החופש הכלכלי שלך ספר חדש המביא גישה רוחנית ומעשית להשגת שפע כלכלי מאת עזי ירמיהו

 

על פניו לא פגשתי אדם שאינו שואף לחופש כלכלי.
כמה כייף לדעת שניתנה לה האפשרות לקום בבקר ולדעת שכל הצרכים שלו יכולים לקבל מענה.
השאלה היא האם יש דרך אחת כדי להיות שם או שמא נכונו לנו דרכים אחרות שמוטב לנו להכיר.


בימים אלו רואה אור הספר "החופש הכלכלי שלך". הספר המציע גישה רוחנית ומעשית להשגת שפע כלכלי באמצעות התבוננות פנימית, העלאת הערך העצמי והשקעה עצמית, ונוגע בנושאים של רוחניות וניהול.

היקום פועל ומדייק מאד בחוקיו בסדר המופתי שלו. אבל האם אנחנו באמת מכירים את חוקי היקום? האם אנחנו מאמינים בהם?

עזי ירמיהו, כותב הספר הוא מאמן אישי לחופש כלכלי. 

ירמיהו מזמין את הקורא להתבוננות פנימית שתוביל לעלייה ערכית. נקודת המוצא בחשיבה שמביא בספרו היא שהשפע קיים אצל כל אחד מאיתנו, ומוטב שנשכיל להתבונן פנימה ולא לחפש אותו בחוץ.

לגישתו של ירמיהו, חופש כלכלי הוא החופש לבחור באמת מה היינו רוצים לעשות, ללא מגבלות כלכליות. לכולנו מגיע שפע. הדרך אליו קיימת והיא מתחילה בהתבוננות פנימה, דרך רצון הנשמה האלוהית המשתלבת עם חוקי היקום, כי כולנו זכאים לשפע.

הספר פותח בפרק הבוחן את מידת התלות שבין כסף לערכים. הוא מזקק את מהותו של הערך (ערכים הם נקודת המוצא של כל תהליך אימוני מקצועי). את המסקנה המתבקשת מסכם הכותב: "אם רק נעלה את ערכנו כבני אדם, ונחפש להשאיר ערכים אצל אחרים, נקבל יותר שפע שיתורגם בהמשך גם ליותר כסף."  (עמוד 17בספר)

שישה שלבים המשולים לתהליך אימוני מובאים בספר שיכל להניע כל קורא ליעד הנחשף של חופש כלכלי.

*התפתחות אישית ורוחנית

*השקעה בעצמנו - חיזוק הנכסים וערכים 

*ההחלטה שלי קבלת החלטה: תוכנית ברורה ומוגדרת תמיד תגיע ליעדה כשהתנאי לכך הוא שהחלטתם לקבל את ההחלטה! (שלב משמעותי וחשוב בדרך לשפע כלכלי!) 

*ההתפתחות כלכלית שלנו - המתבססת על הערכים שזוקקו מבלי לפסוח על ההודיה והנתינה. 

*יצירת החופש הכלכלי - אמונה ומחשבה עקבית הם מפתח להגעה ליעד. 

*מימוש, אמת, ייעוד - כוחן של הצהרות, יצירת תדר התפתחות אישית, ובחירת העקרונות המתגמלים בהם: אמונה נחושה, אומץ, אהבה, התמדה, דיוק נחישות, עקביות, מנהיגות, תשוקה ועוד.

ואם גם אנחנו רוצים לזכות בשפע כלכלי בר השגה בדרך שמציע הספר לכולנו, כל שעלנו לזכור הוא  שאין צורך לגייס הרבה כסף ובטח שאין צורך לרדוף אחרי כסף. 

השפע כמו גם החופש שלנו מתחיל פנימה בתוכנו -בכל אחד מאיתנו קיים תדר של שפע פנימי. לכשנגיע לתחושת השפע והשקט יתאפשר לנו לצאת לעבר החופש שאיתו יבוא גם החופש הכלכלי.

"החופש הכלכלי שלך" מאת עזי ירמיהו, ספרי ניב, לרכישה לחצו כאן

בנות הספיר, הכוכבת של ורשה, פרוטוקול, האורחת האחרונה ובעלי - ספרים בהמלצה יוצאת דופן

בנות הספיר מאת פאם ג'נוף

"מישלין הבחינה בו כמה דקות קודם לכן, כשעמד על המדרכה מחוץ לגאר דה ל'אסט, חצי קילומטר ממקום המפגש המיועד. הוא נראה לא שייך למקום. זה תמיד היה ככה עם הבריטים, שהיו צעירים מפוחדים שזה עתה סיימו את בית הספר. הפּאסֶר, או המבריחה, נערה מברטאן בשם רֵנֶה, היתה אמורה ללוות אותו. הוראותיה היו פשוטות: להעביר את החייל למלון אוּד־אנטוורפן, שם איש קשר מקומי יאסוף אותו ויחביא אותו למשך הלילה. אבל רנה לא הופיעה. משהו כנראה השתבש, והיא נתקפה חרדה וברחה, והותירה את הטייס לבדו".

1942.
האנה מרטל נמלטת בעור שיניה מגרמניה הנאצית לאחר שארוסה נרצח לנגד עיניה. כשהספינה שלה, שהיתה בדרכה לאמריקה, מסורבת עגינה בנמל אנטוורפן, לא נותר לה אל מי לפנות אלא לבת דודתה לילי, המתגוררת עם משפחתה בבריסל.

"כשהאונייה עשתה את דרכה הלאה, אל מים סוערים יותר, קרביה של האנה התהפכו, ולא בגלל מחלת ים בלבד. מה אם תגיע לבלגיה ואיש לא יחכה לה בנמל? היא נשבעה בלבה שתשליך את עצמה למימי האוקיינוס האטלנטי ולא תחזור לגרמניה הנאצית. חזרה פשוט לא באה בחשבון".

האנה, שחייה נתונים בכל רגע בסכנה, נואשת למצוא דרך החוצה מאירופה הכבושה. בהיעדר נתיב בריחה בטוח, היא נאלצת לשוב לפעילותה המסוכנת במחתרת, שאותה ביקשה להשאיר מאחור.

היא מצטרפת ל"קו הספיר"- רשת התנגדות חשאית המונהגת בידי אישה מסתורית בשם מישלין ואחיה החידתי מטיאו. כאשר טעות איומה מובילה למעצרם של לילי ובני משפחתה ומייעדת אותם לשילוח מיידי לאושוויץ, האנה מוצאת את עצמה קרועה בין נאמנויות סותרות.

בנות הספיר הוא רומן היסטורי איכותי מתקופת מלחמת העולם השנייה. מקומן המרכזי של הנשים בסיפור קשה, נוגע ללב ומעורר אמוציות וכעס על מה שקרה בשואה ומבלי שיכולתי לשחרר מהתודעה את אסון השבעה באוקטובר. הקריאה כמו ההתמודדות של הנשים בשואה לא הייתה לי קלה.

המלצה לספר מטלטל. עדות כואבת, אמיצה ומרגשת. סיפורן של נשים שהפחד, האומץ והתקווה נשזרו יחד לתיעוד אמיץ של מבחן הנאמנות והחוסן האנושי.

"בנות הספיר" מאת פאם ג'נוף, תרגום עומר ציצלסקי, ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.

