לִבְנוֹת, לְדַמְיֵן, אֲבָל לֹא מַצְלִיחַ. עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה שֶׁהַשָּׁמַיִם לֹא תָּמִיד נִמְצָאִים שָׁם לְמַעְלָה.

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהֵצִיץ יוֹנָתָן לְתוֹךְ מְגֵרָה יְשָׁנָה בַּבַּיִת שֶׁל סָבְתָא,
הוּא גִּלָּה קֻפְסָה אֲדֻמָּה.
"מָה יֵשׁ כָּאן?" שָׁאַל בְּסַקְרָנוּת.
"אֵלֶּה מֵדַלְיוֹת," חִיְּכָה סָבְתָא, "מֵדַלְיוֹת מִצְּלִיחַת הַכִּנֶּרֶת."
"צְלִיחַת הַכִּנֶּרֶת? מָה זֶה אוֹמֵר?"
"לִצְלֹחַ אֶת הַכִּנֶּרֶת," הִסְבִּירָה סָבְתָא, "זֶה לִשְׂחוֹת מִצַּד אֶחָד שֶׁל שְׂפַת הַמַּיִם עַד הַצַּד הַשֵּׁנִי. כְּמוֹ לַעֲבֹר יָם קָטָן – בְּלִי לַעֲצֹר."
"גַּם אֲנִי רוֹצֶה!" קָרָא יוֹנָתָן.
הוּא דִּמְיֵן אֶת עַצְמוֹ חוֹתֵר בֵּין הַגַּלִּים, עִם מִשְׁקֶפֶת וּשְׁנוֹרְקֶל, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְצַיֶּרֶת לוֹ שְׁבִיל זָהָב עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
סָבְתָא חִבְּקָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה:
"אַתָּה יֶלֶד מֻכְשָׁר וְסַקְרָן, יוֹנָתָן.
אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתַּגְשִׁים כָּל מָה שֶׁתַּחְלֹם.
וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן – אַתָּה עוֹד תִּגַּע בַּשָּׁמַיִם."

זֶהוּ סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל נְחִישׁוּת, עַל חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים שֶׁל יְלָדִים קְטַנִּים וְעַל הַדֶּרֶךְ, שֶׁלִּפְעָמִים מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ יוֹתֵר מֵהַמַּטָּרָה עַצְמָהּ.

זוכרת את עצמי שומרת אותן. את המדליות והכובעים מצליחת הכנרת. 

כן, גם אני סבתא שצלחה את הכנרת לא פעם ולא פעמים. זו הייתה מסורת. כולנו הילדים והנערים שגדלנו במושב השתתפנו בפעילויות עממיות שהפכו לזיכרון מרחיב לב.

חווית הסופ"ש של צליחת הכנרת לקראת ראש השנה בכל שנה, התחילה ביציאה משותפת באוטובוס בשישי בצהרים עד לחוף צמח. התמקמות על פיסת הדשא הקבועה שלנו, כניסה למופע האומנים באמפיתיאטרון, לינה תחת כיפת השמים בשקי שינה ויציאה השכם בבקר לקיבוץ האון שם הוזנקנו לצליחת הכנרת. כל אחי וגם אבא צלחו את הכנרת מידי שנה. זו הייתה רק אחת מתוך שפע החוויות נפלאות שזכורות לי מחיי הקהילה במושב.

ואלו הם כובעי צליחת הכנרת שלי!

חלומות אכן מתגשמים.
בהגשמת חלומות אנחנו הופכים את השאיפות שלנו למציאות. 

ילדים כבוגרים כל אחד בדרכו יכול לחלום, להציב לעצמו מטרה ולהשיג אותה.

בדרך של צעדים קטנים בסיוע סביבה תומכת תוך התמודדות עם פחדים ומכשולים.

בסיפור שלנו יונתן נחוש להגשים ולהגיע עד השמיים.

ואתם ילדים, על מה אתם חולמים?

"אתה עוד תיגע בשמים" מאת דורית הופמן מיוחס, איורים טל גרפי, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן

הממ"ד של אלעד מאת ציפי כהן

איך נראה יומו של ילד שהחדר שלו בבית הוא ממ"ד?

אלעד אוהב לשחק, ליצור ולבלות עם חברים בחדר המיוחד שלו, אבל הממ"ד הוא לא רק מקום למשחקים – הוא גם מרחב שמספק ביטחון ורוגע כשנשמעת אזעקה.

הילדים שלנו חיים במציאות שהממ"ד הפך כבר מזמן לחלק מהחיים. 

בבית של נכדיי משמש הממ"ד לחדר צעצועים ומשחקים. התכולה והפעילות שבו, הם ההפך הגמור מהיעוד שלשמו נבנה. גם במצב של אזעקות וישיבה בממ"ד סגור נמצאים הילדים בסביבה המאפשרת להם להתנהג בנינוחות וטבעיות ככל שניתן. 

גם בסיפור המקסים של אלעד הוא סיפור על ביטחון, על משפחה, על חברות ושגרה מתוקה במציאות יום־יומית מורכבת, שבה הממ"ד הוא גם מרחב מוגן וגם מקום של יצירה, משחק וחוויה.

ציפי כהן, גננת בגמלאות, עם ותק של יותר מחצי יובל במסגרות לילדים בגיל הרך, שאיתם אהבה לעבוד, מבקשת להאיר את הצד החיובי של הממ"ד, שלרוב מיוחס על ידינו למצבי חירום.

הממ"ד של אלעד מאת ציפי כהן, איורים עוזי בנימין, הוצאת צמרת לרכישה לחצו כאן

מוטיבציה פנימית, הגיל האמיתי לשחק בכוח - ספרי תקשורת בינאישית והתפתחות בהמלצה

מוטיבציה פנימית -למדו לאהוב את עבודתכם ולהצליח בה יותר מאי־פעם מאת סטפן פאלק

שוב ושוב אנו שומעים את עצמנו רוצים לעשות צעד שיוציא אותנו מאזור הנוחות ובה בעת מוסיפים את האמירה אבל "אין לי מוטיבציה"!

מוטיבציה פנימית לעשות דבר לשם הסיפוק הפנימי, לא בשביל פרסים או שבחים חיצוניים היא המפתח להתקדמות רציפה, לעמידות נפשית ולשמחת עשייה. מאמן הביצועים הבינלאומי סטפן פאלק מציע כאן שיטות פשוטות, ישימות ומהנות, להפסיק לעשות מה שלא מקדם אותנו או את הארגון וללמוד ליהנות מהמשימה עצמה, מהביצוע המיטבי שלה ומחיים חברתיים תומכים ועשירים.

בימים אלו רואה אור התרגום לבפרו של סטפן פאלק, מוטיבציה פנימית.

במבוא לספר מתמקד פאלק בחמישה מפתחות להצלחה

שהמשותף להם הוא טיפוח התלהבות"

1. לעולם אל תגיעו לעבודה על "טייס אוטומטי" - נסחו לעצמכם יעד מפורש לתוצאה הרצויה ומערכת טקטיקות להשגתה.

2. לעולם אל תפסיקו לאתגר את עצמכם ולהתחרות בעצמכם. 

3. צרו צפיות רגשיות לחוויית העבודה שלכם ועודדו עצמכם לעמוד בהן.

