יומן מדיטציה מאת יצחק נבון ולהכחיד את הסבל מאת בודהה - ספרי מיינדפולנס בהמלצה מיוחדת

 יומן מדיטציה מאת יצחק נבון - מחוויותיו של הנשיא החמישי במנזר בודהיסטי בבורמה. 

"הרבה חששתי אם להעלות על הכתב את המוצאות אותי באותו המנזר. מאורעות אינם מתגבשים, רק חוויות, הרגשות, התפעלויות, הרהורים. הם כל כך מיוחדים במינם ושונים מכל מה שעבר עליי עד אז, שהם נראים מגוחכים למי שלא התנסה בהם. שמתי את נפשי בכפי והעליתים על נייר. אלה הדברים אינם בדויים מן הלב. כולם אמת ואין בהם הגזמות. המאמין – יאמין, והכופר – יכפור".

יצחק נבון מי שהיה נשיא המדינה בין השנים 1983-1978 היה גם דיפלומט, פוליטיקאי, סופר, מחזאי ואיש חינוך. נבון היה גם איש יצירה וכתיבה. המפורסמת שבין יצירותיו הוא המחזמר בוסתן ספרדי פרי עטו.
יצחק נבון ידע לספר ספור. הוא ידע להעריך את המילה הכתובה. כתביו שראו אור מתאפיינים בסגנון ייחודי כמו לקוח מסיפורי אגדה. לצד יצירותיו ניהל נבון במשך שנים רבות יומן קפדני שמטרתו לאצור זיכרונות מתחנות שונות בחייו הציבוריים והאישיים כאחד.

את היומן שלפנינו כתב נבון בשנת 1961 והוא ליווה אותו עד יומו האחרון. "יומן בורמה" כפי שתיעד אותו במקור נשמר באחת ממגרות שולחן העבודה שלו במחברת ישנה מצהיבה נתון במעטפה חומה פשוטה.

בשנת 1961 נסעו דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל דאז, ויצחק נבון, מזכירו המדיני ולימים נשיאה החמישי של מדינת ישראל, לביקור ממלכתי ארוך בבורמה בהזמנתו של ראש הממשלה אוּ-נוּ. בעוד שבימי הביקור הראשונים בן-גוריון עסק בפולמוס סוער בענייני פוליטיקה, בודהיזם, גלגול נשמות ומה שביניהם, החליט נבון להיענות להצעת מארחיו ולתרגל מדיטציית ויפאסנה בהתבודדות, בהדרכתו של או-בה-קין, מי שהיה גם מורו של ס. נ. גואנקה.

"יומן מדיטציה", אותו כתב בעקבות שהותו במנזר חושף צד נדיר ואינטימי באישיותו. מסע רוחני שקט, צנוע ונוגע ללב, אל תוך עולמו הפנימי של אדם שמילא תפקידים רמים, אך לא חדל לשאול, להתבונן וללמוד.

הספר פותח בהקדמה מאת רעייתו מירי שפיר נבון ובתו נעמה נבון פרץ. באחריתו מובאות מילותיו של בנו ארז נבון. 

בורמה היא מדינה בודהיסטית בעיקרה, והאמונה והתרגול הם חלק משגרת יומם של תושביה. 

תרגול מדטטבי כמוהו כנסיעה למקום חדש ולא מוכר, שבו המתרגל עשוי לחוות מצבי מודעות חדשים, תחושות חדשות, מחשבות חדשות ורגשות חדשים.
בשנתיים האחרונות אני שבה ולומדת אודות הבודהיזם ומתרגלת מיינדפולנס ומדיטציה. חשיפה למסמכים ערכיים מסוג יומן זה מעשירים את תהליך ההתפתחות האישית שחברתי לתוכו ומלמדים על חשיבותו.

קראתי באדיקות את היומן וחוויתי הזדהות מוחלטת עם השלבים והספקות שליוו את נבון מהרגע שהחל למדוט ועד שחש ש"משהו קורה".

"שוב מאמצים נואשים להתרכז,. כמעט אבוד. במצב מטושטש כזה הנני מבלה מ 15:30 עד 17:00 אז קולו המושיע של הסאיה מכעכע בגרונו. מדליק אור במרכז הבניין. פותח  את הדלת בינינו ושואל בחיוכו הטוב: "מה שלומך עכשיו"? אמרתי לו: "רחימאי, מה אעשה ואין הריכוז עולה בידי?" שוב שחק ואמר: "סימן טוב לך, אישי, סימן טוב! ודע לך כגודל לחצך על הרהוריך, כך גודל לחצם עליך. אל תתייאש!...כל המעשים הכמוסים בליבך צפים ועולים מאליהם, וכשהם עולים ופורצים מחדש כברגע היותם-נפשך משתחררת מהם". (עמוד 64 בספר)

יומנו של נבון מתאר באותנטיות את המחשבות, הדאגות, הסקרנות לצד רגעי הייאוש ורגעי ההארה המבורכים שאותם חווה במהלך ימי התרגול במנזר הבודהיסטי. היומן יכול להיקרא הן כסיפור מסע לנוסעים לבורמה ולמתעניינים בתרבות המזרח הרחוק, הן כמקור להשראה למי שמתַרגלים מדיטציה ולמי שהיו רוצים להתנסות בה אך אינם מעיזים.

נבון כותב בגוף ראשון בכנות ובאותנטיות, וחולק עם הקורא את מכלול החוויות הקשיים ההצלחות והדילמות שצבר במהלך תרגול המדיטציה. יש בכתיבתו בהירות נדירה, פשטות ודיוק רגשי שמאפשר לקורא להרגיש שהמילים אינן רק שלו אלא מייצגות את כל מי שבחוויה.  כמי שמתרגלת מדיטציה ועדיין שואלת שאלות, מצאתי את עצמי מזדהה עם תיאורי השקט, ההתנגדות, הזרימה, והמפגש הבלתי אמצעי עם התודעה. בכישוריו הרבים מצליח נבון להעביר עוצמת ההתנסות לכדי  מילים כתובות. 

היום יותר מתמיד, בעידן שבו הקוטביות, המתח והקצוות הולכים ומחריפים, מרגש במיוחד לפגוש שני מנהיגים שהקשר ביניהם נבנה מתוך כמיהה משותפת לידע, לרוח ולמשמעות, שני אנשים בעמדות כוח, שבוחרים לא בכוח אלא בהקשבה, לא בשליטה אלא בסקרנות.

בחירתו של יצחק נבון לתרגל מדיטציה בהתבודדות מלאה, להסכים להיות לבד עם עצמו ולזרום עם החוויה כפי שהיא, מעידה על אומץ שקט. אומץ להסיר תפקידים, זהויות והגנות, ולהיות פשוט אדם מתבונן. עבורי, זהו אולי המסר החזק ביותר של הספר: שגם בלב ההיסטוריה, המדיניות והעשייה – יש מקום לאדם, לנשימה, ולרגע של שקט שממנו הכול יכול להיוולד מחדש.

 "יומן מדיטציה" מאת יצחק נבון, הוצאת חד קרן, inition לרכישה לחצו כאן או כאן 

להכחיד את הסבל - דרשות נבחרות מהקאנון הפאלי מאת הבודהה

סידְהַארְתְהַה גוֹטָמָה, אותו אדם בן המאה החמישית לפני הספירה, שהתעורר מתחת לעץ הבּוֹדְהִי בהודו וזכה בתואר ’בּודְּהַה‘, לימד את הדרך לשיחרוּר מסבל במשך ארבעים וחמש שנה לתלמידיו המרוּבים באמצעות דרשות שנשא בפניהם. הדרשות (סוּטות, או סוטרות בסנסקריט) הפכו עם השנים לחלק מהקנון הפּאלי.