הכוכבת של ורשה מאת ליסה בר

לנה בראונינג, כוכבת הוליוודית אגדית מלוס אנג'לס, נעתרת להצעתה של השחקנית העולה סיינה הייז, לביים ולשחק בסרט על דמותה ועברה.
במהלך התחקיר והצילומים חושפת לנה את עברה המורכב: היא נולדה בשם בינה למשפחה יהודית מהמעמד הגבוה בוורשה, שיחקה בתיאטרון וזכתה להצלחה גדולה. בינה היתה נשואה לעיתונאי האינטלקטואל יאקוב בלונסקי, והשניים השתלבו בחברה הגבוהה והאינטלקטואלית של ורשה.

"הפנים שלי הן הכרטיס שלנו להישרדות. הצלחתי לשטות בנאצים בזכות המראה שלי. יהודייה גבוהה, גבעולית, בלונדינית וכחולת עיניים — לא יהודונית סטריאוטיפית, עכברית ומפוחדת שמתוארת בכזבי התעמולה האנטישמית שלהם, אלא גזע חלומי של אלילה ארית המפתה אומה שלמה. הפנים האלה מאפשרות לי לחמוק מהגטו לצד הארי, לעבור את החומות בגובה שלושה מטרים שמכוסות בשברי זכוכית ותיל דוקרני שבהן ארבע־עשרה כניסות שמורות בקפידה, בלי שיירו בי. זה שנתיים שאני מבריחה בהצלחה מזון ואספקה רפואית דרך מערכת הביוב. אני מעמידה פנים שאני אחת מהם, נעה בקרבם בחופשיות. אבל למרבה הצער, הנאצים לא טיפשים. הם מפלצות רעבתניות, שאורבות בכל פינה, ממתינות שאמעד, אסגיר את עצמי ואחרים. די בנפילה אחת, וההצגה לא תימשך".  (עמ' 23 בספר)

הנאצים שפלשו לפולין רצחו את בני משפחתה וגירשו אותה ואת בעלה לגטו.
בינה הצטרפה למחתרת היהודית ולקחה חלק בלחימה במרד גטו ורשה.

לאחר המלחמה היגרה לארצות הברית ובתוך כעשור היתה לכוכבת אגדית בהוליווד, אך לא הצליחה להשתחרר מטראומות העבר.

עכשיו היא חושפת את מעשי הגבורה ואת המעשים האפלים שנאלצה לבצע, ואת חייה שהסתבכו בגלל אהבה אסורה. 
הופעתו של צלם מעברה מאלצת אותה להתמודד ולהגן על עצמה, על הקריירה שלה ועל האנשים היקרים לה.

"לכל אחד על סיפון האונייה בדרך לאמריקה היה סיפור שהוא גרסה משלו לזוועות מחנה המוות. אובדן עצום ואמצעי הישרדות הראויים והפליליים. ומי שנשם אויר של פליט, היה יכל לדעת אם הוא או היא עמדו מול מותם זה מכבר. עיניים רדופות ללא מצמוץ. הכל נראה באור חד מיד. הכאב חרישי, חשדני, ללא תחתית, פנינו ליעד אפוף מסתורין, אבל ידענו כולנו שדבר לא יהיה נורא יותר ממה שהיה". (240 בספר)

הכוכבת של ורשה רומן היסטורי מימי השואה ומלחמת העולם השנייה מביא סיפור עוצמתי ושובר לב במרכזו אישה חזקה שלא מוותרת ומתמודדת עם דילמות מסכנות חיים, לא בוחלת בבחירות אפלות המניעות בה את היצר הישרדותי. 

אני מכירה את סיפורי הגבורה של גטו וורשה. למדתי אותם בספרות, בהיסטוריה, תוך כדי הוראה וחשיפה לתכנים המתעדים את השואה ועדיין התכווצתי שוב ושוב בחשיפה לתיאורי הסבל הקשים של בינה ויהדות פולין. 

ככל שעוברות השנים ואנו חווים מסע הכחשה לשואה ולאירועי השבעה באוקטובר (סליחה שאני לא מצליחה לעשות אתת ההפרדה הלא מתבקשת) חשוב לכתוב, לקרא ולהמליץ על הכוכבת של ורשה כספר עוצמתי שובר לב וחשוב ביותר.

ליסה בר היא מחברת הספרים "צבעים נמלטים" ו"האישה בלהבות".

"הכוכבת של ורשה" מאת ליסה בר, תרגום יואב כ"ץ, ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.

פרוטוקול מאת לאה צבעוני יעל צבעוני

על מי הם מדברים, את שואלת אותי כשאנחנו יושבות מול הרופאה הצעירה שמשליכה מילים ופורסת על השולחן מיני טפסים. עטופה במסכה היא חוזרת על המילים "תופעות לוואי" ומונה רשימת אפשרויות, ואת ממשיכה במבט הזה שלך, בארשת הקפואה, והרופאה מוודאת: את מבינה? את פעילה? היא יותר מפעילה, אני מיד קופצת. אימא שלי ספורטאית. אל מי את חושבת שאת מדברת, אני רוצה לומר. איך היא קיבלה אותו? אני שואלת, אין לה את כל גורמי הסיכון. לפעמים זה מזל רע, הרופאה אומרת ומורידה לרגע את המסכה, חושפת אף סולד. יש לה פנים יפות. לא מזמן סיימה את הסטאז' וכבר יושבת איתנו ויודעת לענות על השאלות שכבר למדתי לענות עליהן בעצמי: אורך הגידול - ארבעה סנטימטרים. אין ביופסיה, אבל כל המדדים מראים שזה סרטן. אין גרורות, אבל עוד אי־אפשר לנתח.

פרוטוקול הוא ספר על האהבה שנותרת כשהגוף נכנע, על הכתיבה שמתעקשת להמשיך גם כשהעולם קורס.

הספר חושף את הפער בין הטיפול הפרוטוקולרי הנוקשה של מערכת הרפואה לבין הצורך האנושי לשמירה על זהות וכבוד. הספר רוקם דיוקן של אישה שגם במחלתה ממשיכה לעבוד כמו"לית, לכתוב ולדאוג למשפחתה, ושל אם ובת שמגלות קרבה חדשה בצל המוות המתקרב.

דרך פסיפס של רגעים יומיומיים – ביקורים בבית החולים, טיפולים, ארוחות משפחתיות, ריצות בוקר – מתגלה סיפור על האומץ לחיות בעוצמה מלאה. פרוטוקול הכימו נעשה פרוטוקול של חיים: האופניים, התור לרופא, השכנה לחדר, המילה המדויקת בטקסט – כולם נכנסים תחת הדופק המתמיד של החיים.

הספר נע בין עבר להווה לעתיד, בין ימי מחלה, ילדות, התמודדות עם האובדן, ומלמד על הדרך שבה האהבה והזיכרון מתעצבים כשהזמן מתקצר.

פרוטוקול הוא ספר על הכוח לכתוב מתוך הכאב העמוק ביותר, על הרצון לתעד את הפרטים הקטנים שמרכיבים חיים, ועל הדרך שבה המילים נעשות גשר בין החיים למוות, בין דור לדור.