4. בחנו כל יום את העבודה שעשיתם כדי לוודא שהשגתם התקדמות מוחשית. - למדוד ולחגוג.

5. חפשו עמיתים שחולקים את ההתלהבות וטפחו את הקשר כי מהם תוכלו ללמוד.

ההתלהבות מאפשרת לנו לאהוב את מה שאנו עושים. כשאוהבים את מה שאנו עושים זה נותן ערך לחיים. 

 

מוטיבציה פנימית מלא בשיטות ובטכניקות שפאלק פיתח במהלך 25 שנותיו כמומחה למנהיגות והובלת טרנספורמציות ארגוניות ומאמן ביצועים בכיר בחברת מקינזי, בעבודה עם ספורטאים מצטיינים, מנהלים בכירים ולוחמי יחידות מיוחדות בצבא. פאלק ילמד אתכם בין השאר:

• להתנתק מהשיח השלילי, להגביל רשתות חברתיות ולגונן על משאבי הקשב.
• לעבור ממצב "קורבן" ל"בלש": לא לשאול מדוע זה קורה לי או מדוע מדלגים עלי, אלא לחפש סיבתיות ולמצוא פתרונות לבעיות.
• לחשוב לוגית במצבי אי־ודאות: לא להניח הנחות, ולבחון חלופות.
• לא לבזבז זמן על אנשים עם אנרגיות נמוכות, על כאלה המסרבים להשתנות, ועל אנשים שליליים כרוניים.
• לפתח את "חוכמת הדואר הנכנס": להפוך את האינבוקס לשדה נשלט, במקום שהוא ישלוט בך.

‏במקום לרדוף אחרי תגמולים חיצוניים, חִזרו למנוע הפנימי: בהירות מטרה, תחושת מסוגלות ויצירת קשר אנושי עם אנשים שאיתם אפשר לצמוח. התוצאה היא יותר אנרגיה, יותר עקביות ויותר הישגים, בעבודה ובחיים. מוטיבציה פנימית יגרום לכם להגדיר מחדש מהי הצלחה, ולבנות אותה מבפנים החוצה.

שלושה שערים לספר:

למדו לאהבו כל פעילות - אמנו את המוח להתמקד בתוצאות מלהיבות

עצבו את גורלכם: שכללו את דפוס י החשיבה כדי להפוך לכוכב -העל שנועדתם להיות

למדו להתגבר על המכשול השני בחשיבותו לכל הצלחה ורווחה מקצועית: אנשים אחרים.

אז אם גם אתם מרגישים את הלחץ בעבודה ובחיים, סטפן פאלק מציע פתרונות מעשיים ויעילים.

הספר מביא את מיטב התובנות, הכלים והטכניקות לניהול עצמי ולהשגת מטרות במצבי לחץ. 

יישום הכלים, התובנות וההנחיות המובאות בספר, יניעו את המוטיבציה הפנימית של הקורא שהתגמול המתבקש הוא הצלחה.

"מוטיבציה פנימית -למדו לאהוב את עבודתכם ולהצליח בה יותר מאי־פעם" מאת סטפן פאלק, תרגום אינגה מיכאלי, לרכישה לחצו כאן.

הגיל האמיתי מאת דג"ר מורגן לוין

מכירים את זה שמשהו שואל לגילך

אתה עונה 

ואז מגיע הפאנץ? מה?? חשבתי שאת/ה הרבה יותר צעיר/ה!

מסתבר שזה עובד. ההרגשה הזו שהמראה החיצוני אינו מסגיר את הגיל הביולוגי יכולה להיות נחת רגעית ומה קורה כשהגוף הפיזי חושב ומתנהל אחרת?

בספרה החדש של ד"ר מורגן לוין, מחוקרות ההזדקנות המובילות בעולם, עונה על שאלות אלה בעבודה פורצת דרך מהמעבדה שלה באוניברסיטת ייל, נוכל לקבל מענה על שאלות כמו מה אם היתה דרך למדוד את הגיל הביולוגי שלנו? ומה אם היו אסטרטגיות להאט את תהליך ההזדקנות או אפילו לסובב את מחוגי השעון לאחור?

לוין חושפת כאן לראשונה את השיטה שפיתחה למדידת הגיל הביולוגי  הגיל שבאמת קובע מתי יופיעו מחלות הלב, הסוכרת או הירידה בזיכרון. על בסיס מדע אפיגנטי עדכני (מדע העוסק בהשפעת הסביבה על הגנים שלנו), היא מראה איך כל אחד מאיתנו יכול לגלות בן כמה הגוף שלו באמת, ואיך אפשר להאט, ואפילו להסיג את מחוגי השעון לאחור.

מה בספר?

• תוכנית אישית לאכילה, פעילות גופנית ושינה המכוונת להארכת תוחלת הבריאות – השנים שבהן אנחנו חיים, לא רק הרבה, אלא גם בבריאות טובה.
• הסבר פשוט איך הגבלה קלורית וצום לסירוגין מפעילים מנגנוני תיקון פנימיים ומאִטים הזדקנות. בבחינת אכול מעט, חיה יותר.
• דרך לבחור מה עובד בשבילך  כי אנשים שונים מזדקנים בקצב שונה.
• כלים מעשיים למעקב אחר ההתקדמות, כדי לדעת שהגוף באמת נעשה צעיר יותר.
זה לא עוד ספר "תזונה". זה מדריך מעשי שמחבר בין מדע מתקדם לחיים היומיומיים כדי שנישאר חזקים, חדים ובריאים יותר לאורך זמן.

מורגן לוין היא חוקרת ראשית במעבדות אלטוס ומרצה בכירה באוניברסיטת ייל. המחקר שלה מתמקד במדעי ההזדקנות הביולוגית ובפיתוח "שעונים" אפיגנטיים למדידת גיל. כתיבתה מתפרסמת בכתבי עת מובילים, בין השאר ב-CNN, BBC, Time Magazine, The Guardian, Newsweek ובאתר HuffPost.

"מסע מרתק במדע ההזדקנות, עם מידע על מה אנחנו יכולים לעשות כדי להאט אותה!"
– קארה פיצג'רלד, מחברת רב המכר YOUNGER YOU

"הגיל האמיתי" מאת דג"ר מורגן לוין, תרגום אסנת הדר, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן. 

לשחק בכוח מאת דברה גרונפלד

גם אם לפעמים אנחנו מרגישים חסרי כוח, האמת היא שיש לנו יותר כוח מכפי שאנחנו נוטים להאמין.

אז מהו כוח?

לפי הגדרתו הכוח הוא יכולת לשלוט באחרים ובמה שיקרה להם. כאשר אחרים זקוקים לנו, יש להם מוטיבציה לרצות אותנו - זה מקנה לנו שליטה.

כוח אינו מעמד.

כוח אינו סמכות.

ההשפעה היא התוצאה של כוח. 

כוח פרושו היכולת להפעיל שליטה חברתית - במערכות יחסים, בקבוצות, בארגונים ובקהילות. או במשפט אחד כוח הוא תפקיד שאנו משחקים בסיפור של מישהו אחר.

והכי חשוב -לכולנו יש יותר כוח מכפי שאנו מתארים לעצמו. 

לעתים קרובות אנו מניחים שהכוח מגיע לאלה בעלי הקול הרם ביותר או הנוכחות הסמכותית ביותר, אבל רוב מה שלימדו אותנו על כוח - איך הוא נראה, איך הוא פועל, ולמי הוא שייך - פשוט לא נכון.