הקנון הפּאלי הוא אסופת הכתבים היחידה ששרדה בשלמותה מהמסורות הקדוּמוֹת של הבודהיזם בהודו. על פי המסורת הבודהיסטית, היו בהודו העתיקה שמונה-עשרה מסורות, שייתכן ולכל אחת מהן היה קנון משלה. הסוּטות בפאלי, הן הכתבים הבודהיסטים העתיקים ביותר ששרדו מהודו העתיקה, והם מהווים את הירוּשה המשותפת הבסיסית למחשבה הבודהיסטית על כל מסורותיה.

רבות נכתב על הלילה שבו סִידְהַתְהַה גוֹטַמַה התעורר והפך לבודהה. על פי אחד הסיפורים, לאחר שהתגבר על הפיתויים של השד מארה שניסה להניא אותו מכוונתו, בזריחה עם הנצנוץ הראשון של כוכב השחר  הוא ראה ציפור חוצה את השמיים. באותו הרגע הוא הבין שה'אני' הוא כמו הקו שציירה הציפור במעופה, כלומר דמיוני ומופשט, ובדרך זו נגלתה בפניו המהות של התעוררותו.

"היכן שלא מים ולא אדמה,
לא אש ולא אוויר משיגים אחיזה,
שם הכוכבים אינם נוצצים, והשמש אינה זורחת,
שם הירח אינו זוהר, וגם החשיכה אינה שולטת.
כאשר החכם (מוּנִי), הברהמין,
מגיע לידיעה זאת בעצמו,
בחוכמתו שלו,
אז הוא חופשי מצורה ומהיעדר צורה,
מעונג ומסבל". (מתוך הדרשה לבאהייה עמוד 139 בספר)

לפי המסורת נשאר הבודהה מתחת לעץ הבודהי בריכוז מדיטטיבי עמוק למשך שבעה ימים, בעודו מתענג על האושר שבמצבו החדש. הוא כבר היה על סף החלטה שלא לדבר על ההתנסות עם איש, הרי "מי יוכל להבין זאת?" אולם הוא השתכנע לבסוף שיש מי שיוכלו ליישם את הוראותיו ולהגשים את השחרור. בעקבות זאת לא נשאר הבודהה ביער, אלא, כשהוא מונע על ידי החמלה, החל ללמד את כל מי שרצו להקשיב לו את הדרך שתכליתה להכחיד את הסבל.
הקטעים שנכללו בספר זה לקוחים מהקאנון הפּאלי, אוסף הכתבים הבודהיסטי העתיק ביותר ששרד בשלמותו. הם מספקים הצצה לראשית התעצבותה של התורה הבודהיסטית בתקופת חייו של הבודהה. התרגום לעברית משמר את הנוסח המקורי ואת האותנטיות של הלימוד החי, שהועבר על ידי נזירים במשך מאות שנים בעל פה, בדרשות בעלות מקצב חזרתי וייחודי, המגלמות את התורה שמטרתה אחת – הגשמת ההישג הנעלה ביותר: הנירוואנה.

"להכחיד את הסבל"-סדרת נתיבים מיסטיים, מאת הבודהה, הוצאת חד קרן, לרכישה לחצו כאן

*** סִידְהַתְהַה גוֹטַמַה, הידוע כבּוּדְּהָה (סנסקריט: "זה שהתעורר"), היה מורה רוחני ששאף לעזור לאנשים להשתחרר מסִבלם על ידי לימוד הדהרמה (הדרך המתומנת הנאצלת). לימים קם זרם הבודהיזם, שהתבסס על עקרונות הדהרמה שלימד. מועד לידתו ומותו אינם ודאיים; מרבית ההיסטוריונים מעריכים כי הוא חי בין 563 לפנה"ס עד 483 לפנה"ס. ברוב המדינות הבודהיסטיות, ביום הירח המלא הראשון של האביב, נחגג יום הולדתו של בודהה ("וסאק") . על פי המסורת תאריך זה מציין את היום בו הגיע הבודהה להתעוררות והיום בו עזב את גופו.

ריקי ברוך

לנהוג בתוך הים ובוכה ובוכה ובוכה - ספרים חדשים בהמלצה

 

לנהוג בתוך הים מאת מוריה דיין קודיש
לנהוג בתוך הים הוא סיפור אישי מאוד וחריף מאוד על האופן שבו החיים תובעים מאיתנו להשתנות. יום אחד, במהלך נסיעה שגרתית, עשתה מוריה דיין קודיש תאונת דרכים שבה נפצע קשה רוכב אופנוע, ובעקבותיה הוגש נגדה כתב אישום. אבל הספר הזה איננו רק ממואר, הוא חקירה אישית, רגשית וספרותית, בנבכי הנפש האנושית – על הפרוצדורות, החוקים, העבירות והתשוקות שבה.

זהו ספר מתעתע. הוא מספר על אירועים שקורים במציאות, אבל עם התקדמות הקריאה מתחוור לנו שלא ברור כלל מהי המציאות, מי קובע אותה, ומהן הסכנות האמיתיות שאורבות לנו.

"בסרטון שצילמה הנהגת שהגיעה ראשונה למקום התאונה רואים רכב, את הרכב שלי, ושומעים צרחה איומה, מודלקת. שומעים אותי עוצרת רק לנשום אוויר, ושוב צורחת, פרודות קול שנתפסות בשורשי העצים כמו זיעה, ניגרות עליהם, מטנפות אותם, ממלאות את החלל, אין אוויר למי שבכביש, למי שבכפר, למי שבעיר, כל האוויר לכוד בתוך הצרחה של האישה. צרחה שלא תיגמר לעולם. אישה מטורפת. כשצפיתי בסרטון, שהגיע אליי במקרה, לא האמנתי למראה הדמות הזו. הבעתה יורדת ומרסקת את החיפושית, מוחקת את העיגולים השחורים הקטנים והמושלמים, דופקת את צורתה הקעורה, הפלאית, משטחת אותה, הופכת אותה לדף, לא היו מילים. נכבשתי בידי הגוף שלי, לעולם לא אהיה עוד צורה פלאית, מעתה אהיה דף".

יש משהו בממואר שמסקרן אותי תמיד. השאלה היכן עובר הגבול שבין האמת כפי שהתרחשה במציאות לבין ההשלמות פרי דמיונה של הכותבת. אלו איך שהוא שבים ומכרסמים בי ברגעים שהספר לוכד אותי לתוכו.

בממואר לנהוג בתוך הים, הרגשתי את זה יותר מתמיד. הכתיבה הקצבית שנעטפה בדימויים, בחוצפה ובחוכמה שבו אותי לקריאה רצופה. 

השנינות, התעוזה להשתמש במילים נוקבות, חזקות וכאלו שלא נתפסות (אצלי) כספרותיות, יצרו בְּיַחַד שֶׁלָּהֶם, סיפור נפש מאוד אינטימי גם כשביכול לא נתפס שכזה. 

לכאורה מדובר בסיפור על המעטה הדק של הנורמליות והשגרה שבחיינו, מעטה שעלול להישבר בכל רגע. אך למעשה זהו סיפור אהבה: לשפה, ליכולת לספר בה סיפור, ליכולת להבין את החיים כסיפור. לַחיים.

  

לנהוג בתוך הים הוא מסמך לא שגרתי, מלא תנופה וברק, המכיל תועפות של כאב לצד הומור חד ומושחז. הוא מזמין אותנו להסתכל על הקרום שעוטף את החיים, ולקלף אותו מעט.

מוריה דיין קודיש היא ד"ר לספרות, עורכת וחוקרת ספרות. לנהוג בתוך הים הוא ספרה השני.

"לנהוג בתוך הים" מאת מוריה דיין קודיש, הוצאת שתיים לרכישה לחצו כאן.

בוכה ובוכה ובוכה מאת אלה אילון

שִׁירָה בּוֹכָה כָּל הַזְּמַן. בּוֹכָה וּבוֹכָה וּבוֹכָה. יוֹם אֶחָד הַגַּנֶּנֶת מוֹדִיעָה לָהּ שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לִהְיוֹת אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת, אֲבָל אַף אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת לֹא בּוֹכָה! מָה תַּעֲשֶׂה שִׁירָה?