בכתיבה שמשלבת עדינות רגשית עם כנות ברוטלית, יצרו יעל ולאה צבעוני טקסט ייחודי שהוא גם יומן מחלה, גם יומן אבל, וגם רפלקציה על היצירה, המשפחה והזמן שנותר לנו. פרוטוקול הוא עדות אישית ואוניברסלית על האומץ לאהוב ולהיות נוכח, על יחסי אם ובת, ועל ירושה ספרותית ורוחנית

הרבה עוצמה ולכידות של אם ובת ועצב גדול עוברים כחוט השני בספר. "פרוטוקול" מביא יומני חיים שבהן מתאמצות השתיים לשמור על "שגרת חיים". באילוצי ההתמודדות עם מחלתה של האם. הטיפולים, האשפוזים, החיים מחוץ לבית החולים ועד לפרידה הכואבת.

מכל צד שאתבונן בו הוא ספר נוגע ללב. היו רגעים שהיה לי קשה לחצות עם האם והתכווצתי ממהרת לעבור לשורה הבאה.

לאה צבעוני ז"ל ד"ר ללשון עברית, עורכת, סופרת, מו"לית הוצאת 'צבעונים'.

יעל צבעוני משוררת, עורכת, מנחת סדנאות כתיבה 'מבעד למילים'. זהו ספרה הראשון בפרוזה.

פרוטוקול מאת לאה צבעוני יעל צבעוני, ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.

האורחת האחרונה מאת ג'ייסון קרולק

פרנק שטובסקי שבור לב. הוא לא ראה את בתו מגי כבר שלוש שנים, ולכן כשהיא מתקשרת יום אחד כדי לבשר לו שהיא מתחתנת – ושהוא מוזמן לחתונה - אין מאושר ממנו.

"אז עכשיו תשמעו מה קרה:

"החתונה בעוד שלושה חודשים," מגי אמרה לי. "ב־23 ביולי. אני יודעת שאני מודיעה לך ממש ברגע האחרון אבל -"

"אני אבוא," אמרתי, והקול שלי נסדק כי התחלתי לבכות. "ברור שאני אבוא."

"אוקיי, יופי. כי מחר אנחנו שולחים את ההזמנות ו... רציתי להתקשר אליך לפני זה."

ואז השיחה נתקעה. כאילו היא ציפתה שאני אומר משהו, אבל הייתי חנוק מדי מדמעות בשביל לדבר. הכיתי באגרוף על החזה, שלוש מכות חזקות כדי לעצור את הבכי. בחייך פרנקי. קח את עצמך בידיים! אל תהיה כזה תינוק.

"אבא? אתה שם?"

מגי עומדת להינשא לבן אחת המשפחות העשירות והחזקות במדינה, ופרנק מרגיש אבוד ומאוים בחוג החברתי הזוהר שאליו בתו משתייכת עכשיו. אף על פי כן, הוא נחוש לעשות כל שביכולתו כדי לחדש את הקשר איתה ומגיע לאחוזה המפוארת בניו המפשייר, נכון להתחבר למחותנים החדשים בכל דרך אפשרית.

ככל שסוף השבוע החגיגי מתקדם, פרנק מתחיל להבין שאף על פי שהמשפחה לא חסכה בשום הוצאה, יש משהו מטריד מאוד בארוס של מגי. וייתכן מאוד שמוקדם מדי להתחיל לחגוג...

קשה לי לקרא ספרי אימה מצמררים אבל האורחת האחרונה, גם בהיות מותחן פסיכולוגי מרתק לכד אותי בקריאה רצופה נסחפת מסקרנות.

העלילה סבוכה, מורכבת, מעמיקה למקומות מפתיעים וכתובה כמו של שקרולק מפליא לכתוב. 

___________

האורחת האחרונה הוא מותחן פסיכולוגי עוצר נשימה, החודר אל קרביה של משפחה אחת וחושף את הסודות האפלים המאיימים לקרוע אותה לגזרים. יצירת מופת של מתח בנוי היטב, מאת אמן הז'אנר ג'ייסון רקולאק.

"רקולאק עושה זאת שוב בעלילה סוחפת על אב אלמן המגלה צדדים אפלים בחתונתה הקרבה של בתו... הקצב המסחרר לא יאפשר לכם לישון בלילה." – Publishers Weekly

"מהנה וממכר." – Kirkus

"אחד הספרים הטובים ביותר של השנה: דמויות בנויות היטב, זירה עלילתית מרתקת ומנה הגונה של מתח, המתגבשים לכלל חוויית קריאה ממכרת." – First Clue

"האורחת האחרונה" מאת ג'ייסון קרולק, תרגום אמנון כ"ץ, ידיעות ספרים, לרכישה לחצו כאן.

בעלי מאת מוד ונטורה

המספרת היא מתרגמת ומורה לאנגלית כבת ארבעים. יש לה חיים מושלמים - בית יפה בפרברים, שני ילדים ובעיקר בעל אידאלי, מנהל מצליח בחברה פיננסית, שהיא נשואה לו כבר שלוש-עשרה שנה.

"21:30. בעלי מגיע בזמן. אורות המכונית שלו המאירים את הבית במקוטע מבשרים את בואו. דלת הרכב נטרקת ברחוב (זה הסימן הראשון האמיתי לחזרה). תיבת הדואר נפתחת ונסגרת בצליל מתכתי (סימן שני). לבסוף, רחש המפתח במנעול (סימן אחרון, דפיקה שלישית על בימת התיאטרון לפני שהמסך עולה). 3, 2, 1. השיחות הפנימיות שלי פוסקות. נותרות רק הפעימות הבלתי נשלטות של לבי. דלת הבית נפתחת. הערב יכול להתחיל". (עמוד 21 בספר)

הבעיה העיקרית שלה בחיים היא שהיא עדיין מאוהבת בבעלה. היא מאוהבת בו כמו ביום הראשון. כאילו היתה בת חמש-עשרה. לגמרי. יותר מדי. היא מאוהבת בו בטירוף.
ואם לא די בכך, היא כותבת הכול, וגם זאת יכולה להיות בעיה.

רומן הביכורים של מוד ונטורה הוא קומדיית מצבים מרובת תפניות, חמוצה, מרה, נוקבת ומצחיקה שבמרכזה דמות נשית קיצונית ובלתי נשכחת. הספר היה לרב מכר גדול בצרפת ותורגם ללשונות רבות.

בתחילת הספר חשבתי לעצמי כמה נפלא להיות מאוהבת בבעלי כמו לפני 42 שנה עת נכנסנו מתחת לחופה. הכל היה מרגש ואוקסיטוצין גאה בי. כמו גבורת הספר גם אני הייתי מורה. זוכרת אותי ממהרת לשוב מישיבות מורים מייגעות שנמשכו עד שעות מאוחרות של הלילה לקול צחוקן של עמיתותיי המבוגרות יותר... אבל גם אני התבגרתי והאהבה קבלה פנים אחרות.

רומן הביכורים של מוד ונטורה הוא קומדיית מצבים מרובת תפניות, חמוצה, מרה, נוקבת ומצחיקה שבמרכזה דמות נשית קיצונית ובלתי נשכחת.

צחקתי ולפעמים גם בקול רם, דמותה האובססיבית משהו ועיסוקה כמורה הצטלבו אצלי לחוויית קריאה מהנה.
הספר היה לרב מכר גדול בצרפת ותורגם ללשונות רבות.