לשחק בכוח, המבוסס על 20 שנות מחקר מדעי, מציע פרספקטיבה חדשנית ועמוקה על כוח ככלי נגיש ודינמי שאפשר ללמוד אותו ולגייס אותו לטובתנו. כוח אינו מוגבל לדרגים הגבוהים או לבעלי התארים. הוא מתקיים בכל מערכת יחסים, בכל אינטראקציה. הוא אינו רק עניין של היררכיה – אלא תוצאה של הצורך שלנו באחרים, של אמון והשפעה הדדית. ובפשטות, כוח הוא היכולת לשלוט במה שיקרה לאחרים כי הם זקוקים לנו למשהו. הוא נובע מן ההקשר, לא מאישיות.

דברה גרונפלד, הפרופסורית לפסיכולוגיה, מראה מדוע דווקא ההבנה שהכוח הוא משחק תפקידים יכולה להפוך אותנו לאנשים בעלי עוצמה אמיתית. היא מציעה להפסיק לחשוש מהבמה, ללמוד מתי לעלות אליה בביטחון (הבלטת הכוח) ומתי דווקא נכון לפנות מקום, להקשיב, ולפעול בעדינות (הצנעת הכוח).

לשחק בכוח מעניק כלים מעשיים להתמודדות עם כוח – בעבודה, בבית או מול עצמנו – ומלמד איך להשתמש בו כדי להגן על עצמנו ולהגיע להישגים, לגייס בעלי ברית, להתמודד עם בריונים ולגלם את הדמות הנכונה בכל סיטואציה. הוא מדבר אל מי שרוצה להשפיע, ומעוניין לעשות זאת בצורה אותנטית ואפקטיבית. כי כוח הוא לא תכונה אישית – הוא תפקיד שאנחנו מגלמים בסיפור של מישהו אחר.

הספר "לשחק בכוח" יאפשר לכל אחד להבין את יכולת השימוש שלו בכוחו מול עצמנו ומול אחרים. כאשר קיימת שימת דגש איך לא להשתמש בו. הספר נכון לא רק לבעלי תפקידים. 

ארבעה חלקים לספר. החלק הראשון חושף מיתוסים רווחים על כוח ובודק כיצד הם פועלים וכיצד לא. החלק השני בוחן מדוע יש חשיבות לתפקידים שאנו מגלמים בחיים החברתיים והמקצועיים. החלק השלישי בוחן כיצד להתמודד עם תחושות חוסר הביטחון ובחלק הרביעי נוגעת גרונפלד בניצול לרעה של כוח. פרק חשוב.

הגישה הכוללת שמציג הספר להחזקת כוח ולשימוש בו היא שהתנהגות אחראית קודמת לשליטה ובגרות קודמת לאותנטיות. 

הספר מראה לנו כיצד להשתמש טוב יותר בכוח תוך התמקדות רבה בהקשר שאנו פועלים. ולכן הוא מלמד כיצד לנצח בקרבות יחד עם אחרים ומכאן יתרונו הרב. 

כל אחד מאיתנו יכל לקבל ממנו כלים ראויים להתנהל נכון במערכות היחסים השונות, בתא המשפחתי בקבוצות, בארגונים ובכל תקשורת בה לוקחים חלק יותר משני אנשים. 

דברה גרונפלד היא פסיכולוגית חברתית ופרופסורית בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת סטנפורד. עבודתה המחקרית התפרסמה בכתבי עת מדעיים, ב־The Wall Street Journal, ב־The New Yorker, ב־O: The Oprah Magazine וב־The Washington Post.

"ספר חכם ומתאים לזמננו על שימוש בכוח בחיי היום־יום – וחשוב לא פחות, על איך לא להשתמש בו".
– דניאל גילברט, פסיכולוג באוניברסיטת הרווארד ומחבר להיתקל באושר (בעברית בהוצאת מטר)

"לשחק בכוח" מאת דברה גרונפלד, תרגום עופר קובר, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

ילדה שקופה - ספר מטלטל מאת מעיין גלעד : האם יגיע הסוף לחרמות בחברת הילדים?

"מאיה," דניאל לא חיכה כדי להטיל את הפצצה, "את חייבת להבין, זה לא ילך בינינו." הוא דיבר בזחיחות שיכלה לנפץ גם את לב האבן הנוקשה ביותר לרסיסים. באותו רגע, ידעתי שהקור שחדר לעצמותיי לא היה קשור לעובדה שדצמבר עכשיו. היה לי קר מפני שעמדתי מול דניאל, ודניאל גרם לי להרגיש בודדה וחסרת אונים".

הייתי בת 17 כשהוא חזר מהבסיס, יוני 1975. שישי 15:00 בצהרים, אני מציצה מחלון המטבח הרחב בבית במושב, ורואה את ה"טופולינו" הקטנה חונה בחוץ. יצאתי מיד נכנסתי לרכב. לא דברנו. הוא נסע עד  לרחבת הצרכנייה שהייתה כבר סגורה. אמר לי משפט אולי שניים על כך שזה נגמר, החזיר אותי הביתה להתרסק על תוך עצמי ואל החיבוק החם של אמא.

אחרי 35 שנה, כשהגיע לביקור משפחה מארה"ב וכבר שנים שהיה בעל תשובה, הוא ביקש להיפגש בבית קפה וביקש סליחה! 

מאיה לוטם רק רוצה לעבור את התיכון בשלום, אבל החיים לא עושים לה הנחות. ההורים שלה השאירו אותה לבד בבית ונסעו להם לחופשה טרופית, דניאל, הנער שבו היא מאוהבת, זרק אותה בלי למצמץ וכשהכול סוער ומאיים להתלקח, מאיה צריכה לנווט בין הסערות שבפנים לסערות שבחוץ.
מי איתה ומי נגדה? מי חברה אמיתית ומי רק מעמידה פנים?

ילדה שקופה הוא רומן התבגרות עוצמתי בהשראת סיפור חייה של הסופרת והוא כולל אהבות סוערות, חרמות אכזריים, שמועות כואבות, טעויות שאין מהן דרך חזרה וניסיון אחד לברוח מהכול, לתמיד.

"אל תדאגי לי," שלחתי לה בהודעה. לאחר מכן כיביתי את הטלפון והנחתי אותו על האבן הרטובה סמוך אליי. לא חששתי שיתקלקל, זה פשוט לא היה חשוב.

עכשיו שהתפניתי, נשמתי נשימה עמוקה ושלפתי את הסכין, אוחזת בה חזק כל כך שפרקי אצבעותיי הלבינו. חלילה שתיפול לי, שלא אתחרט. לאחר מכן נשכתי את שפתיי וקירבתי את הסכין אל פרק כף ידי.
מגע הסכין הקרה נגד עורי החם היה מוזר לי. תחושה של רוגע נפלה עליי: כמו הד של השקט שייחלתי לו. בחנתי באיטיות את הוורידים הבולטים, מתלבטת באיזה להתחיל, ואז בהבזק של שנייה, מבלי לחשוב, העברתי את הסכין על פרק כף ידי השמאלית וצפיתי בנוזל הכהה שהחל לבצבץ מהחתך". (עמוד 21 בספר)

הספר שלפניכם, כותבת מעיין גלעד, מבוסס על סיפור אמיתי, אך אינו תיעוד מדויק של המציאות. חלק מהאירועים, הדמויות והדיאלוגים הם פרי דמיוני ונכתבו לצורכי העלילה. 

