מטאורים מאת רותי חן-ליסי
מפגש בווינה בין שלושה מטאורים בשמי האומנות, מדליק פרץ של תשוקה, קנאה, ודחף יצירתי בלתי מרוסן. שלוש צלעות המשולש – איזאבל, שאול והמאסטרו מקס אלברכט – נקשרים בעבותות אלו לאלו. נולדות יצירות גדולות ונובט ילד. איזאבל שבה לירושלים, נושאת ברחמה ילד שאינה יודעת מי אביו. היא חוזרת אל אהבתה הישנה, המשורר אלחנן, שמאמץ את הילד כשלו.
מטאורים הוא רומן סוחף ורחב יריעה, הכתוב בכוח סיפורי יוצא דופן. הוא מלווה את איזאבל, איתמר בנה ושלושת הגברים בחייה על פני כשלושים שנה, ופורש את נתיבי המסע שלהם, המתחככים זה בזה במהלך השנים. האמנות בספר איננה רק רקע, אלא הלב הפועם של הסיפור: ציור, שירה, מוזיקה וקולנוע נעשים למראות שדרכן חותרות הדמויות להבין את הטבע, את עצמן ואת שאר בני האדם.
מצאתי את מטאורים בכריכה שהיא יצירה מזוקקת בזכות עצמה, פרוזה של שילוב מופלא בין יצירות אומנות השזורות זו בזו כמעשה ידי אומן. אומנויות במנעד רחב של תחומים.
שירה, ציור, קולנוע מוזיקה ושכמותם מחברים את הדמויות והמקומות לעלילה יוצאת דופן.
תמהיל של מקומות שבחלקם לא ביקרתי מזמן (והגיע הזמן!) יפו, ירושלים, סדני עלי, נחל ערוגות (מאז סיימתי להיות מורה), העיר עבדת, ערד האהובה עלי עוד מזיכרונות ילדותי, ולמולם: וינה, גרנדה, פריז וארץ הפיורדים של אירופה.
גם אם אני טובה בגיאוגרפיה, (בכל זאת לימדתי 25 שנה...) אני הרבה פחות בכל שקשור לאומנויות (הכל לקחה בכורתי המופלאה) אבל במטאורים הצלחתי להרגיש את החיבור המדויק בין האומנויות- למקומות- לטבע וכמובן לדמויות המרכזיות: איזאבל, שאול ומקס.
רותי חן־ליסי מביאה אל הפרוזה הישראלית קול נדיר של כתיבה אינטלקטואלית וחושנית כאחד, שמחברת בין חומר לרוח, בין גוף ליצירה ובין תשוקה לאובדן. הרקע שלה כאדריכלית וכאמנית נוכח בבניית סצנות מדויקת, בעבודה שכבתית עם זמן וזיכרון, וביכולת לשרטט נפש אנושית כמרחב מורכב, טעון וסדוק. כתיבתה עשירה בדימויים, נטועה בתרבות אירופית וירושלמית גם יחד, ונעה בטבעיות בין אינטימיות עמוקה לפרספקטיבה רחבת יריעה.
מטאורים נוגע בדילמות כמו מחויבות מול חופש, חיפושי דרך למשמעות ולמימוש עצמי, ויחסים בין המינים, בין חברים, בין יוצרים, בזוגיות, במשפחה ובין הורים לילדים.
מטאורים נוגע בדילמות כמו מחויבות מול חופש, חיפושי דרך למשמעות ולמימוש עצמי, ויחסים בין המינים, בין חברים, בין יוצרים, בזוגיות, במשפחה ובין הורים לילדים.
רותי חן־ליסי היא סופרת, אדריכלית ואמנית. ילידת קיבוץ, גדלה בקריות, למדה ארכיטקטורה בטכניון בחיפה, חיה ויוצרת באזור ירושלים. מטאורים הוא ספרה השני.