"בעלי" מאת מוד ונטורה, תרגום לנה נטע אטינגר, בבל ידיעות ספרים , לרכישה לחצו כאן

ריקי ברוך

פרח שמש - אגדה מקסיקנית שמביאה קריאה לשמר את הידע שעבר מסבתא ומאם לבת.

״פרח שמש״ מספר את מסעה של נערה צעירה בכפר קטן במקסיקו, מלידתה ועד חניכתה כמיילדת השבט.
זו אגדה מרפאת על טקסי הלידה והחיים, על העונות המשתנות של הגוף והטבע,
ועל מה שידענו פעם - לפני ששכחנו - ואנו שבות לזכור יחד מחדש.

פרח שמש – סיפור חדש על הדרכים העתיקות של הנשים.

"סבתא לונה, מיילדת הכפר ואשת הרפואה, ישבה על מחצלת הקש בבקתת הבוץ העגולה.

היא בחשה את הקקאו הסמיך והוסיפה אל משקה הלידה המסורתי תמצית  פרחי קמומיל ומקל קינמון. היא חייכה אל שיר יער, ביתה הבכורה, והושיטה לה את ספל המשקה החם.

דרך חלון הבקתה האירה הלבנה את פניה חרושות הקמטים של סבתא לונה, שנראו כמו השבילים הרבים בהם פסעה בחייה.

היא הביטה בשיר יער ונזכרה בלילה בו נולדה התינוקת שם העיניים הגדולות והבהירות, אשר הפכה אותה לאמא. נשות הכפר פרמו את צמתה של שיר יער וסירקו את שערה הארוך והחלק. הן עיסו את כתפיה וכפות רגליה ותמכו בה במסע לידת בתה ולידת עצמה כאמא, כאישה יוצרת חיים על האדמה." (עמו 10בספר)

על פניו זהו תיאור מדויק לחוויית הלידה של בכורתי יערה או כפי שנקראת בפי יער! שהפכה אותי לאמא לפני כמעט 41 שנה, אלא שאנו, כל אחת בזמנה, ילדנו בבתי יולדות מערביים בשוני מוחלט מהציטוט שמעל. 

נילי מספרת: בשנים שגרתי במקסיקו עם המיילדות המסורתיות, זכיתי לפגוש מקרוב חוויה בריאה ומיטיבה של חכמה נשית עתיקה שעברה מדור לדור. למדתי שאנחנו הנשים קיבלנו מתנה מיוחדת ומקודשת של שותפות בבריאה.
ההבנה שהידע הזה צריך להיות נגיש לאימהות, ילדות ונערות, שלחה אותי לצאת למסע ולכתוב סיפור חדש (וישן), על המחזוריות הנשית.
האגדה "פרח שמש" מזכירה לנו זמנים אחרים של חיים הרמוניים על האדמה עם כל צורות החיים שסביבנו, כחלק ממעגל החיים הגדול.
הספר נכתב למען כל הנערות והאימהות ששומעות בליבן את הקריאה להתחבר לידע העתיק שחי בתוכנו, ולהעביר אותו הלאה לדורות הבאים.

אחזתי את הספר בידיי והרגשתי משהו אחר.

הפורמט הלא שגרתי, תמונת הכריכה הקדמית (כמו גם האחורית) שדרו מסר שעוד לא ידעתי לדייק.

מפת הדרכים בראשיתו התחילה למקד אותי בתשובה לשאלה לאן מועדות פני. 

ארבעה שערי כתיבה מופלאה כארבע רוחות השמים המקבילים לעונות השנה, מתחברים לספר שכתיבנו נוגה ונוגעת בכל אישה באופן שהיא מביאה את עצמה פנימה.

פרח שמש הוא אגדה אודות תרבות אינדיאנית של הנשים במקסיקו וחילופי העונות בטבע הנשי.

הספר מביא חוכמה עתיקה עטופה באור וקרני שמש. 

כתיבתו הייחודית של הספר היא דרך שונה ומופלאה לקרב את הדור הצעיר למחזוריות החיים בכל פינה ביקום. 

האגדה "פרח שמש" משיבה אותנו לאופציה של חיים הרמוניים על האדמה כחלק ממעגל החיים הגדול.

יש בסיפור הקסום את הכוח המרפא של האגדות. הוא מביא מוטיב של ריפוי וחזרה לתחושת השייכות והחיים בקהילה, מה שקיבל תפנית וריחוק עם השנים. 

מסר חשוב  שמביא פרח שמש מתרכז באמירה שכל אישה יודעת לצור חיים ויודעת ללדת בדרך טבעית. 

הספר מעניק השראה. הוא מקדם שיח ולכן רואה בו כמומלץ בחינוך הבנות הצעירות שכל כך רחוקות מההוויה המקסיקנית  של "פרח שמש". 

לא יכולה לפסוח ולא להתעלם מאיוריה המקוריים ומרהיבים של סהר חופי המתמזגים על האגדה ומייחדים אותה. 

נילי גולדנברג - בת זוג, אמא, מיילדת, מלווה נשים ויוצרת. מנחה סדנאות לנשים וזוגות להכנה להריון ולידה ומכשירה מורות בשיטת Birth Into Being. מלווה נשים בטכניקות מקסיקניות מסורתיות - ליווי הריון הוליסטי, עיסוי הריון מסורתי, טקס סגירת אגן, פריון ועוד. מורה במסלול הלימודים גינקוסופיה ובסדנאות הכשרה לנשות מקצוע. בעברה הייתה מעצבת תלבושות בתעשיית הקולנוע והטלויזיה ומעצבת אופנה.

פרח שמח מאת נילי גולדנברג,  איורים סהר חופי, הוצאת האיש הירוק, לרכישה לחצו כאן

ריקי ברוך

אחר כך הייתי אני ובגוף שני - שני ספרי נשים בהמלצה וסדרת מדעים לילדים

אחר כך הייתי אני מאת אסתר חדד- עמרם

"אלעזר. אלעזר ומעיין ציון. והגעגוע הזה, לשניהם, שהוא שונה כל כך וגם קצת דומה. פעם המילה געגוע היתה עבורה מילה יפה, עורגת, כזאת שמזכירה שיר, סיפור, או מכתב אהבה. אבל עכשיו הבינה שזה כל כך לא נכון. עכשיו הגעגוע היה חלל ארוך, מלא מסדרונות, דלתות, מלא חדרים קטנים עם עכברים שאיימו לאכול אותה. עכברים וג'וקים חומים גדולים מהלכים על הקירות. ואין מילה אחרת, נכונה, לתחושה הזאת שיש לה. ואולי ככה בעצם מרגישים געגוע כשהוא לא עטוף ונוצץ, כשהוא רק כאב אחד גדול".

החיים של חרות טובים. היא ואלעזר התאהבו והתחתנו, והם חיים בדירה קטנה ויפה עם מעיין ציון התינוקת שלהם, והעתיד נראה מבטיח. אבל קולות מהעבר מושכים את חרות למטה, לצדדים, בלי שליטה, בלי הבנה. היא לא יודעת מה קורה לה, היא רק יודעת שהכאב גדול ממנה. היא בטוחה שהיא מזיקה לתינוקת שלה ואפילו ששום אסון לא קורה – היא משתכנעת שמוטב לאלעזר ומעיין ציון שתעזוב אותם. רק אחרי שהיא עוזבת, רחוק מאהוביה ומאוהביה, היא מתחילה לראות בבהירות את כל מה שהסתיר לה את עצמה.