לא. הציטוט שהבאתי (מודגש) כאן מעל, אינו מהמטלטלים ביותר שנכתבו בספר. היו רגעים נוספים שקשה היה לי לחצות בקריאה מגויסת באמפטיה וחמלה לנוכח המהמורות שחווה נערה צעירה שהסביבה בה היא גדלה, גורמת לה שוב ושוב לאבד את ניצוץ החיים ולרצות לעזוב. עד כמה שזה עצוב לומר. יש כל כך הרבה סיפורים שכאלו בוורסיות דומות, שאת חלקם הכרתי בשנים שהייתי מורה ומחנכת בחטיבה, ואת שכמותם סיקרתי כאן בבלוג ולצערי עדיין לא פסו מן העולם.

סיפורה של מאיה הוא מראה לחברה כולה ולחברת הילדים-נערים בפרט, מקום בו עדיין הופכים ילדים ונערים צעירים לדמויות שקופות שמותר לעשות להם הכל. הספר לרגעים בוסרי ועדיין קולח ואותנטי עד כאב. יכולתי לחוש את רגעי הקושי, הטלטלה, הייאוש והפחד בכל רגע שמאיה חיפשה מפלט. רק שיגמר כבר!!!

תופעה שחוזרת על עצמה בספרות הישראלית של מי שמוציאים לאור ספרים באופן שמאפשר להם לחוות את הצמיחה ממשבר באורח טיפולי אישי ומבקשים לאפשר לקורא להיות חלק מהמסע כל הדרך להתפקחות. כך גם מעיין גלעד שהתמודדה עם תהפוכות והאתגרים, פעם יותר ופעם פחות, עד שהבינה ש"אם אין אני לי מי לי" - עד לרגע בחרה בעצמה היא יכלה לה. 

אם אי פעם הרגשתם שקופים, אבודים או לא-שייכים, זה הספר בשבילכם ולכל מי שמאמין שמהשבר הכי גדול, יכולה לצמוח התחלה חדשה. רשימת טריגרים: הטרדה מינית, חרם, התעללות נפשית ואובדנות.

ממליצה להגיש את הספר לאנשי חינוך, עובדים סוציאליים, סטודנטים לחינוך וכל מי שבא במגע עם ילדים ובני נוער. לצערי המדיה שלנו עדיין מתעוררת "מופתעת" בכל פרסום חדש שנשמע בתקשורת גם בחודשים האחרונים על אובדנות בקרב אותם ילדים שקופים. 

מעיין גלעד, בת 32, אמא של שלושה. מתנתחת מערכות מידע, פרקטית, רצינית ומשימתית. מעיין מספרת: "ילדה שקופה" הוא ספר הביכורים שלי. רומן שנולד מתוך הכאב, האתגרים וההתמודדויות של גיל ההתבגרות.
הוא נכתב בהשראת הסיפור האישי שלי: על אהבות ראשונות, שיברונות לב, חרמות, שקרים, ניסיון התאבדות והדרך לגילוי עצמי והתפתחות – אבל אינו אוטוביוגרפי.
העלילה שזורה גם בפרטים דמיוניים, דמויות מורכבות ודיאלוגים שמטרתם להעביר את הרגש, החוויה והמסע הפנימי של נערה אחת, שיותר מדי פעמים הרגישה שקופה.

בימים אלו רואה אור ספרה החדש - לא אוותר לעולם. 

"ילדה שקופה" מאת מעיין גלעד לרכישה לחצו כאן או שלחו מייל מייל : mayalo22@gmail.com

ריקי ברוך

לוחמות, נותנות סימנים בזמן, בשבילה אתה נהר ובקרוב אצלך - ספרי השנה החדשה בהוצאת התחנה

 

לוחמות - סיפורן של גיבורות מלחמת שבעה באוקטובר מאת אילה דקל

"אני מסתתרת עם הטנק מאחורי העצים, מנסה להיטמע בסביבה למרות הגודל של הכלי. מחבלים מתקרבים אלינו. אני רואה אותם רצים לכיוון שלנו, דמויות שחורות שצועדות לקראתנו. אני פוקדת לירות, הטנק יורה ומוריד את מה שצריך. ושוב אנחנו מחכות בעמדה. ושוב מחבלים. ושוב אנחנו יורות. ושוב, ושוב. במשך שעה וחצי, כמעט שעתיים שאנחנו יוצאות ונכנסות אל העצים, וזרם המחבלים לא מפסיק להגיע. אנחנו שניים ומשהו קילומטר בתוך שטח ישראל, ואני לא מבינה. איך זה יכול להיות? איך אף אחד לא עוצר אותם? אני מבינה שאני חייבת לאתר את הציר שלהם, לגלות מאיפה הם מגיעים. אני נוסעת צפונה, עולה עם הטנק בציר שממנו הם הגיעו, ואז אני מגיעה אל הגבול ורואה את החור שנפער בגדר. פתאום אני מרגישה כל כך קטנה, כמו נמלה, למרות שאני מ"פ, למרות שאני בתוך טנק. והמחשבות הראשונות שלי זה שהכול פרוץ ופתוח, ואם אני ראיתי את כל המחבלים שהגיעו אליי, אז בטח כמה מחבלים עוד יש בכל מקום בפנים. אני מרגישה קטנה, אבל אני מ"פ ואין לי ברירה אלא להרים את הראש ולהמשיך. וזה בדיוק מה שאני עושה".

השורות האלו מדברות בעד עצמן. עדות מחוויית הלחימה של סרן קרני גז, בת 25, מ"פ פלוגת "פרא" (פלוגת הטנקיסטיות לוחמות שריון) וקצינת אג"ם בגדוד 52.

בימים אלו רואה אור הספר שהלוואי שלא היה צורך לכתוב אותו ולכשנכתב טוב שבידי אילה דקל שכתבה ברגישות, בחמלה ובעוצמה את מה שניסו הלוחמות להצניע.

לוחמות מביא את סיפוריהן של הנשים הלוחמות האמיצות. עשרים מונולוגים כנים וחשופים שמספרים את הסיפור הזה, סיפור שמעולם לא סופר קודם לכן, ושכולם חייבים להכיר. מונולוגים של נשים צעירות שרצו להפוך ללוחמות גם כשאיש לא האמין בהן. עם קסדה מעל לקוקו ולק ג'ל על הציפורניים הן הסתערו וחיפו, נפצעו והתגברו, והוכיחו שהן יכולות.

כבר דובר ועוד ידובר על כוחן ועוצמתן של נשים לאורך הדורות. הלוחמות של צה"ל תמיד, ומאז מלחמת חרבות ברזל בפרט, הן נשים שעשו ועדיין את הבלתי אפשרי. הן לוחמות בכוח ובנפש, הן חדורות מטרה. כל סיפור מהמובאים בספר, ואחרים שסופרו ולא תועדו גם לא בכתובים אחרים, מלמדים על המציאות מורכבת של דור  שצמח לתוכה עם מכלול אתגרים, ויחד איתם לוקח את ההחלטה לקום ולעשות מעשה. 

כך הן הנפלאות שבלוחמות צהל.

קראתי אותן את הלוחמות, מעריצה וחווה את כל אחד מהאירועים בתוכי פנימה.