סִפּוּר מְלֵא חָכְמָה, הוּמוֹר וָקֶסֶם עַל טוּשִׁים, עַל דְּרָקוֹנִית וּבְעִקָּר – עַל חֲבֵרוּת שֶׁיְּכוֹלָה לַכֹּל. וּדְמָעוֹת, כַּמּוּבָן. הֲמוֹן הֲמוֹן דְּמָעוֹת.

הספר מפגיש את הילדים עם שירה שבוכה הרבה, ומגלה דרך חברות ודמות דרקונית, שהבכי יכול להיות גם מקור לכוח, בעיקר כשנבחרה להיות 'אמא של שבת' למרות שאימהות של שבת לא אמורות לבכות.

דומה כי זהו ספר הילדים הראשון שיצא בהוצאת "שתיים" השוקדת על פרסום והגשת ספרי איכות שמביעים קולות על קשת רחבה של פרוזה והופכים להיות רבי מכר שנקראים שוב ושוב.

כבוד על הראשוניות!

אהבתי את השילוב המדויק בין טקס לאיורים בספר בוכה בוכה בוכה. ישבתי עם נכדיי וכל אחד מהם סיפר על מקרי בכי שמתרחשים בגן. רובין ספרה על חווית מקבלת השבת ולוקא הקטן שב והתלהב מציורי הדרקונים שפגש תוך כדי הקריאה.
בוכה בוכה בוכה הוא ספר מצחיק ויחד ועדיין יש בו מידה של קבלה ונחמה אולי גם חמלה ממקום מעצים.
ממליצה בחום לכל הורה וכל גננת במערכת החינוכית.

בשורה התחתונה - מותר ואף רצוי לבכות! (אגב לא רק לילדים מותר....)

אלה אילון, שכתבה את הספר, היא היסטוריונית של טפול בילדים בתקופת הישוב ובמדינת ישראל. זהו ספרה הראשון לילדים.

בלה פוטשבוצקי, שאירה את הספר, היא אמנית בוגרת שנקר. היא כתבה ואירה גם את "גנה להשכיר" – מדריך ביתי לגדול עציצים שהיה לרב-מכר.

"בוכה ובוכה ובוכה" מאת אלה אילון, איורים בלה פוטשבוצקי, הוצאת שתיים לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

רחוקה מהבית וכוכבת שני ספרים נפלאים בהוצאת שתיים - המלצה חמה במיוחד.

 

כבר כתבתי כאן שיש לי חיבור מיוחד עם ספרי הפרוזה של הוצאת שתיים ששבים ומרתקים אותי עוד ועוד בכותרים חדשים ומופלאים שמושיבים אותי לקריאה רצופה עד שהמטלות סביבי מקבלות משנה חשיבות.

בסקירה שלפניכם שני ספרים מצוינים כל אחד בדרכו. שני ספרים שלא רציתי ולא יכולתי להסיר מידיי ואני ממליצה גם לכם.  

רחוקה מהבית מאת איילת הלפרין קייטס

במקום לספר לינון מה עובר עליי, אני מסתודדת עם עצמי כל השבוע ואז, כשיוצאת השבת, אני חייבת לצאת לרוץ. שאגה חונקת אותי כבר בכניסת השבת, מאיימת לצאת. נדמה לי שרק אם אקרע את האוויר בשתי ידיים ישרות כסכין, אחתוך ואחתוך את כל המילים שבתוכי, אוכל לחזור ולהמשיך להעמיד פנים. עכשיו אני מול המראה. אני מכריחה את עצמי להיות אמיצה ולהסתכל לעצמי בעיניים.

אודיה חיה בבית שנראה מושלם מבחוץ, אבל בפנים משהו נסדק. בבית הכנסת מסרבים לאפשר לבתה לקרוא בתורה בבת המצווה שלה, בתה השנייה מתמודדת עם סוכרת נעורים מאיימת, והזוגיות, שפעם הייתה בית, נעשית לפתע זרה. לחישה פנימית הולכת ומתגברת בתוכה, מאיימת לצאת החוצה ולפרק את כל מה שבנתה.

מפגש פתאומי עם בועז, חבר ילדות, מערער את שיווי המשקל ופותח את מגירת הממתקים הסודית. אודיה כבר לא יכולה לברוח מכך שהדת מעלה בה יותר שאלות מתשובות. מה יקרה אם תניח את הלפיד שעובר מדור לדור? הַמשיכה אל בועז מציפה שאלות אסורות על תשוקה, נאמנות, אמונה וחופש. אודיה נקרעת בין שני עולמות: זה שהתחנכה בו, וזה שליבה כמה אליו, ומבינה שהמרחק מהבית עשוי להיות הדרך היחידה לחזור אליו באמת.

תודה תודה לגשם שהיה תרוץ מצויין לבטל את מה שנקבע לי לאחר הצהריים, ביום בו הגיע הספר אל פתחי ויכולתי להצטנף מתחת לשמיכה מבלי "לעשות חשבון" ולשקוע עמוק בתוך הספר המטלטל/מעצבן/חזק/ עצוב/שמח וכל כך חשוב שכתבה לנו איילת הלפרין קייטס.

כמו כל אישה שרוצה חופש פנימי וחיצוני, מתפקחת אודייה אל מול המצוות, המסורות, התפיסות החברתיות המקובלות ומתחילה לשאול את עצמה שאלות. אלא שעם הזמן ובהתמודדות קשה מתחילות השאלות להפוך לצעדים מעשיים בניגוד מוחלט מכל מה שגדלה עליו והתנהלה על פיו כמו מתוך הסכמה פנימה. 

האומנם?

עפתי עליה על אודיה. אהבתי אותה בכל מילה או מחשבה. כל צעד חדש שחצתה הרגישו בי מחיאות כפיים של בטן מתהפכת וחיוך בקצה הפה. כל כך רציתי שתנצח את הקיפוח, האפליה, הדרת הנשים, התפיסות המיושנות לגבי טקסים, קוד לבוש, שולחן השבת ולא רק. כל כך חיכיתי לראות אותה ברגעים של גילוי עצמי, מנצחת את המסע ודמעתי על אמת ברגעי הקושי. אהבתי את השיח אודות מוסכמות הלכתיות באופן שנגעה בו עם אלמנטים של רגש.

היו רגעים שדימיתי אותה נולדת מחדש בדמות ואישיות ראויה להערצה. (כאישה חילונית בעלת תפיסות עולם מנוגדות, מצאתי את עצמי שיפוטית, ביקורתית ולעיתים גם כועסת על מה שנתפס אצלי כעוול). 

וכמו שדייקה הלפרין: החופש לחיות את החיים שאנחנו באמת רוצות היא זכות יסוד. האומץ להגיד: מותר שתהיה דרך אחרת היא בבחינת חובה.

עושר של דימויים, מנעד של קולות, שפה פואטית עשירה מתובלת בחוש הומור וכתיבה מרתקת, נכרכו תחת הכותרת "רחוקה מהבית" ליצירה של אומץ. סיפורה של אישה שחולמת ומגשימה פערים, אישה שבחרה בעצמה ויכלה לה כנגד חסמים, מוסכמות ביקורות ומחירים על הבחירה בחופש לצד הפחד ליפול לתהום. 

גמעתי בהערצה את השורות, ניכסתי לעצמי תובנות חדשות אל חיי (אין קשר לעובדה שאני חילונית!) למדתי נחישות אחרת, ונהניתי מכל שורה. הלפרין הפליאה לדייק את הקונפליקט הישן בין פמיניזם למסורת  כשהיא עושה זאת באומץ לא בורחת ולא מטשטשת. המציאות  as is/

ועוד מילה על הכריכה המדויקת בעוצמתה. (שמשום מה דומה לראייתי לתמונת הסופרת בכבודה.)