גם כשכבר שקעתי בקריאה רצופה הייתי בחוסר שקט מול העלילה. מידי פעם עצרתי התבוננתי שוב על עטיפת הספר. משהו כל כך מדויק  בציור הטעון הזה, הוא שאפשר לי להתחבר לדמותה של חרות ולהבין שהדיכאון שלה אינו רק דיכאון אחרי לידה.

חרות מתפרקת בתוכה ולא מצליחה לאחות את השברים. התא המשפחתי מתחיל להיסדק וההחלטה לעזוב הופכת לצעד משמעותי בתהליך שהיא חוצה במסעה להיוולד מחדש. 

הרבה כוח ונחישות בנכונות הדרך, צריכים היו לשכנע אותי שאפשר לעזוב תינוקת ו"לא לשמוע" אותה בוכה. ניסיתי לא להיות שיפוטית וגייסתי את כל האמפטיה שהייתה בי.

הספר עצוב, נוגע ללב ולא תלוש ממציאות חייהן של נשים שדיכאון לא מוסבר נוקש פתאום על דלת החיים.

הכתיבה הרגישה מאפשרת להבין שיש כאן לגיטימציה לרגשות מורכבים, כאלו שלפעמים לא יודעים לתת להם שם ולהסביר מה בדיוק קורה בנפש פנימה. 

אחר כך הייתי אני - בשם  (כותר) כל כך מדויק ומעורר תקווה, הוא ספר על על שתי לידות: לידתה של תינוקת ומסע המסתיים בלידה מחדש. וגם ספר על הדחקה והחלמה, על התגברות והתבגרות, על אהבה.

אסנת חדד־עמרם, עובדת סוציאלית ומלווה הורים ומשפחות לילדים בגיל הרך, נולדה וגדלה בלוד וכיום גרה בישוב נווה צוף, נשואה ואמא לגפן ויאר. כתבה בעבר את הטור "יחידה מובחרת" במקור ראשון, "ממטרות" סיפור פרי עטה פורסם במסגרת הסיפורים המומלצים ב"תחרות הסיפור הקצר" של עיתון "הארץ" בשנת 2009. אחר כך הייתי אני הוא ספרה הראשון.

"מאת אחר כך הייתי אני" מאת אסנת חדד־עמרם הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן.

בגוף שני מאת שרה פליין 

"ככל שחלפו השנים העמיקו הפערים בין העקרונות החינוכיים שלך ובין מה שהתאפשר לך ליישם. כמחנכת רצית לחצוץ בין הילדים לעוולות המערכת, כמדריכה נמחצת בין החידושים שאגף ההדרכה ביקש להטמיע ובין התנגדות המנהלת. נלחמת בטחנות רוח. בתגובה לפרויקט למידה שערכת עם תלמידייך, זומנת לשיחת נזיפה. פעמיים ניסית להסביר את שיקול הדעת שלך. בכל אחת מהן נענית במשפט: "יש המסבירים ויש המצליחים," אליו נלווה נפנוף מבטל משל היית זבוב טורדני. שתקת. לא אמרת שהתלמידים שלך דווקא כן מצליחים גם בכל המדדים האובייקטיביים. לא הזכרת שצילמו אותך עבור מט״ח (מרכז לטכנולוגיה חינוכית) לסרט הדרכה בנושא דרכים חדשניות לעידוד קריאה. לא היה טעם לומר שום דבר. באופן רשמי זומנת לשיחה. למעשה היה זה מונולוג בריוני. למחרת איבדת את קולך למשך שבועיים. רופא אף אוזן גרון לא הבין מה הבעיה".

הספיקו לי שורות הפתיחה האלו (עמוד 13 בספר) כדי להבין שההזדהות שלי עם הכתוב תבוא ממקום מאוד אישי ועמוק.

אישה בת חמישים ושלוש טסה לחבל שמפיין היפהפה בצרפת לחופשת יצירה וחוזרת לארץ שבועיים מאוחר יותר בטיסת חילוץ רפואית אחרי שני אירועים מוחיים. שש שנים אחרי כן היא כותבת את הממואר הזה, שבו היא בוחנת את מערכת היחסים שלה עם הגוף, עם עצמה ועם סביבתה. בכתיבה רגישה ובמבט חד מספרת שרית פליין על השבר שחצה את חייה לשניים ועל היכולת להיבנות מחדש מתוך הפירוק.

לא אני לא רוצה לדבר כאן על הפערים מול מנהלת החטיבה בה למדתי, ולא על נסיבות הפרישה הרפואית שלי אחרי 25 שנות הוראה וחינוך. אני את ה"אישורים והקבלות" שלי קבלתי מהתלמידים והוריהם ששומרים איתי על קשר עד היום. אני יודעת שניצחתי את המערכת כששמרתי על הדרך בה האמנתי.

 גוף שני הוא ממואר נוקב וכואב בכל צד שאתבונן בו. נסיבות המחלה של גיבורת הספר מוכרות לי מנשים שחיות סביבי והן מתמודדות עם המחלה והכאב בכל דקה ביממה. 

הכתיבה בגוף שני כמו מרחיקה את הכותבת מתוך עצמה ועדיין קל היה לי לחוש את האמפטיה כמו גם את החמלה שרכשתי להתמודדות המתמשכת מול הטראומה עד לצמיחה. 

השימוש בהשוואה לפוליאנה "זרק" אותי לימי ילדותי. הספר המונח אצלי כבר עשרות שנים על המדף לצד תמונות שנצרבו כבר אז מהצפייה בסרט, כולם גם יחד חיברו אותי למשפט הכל כך חשוב הזה: "את לא פוחדת לתת מקום לחושך ולדמעות, את לא פוליאנה, את שרית. את אישה שגופה החכם חבול." 

וזהו בעצם הניצחון הפנימי של מי שחוותה טראומה ויכולה לה.

ממליצה בחום לכל מי שיכל התמודד עם מכאובים אמיתיים ומסוגל לעשות את ההפרדה, שאני ברגעים מסוימים התקשיתי לעשותה, כדי להבין שריפוי הגוף והנפש אפשריים. 

שרית פליין נשואה ואמא לשניים. מתגוררת בנס ציונה. סופרת, משוררת, בעלת הבלוג "אוצר מילים". מארחת בביתה מפגשי סלון ספרותי זה עשור. מנחת סדנאות כתיבה. בגוף שני הוא ספרה השלישי. קדמו לו הרומן נטע זר ולב יחף ספר שירה וצילומים. שירים פרי עטה התפרסמו בכתבי עת ועשרה מהם הולחנו והופקו כאלבום מוזיקלי בשם "אסופת אהבה".

"בגוף שני" מאת שרית פיילן הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן.

פוליאנה העותק המקורי המצוי בידי. 

חדש על מדף הספרים: סדרת "מדעים לילדים"

לימודי מדעים בגילאים צעירים מעודדים יצירתיות ודמיון, מחזקים את תחושת הביטחון והעצמאות, מפתחים סקרנות טבעית, חשיבה ביקורתית ויכולת לפתור בעיות ומאפשרים להבין את העולם הסובב. הוצאת הספרים.