הספר חשוב מעצם היותו ערכי, חינוכי, מעורר השראה וקורא תיגר כנגד מוסכמות חברתיות שפסלו את מקומן של הנשים בשדה הקרב. 

הלוחמות מלמדות על תושייה, נחישות, הקרבה ומודל לחיקוי לנשים ולגברים כאחד.

גאה שיש לנו לוחמות שכמותן. גאה בהן שלא מוותרות על השליחות והדרך.

תודה עליהן, ותודה על שהספר נכתב וראוי שילמד במוסדות החינוך האזרחי והצבאי, במכינות לצה"ל וכמובן שיעשה את כל הדרך לספריית האומות המאוחדות בארה"ב.

"לוחמות - סיפורן של גיבורות מלחמת שבעה באוקטובר" מאת אילה דקל, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן.

נותנות סימנים בזמן עפרה בן־עמי

"כשקמתי ללכת הביתה, קם אטיין בעקבותיי וביקש ללוות אותי. במבטאו הצרפתי הממיס, שהזכיר לי את השחקן ז'אן פייר לאו בסרט של טריפו, סיפר לי איך נדד בין בתי קפה אקראיים בעיר, כשהוא מסתפק בספלון אספרסו כעילה לפיתוח שיחות קלילות עם זרים מוחלטים. הוא החמיא לישראלים שפגש בעיר, שהיו בעיניו סימפתיים הרבה יותר בהשוואה לקיבוצניקים, שאותם ממש לא סבל. מישהי גילתה לו שבית הקפה שלנו נחשב לאחד המקומות שבהם יושבת הבוהמה התל אביבית, ואטיין היה סקרן לפגוש ולהכיר ישראלים "כמונו". הרגשתי סיפוק מהעובדה שכך רואה אותי החתיך הצרפתי הזה, כשייכת לבוהמה. עם ותק של שנה אחת בלבד בקפה זאת היתה מחמאה". (עמוד 16 בספר)

איך תנהג ליאנה כשתייר צרפתי יפה תואר יבקש ממנה עזרה יוצאת דופן? איך תהפוך הצפייה בסרט אי.טי. לזירה של חשבון נפש עבור נגה? איך תמצא איריס את הדרך לחקור ספק הזיה־ספק זיכרון ילדות מטריד שצץ לנגד עיניה רחוק מהבית?

עלילת הנובלה הרואה אור בימים אלו מתרחשת בשנות ה-70 וה-80 והוא כתוב בגוף ראשון ובמרכזו קולן של  ליאנה, נגה ואיריס, סטודנטיות לתיאטרון שחלקו דירת סטודנטים תל אביבית עעד שהתפצלו חייהן.

הספר פוגש כל אחת מהן בנקודת זמן שונה בחייה. ליאנה מכניסה לחייה תייר צרפתי המבקש עזרה יוצאת דופן; נגה עורכת חשבון נפש תוך כדי צפייה עם הילד שלה בסרט אי-טי; ואיריס פשוט חייבת לחקור ספק הזיה ספק זיכרון ילדות מטריד, שצץ לנגד עיניה דווקא בלונדון.

מתנהל בשבילים של התבגרות נשית ונע בין תמימות לפיכחון.

עפרה בן־עמי מחברת הספר מעמיקה חקר בעולמה של כל אחת מהשלוש בנקודת זמן אחרת, מתוך קשב עמוק לקולה הכן, הרגיש והנוקב. בין תמימות לפיכחון; בין כניעה לפעולה; בין פגיעות לעוצמה מתעצבת כל אחת ומגלה את כוח היצירה והחיים שבה. ומקולותיהן השונים עולה גם מנגינה אחת של התבגרות נשית שובת לב.

יש משהו בנובלה התל אביבית הזו שמחזיר אותי לימי כסטודנטית בדירה שכורה ברמת אביב.

זה נכון שלא למדתי תיאטרון אבל חציתי יותר מאחת מהחוויות, האירועים והאתגרים שחוצות השלוש ביחד ולבד.

יש משהו בחברות שתמיד שנוגע בי בלב וקורא לי לעצור. 

סיפורן של השלש קולח, כן, אותנטי ומוכיח שוב ושב שהימים האלו בדרך לתואר באשר הוא, הם תקופה שמעצבת, פותחת ומקדמת את הימים שיבואו אחר כך.

היו לי לא מעט רגעי עצב כמו רגעי הזדהות ולעיתים חשתי געגוע למה שלא יחזור.

כייף של ספר. מצויין לשבת חורפית מתחת לשמיכה. 

עפרה בן-עמי בוגרת לימודי ספרות אנגלית ופילוסופיה לתואר ראשון ותקשורת מחשבים בחינוך לתואר שני. תרגמה מחזות ותסכיתים לתיאטרון ולרדיו, פיתחה וכתבה ספרי לימוד ואתרי אינטרנט במרכז לטכנולוגיה חינוכית. בשנים האחרונות פרסמה שירים וסיפורים קצרים בכתבי העת ליריקה ויקום תרבות ובשנת 2016 הציגה תערוכת צילומים ומיצג בגלריה תיאטרון החנות בנושא אלימות נגד נשים. 
נותנות סימנים בזמן הוא ספרה השני של עפרה בן־עמי. ספר הביכורים שלה, ראויה לאהבה, ראה אור ב־2021 בהוצאת מטר.

"נותנות סימנים בזמן" עפרה בן־עמי, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן.

בשבילה אתה נהר מאת ציונית פתאל־קופרווסר

חיבקתי את הגוף שלי. אם היו לי כנפיים, הייתי קורעת את השמיים ונועצת ציפורניים בלב של מי שחרץ את הגורל שלך. הנשים ישבו על הכיסאות. גלגלו את העיניים מצד לצד, שתו, אכלו, בכו ומשכו באף. רציתי שילכו וייקחו את הרחמים שלהן. הסתכלתי בזווית העין על הטַרְמָה, המרפסת בקומה השנייה. הבטחתי לעצמי שהפעם אצליח לקפוץ למטה ואף אחד לא יעצור אותי. רציתי להגיע כמה שיותר מהר לארץ ישראל. סבא שלך, בָּאבָּא פְרַיִים, הסביר לי כשהייתי קטנה שהַנְשַאמָה עולה לשמיים והגופה מתגלגלת דרך המחילות עד שהיא מגיעה לארץ הקודש, ושם היא מתעוררת ביום תחיית המתים. התקווה שתשוב אליי ניחמה אותי.

ישראל, קיץ 1971. לדירת השיכון הקטנה של בתה קלרין מגיעה אמירה, שבנותיה מטלטלות ומעבירות ביניהן מדירה לדירה משל היתה מזוודה. מהפינה שהוקצתה לה אמירה שוכבת במיטתה, מתבוננת בחיים המצומצמים של בתה ומתוודעת לנכדתה הצעירה הדר. בעיקר, היא ממשיכה בשיחה שאינה נגמרת כבר עשרות שנים, עם בנה שעזב את עיראק לאחר הפרהוד, הצטרף לאצ"ל ונעלם.