איילת הלפרין את כותבת נהדר!

המלצה מלב אל לב!

איילת הלפרין קייטס היא עובדת סוציאלית קלינית שעשתה הסבה מקצועית להיי־טק. רחוקה מהבית הוא ספרה השני.

"רחוקה מהבית" מאת איילת הלפרין קייטס, הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן.

כוכבת מאת רותם ניר נחמיאס

"החרם הזה הרס לי את החיים.

זה נכון שאני הייתי חלק ממנו, אבל זה לא נכון להגיד עליי שאני עשיתי אותו.
זה היה עוד אחד מהמקרים האלה שהבנות עושות מה שאני אומרת. ולמרות שכולם חושבים שזה כיף, לרוב אני די שונאת את זה. כשהייתי בכיתה ב' אחת הבנות אמרה שאני מלכת הכיתה. זה נשמע לי משהו טוב, מי לא רוצה להיות מלכה. אבל זה לא משהו שבחרתי להיות, זה מה שאמרו לי שאני. ואני כנראה לא יכולה להיות משהו אחר".

לליאור יש כל מה שילדה יכולה לרצות ולחלום עליו בחיים היא יפה, היא חכמה, היא הילדה הכי מקובלת בכיתה, כל הבנות תמיד מקשיבות לה ועושות בדיוק מה שהיא אומרת, אבל אין לה אף חברה אמיתית אחת.
כשהמשפחה שלה עוברת דירה היא מוצאת בבית הספר החדש חברה שדומה לה בכול. בפעם הראשונה בחייה היא לא מרגישה לבד ואז מגלה שלפעמים, דווקא כשדברים מתחילים להסתדר, זה בדיוק הרגע שהם מסתבכים מעבר לכל דמיון.

לא. לא חזרתי לנעורים אבל בהחלט חזרתי לשנות ההוראה הרבות שהיו לי בחטיבה. לכל האתגרים של בנות העשרה שכל כך רוצות ולא יודעות מה טוב ומה פחות. הלחץ החברתי, מאבקי הכוחות, הקושי הבסיסי להבין את עצמן פנימה ולהשכיל כמו לומר להצליח לבחור את הטוב מתוך הכאוס שלפעמים מאיים ומערער כל יסוד אפשרי. ראיתי לנגד עיניי גם את בתי שכבר הפכה לאמא נפלאה בזכות עצמה, מתנהלת בתוך חבורת הבנות שהיתה חלק מהן עוד מימיי הגן ועד לתיכון, ואיך הדינמיקה שהייתה מנת חלקן לאורך שנים אלו נעה בין מרכזים שונים של כוח. 

"אני מאוהבת באמת בפעם הראשונה בחיי.

לא בילד חמוד מהקייטנה... אלא בילד אמיתי, עם ריח של ים וכביסה, עם עיניים צוחקות על רקע של בכי, שמקשיב לי, שצוחק מהשטויות שלי, שחושב שאני אומרת דברים מעניינים, שלוקח אותי לראות מקומות חדשים, שמרגיש שהסתיו הגיע". (עמוד 152 בספר)

אהבתי את הכתיבה, את בחירות המילים, את הכריכה המדויקת. כשקראתי את השורה בעמוד 29 "גלית שנאה אותי יותר ופשוט התעלמה ממני בכיתה" קפץ לי המבקר הפנימי שאמר לי שגלית המורה עושה בדיוק את מה שהיא מטיפה לליאור שלא לעשות. בפרק 18 כשאפשרות חדשה עלתה בדעתה של ליאור לצאת מהבית, ראיתי לנגד עיני את סיפור האהבה מהסרט "מבעד לחלוני" (אתם חייבים לראות) ונזכרתי שגם בנעורי היו  מי שחמקו אל חדרי מבעד לחלון. במושב זה קל. וכשאמא הייתה שומעת את הקולות והצחוקים הייתה יודעת בדיוק שהם לא נכנסו דרך דלת הבית.

גם ממרומי גילי כסבתא היה לי קל להזדהות עם ליאור ולשוב לימיי הנעורים. סיפור האהבה המורכב עם אביב הוא סיפור מדויק אחד לאחד, עם מי שהייתה חברתי הטובה ששמעה ממני ושוב ושוב על ע' בן המושב שלי שעתיד לחזור בקרוב משנות שליחות חקלאית באפריקה, ועשתה את הכל כדי לקחת אותו ממני. 

עם השנים, כשבגרנו וכבר היינו ע' ואני בוגרים והורים לילדים, פתחנו את סיפור האהבה שלא מומש והכאב והכעס כלפיה הוצפו מחדש.

כוכבת הוא סיפור התבגרות סוחף ולא שגרתי על המחיר של להיות הילדה שכל הבנות רוצות להיות כמוה וכל הבנים רוצים להיות איתה. המסע שעוברת ליאור מציג שאלות חדשות על תפקידים חברתיים ומשפחתיים, על ייעוד, חברות אמת ואהבה.

גם אם קהל היעד המכוון של הספר הזה אמור להיות בני/בנות נוער, אני בטוחה היום יותר מתמיד שזה ספר לכל אם באשר היא ואולי גם לאנשי חינוך שמבקשים למקסם את השליחות שלהם בעבודה החינוכית עם ילדות וילדים צעירים בהוויית חיים כה מורכבת כזו שהדור הצעיר שלנו נולד לתוכה מבלי שבחר.

גם כשהחרם אינו לב ליבו של הספר נוגעת ניר - נחמיאס בליבה של הווית הנעורים שעניינה, התחלות חדשות, השתלבות חברתית, אתגרי ההתבגרות ודינמיקה של תא משפחתי שחוברים יחד לספר שחלום הכוכבות מניע אותו אל הסוף שאהבתי.

המלצה לספר שנותן לנערות כנפים, מעיר את האימהות שנספו למרוץ החיים ומציע למערכת החינוך למקסם את הטוב שיש בכל נערה ונערה.

טוסו לקנות ולקרא!

רותם ניר נחמיאס היא בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, בעלת תואר שני בביבליותרפיה, עסקה בטיפול באוכלוסיות שונות בעיקר ילדים ובני נוער, מנחת סדנאות כתיבה, עורכת ספרותית ומנחת הפודקאסט הפופולרי ״מדברים כתיבה״.

נולדה וגדלה בנתניה, מתגוררת בפרדס חנה ואמא של נוגה וגילי. כוכבת הוא ספרה הראשון.

"כוכבת" מאת רותם ניר נחמיאס, , הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן

ריקי ברוך

כוחו של הרגע הזה, כוחו של הרגע הזה - מדריך מעשי, דממה מדברת וגם המאסטר של עצמי - ספרי התפתחות אישית בהמלצה

 

יותר ויותר אנשים בוחרים בשנים האחרונות לקדם התפתחות אישית וללמוד בדרכים מגוונות שמוצעות עוד ועוד לטובת חיים רגועים יותר ובפתיחות רחבה לתחומי מודעות, בוזהיזים, זן, מיינדפולנס ואחרים.

אחד מהטובים שאני אוהבת לשוב ולעיין בספריו הוא אקהרט טול.

ספרו המופלא "כוחו של הרגע הזה" אינו ספר קריאה שקוראים ומניחים על המדף. זהו ספר שכייף גדול לשוב ולקרא בו בכל רגע שהגוף, הנפש התודעה והרגע מבקשים ממני לעצור ולהתבונן פנימה.

 כוחו של הרגע הזה מאת אקהרט טול

ההוויה (being)היא החיים בכללותם, החיים הנצחיים והנוכחים והיא נמצאת עמוק בתוכנו. 

כאשר אנו נוכחים, כאשר תשומת הלב שלנו נמצאת כולה, במלא עוצמתה ברגע הזה, אנו יכולים לחוש את ההוויה, אך לעולם לא נוכל להבין זאת ברמה השכלית. "לרכוש מחדש מודעות להוויה ולהישאר במצב זה של "תחושת ההכרה", זוהי הארה"

רוצים להיות בהארה?