ספר לכל משיקה ארבעה ספרים בסדרה החדשה "מדעים לילדים":

אבולוציה

בּוֹאוּ לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹת הַמַּדָּע לִגְאוֹנֵי הֶעָתִיד!

הַיְדַעְתֶּם שְׁהַדִּינוֹזָאוּרִים נִכְחֲדוּ לִפְנֵי מִילְיוֹנֵי שָׁנִים?

הַיְדַעְתֶּם שֶׁהֵם הָאָבוֹת שֶׁל כַּמָּה מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁחַיִּים הַיּוֹם בְּכַדּוּר הָאָרֶץ?

גַּלּוּ אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל הַמִּינִים, יַחַד עִם דּוֹקְטוֹר מִיטוֹזָה וְהָאֶפְרוֹחַ דַּרְוִין

וְהִפְכוּ לִגְאוֹנִים בְּאֵבוֹלוּצְיָה!

אסטרונאוטיקה

הַיּוֹדְעִים אַתֶּם כֵּיצַד רָקֵטוֹת מֻפְעָלוֹת? מָה זֶה כּוֹחַ הַכְּבִידָה?

בְּאֵלּוּ פְּרָטִים נִשְׁלָחִים לֶחָלָל?

הִצְטָרְפוּ לְאַסְטְרוֹנָאוּטִית לְנֹגַהּ בְּמַסָּע לְמַאְדִּים וְהָפְכוּ לִגְאוֹנֵי אַסְטְרוֹנָאוּטִיקָה!

פיזיקה קואנטית

בּוֹאוּ לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹת הַמַּדָּע לִגְאוֹנֵי הֶעָתִיד! אַתֶּם יוֹדְעִים מָהֵן מוֹלֶקוּלוֹת? וּמָהֵם אָטוֹמִים? וְכֵיצַד הֵם מִשְׁתַּלְּבִים כְּדֵי לִצֹּר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים? בּוֹאוּ נְלַוֶּה אֶת אֶלֶקְטְרָה וְאֶת הֶחָתוּל שֶׁלָּהּ פְּלַאנְק אֶל הָעוֹלָם הַזָּעִיר הַיּוֹצֵא דֹּפֶן שֶׁל הַחֶלְקִיקִים, וְתֵהָפְכוּ לִגְאוֹנִים בְּפִיזִיקָה קְוַאנְטִית!

גנטיקה

בּוֹאוּ לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹת הַמַּדָּע עִם גְּאוֹנֵי הֶעָתִיד!

מָה מַגְדִּיר אֶת צֶבַע הַשֵּׂעָר שֶׁלָּנוּ? מָה הֵם גֵּנִּים? וּמָהֶם בְּסִיסֵי חַנְקָן?

הִצְטָרְפוּ לְהַרְפַּתְקָה מְרַתֶּקֶת זוֹ עִם דּוֹקְטוֹר מִיטוֹכוֹנְדְּרִיָּה וְהִפְכוּ לִגְאוֹנֵי גֵּנֵטִיקָה!

כתב: קרלוס פאזוס, תרגום לעברית: מירב גודאנטק

להשיג באתר האינטרנט www.bookme.co.il ברשתות ובחנויות הספרים הנבחרות.

ריקי ברוך

תשמעו סיפור, תנין ברכבת, מרקו, זה שיפחיד את החתול ומייקי לומד לאהוב - ספרי ילדים וספר למתבגרים בהמלצה ואמפטיה

 

השבוע עם שובם של ארבעת נכדיי מחופשת חנוכה בדובאי, הזמנתי את כולם למפגש "נשיקות וממתקים" ולא שכחתי לקדם את פניהם בספרים חדשים כמו שהם אוהבים. שלושה ספרים מתוך הטובים שבספרי הילדים תכירו בשורות אלו:

"תשמעו סיפור" מאת שחר סיטנר

שחר היא ילדה חמודה מכיתה ג', שלא תמיד אומרת רק את האמת. סתם דג קטן יכול להפוך בדמיון שלה לכריש! בגלל זה הילדים קוראים לה בשמות.

הרצל הוא השומר בבית הספר שבו לומדת שחר. הוא דווקא אוהב את הסיפורים שלה, שמי שלא מבין כלום יכול לקרוא להם שקרים.

קראנו את הספר עפנו על כנפי הקסם שבדמיון וצחקנו המון. תומאס (בן 6.8) ואורן (בן 4.8) שהם הגדולים מנכדיי ספרו שגם הם נוהגים להמציא לפעמים שטויות של סיפורים רק בגלל שזה ממש כייף ממש מצחיק.

הספר קידם זמן איכות והמון שמחה ביחד שלנו ואם כך אז המטרה שלי הושגה.

שחר סיטנר היא תסריטאית, פרופסור באקדמיה להמצאות ולקִשקושים. כמה מחבריה הטובים ביותר הם כרישים.  (עפתי על שחר💚)
אסיה אייזנשטיין היא מאיירת, בעלת תואר אצולה ממלכת אנגליה בכבודה ובעצמה, וזוכת פרס נובל על שרבוטי מחברת.

"תשמעו סיפור" מאת שחר סיטנר, איורים אסיה אייזנשטיין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, לרכישה לחצו כאן. להאזנה לסיפור לחצו כאן.

תנין ברכבת מאת עמית טריינין

תַּנִּין נִכְנַס לָרַכֶּבֶת בְּתַחֲנַת בִּנְיָמִינָה וְתוֹפֵס קָרוֹן שָׁלֵם.
אַף אֶחָד לֹא מֵעֵז לְהָעִיר לוֹ עַל כָּךְ, מִלְּבַד הַקָּטָן שֶׁבַּנּוֹסְעִים – אֶפְרוֹחַ אַמִּיץ לֵב.

הַסֵּפֶר הוּא חֲגִיגָה שֶׁל צֶבַע וּתְנוּעָה, עִם הֲמוֹן חַיּוֹת שֶׁמִּצְטוֹפְפוֹת, מְשַׂחֲקוֹת, וְגַם קְצָת מְנַמְנְמוֹת כָּל הַדֶּרֶךְ עַד חֵיפָה.

כולנו מכירים את חווית הנסיעה ברכבת וגם ילדיי זכו להכיר. יש ימים ושעות שהכל צפוף ולא ניתן לזוז, להתהלך ממקום למקום ובטח שלא לשבת.

אבל מה הייתם עושים אם היה עולה לרכבת תנין מתרווח לעצמו בתוך כל הקרון ופשוט הולך לישון?

כמובן שלא אגלה לכם את מה שקרה כי אתם תצטרכו לקרא בעצמכם ולהבין כמה שאתם אוהבים בעלי חיים.  

עמית טריינין הוא מאייר ומרצה בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. אייר ספרים רבים לילדים. תנין ברכבת הוא ספרו הראשון ככותב וכמאייר.

"תנין ברכבת" כתב ואייר עמית טריינין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, לרכישה לחצו כאן.

מרקו, זה שיפחיד את החתול מאת יונה טפר

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ הוּא נִכְנַס, אֲבָל פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי צִיּוּץ.
הוּא הָיָה אָפֹר וְקָטָן, עִם עֵינַיִם שְׁחֹרוֹת וּגְדוֹלוֹת וְזָנָב אָרֹךְ.
"שָׁלוֹם!" אָמַרְתִּי, "מִי אַתָּה?"