בשבילה אתה נהר הוא רומן היסטורי מרתק המלווה את קורותיה של משפחה יהודית מבגדאד, ובעיקר את קורות אם המשפחה, מראשית המאה הקודמת בעיראק ועד שנות השבעים של המאה העשרים. מנהר החידקל העולה על גדותיו, דרך הפרעות ביהודים לצד יחסי השכנות, פערי המעמדות בקהילה היהודית, ועד למאבקים הפוליטיים בין התומכים בציונות למתנגדיהם, ואחר כך בין תומכי מפא"י לתומכי חירות, בוחנת ציונית שאלות של זהות ושייכות בצורה מרגשת ומעוררת מחשבה, ברומן שכל כולו אהבה וגעגוע.

שקעתי בקריאה והרגשתי עצמי משוטטת ברחובות בגדאד. מתבוננת באנשים, נושמת את הריחות והאוירה סביב ומכירה מקרוב את משפחתה של אמירה. 

תולדותיה של אמירה הוא סיפור נוגה שמביא את קולן ועוצמתן של שלש נשים - נקודת מוצא מצוינת עבורי לחיבור.

כמי שבאה מרקע דומה, אמא ברחה מדמשק בגיל צעיר ועברה את תלאות הדרך בשדות קוצים דרך הגבול מלבנון ועד לכפר גלעדי, הצטרפה להכשרה, למדה ב"משק הפועלות" בבורוכוב, התגייסה לפלמ"ח, היתה ממקימי קיבוץ בית גוברין עם אבא כמובן, עד שעברו למושב והקימו שבט מבורך. ועל כל אלו אני יודעת לומר כמה מורכב המקום הפנימי של מי שנחלצה בדרך לא דרך ופתחה חיים חדשים. (אמא בת 95 וחיה במושב בדרום).

יש בסיפור של אמירה שילוב ערכי בין ציונות, הקרבה, הגשמה שייכות וכתיבה מדויקת שרוקמים יחד רומן היסטורי המשמר בדרך פרוזה (לא עיון) את תולדות הקהילה היהודית מבאגדד לישראל ובישראל של היום.

גם אם הספר אישי הוא בהחלט ספר של הקהילה העיראקית כולה וחלק מסיפורה של העלייה והקליטה בישראל.

יצירה בהמלצה חמה!

בשבילה אתה נהר הוא ספרה השני של ציונית פתאל־קופרווסר, סא"ל (מיל.) וחוקרת ההיסטוריה של יהודי עיראק. 

"בשבילה אתה נהר" מאת ציונית פתאל־קופרווסר, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן.

בקרוב אצלך מאת איה אנגל

"נראה לך, גלי? אני לא באה אלייך עכשיו, אני לא אעמוד בזה, את יודעת שאני מתה על מיה ודן, אבל אני לא יכולה להיות עכשיו בסביבה מלאה ילדים וארוחת ערב של פיצה פיתה, אני צריכה גלידה והרבה יין וזה לא קהל מתאים לדבר הזה שקורה לי עכשיו, אני לא ידידותית לסביבה."

"את צודקת, אני באה אלייך."

וככה את יודעת שיש לך חברה אמיתית. כשהיא עוזבת באופן ספונטני את כל המחויבויות ההוריות שלה כדי לבוא אלייך לדירת הרווקות השקטה ומריחה מעולה שלך, להרים רגליים על הספה, לשתות יין תוסס ולנשנש גלידה, לערב של כלום ושקט שלה ויבבות שלי, במקום לקלח שני ילדים, לשחק עוד משחק, להחליף חיתולים, להקריא סיפור, לארגן בגדים לבוקר, להכין בקבוק, לשיר שיר ערש עשר פעמים בכפולות של שתיים, לבדר בן זוג שהיא פחות מחבבת מאז הלידה האחרונה ולהעביר ערב רגיל של אמא לשני צמודים. זאת חברות אמת".

גם לך יש חברה שכזו?

כי גם לי הייתה האחת עד שיום אחד בחרה ללכת מהסיבות שלה.

ליקי, קיבוצניקית לשעבר והייטקסיטית תל־אביבית בהווה, חיה את החלום: יש לה דירה מקסימה, עבודה טובה, קפה מצוין מתחת לבית, חברים טובים ועשרות זוגות נעליים שהיא אוהבת בכל ליבה. אבל כשרופא הנשים שלה אומר לה שהביציות שלה (שלה!) מתמעטות ומזדקנות – בועת האושר שלה מתפוצצת. מצד שני, הדוקטור אמר שכדאי לה לתכנן קדימה, ואם יש משהו שליקי יודעת לעשות זה לתכנן.
חמושה במלתחה נהדרת, אישיות כובשת, דד־ליין קשוח וטבלת אקסל מפורטת, ליקי יוצאת למצוא אהבה.

אני אוהבת לקרא את איה אנגל, הכתיבה שלה מרוממת את רוחי מאפשרת לי להבין שאפשר לצחוק גם כשהקושי האמיתי נמצא בסביבה ולא מתכוון לעזוב כל כך מהר.

בקרוב אצלך הוא אסקפיזים מושלם בחורף קר.

אנגל מביאה את סיפורן הנוגה והאמיתי של לא מעט רווקות שנזכרות שה"מונה דופק" ונישת הפוריות שלהן על סף הכחדה.

פרוייקט "בקרוב אצלך" יוצא לדרך ואיתו מסע מצחיק עצוב של 86 שבועות שמסתיימים בנימה של... לא! לא יהיה כאן ספויילר. אתם תצטרכו להרוויח אותו בקריאה משובבת לב ומטובלת בהומור שהניע את מבטי בין חיוך קטן לצחוק אמיתי ואפילו בקול.

הכתיבה קולחת עד ממגנטת, לא מאפשרת להתנתק ושומרת על מקצב תופים בעוצמות משתנות.

לא רציתי להיות ליקי אבל רציתי להיות ליקי של גלי. יש משהו בחברות אמת בין  נשים שגם המילים הכתובות מדויק, לא מצליחות לחבר את הקשר לכדי תמונה.

זהו ספר קליל-משובח ולא רק לרווקות בעשור הרביעי לחייהן.

נפלא לישיבה בבית קפה, אפשר גם בבית הקפה של ליקי, (אני עושה זאת המון - מזמינה קפה שוקעת בספר ומתנתקת מההמולה שסביב) 

אל תשכחו להכניס אותו לטרורלי גם כשהחופשה שלכם אינה עוברת בנתב"ג.

המלצה חמה!

בקרוב אצלך הוא ספרה השני של איה אנגל. ספרה הקודם, בואי הביתה יצא בהוצאת שתים.

"בקרוב אצלך" מאת איה אנגל, הוצאת התחנה לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

אוהב בשדרה ספר חדש מאת דפנה סרדס

"
"כעבור זמן שנראה לי כנצח יצא אליי הרופא. "אני דוקטור לווינסון, מנהל טיפול נמרץ ילדים."
"מה קרה לבת שלי?" קמתי ממקומי ושאלתי בדאגה.
הרופא הורה לי לשבת והתיישב לידי. הוא התבונן בי במבט רציני רגע לפני שדיבר. "אני מבין שאתה דואג."

"כמובן," התפרצתי.

הוא המשיך לדבר בלי להתייחס להתפרצותי: "אנחנו לא יודעים איך זה קרה, אך התינוקת שלך נמצאה מוטלת על המדרכה ליד הבניין שלכם. היא הגיעה אלינו ללא הכרה, עם שברים רבים בגופה הקטן. היא עברה ניתוח. ייצבנו את מצבה, כעת היא מונשמת ומורדמת. אתה רוצה לראות אותה?" שאל לפתע ברכות.