"מטאורים" מאת רותי חן-ליסי, הוצאת שתיים לרכישה לחצו כאן
חיפה זה רחוק מאת מירי ליטווק
אבל עכשיו הייתה פה עיר, בנויה, והאנשים שחיים בה לא חושבים על העבר הזה שהיה, העבר הצהוב. היה נדמה לנטע שהאנשים שגרו בשכונה הזאת לא אהבו להיזכר במה שהיה כאן קודם. הם חיו כאילו כל העבר הזה לא קרה אף פעם, נטע לא ידעה למה. היו להם דירות מסודרות עם קרמיקה באמבטיה וארונות קיר, ובוילר, ועציצים במרפסת.
נערה יוצאת להרפתקה צנועה: ראיון עבודה, טיול במדרכות השוממות של ערב, סרט לבד, עבודה קצרה במדינת עולם שלישי. היא רוצה לטעום, לנסות, להיות גדולה. אבל העולם בחוץ מתגלה כמסוכן לא פחות מהפחדים שבפנים, והיא לומדת להכיר אותו ואת עצמה במסע התבגרות אישי ונשי וכואב.
"את זוכרת?" היא שאלה את תמרה. עיניה של תמרה נפקחו באחת ואורו. היא זכרה את הקופסה העגולה שאפשר להסתירה בתוך כף היד, עם חרוזים כמו עלים צבעוניים על המכסה.
"אוי!" פלטה תמרה והיה נדמה לנטע שהיא יוצאת מסגירותה ועכשיו בשטף הדיבור הרגיל, של פעם, המפוסק בצחוק, היא תספר לה הכול, כל מה שקרה לה במשך השנים האלה, ולמה היא יושבת ספונה בתוך עצמה. אבל תמרה לא אמרה כלום. היא רק הביטה אל נטע, הושיטה את ידה וליטפה את קווצת השיער שנפלה על לחייה".
הפואטיקה של מירי ליטווק בשלה ומלוטשת והיא מצליחה לברוא עולם, דמויות ומקומות – לעיתים בהינף משפט או בכמה משפטים בודדים. תיאוריה ודימויה מצליחים ליצור נפח, צבע, חיוּת ומעבירים את רובדי הרגשות העזים הנמצאים בספר, את אווירת הסכנה והטרף, קשיי ההגירה, המיניות, העצב, הכמיהה ותחושות ההחמצה. כולם נוכחים בחוזקה ומשכנעים. חיפה זה רחוק הוא רומן בסיפורים שמספר על ילדות וגדילה, על מיניות ומוות, על ניכור וקרבה – ועל האופן שבו כל אלו הופכים להיות קול פואטי.
האמת היא שלעולם לא אצליח להרגיש עד הסוף את הזרות שחשה מירי ליטווק שעלתה ארצה בנערותה ועשתה כל שביכולתה להפוך לחלק מהחברה.
חיפה זה באמת רחוק אבל ממש קרוב. רומן הסיפורים הזה מביא מסע אישי במרחב וברוח גם יחד. הכתיבה נוגעת, מדויקת, רגישה ומרגשת. יש בסיפור של נטע זיקוק של תהליך ההתבגרות על מכלול האתגרים שבדרך. הוא אישי ולא רק. במבט לאחור אל הנערה שהייתי, יכולתי להזדהות עם חלקים מתוכו.
הפליאה ליטווק לכתוב ולהעביר את עומקה של הזרות שהפכה להיות חלק פיזי ורגשי בדמותה של נטע.
חיבקתי את הסוף ונשארתי איתו גם אחרי שתמה הקריאה
המלצה חמה!
מירי ליטווק היא סופרת ומתרגמת, בוגרת החוג לאומנות התיאטרון של אוניברסיטת סורבון שבפריז. כלת פרס היצירה ע"ש לוי אשכול. פרסמה ארבעה ספרי פרוזה: "רוסיות ישנות עירומות", ספרית פועלים; "שמש מאחורי הגב", הקיבוץ המאוחד; "געגועים לחושך", הקיבוץ המאוחד; "אוניגין שאהב את סבתא קלרה", הוצאת כרמל. האחרון יצא לאור גם ברוסיה.