סיפור על ידידוּת בת יומיים שנרקמת בין גיבורת הסיפור לבין "האפור הקטן" שאמו קראה לו "זה שיפחיד את החתול". יחד הם צופים בסדרה 'מרקו', אוכלים פופקורן ומפטפטים, עד ש...

מרקו הוא עוד סיפור שמזמן שיח על אהבת בעלי חיים, על חברות ועל סוף שלא אגלה לכם כדי שיהיה לכם למה לצפות... 

יונה טפר, סופרת הילדים האהובה ועטורת הפרסים, פרסמה למעלה מ-60 ספרים לילדים ולנוער. עוד מספריה לקטנים: יעל מציצה לרחוב, מי הכי גבוה?, בינה נוסעת מבנימינה, ככה גם אני יכולה, לא תשיג אותי ורבים אחרים.
הילה רוזיליו, מאיירת שאוהבת להעביר מסרים של חום, חברוּת ואופטימיות בימים קשים.

"מרקו, זה שיפחיד את החתול" מאת יונה טפר, איורים הילה רוזיליו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, לרכישה לחצו כאן .

מייקי לומד לאהוב מאת לידור דוידוב

מייקי לומד לאהוב הוא סיפור נוגע ללב על התבגרות וזהות, על צעירים שמנסים למצוא מקום בעולם, גם כשנדמה להם שהעולם לא תמיד מוכן לקבל אותם.  זהו סיפור בשלושה קולות על התמודדות עם נטייה מינית, הפרעות אכילה ואהבה  מאת זוכה פרס ברנשטיין לספר נוער, 2023.

אחרי שנפצע בשירותו הצבאי, הועבר לתפקיד עורפי ואז השתחרר, מייקי נשאר צולע. נמאס לו מלירן, החבר שלו, שלא מוכן לצאת מהארון בשבילו, נמאס לו מהמשפחה החופרת שלו, ונמאס לו בכלל. ברגעים שהלב שלו מתקשה לעמוד בעומס, מייקי נשאב למקומות אפֵלים, והיציאה מהם עלולה להיות מסוכנת.

לירן, האקס של מייקי, לא באמת רצה להיפרד, אבל חשב שהמשפחה לא תקבל אותו. ובכלל, הוא נמשך לבנות ולבנים ולא יודע איך להגדיר את עצמו.
עדי, חברה של מייקי ושל לירן, מקווה שתצליח לעזור לכל אחד מהם בנפרד, ובינתיים מתמודדת עם נטישתה על ידי אליענה, האקסית המיתולוגית שלה.

לידור דוידוב מספר: "במאי 2022 חגגתי יום הולדת 26. הייתי אחרי פרידה. שבור לב כמו דמות מסדרה של נטפליקס. לקחתי את עצמי ואת הלפטופ, וטסתי ללונדון לנקות את הראש. שופינג, הופעה של דואה ליפה, אוכל טוב, עוד קצת שופינג, מופע של מג'יק מייק, וגם... ספר חדש, עם גיבור חדש-ישן, שנמצא בדיוק איפה שאני הייתי אז - אחרי פרידה. היום, אחרי יותר משלוש שנים, אני במקום אחר. אבל לא רק אני... גם מייקי, שנברא אז, בבית קפה קטן בלונדון, עם נוף שמשקיף אל העיר. חודשים אחר כך נולד לירן, האקס של מייקי, כי עם הכתיבה הגיעה ההבנה שגם לאקס יש את הסיפור שלו. ואז הגיעה גם עדי, שכבשה לי את הלב עם ההומור והכנות שלה. אני ממש מתרגש להציג לכם את הכריכה של "מייקי לומד לאהוב", הספר החדש שלי, שיוצא בקרוב בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בדיוק כמו מייקי, גם אני למדתי לאהוב את עצמי, לאט-לאט, עם הכתיבה. מחכה שתקראו ומקווה שתאהבו" 🖤

אני מכירה מאד מקרוב את בני הקהילה הלהטב"ית. החברה שלנו מאתגרת את ה"שונה" וכל ניסיון להפוך לחלק מתורגם לאתגר רווי חתחתים ולפעמים גם ללא סוף טוב. 

התחברתי לדמויות התועות ולמדתי אותן לאורך המסע המשותף והמקביל שחצו יחד ולחוד. (עפתי על עדי היא קסם בכל קנה מידה).

לאורך הסיפור יצר דוידוב סוג של הקבלה בינו לבן מייקי. השניים חצו תהליך שהפגיש אותם עם עצמם ובסופו גם נולד האני החדש.

הסיפור מובא בכתיבה נפלאה. היא אותנטית, קולחת ומדברת מהלב.

לידור דוידוב, יליד 1996, מעצב גרפי ומנהל רשתות חברתיות, ספרו הראשון, הקו החם לאהבה (2022), זכה לאהבת הקוראים ולשבחי הביקורת.

"מייקי לומד לאהוב" מאת לידור דוידוב, הוצאת הקיבוץ המאוחד לרכישה לחצון כאן










ריקי ברוך

חנות הרגשות-סיפור על אומץ, דובת הנמלים מחפשת חברים וספר שירים - נבואה וגעגוע: בואו לדפדף.

חנות הרגשות-סיפור על אומץ

הספר חנות הרגשות שכתבה אופיר מסאס בהוצאת ספרי ניב, הוא ספר ילדים נפלא, מרגש וחכם שמדבר בגובה העיניים על רגשות שילדים מתמודדים איתם כל יום, ומזמין אותם להסתכל פנימה, וגם החוצה.

"הָאוֹמֶץ מַתְחִיל כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן מַשֶּׁהוּ מֵעַצְמְךָ וְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה טוֹב. זֶה כָּל מָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת."

ביום הראשון שלו בכיתה א’, דן הרגיש שהלב שלו דופק חזק מדי. הכול היה חדש, מבלבל, והאומץ שפעם הרגיש כמובן מאליו פשוט נעלם.
ואז הוא גילה אותה: חנות קטנה ומוזרה בקצה החצר, מלאה בקופסאות צבעוניות עם שמות של רגשות: פחד, שמחה, עצב וגם אומץ.
כשהוא שואל את המוכר כמה עולה האומץ, הוא מגלה שלא מדובר בכסף אלא במעשה אחד קטן שעליו לעשות בתמורה.
ומשם מתחילה דרך חדשה של חיבור, הבנה ורֵעוּת. כי לפעמים, כל מה שצריך כדי לשנות את נתיב חיינו זה פשוט לשאול: “רוצה לשחק?”
לאורך כל הספר איורים מקוריים, נפלאים וססגוניים שאייר עוזי בנימין שמוסיפים לייחודיות שלו.

אכן, אני מכירה את זה מקרוב. נושא הרגשות בקרב ילדים דורש אימון, פתיחות ושיח. אני מאמינה שכלל שנלמד את הקטנים להקשיב לרגשות שלהם, להבין אותן ( לפעמים אנו לא יודעים לדייק את הרגש) ולהתייחס אליהן בזמן אמת - כך ייטב.

אופיר מסאס היא סופרת צעירה, בת 16, "חנות הרגשות" הוא ספרה הראשון. את הסיפור על אומץ כתבה בהשראת חוויות אישיות, מתוך רצון לעודד ילדים להאמין בעצמם גם כשמפחיד קצת.