"כן, בבקשה," אמרתי. הייתי נסער מאוד ומפוחד.
הרופא הוביל אותי לאלמה. במיטה קטנה ישנה בתי התינוקת, מחוברת לצינורות רבים. ראיתי אותה מחוברת לצינור הנשמה, הבטן הקטנה שלה עולה ויורדת. דאגה וחרדה עלו בי למראהָ. "איפה אֹהַב? היא הייתה אמורה לשמור עליה!"
לאחר מכן הגיעו שוטר ושוטרת. הם תחקרו אותי, אך לא ידעתי דבר".

באמצע ישיבת בוקר שגרתית מקבל לב שיחת טלפון שמשנה את חייו: בתו התינוקת מאושפזת בבית החולים, מורדמת ומונשמת. במקביל, אֹהַב נעלמת. אישה צעירה שנרדפת על ידי המעשה הנורא שעשתה, בורחת מביתה וחיה כחסרת בית, מפוחדת ואבודה.

[דרך מסע ההתפוררות והחיפוש אחר תיקון, הספר שואל שאלות על גבולות האהבה ועל היכולת לסלוח.]

הספר בוחן בעדינות ובכנות את ההתמודדות המורכבת עם מחלת נפש בתוך המשפחה לא כבעיה רפואית בלבד, אלא ככוח אדיר שמטלטל מערכות יחסים, זהות אישית והורות.

זהו סיפור על אהבה עמוקה שמבקשת להחזיק מעמד גם מול הסערות הנפשיות הקשות ביותר; על אימהוּת שמתקיימת בתוך כאוס רגשי, על ניסיון להישאר נוכחת ואחראית גם כשנפשך מבקשת לברוח.

יותר מידי פרמטרים בספר עמדו לנגד עיני כמראה והפכו את תהליך הקריאה למאתגר. (פרק 15 היה לי קשה במיוחד. רק חודשים בודדים חלפו מאז היינו חלק מאותו שברון לב).

דומה כי החיים שלנו למדו שהאמירה של "מה ילד יום", כבר מזמן איננה קלישאה שחוקה. 

אוהב בשדרה פותח בטלפון מבהיל שנכנס באמצע ישיבת בוקר שגרתית ומה שהיה עד לרגע זה נשתנה ללא היכר.

הסיפור על מורכבויותיו מביא לקורא עומק ושיחות נפש פנימה. 

יודעת לומר בעקבות הקריאה וממקום בתוכי, שכל מה שכרוך באימהות, נפש, יחסים ומכאובים בתא המשפחתי הם פרמטרים שבריריים וההתמודדות מולם כרוכה בדינמיקה של מערכות יחסים משתנות, כשאת כל אלו מביא הספר אם במילים כתובות ואם בין המילים ובית השורות.

הכתיבה של סרדס אותנטית. היא לא מתייפייפת ולא מייפה. היא מביאה את הדברים as is בעיקר ולא רק את הכואבים שבהם, ומצעידה את הקורא לתוך סיפור עצוב. 

הספר חוצה מסע של התפקחות אך עם כל הקושי שבדרך, יש גם ניצחון.

קורא שיתחבר לעלילה עם מטען רגשי יחוש את הקושי שליווה אותי עם התקדמות הסיפור.

הספר סוחף לטרנספורמציה רגשית שקטה, בה הקורא נטמע ומגלה שהוא כבר לא רק קורא אלא חלק מהסיפור.

דפנה סרדס, ילידת 1963, אם לשלושה, חברת קיבוץ זיקים, מורה, מאבחנת ומאמנת במקצועה. זהו ספר הביכורים של הכותבת.

"אוהב בשדרה" מאת דפנה סרדס, הוצאת קינמון, לרכישה לחצו כאן.

"תורה כפשוטה, שמות" ו"כי קרוב אליך" - ספרים מעורר השראה בהוצאת קורן מגיד

שמות פרק א : 

א וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן. ד דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. ה וַיְהִי, כָּל־נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ־יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם. ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל־אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם. 

ספר שמות הוא ספר מכונן בתולדות ימי ישראל וביחסי ה' וישראל כעם. סיפור היווצרות העם כעם ה', וכינון יחסי הברית בין ה' לישראל בספר שמות הוא התשתית של תולדות האומה במקרא כולו. הספר עוסק בשני נושאים: הנושא הראשון הוא שעבוד ישראל במצרים והצלת ה' אותם משם לאחר שהכה מכה גדולה במצרים. הנושא השני הוא כריתת ברית בין ה' לישראל, המחייבת את ישראל לקבל את ה' כאלוה ולשמור את מצוותיו. מנגד, ה' יקבל את ישראל כעמו וישכון בקרבם, ולשם כך בונים ישראל משכן לנוכחות ה'.  (מתוך המבוא לספר)

בספרו החדש "תורה כפשוטה, שמות" מציע פרופ' אליהו עסיס עיון מקראי חדשני, הנצמד ללשון הפסוקים ועוקב אחר כל יחידה ספרותית בהקשרה הרחב. מתוך קריאה זו עולות שאלות יסוד על משמעות הסיפורים, חוקי התורה ותהליך התעצבותו של עם ישראל.
בפרשנותו הייחודית מאיר עסיס פרקים מוכרים, ומאפשר לקוראים לחשוב מחדש על הקשרים שבין סיפור, חוק, אמונה וקהילה.

ספר שמות הוא הספר השני של ספרי התורה. ספר בראשית מספר את סיפורם של אבות האומה, להם מבטיח ה' כמה פעמים שצאצאיהם יהיו עם גדול והוא ייתן להם את ארץ כנען.

ספר שמות ממשיך את הסיפור של יוסף מספר בראשית. והוא גם המשך של סיפור הבריאה מבראשית.

בעוד ספר בראשית עוסק באישים יחידים שהם אבות האומה, ספר שמות עוסק כבר מתחילתו בישראל כעם. הזהות של ישראל כעם מובנת וברורה גם לפרעה, והשאלה היא אם יקבלו עליהם העם את ה'. 

מה באמת מסופר בספר שמות? האם יציאת מצרים היא רק סיפור של גאולה פיזית, או שמא תחילתו של גיבוש זהות לאומית ורוחנית?

הספר המופלא והמהודר הרואה אור בימים אלו: "תורה כפשוטה, שמות", מחולק לשניים למען נוחות הלומדים. בחלק הראשון מופיע ספר שמות בצירוף פירושי מילים. בחלק השני כלול פירוש העניין מתחת לפסוקים של המקרא שאליו הוא מתייחס. החלק הראשון נועד לקריאה רציפה של התורה בבתי כנסיות ולימוד רצוף של פוסקי התורה בצירוף פירושי המילים. החלק השני נועד ללימוד מעמיק של הפסוקים. לשם נוחות הלימוד, צירפנו את פסוקי התורה גם בחלק השני. 

פירוש תורה כפשוטה ממשיך את דרכם של גדולי הפרשנים, ומאמץ גישות ספרותיות חדשות בדרכי קריאה וניתוח. כל אלו נרקמים אל תוך דיון שיטתי, מקיף ושלם, המגיש לקוראיו את הפשט באופן מזוכך ומלוטש,

במבט מרענן ובשפה השווה לכל נפש.