"חיפה זה רחוק" מאת מירי ליטווק, הוצאת שתיים לרכישה לחצו כאן.
"שמישהו יספר לי כבר מה קורה, כי הלחץ הזה בלב יהיה חזק יותר מהשקט שיש אצלי באוזניים ואני הרגשתי שאני הולכת להתפוצץ. יצא בבוקר מבלי שבכלל טרחתי להעיף בו מבט נוסף, אחרי שנים רבות כל כך כבר לא צריך להסתכל יותר מדי, הרי שום דבר חדש אין במראה הזה, ואני יודעת שכבר לא ישוב היום, אבל זה לא מה שהטריד אותי עכשיו. אני פוחדת ממה שאני לא יודעת, מתי הוא כן ישוב, אם בכלל".
נו, סיפר לך על האושר שלו? אישה בגיל שלך לא שואלת על אושר, אלא אם כן היא חיה באיזה בור שחור ולא מנסה לצאת ממנו, או שהיא טיפשה גמורה. אוי, סליחה, אַנטשולדיק מיר, לא התכוונתי לחטט, ובטח לא לעשות בינגו. אם זה כך, אולי לא כדאי שתמשיכי לבוא. אמת אי אפשר להסתיר. אני רואה הכול, גם בלי שתגידי. שני הקמטים האנכיים במצח שלך, בדיוק מעל האף, מספרים הכול.
הפעם נחום היטיב ליפול, כך לדבריו. אל חדר בית החולים מגיעה לבקר חברה ותיקה של בתו. הישיבה שלה לצד מיטתו פותחת בפניה את צפונות ליבו ואת סיפור חייו. היא שולחת אותה לבקר אצל אשתו ואצל זוג חבריו הקרובים וללקט את שלושת החלקים הנוספים, שבונים יחד פאזל מרובע של סיפור אהבה סדוק. זהו סיפור אהבה פוליפוני ומורכב, עדין וחד־פעמי, שנפרס על פני עשורים שלמים. לאט לאט, בהדרגה, מחלחל הסיפור לחייה של המאזינה, ושל הקוראים.
הפעם נחום היטיב ליפול, כך לדבריו. אל חדר בית החולים מגיעה לבקר חברה ותיקה של בתו. הישיבה שלה לצד מיטתו פותחת בפניה את צפונות ליבו ואת סיפור חייו. היא שולחת אותה לבקר אצל אשתו ואצל זוג חבריו הקרובים וללקט את שלושת החלקים הנוספים, שבונים יחד פאזל מרובע של סיפור אהבה סדוק. זהו סיפור אהבה פוליפוני ומורכב, עדין וחד־פעמי, שנפרס על פני עשורים שלמים. לאט לאט, בהדרגה, מחלחל הסיפור לחייה של המאזינה, ושל הקוראים.
האמת היא שבמקומי האישי רגשי כיום, היתה קריאתו של שבר פתוח סוג של אתגר עבורי. מבט לאחור על שנים ארוכות של זוגיות ומציאות חיים של הגיל השלישי הם סוגיה להתבוננות גם מבלי שיכולתי להזדהות עם
שבר פתוח.
שבר פתוח על כפל משמעותיו, הוא רומן רב קולי העוסק באהבה שמקורה בהרגל, בחוזה לא מדובר, בבריחה, ועל הפער בין הפנטזיות שאנחנו מטפחים לבין החיים שאנו בוחרים לחיות.
זהו ספרה השלישי של הסופרת גילה פפר, תושבת קצרין, קדמו לו ספר הפרוזה קוראים בשמה וספר הילדים הצבעים של פיונורה.
ריקי ברוך