"חנות הרגשות -סיפור על אומץ" כתבה אופיר מסאס. איורים: עוזי בנימין. הוצאת ספרי ניב, להשיג באתר ההוצאה.

דובת הנמלים מחפשת חברים מאת אילן רונן
"דובת נמלים מחפשת חברים" מאת אילן רונן בהוצאת הספרים אוריון, הוא ספר ילדים נפלא, סיפור צבעוני ומרגש על הרצון ועל היכולת להשתלב בחברה דרך הכוח שבשוני.

דבי גורת דובי נמלים בעלת אף ארוך ולשון כמו שרוך נקלעת לחרם של חבריה בגן הגורים רק מפני שהיא קצת אחרת.
הוריה מחליטים לעזוב את הכפר ולהתחיל מחדש, אך כשכפר החיות אוכלות העשב מותקף על ידי טרמיטים רק דובי הנמלים יכולים להציל את המצב.
דבי ומשפחתה חוזרים כדי לעזור ומגלים שדווקא השונות שלהם היא מתנה.
הסיפור מוקדש לכל "דובי הנמלים" שמסתובבים בינינו מבלי ששמנו לב.
לאורך כל הספר איורים מקוריים, נפלאים ומלאי חיים שאייר דניאל עמית שמצליח להאיר כל דף מחדש.

"דובת נמלים מחפשת חברים" הוא ספרו הראשון של אילן רונן. את ההשראה לכתיבה קיבל כשהיה מדריך בפרויקט נעל"ה בו נחשף לקשיי הקליטה של העולים החדשים הצעירים ממדינות חבר העמים שנראו בעיניו דומים לקשיי הקליטה של דובת הנמלים שבמרכז סיפורו. אילן שמר על קשר עם העולים הצעירים לאורך עשרות שנים שלאורכן הפכו החניכים למובילים בכירים בחברה הישראלית. מקשר זה נולד הרעיון לספר את סיפורם באמצעות דובי הנמלים. הדובים אמנם עדיין לא עלו לארץ, אבל הם חיים בינינו בלי ששמנו לב ומצילים את המצב יום יום.

כשישבתי לקרא את הספר עם נכדיי התגנבה לתוכי תחושת עצב. כל מה שקשור לשוני וקבלת האחר, החדש, השונה בחברה ולא רק חברת הילדים, עדיין טעון תיקון וחבל שכך.

אכן הספר ססגוני עטוף הומור ומביא מסר חשוב לטובת הילדים הנתפסים כשונים. מסתבר שעם רצון באה היכולת להשתלב בחברה דווקא בהפוך על הפוך בזכות הכוח שבשוני.

ספר מקסים, ערכי ומומלץ כמעורר שיח במסגרות חינוכיות - גני ילדים.

"דובת נמלים מחפשת חברים" מאת אילן רונן. איורים: דניאל עמית. הוצאת הספרים אוריון. להשיג בחנויות הספרים המקוונות, בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובאתר

נבואה וגעגוע מאת לורן סגל כהן

"נבואה וגעגוע" מאת לורן סגל כהן בהוצאת הספרים אוריון, הוא קובץ מרגש ומרתק של שירים וקטעי פרוזה שנולדו מתוך הלב, מתוך גוף זוכר, מתוך ימים של חסד וכאב, תערובת של מציאות ובדיה.

 

נבואה וגעגוע

תחת חופה לבנה
עומדת
קלה
נטולת שבילים מפותלים
ומחשבות דוהרות
במעגלים.
בשמלה לבנה, שקופה
מוכתמת ביין
וסודות,
עומדת
נטולת גינונים וקישוט,
בין קודש לחול לאתמול,
לוחשת לעצמי שבועה,
שרק אני אשמע
רוקחת נבואה
וגעגוע.


דפי הספר נושאים לא רק מילים, אלא קול ייחודי - עוצמתי ושברירי כאחד, שמבקש להתבונן באומץ על נשיות מודעת, אימהות שהיא מהות, חוסר צדק, כמיהה וגם שבר שבעה באוקטובר שמתוכו צמחה הודיה.

הקו הדמיוני העובר בין נקודות הציון והפרקים בספר מחבר בעצם בין סוגים שונים של רגשות, התמודדויות ותחנות חיים. אחד הפרקים המשמעותיים בו הוא "אמהות" ובו שירים שנכתבו לשלוש בנותיה של לורן, בעיקר אחרי הלידה. האמהות שלה היא אמהות אידיאולוגית ונוכחת, בחירה מודעת בלגדל בנות אדם, להיות משמעותית עבורן.

בספר שירים שנכתבו לבתה האמצעית של לורן, שהייתה תצפיתנית במוצב בעוטף במתקפת השבעה באוקטובר וניצלה בנס או שירים שנכתבו על האירוע הזה וטומנים בחובם את ההלם, חוסר האונים והעצב האינסופי שנחוו.
חלק גדול מהשירים מדברים נשיות, תשוקה, אהבה עצמית, חיבור לגוף ולנפש, נוגעים בשבריריות ומודעות.
זהו ספר על כוחן של מילים לרפא, לצעוק את האמת, למלא חללים שנפערו בתודעה, להיות אהבה וחיים.
והמילים אינן מבקשות אישורים, הן מבקשות להישמע. להיות עדות לחוסן ואותנטיות לצד דמיון ותעתועים, אומץ וחוזק לצד ארעיות ושבריריות.

"נבואה וגעגוע" הוא ספר הביכורים של לורן סגל כהן, ילידת 1972, אימא, עיתונאית, מרצה ואקטיביסטית למען בני אדם ובעלי חיים.

לורן סגל כהן: הכתיבה החלה אצלי לפני כ- 25 שנה עם הולדת בתי הבכורה כשבשתי הלידות הבאות גיליתי שאפשר להכניס ללב עוד ועוד אהבה. למעשה, עוצמת הרגש נכנסה לתבניות של שירים. בקטעי הפרוזה הכתיבה אינטואיטיבית. הטקסטים נכתבו כמו חלום, בהתחלה המלים זרמו ממני מבלי לתכנן ואז התאהבתי בסגנון, הפכתי אותו לאמצעי לתאר פנטזיה, כמו תסריט בלתי אפשרי. הספר הזה הוא ביטוי לחיבור בלתי אמצעי עם עצמי, ניסיון לחשוף באומץ רגשות, להפוך אותם לנחלת הכלל".


שמלת תחרה

כמו שמלת תחרה
נפשך.
טוויה מקורי כמיהה
וגעגוע
למה שלא היה
נשרפת, נרקמת מחדש מנימים שקופים.
נפרמת בשקט ומתאחה שוב
מותכת באש וסערה.
נלחמת.
כמו שמלת תחרה שקופה
נפשך
וכשעייפה
מרימה ידיים
מעל הראש
עוצמת עיניים
פועמת נשימות קצובות
מתוך אוויר דחוס, מבין ריסים רועדים
קושרת חוטי זהב וכישוף
רוקמת מחזה
שלא נכתב, שלא נברא
שחלום.
שמלת תחרה משיל גופך
ולובש שריון.

"נבואה וגעגוע" מאת לורן סגל כהן. הוצאת הספרים אוריון, להשיג בחנויות הספרים המקוונות, בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובאתר.

ריקי ברוך