חזרתי לספר כוחו של הרגע הזה אחרי שעשיתי מסע ארוך של התפתחות אישית-ועדיין.

"קרני שמש כתומות בשעת שקיעה מרהיבה יכולות ברגעים מיוחדים להעניק לנו רגע של יופי כה נשגב, עד שאנחנו עשויים למצוא את עצמנו ניצבים המומים, כשהמבט בעינינו קופא לרגע. יופיו של רגע כזה מסחרר אותנו כל כך, עד שהמוח הפטפטני שלנו עוצר לרגע. שטופים באור הנגוהות, נראה כאילו נפתחת דלת למציאות אחרת, זו שתמיד נוכחת, ויחד עם זאת אנו עדים לה רק לעתים נדירות.

אברהם מאסלו קרא לכך ״חוויות שיא׳׳, כיוון שהן מייצגות את הרגעים הנשגבים של החיים, בהם אנחנו מוצאים את עצמנו מוזנקים בחדווה מעבר לגבולות היומיומי והרגיל. באותם רגעים של התרחבות, אנחנו מגניבים מבט אל הממלכה הנצחית של ההוויה עצמה. גם אם זה לרגע קצר בלבד, אנחנו חוזרים הביתה, לעצמי האמתי שלנו".

(מתוך המבוא לספר מאת ראסל. א. דיקארלו)

 

רבות מהמחשבות שלנו מוקדשות לעבר ולעתיד, בעוד המציאות היחידה בה אנו יכולים לפעול היא הרגע הזה. הספר מלמד להבחין בפטפוט הטורדני המצוי באופן תמידי במוחנו, החי בעבר ובעתיד ולנטרל אותו כדי שנוכל לפעול מתוך השקט הפנימי המחבר אותנו להווה ולחופש. אקהרט טול נחשב לאחד המורים המקוריים ומעוררי ההשראה בזמננו. הוא אינו מזוהה עם אף אחת מהמסורות או האמונות הקיימות בעולם, אך גם אינו פוסל אף אחת מהן. התמרת התודעה האנושית, של הפרט ושל החברה בכללותה, היא לב לבה של תורתו. שיעוריו המעשיים  המעמיקים ועם זאת פשוטים עזרו לאלפי אנשים למצוא שלווה פנימית, ריפוי והגשמה מלאה יותר בחייהם.

החיים האמיתיים הם כאן ועכשיו. הם לא בעבר והם לא בעתיד. לרגע הזה יש את המשמעות המרבית ולכן מוטב לנו שניתן לו את המשמעות המיטבית. 

עשרה פרקים לספר:

אתם אינכם הדעת שלכם. 

מודעות: הדרך להפסיק את הכאב (קראתי אותו על  עיפרון ומחברת כדי לדייק לי את הדרך!)

לחדור לעומקו של הרגע הזה

אסטרטגיות של המוח להימנעות מן העכשיו

מצב הנוכחות

הגוף הפנימי

- פרק חשוב מאין כמותו 

שערי כניסה אל הבלתי גשמי

יחסים מוארים

מעבר לאושר לחוסר האושר יש שלוה

מהי כניעה.

כל אחד מהפרקים מזמין את הקורא שנמצא בחיפוש עצמי לקבל לעצמו כלי וליישם בחייו. 

מניסיוני, זה לא קל אבל ההתמדה משתלמת!

ותזכרו: "ככל שאתם מסוגלים לקבל יותר את הרגע הנוכחי ולכבדו, כך אתם משוחררים יותר מכאב ומסבל - משוחררים מהמוח האנוכי". (עמוד 35 בספר)

כוחו של הרגע הזה - מדריך מעשי מאת אקהרט טול

הראש שלנו: הדעת, השכל או המוח- Mind אינו כולל רק מחשבות. הוא כולל גם רגשות, ואת כל דפוסי התגובה הנפשיים-רגשיים הבלתי מודעים. הרגשות מתעוררים במקום בו נפגשים המחשבה והגוף. זוהי תגובת הגוף לראש  או השתקפות של הדעת בגוף.

אם אתם באמת רוצים להכיר את המוח שלכם, הגוף יעניק לכם תמיד שיקוף נאמן. לפיכך התבוננו ברגשות, או מוטב, חושו אותם בגופכם. כאשר נראה שיש סתירה ביניהם, המחשבות הן השקר והרגשות הם האמת. אין זו האמת המוחלטת בדבר מי שאתם, אלא האמת היחסית של מצבכם הנפשי באותו הרגע. ייתכן שאינכם מסוגלים עדיין לזהות את הפעילות הבלתי מודעת של המוח שלכם כמחשבות, אבל היא תמיד תשתקף בגוף כרגש, ולזה תוכלו להיות מודעים.

בעקבות "כוחו של הרגע הזה" שהפך לרב מכר עולמי, הוציא אקהרט טול את כוחו של הרגע הזה מדריך מעשי, המרכז בתוכו את כל התרגול המעשי והמדיטציות מתוך כוחו של הרגע הזה. תרגול זה יכול לאפשר לנו לחיות בהווה, בשלווה ובקלות עם עצמנו ועם העולם, במקום לחיות על פי הסיפורים של המוח החושב, שכולאים אותנו במצבי מתח ודאגה.

כאשר נשנה את עצמנו שינוי תודעתי עמוק, ונכיר את הזוהר והשקט ששינוי זה מביא איתו ― הדבר ישפיע גם על הסובבים אותנו, ועל העולם. תחילת החירות היא בהכרה שאתם אינכם ה"חושב". ברגע שאתם מתחילים לצפות בחושב, רמה גבוהה יותר של תודעה נכנסת לפעולה. בשלב זה מתחילים להבין, שמעבר לחשיבה יש מרחב עצום של תבונה, ושהמחשבה היא רק היבט זעיר של תבונה זו. אז גם מבינים, שכל הדברים החשובים באמת - יופי, אהבה, יצירתיות, שמחה, שלווה פנימית נובעים ממה שמצוי מעבר לחשיבה. אתם מתחילים להתעורר.

אמצו לעצמכם את ההרגל לשאול: מה קורה בתוכי ברגע זה? שאלה זו תכוון אתכם לכיוון הנכון. אבל אל תנתחו, פשוט צפו. מקדו את תשומת לבכם פנימה. חושו את האנרגיה של הרגש.
אם אינכם מזהים רגש, הפנו את תשומת לבכם עמוק יותר, לשדה האנרגיה הפנימי של גופכם. זהו השער אל ההוויה.

המדריך המעשי הוא אחד הספרים המעולים והיעילים שזכיתי ההכיר וללמוד תוך יישום ותרגול.

אקהרט טול נולד בגרמניה, למד באוניברסיטת לונדון ובקיימבריג', ובגיל 29 חווה תמורה רוחנית ששינתה את חייו מן הקצה אל הקצה. רגע השינוי היה תחילתו של מסע פנימי שהוקדש להבנה, הטמעה והעמקה של התמורה שחלה בו. מאוחר יותר הוא החל לעבוד עם יחידים וקבוצות כיועץ ומורה רוחני.

דממה מדברת מאת אקהרט טול

השינוי של המודעות האנושית איננו סוג של מותרות המתאימים ליחידי סגולה. השינוי הוא הכרחי כדי למנוע מן המין האנושי הרס עצמי. בתקופתנו, תפקודה הלקוי של המודעות הישנה, וצמיחתה של המודעות החדשה, הולכים וגוברים במקביל. באופן פרדוקסלי, הדברים נעשים גרועים יותר וטובים יותר בו זמנית, אף שהגרועים בולטים יותר לעין, מאחר שהם משמיעים ״רעש״ רב כל כך.