הספר מוגש בפורמט מהודר. ניגשתי אליו בדחילו ורחימו, נרגשת למגע החותם שעל כריכתו ולדפיו ההדורים במראה ובמהות.

שלושה חלקים לספר:

חלק המבוא המביא את מבנה הספר, מתאר את ספר שמות בהקשר של התורה, יציאת מצרים, מתן תורה, היסטוריה ויראלית, שיטת הפרוש והאופן שיש לעשות שימוש בספר.

בחלק א מובאים ספר שמות המלווה בפירושי מילים, וההפטרות הקשורות לספר.

חלק ב הוא לב ליבו של הספר. מובאים בו בהרחבה יתרה, מעמיקה ומעוררת השראה, סיפורי שמות והמשמעויות שלהם תוך חלוקה לפרשיות השבוע.

העמקתי יתר בהבנת המשמעויות של מכות מצריים כפי שמופיעות בספר החל מעמוד 171, ולמדתי שיעור בהעצמה. "ארגון המכות במבנים מסודרים מדגים את התיכנון והכוונה שמאחורי המכות, וזאת על מנת להעצים את מעשי ה' המחולל את האירועים אל מול כוחו של פרעה מלך מצרים... המשא ומתן החוזר ונשנה של פרעה מול משה, מלמד אותו שוב ושוב את כוחו של ה'. " ((174 בספר)

אני אישה חילונית. גדלתי בכפר על ערכי ציונות ואהבת האדמה והארץ. הידע והעיסוק שלי בתורה הוא בסיסי למרות שאבא היה איש מסורתי ששמר באדיקות על מה שהיה קרוב לליבו.

החשיפה לספרי ההוצאה קורן מגיד, ולספר הכל כך מרגש הזה, גרמו לי לרצות לקרא עוד ועוד ולהעמיק דעת והבנה בסיפורי התורה שהם חלק במהות הישראלית שלי.

הדבר המשמח שעלה בראשי תוך העמקה בספר הוא דמותם של אנשים חשובים בחיי, אנשים יראי שמים שהייתי שמחה שהספר יגיע לידיהם. (אל דאגה העותק שלי נשאר צמוד אלי!)

תודה על יכולת ההתבוננות העמוקה במה שאולי שכחתי או לא זכרתי.

"תורה כפשוטה, שמות" מלמד אותי את הביטוי היהודי-ערכי ל"עוצמת הפשטות". 

אליהו עסיס הוא פרופסור במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר־אילן, כתב ספרים ומאמרים על יהושע, שופטים, שיר השירים, יואל, חגי ומלאכי. כיהן כדֵקָן הפקולטה ליהדות וכראש המחלקה לתנ"ך, שימש כרב קהילת שער
השמיים ששון דוד בלונדון, ומשמש כרב קהילת אהבת ישראל בפסגת זאב בירושלים. הפירוש לחומש במדבר הוא הכרך הראשון הרואה אור בסדרת תורה כפשוטה.

 "תורה כפשוטה, שמות" מאת אליהו עסיס, הוצאת קורן מגיד, לרכישה במחיר השקה לחצו כאן.

כי קרוב אליך מאת הרב יעקב מדן

מדי שבת נפתח צוהר לדבר ה' אלינו. התקנה הקדומה של קריאת ההפטרה מאפשרת לנו להמשיך לשמוע את קולו של הקב"ה באמצעות נביאיו: קול של תוכחה ונחמה, חיזוק רוחני והכוונה מוסרית.

"מצוות קריאת ההפטרה מפורשת במשנה: ביום טוב חמשה (= עולים לתורה), ביום הכפורים - ששה, בשבת -שבעה; אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן, ומפטירין בנביא". (משנה מגילה ד, ב)

"קריאת ההפטרות כחלק מסדר קריאת התורה וסדר התפילה בבית הכנסת פותחת לנו צוהר מבורך לעיון בספרי הנביאים. ספק בעיניי אם צוהר זה היה נפתח מעצמו לרבבות אלפי ישראל, שאינם עוסקים בקביעות בדברי הנביאים, ואפשר שהיו מסתפקים בקשר שלהם עם תורת משה מפי ה' שאנו זוכים לו בעת קריאת התורה בבית הכנסת, ומשם היו עוברים ישירות לתורה שבעל פה, דרך לימוד קבוע של המשנה היומית, הדף היומי וההלכה היומית". (מתוך ההקדמה לספר)

נביאי ישראל ניצבים בתוך סערת זמנם ומעניקים למציאות פשר אמוני: הם חושפים את יד ה' המנהיגה את ההיסטוריה הלאומית בתוך מהלך ההיסטוריה העולמית. הם מראים כיצד מאורעות דרמטיים הם תגובה לקרבת העם אל ה', או להתרחקותם ממנו. הם מקריבים את כל שאיפותיהם האישיות והציבוריות, למען מטרה אחת – הבאת דבר ה' אל האומה בהווה.

בימים אלו, כשעם ישראל שב וניצב בלב אירועים היסטוריים מכריעים, לא פחות מבימי הנביאים מתעוררת השאלה: מהו המוסר שיש ליישם היום,
באין נביא המפרש את דבר ה'? כדי להשיב על כך, עלינו לעיין בדברי הנביאים בהקשרם ההיסטורי, המדיני, הצבאי, הכלכלי והחברתי, ולשאול מה היו אומרים לנו אילו עמדו לצידנו ברגע זה ממש.

מתוך תוכן העניינים בספר

בספרו "כי קרוב אליך" מציע הרב יעקב מדן עיון מקיף ומרתק בהפטרות, ומשיב להן את מקומן כפרשנות חיה להיסטוריה היהודית, למשמעות עבודת ה' ולשאלות של חברה ומנהיגות. קריאה רגישה בהפטרות מדי שבוע מציידת את הקורא במבט אמוני־היסטורי רחב, ומעניקה לו כלים לגלות את עומק המוסר הנבואי – החיוני כיום יותר מתמיד.

הספר מציע פרשנות עכשווית ורלוונטית להפטרות השבועיות, ומחבר אותן למציאות הישראלית והיהודית של ימינו, תוך התמקדות בשאלות של אמונה, מוסר, חברה ומנהיגות דרך דברי הנביאים, ומועבר בהוצאת קורן וספרית דרך חיים.

דווקא לחילונים שביננו, מוצאת את הספר כחושף רובד חדש והזמנה להתבוננות בעולמן של ההפטרות. בפרשנויותיו להקשרים שונים בהם : צבאי, חברתי כלכלי ומדיני מקרב הכותב את קול הנביאים להוויית היום-יום. מדן מנכיח את המסרים שבקשו הנביאים בימיהם להעביר לעם ישראל, באופן המקשר את אותם עקרונות מוסריים ורוחניים למציאות היהודית-ישראלית. 

ספר מרתק ומעורר השראה.

קריאה שבועית בהפטרות, בניתוחו של הרב מדן, מציידת את הקורא בכלים להבין את המוסר הנבואי ואת הנהגת ה' בהיסטוריה, ומעצימה את החיבור לעבודת ה' ולמנהיגות ערכית.

הרב יעקב מדן הוא ראש ישיבת הר עציון וממובילי מהפכת לימוד התנ"ך בציבור הדתי־לאומי זה יובל שנים.

"כי קרוב אליך" מאת הרב יעקב מדן, הוצאת קורן מגיד, לרכישה לחצו כאן .

ריקי ברוך