"האם הסבל באמת חשוב? כן ולא. אלמלא סבלתם כפי שאתם סובלים, כבני אדם לא היו בכם כל עומק, ענווה או חמלה. לא הייתם קוראים עכשיו ספר זה. הסבל סודק את קליפת האגו, וזו הנקודה שבה הוא ממלא את תפקידו. הסבל נחוץ עד אשר אתם מכירים בכך שהוא איננו נחוץ"
אוסף של “סוטרות“, אמירות קצרת ועמוקות שמזמינות אותנו להיזכר בטבענו האמיתי, הדומם, ולהרהר בו. שיעוריו המעשיים של אקהרט טול המעמיקים ועם זאת פשוטים – עזרו לאלפי אנשים למצוא שלווה פנימית, ריפוי והגשמה בחייהם.

בדיוק כמו הסוטרות העתיקות, הדברים הכלולים בספר זה הם קדושים ונבעו ממצב המודעות שאנו מכנים דממה (stillness). אך שלא כמו בסוטרות העתיקות, הם אינם שייכים לדת או למסורת רוחנית אחת, כי אם זמינים באופן מיידי לכלל האנושות. נוספת לכאן גם מידה של דחיפות.

הספר המופלא הזה אינו מיועד לקריאה רצופה. "אל תמהרו ״לסיים״ אותו. חיו איתו, פתחו אותו לעתים קרובות, ומה שחשוב עוד יותר, הניחו אותו לעתים קרובות, או בלו זמן רב יותר כשאתם מחזיקים אותו בידיכם מאשר קוראים בו. קוראים רבים יחושו באופן טבעי נטייה להפסיק את הקריאה לאחר כל פסקה, לעצור, להרהר בדממה. מועיל יותר וחשוב יותר להפסיק את הקריאה מאשר להמשיך בה. הניחו לספר לפעול את פעולתו, להעיר אתכם מההרגלים הישנים של החשיבה המותנית, החוזרת ונשנית. 

בחרתי לקבל על עצמי את ההמלצה שמעל.  הכנסתי את הספר לתיק היד שלי. הוא מלווה אותי לכל מקום שיתפנו לי דקות עם עצמי על הדרך ולא רק. הספר לימד אותי תובנות מרפאות והעניק לי את הדרך לעשות את השינוי שלי עם הדממה.

המלצה עם רגש!

לרכישת מארז ספרי אקהרט לחצו כאן   

המאסטר של העצמי דון מיגל רואיס הבן

האם יש אפשרות להשתלב בחיים פעילים מבלי לפתח היקשרות חזקה מדי להעדפות האישיות שלנו? 

האם אנחנו מסוגלים להישאר רגועים ומאוזנים כשאנחנו מנהלים קשרים עם אחרים, לראות אותם ואת עצמנו מבעד לעיניים מלאות באהבה ללא תנאי, וכתוצאה מכך לא להיגרר לדרמה של המסיבה?

את התשובה לכך מנסח דו מיגל רואיס הבן בספרו: "התשובה לשתי השאלות הללו היא כן, וזהו נושא הספר הזה. ניתן לעשות זאת באמצעות תהליך הנקרא "המאסטריוּת של העצמי".

לפני למעלה מעשרים שנה פגשתי לראשונה את ספר ארבע ההסכמות של דון מיגל רואיס. קראתי ולמדתי אותו בשקיקה. מאז הוא נמצא על מדף הספרים שלי בחברת עשרות ספרי התפתחות אישית שצברתי תוך למידה ועבודה פנימה.  

את ספרו החדש של בנו המאסטר של העצמי פגשתי זה מכבר והוא הפך למשמעותי ומאיר דרך. 

על פי המסורת הטוֹלְטֶקית, תפקידה העיקרי של התודעה הוא לחלום, או לקלוט ידע ולהקרין אותו הלאה. החלום האישי הוא המציאות הייחודית שיוצרים כל איש ואישה; זוהי נקודת המבט שלהם, התגלמות היחסים בין התודעה לגוף, והכוונה היא האנרגיה המפיחה רוח חיים בשניהם. כשהידע והניסיון המשותפים לנו משתלבים, אנו יוצרים במשותף את החלום של העולם, שהוא צירוף של כל ישות וישות בחלום האישי של העולם. בעוד שאנו חיים את החלומות האישיים שלנו בהתבסס על תפיסותינו האישיות, החלום של העולם הוא התממשות הכוונות המשותפות לנו, המקום שבו אנו מאפשרים לרעיונות שלנו, להסכמות ולהסכמים שלנו לזרום בינינו. אם קיימת הרמוניה בחלום האישי, אז יש הזדמנות תמידית להרמוניה בחלום של העולם.

מסתבר שזה אפשרי:

אתם הופכים למאסטרים של עצמכם כאשר אתם יכולים להשתלב בחלום של העולם ושל כל יושביו, מבלי לאבד את הראייה הברורה של מי שאתם באמת. אתם מבינים שיש לכם כוח ליצור את החיים הטובים ביותר עבור עצמכם.

כאשר אתם משתחררים מהאחיזה באמונות העבר, אתם מקבלים בהווה החלטות שמתואמות עם הרצונות האמיתיים שלכם. כך אתם יוצרים הרמוניה גם לעצמכם וגם למי שסביבכם. אתם האמנים של חייכם, הגיע הזמן שתציירו את יצירת המופת שלכם.

"ספר זה הוא שיעור מופת בשחרור רעיונות כוזבים על המציאות שלך, בפירוק הסכמים והסכמות ישנים שאינם משרתים את טבעך האמיתי, ובהתמסרות לתפקידך כאמן נלהב ויצירתי של חייך". - דון מיגל רואיס.

המלצה לכל מי שבוחר בהתפתחות אישית, פתוח ללווי רוחני בדרך לקבלת החלטות מתוך מודעות.

"המאסטר של העצמי" דון מיגל רואיס הבן, תרגום יורם ארנון, הוצאת פראג, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

סודות בפה פעור, מוסר כליות, סיפור חוזר אבל אחר וסוף סוף מדברים - ספרי הורים, בנות בנים והרבה כאב שמבקש לראות אור - ספרים בהמלצה.

סודות בפה פעור מאת קרן-בר גולדשטיין
"סודות בפה פעור" שכתבה קרן-בר גולדשטיין בהוצאת ספרי ניב, הוא רומן מרגש ונוגע, יומן נפשי אינטימי של נערה בת חמש עשרה בשם גל, המתמודדת עם בדידות, כאב נפשי, חסך רגשי וטראומות ילדות קשות. שהלב שלה נשבר מוקדם מדי, והחיים הכריחו אותה לבחור - לשרוד או להיעלם. בין תחנות זרות, קשרים שמתפרקים וקלפים שנפרסים שוב ושוב, היא מחפשת אמת אחת שתציל אותה מהכאוס.

העלילה מתרחשת על רקע מסע פיזי ונפשי שמתחיל בתחנת רכבת וממשיך לחיים ברחוב, במקלטי לילה, בחסדי זרים – אך יותר מכל, בתוך נפשה המטלטלת של הדמות.

"אנשים אוהבים להגיד: "מתי תתחילי את החיים שלך?'' אבל מה אם החיים מתחילים דווקא כשאת יושבת לבד על ספסל, בלי בית, עם תיק גב ומחברת - ושום דבר כבר לא נשאר אותו הדבר?"

דרך כתיבה בגוף ראשון, אנו נחשפים למסע חיפוש אחר שייכות, תיקון ואפשרות לחיים חדשים, תוך כדי חיבור עם דמויות שונות – אמילי, מרדכי, מיראן שמציעות לה לראשונה מקום בטוח וקשר שאינו מבוסס על ניצול. האווירה השלטת היא של כמיהה לאהבה, ייאוש, אך גם הבזקי תקווה ופיוס עצמי. הטקסט ניחן ברגישות גבוהה ובקול אישי חזק וייחודי. כתיבה אמיצה, כן מאוד, לעיתים קשה לעיכול – אך מלאה באותנטיות, בהומור עדין, ובשפה פואטית שנוגעת במקומות הכואבים ביותר. המונולוגים הפנימיים חושפים עושר רגשי עמוק, סדקים של נשמה פצועה שמבקשת להיראות ולהתגלות מבעד למילים. אחד מחוזקות הטקסט הוא ביכולת שלו לגעת בטראומות קשות מבלי להיגרר לפורנוגרפיה רגשית. הסיפור אינו מתענג על הסבל, אלא חושף אותו כדי לרפא. כך גם הדמויות המשניות במיוחד אמילי ומרדכי כתובות בחום אנושי ובמורכבות, ומציעות לקוראת תחושה של אפשרות לתיקון ולחמלה. השיח סביב מיניות, פגיעות מיניות והתמודדות פוסט-טראומטית נעשה באופן בוגר, נטול קלישאות, עם הבנה פסיכולוגית אמינה.

זה לא סיפור מתוק. זה סיפור שפותח צלקות, מטלטל נשימה, וכואב בבטן - כזה שמכריח אותך לעצור, לנשום ולשאול כמה אמת את באמת מסוגלת להכיל.

כאמא ובמחנכת שעמדה לא אחת מול מצוקות ואתגרים של בנות הנעורים, פגשתי בספר מטלטל. שמו המדוייק פותח צוהר למה שהחברה נוטה "לשתוק בו ולשתוק אותו" מטעמים של פחד, של לא קיים, של יסתדר ועוד תירוצים שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות.

הספר נוקב, כואב ומעורר שיח . זעקה שאמורה להגיע לשולחנם של כל אנשי הרווחה והתמיכה בילדים ובנוער.

ממליצה בחמלה ואמפטיה!
_________
"סודות בפה פעור" הוא רומן שלא עובר ליד - הוא נכנס עמוק, נוגע במקומות שמעדיפים להישאר קבורים, ומזכיר שגם מתוך שבר מוחלט אפשר לצמוח.

"סודות בפה פעור" הוא ספרה הראשון של קרן-בר גולדשטיין, מיסטיקנית, יוצרת וכותבת. בספרה היא לא מפחדת לשבור שתיקות, לקרוע מסכות, ולתת קול לכל מה שרובנו שותקים עליו.

"סודות בפה פעור" מאת קרן-בר גולדשטיין. הוצאת ספרי ניב, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר 




מוסר כליות מאת ד"ר יוסי זיו

"מוסר כליות" מאת ד"ר יוסי זיו בהוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת, הוא רומן פילוסופי נוקב על גבולות האהבה, האחריות והמוסר.

"אתה יכול להתלבש", אמרה והלכה לשטוף את ידיה. התיישבה, הרכיבה את משקפיה והקלידה משהו במקלדת המחשב. מאיר התלבש והתיישב מולה מתוח.

"אני אחיה?" שאל בחיוך מאולץ, מסווה את חרדתו.

"יש סיכוי לא רע", אמרה הרופאה. "אני לא רואה סיבה לדאגה, אני לא חושבת שזה משהו חמור, כל האיברים בגודל נורמלי, עד כמה שאני יכולה לשפוט ולא הרגשתי בשום דבר חריג".

"אז זה לא זה?" אמר מאיר והביט בתחינה בעיניה של הרופאה.

היא לא הגיבה והמשיכה, "אבל בכל זאת צריך לבדוק ממה נובעים הכאבים. אני מציעה שנעשה כמה בדיקות (מאיר אהב את גוף ראשון רבים שלה וכבר החל לחבב אותה, למרות שלא אהב את רעיון הבדיקות).

"בדיקות? איזה בדיקות? למה בדיקות? זה מסוכן?"

נער חולה אנוש מסרב מטעמים אתיים לקבל תרומת כליה מאדם חי, ומוכן להסתפק בדיאליזה עד שיופיע תורם שנפטר, גם אם הוא מסכן את עצמו.
אביו של הנער, מרצה לאתיקה באוניברסיטה, נקרע בין אהבתו לבנו לבין נאמנות לעקרונות שהוא עצמו לימד כל חייו.
האם עליו לכבד את עמדת הבן גם במחיר סיכון חייו, או לחפש דרכים אחרות – גם אם המשמעות היא הסתמכות על מצוקת אדם אחר, הנאלץ למכור איבר מגופו.

כך נחשפת שורה של שאלות מטרידות: האם מותר להקריב מוסר למען האהבה? האם מוצדק לנצל את מצוקתו של אדם כדי לנסות להציל את היקר מכול? ואיך מתמודד מי שמלמד אתיקה עם דילמה שבה עקרונותיו מתנגשים עם אבהותו?

בכתיבה בהירה ובעלת עומק רגשי, אך גם בהרבה הומור, מוסר כליות מזמין אתכם לעמוד מול השאלה הבלתי נמנעת: מה הייתם עושים אתם  אילו הייתם האב?

מוסר כליות, תרתי משמע, הוא סיפור התמודדות (ועבורי גם לקריאה), המובא במארז של הומור, אירוניה ודילמות חיים מורכבות. 

לצד עלילה נוגעת מתלבט הכותב המופלא בקשרי אבות בנים, הלכי מוסר והמחירים הנדרשים בנסיבות ההצמדות לעקרונות וערכי חיים. 

הייתי חלק במערכת היחסים בין הדמויות, בלבטים, במכאובים, התמודדתי עם הדילמות שניצבו למחשבה ולא תמיד ידעתי להעניק לעצמי את התשובה. (זה היה מאתגר!)

בנקודות זמן לאורך הספר עמדה לנגד עיני הכתיבה החכמה של זיו בעודו משלב רגישות לצד נחישותו של האב להציל את בנו. 

ספר מצויין!

יוסי זיו, יליד תל-אביב, 1951, בעל תואר דוקטור למדע (כימיה), ולמד לתארים גבוהים בפילוסופיה. לימד מדע ופילוסופיה במכללות בארץ ובבית-ספר בינלאומי בשוויץ. ערך את כתב-העת הבינתחומי מקום למחשבה ועם צבי ינאי, את הגיליונות האחרונים של כתב-העת מחשבות, היה חבר מערכת בגליליאו ובשדמות ועורך מדעי בספריית מעריב. בין השנים 1997-2002 ארגן והנחה סדרות בינתחומיות במוזיאון תל-אביב לאמנות. פרסם מאמרים רבים בפילוסופיה ובמדע, וכן ביקורות ספרים, בכתבי עת ובעיתונות היומית. "מוסר כליות" הוא ספרו החמישי אחרי ספריו "פילוסופיה וטעם החיים", מסות ומאמרים (2002), הרומן "הנשים של ברוך לוי" (2013), הרומן "צרותיו הטובות" (2017) ו"הרומן של אבא עם ליז טיילור" (2022). מאז 2003 חי בשוויץ.

"מוסר כליות" מאת יוסי זיו. הוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה 

סיפור חוזר, אבל אחר מאת אברהם ושרה נחושתן
"סיפור חוזר, אבל אחר" שכתבו אברהם ושרה נחושתן בהוצאת ספרי ניב, הוא סיפור מטלטל, מרגש ונוגע ללב. זהו ספר חשוב שנכתב על ידי הורים שמלווים בן שהתמודדותו הנפשית תובעת התגייסות וכוחות על גם כשהכול נראה מתמוטט וקשה מנשוא. זהו סיפור שפונה אל כל מי שהתמודדות נפשית הפכה לחלק בלתי נפרד מחייו.

זהו גם סיפורו של עמית בן למשפחה חמה ותומכת שבגיל צעיר החל להראות תסמינים רגשיים והתנהגותיים שהתגלו יותר מאוחר כהתמודדות עם מחלה נפשית קשה.
דרך עיניו של אביו נפרשת בפני הקוראים תמונה של החיים לצד אדם מתמודד - מההתקף הפסיכוטי הראשון שהופיע לאחר החזרה מאומן, דרך טיפולים תרופתיים, שיקום איטי, ניסיון למגורים עצמאיים ובנייה זוגיות ועד לנפילה השנייה והכואבת שבעקבותיה נדרש אשפוז כפוי ראשון - אחד ממשברים חוזרים ונשנים.

"בדקות הארוכות עד שהם הגיעו אלינו הביתה, הרגשתי שרוח חזקה מפילה אותי מצמרת עץ גבוה, ובדרכי מטה אני נפצע מהענפים הצדדיים, מנסה להיאחז בהם בכל כוחי, ובמאמץ עילאי אני מצליח בקושי להחזיק בענף רופף לפני התרסקותי"

שרה ואברהם נחושתן מאפשרים הצצה אינטימית לתהפוכות הרגשיות שעוברת על משפחה מלוכדת ושופכים אור על כוחם של קשרים משפחתיים, כוחה של האהבה והעמידות שנדרשת כדי לנווט בים סוער של חיים שהשתנו, של מציאות בלתי צפויה ושל התמודדות מול מוסדות בריאות נפש כושלים ומערכת בריאות עייפה ומפורקת.
בכל פרק הם מקלפים שכבות של רגשות מורכבים וחושפים סיפור גולמי ונוקב של חוסן, של נחישות ושל אהבה בלתי מעורערת שמתעלה מעל צללי הייאוש.

זהו ספר שבעקבותיו נפקחות העיניים - מתנפצות דעות קדומות ולומדים שאין מקום לאשמה, לבושה ולהסתרה.
הספר נכתב בסגנון ישיר ולא רשמי והופך נושא מורכב, רגיש ומושתק לנגיש לכל אחד ובמיוחד למתמודדים התמודדות דומה.

לאורך כל הקריאה עמד לנגד עיניי מאמר שקראתי לפני שנים רבות בנסיבות מאתגרות לא פחות. כותרתו הייתה "משפחה בכאב מתמשך" . דומה כי שלושת המילים האלו הן תמצית ועיקר הוויתו ומסרו הנוקב של הסיפור שהובא כאן.

זהו מסמך אנושי נדיר בכנותו ובעומקו בו מציבים שרה ואברהם נחושתן מראה לחברה ולמשפחות רבות שאחד מבניהן הוא מתמודד נפש. הבחירה לספר את הסיפור דרך עיני האב מחזקת את ההתמקדות בחוויה המשפחתית. הכתיבה אמפתית, רגישה, ישירה ונאמנה למציאות, באופן שמוביל את הקוראים למסע רגשי ומעורר הזדהות. הספר הוא תרומה ממשית להעלאת המודעות לאתגרים של מתמודדי נפש ובני משפחותיהם בכל ההיבטים: הרגשיים, הבירוקרטיים, הרפואיים והחברתיים.

"סיפור חוזר אבל אחר" מאת אברהם ושרה נחושתן. הוצאת ספרי ניב, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה

סוף סוף מדברים מאת אביתר הלוי

"חדרה, ישראל, 27 בנובמבר 1997
צלצול הטלפון שולף אותי מהשינה.
מבולבל, מעיף מבט אל השעון שמונח על השידה. ארבע וחצי לפנות בוקר. ליבי מתחיל להאיץ את פעימותיו. שיחת טלפון בשעה כזו לא מבשרת טובות.
ענת מתעוררת אף היא, מדליקה את מנורת הלילה.
מתנער, שולח יד אל הטלפון.
"זאת אמא," לוחש לענת.
"הלו, אמא. מה קרה?"
"אֶבִי'לֶה שלי," הקול שלה לחוץ.
היא במצוקה, חולפת מחשבה בראשי.
"צלצלו אליי עכשיו מבית החולים. אבא נפטר," עוצרת לקנח את האף. מחניקה את הדמעות, חושב.
"הזמנתי מונית. תגיע גם אתה בבקשה," היא ממשיכה ומוסיפה, "הודעתי גם לשמוליק."
"בטח. מתלבש ובא."
משתדל לדחוק את המחשבות והרגשות שמציפים אותי. מעשי כתמיד, מהרהר בכל המשימות שאידרש להן בהמשך. לארגן הלוויה, שבעה, איפה נשב בכלל?"

דומה ושונה היה הטלפון שקבלתי אני לפנות בקר ה29.1.2020

אבא שלי שהיה פלמחניק, חקלאי בגוף ובנפש, בריא וחסון בגיל 90 חזר ב 2:00 לפנות בקר מהשירותים פסע עוד צעד לעבר חדר השינה והתמוטט!

מאז אנחנו מלאים געגועים.

בימים אלו רואה אור הספר "סוף סוף מדברים" מאת אביתר הלוי, בהוצאת הספרים אוריון.

רומן מרגש המשלב את סיפורו האוטוביוגרפי של צבי הלוי, עם סדרת שיחות אישיות וחושפניות שקיים עם בנו, אביתר, חודשים מספר לפני מותו.
זהו ספר זיכרון מרתק על דור של נפילים, המבקש להותיר אחריו לא רק תיעוד היסטורי, אלא גם פיוס אישי ואינטימי.

סיפורו של צבי מתחיל בטרנסילבניה שבמזרח אירופה בראשית המאה העשרים כילד חמישי למשפחה יהודית שומרת מצוות. רגעי ילדות תמימים של משחקים, פחדים מהגויים, סיפורי פרנסה ואירועים הרי גורל שזורים זה בזה בסיפור חייו המרתק. דרכו של צבי ארוכה ומפותלת ומובילה אותו במסלול של התפכחות מהדת, שירות בצבא הרומני, מאורעות השואה, העפלה ולבסוף תקומה בארץ ישראל.

הספר שוזר ביד אומן את סיפורו של צבי עם סיפור חייה של המשפחה אותה הקים בארץ ישראל. בנו, אביתר, מלווה אותו בחודשי חייו האחרונים בסדרת שיחות בה מנסים השניים, באהבה ובחמלה, לפתוח פצעים ישנים ולנתח יחד את מערכת היחסים המשפחתית המורכבת, ואשר כה אופיינית לאווירה בה גדל הדור השני לשואה. ההורים לא סיפרו והילדים לא שאלו, והתוצאה הבלתי נמנעת הייתה חסך רגשי גדול.

שני סיפורים השזורים זה בזה. האחד הוא סיפור חייו של צבי והשני הוא סיפור השיחות בין השניים. השיחות מתנהלות במקביל לכך שהבן, אביתר, נחשף בפעם הראשונה בחייו לסיפורו המלא של האב, כפי שכתב אותו בכתב ידו העגלגל במהלך השנה האחרונה לחייו.

המלחמה וההישרדות עיצבו את צבי כאדם שלא קל לחיות לצידו. השיחות בין האב לבן הן הזדמנות אחרונה לשבור את 'הקיר' הבין-דורי ולצלול למקום שהיה תמיד סגור ומוגן, בניסיון להבין את מקור הצללים המשפחתיים.

חושבת על עוד ועוד ספרים הרואים אור מפי הדור השני לשואה. ספרים המגוללים סיפורי כאב נוגים ונוגעים. בכל סיפור ובסיפור סוף סוף מדברים הולך ונגלה גודל הכאוס שמילא את חיי הניצולים מתופת והפך להיות חלק משמעותי בתא המשפחתי החדש שהקימו בישראל. 

מעטים מהשורדים מהלכים כיום עוד ביננו אבל סיפורם המובא מפיהם של בני הדור השני והשלישי לשואה הוא מסמך חשוב בערכו ועוצמתו לכולנו, היום יותר מתמיד.

המלצה והערכה!

"סוף סוף מדברים" הוא ספרו השני של אביתר הלוי, יליד חדרה ובעל תואר שני בפיזיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, פעל בתעשיית ההיי־טק במשך ארבעה עשורים. נשוי, אב לארבעה ילדים וסב לשבעה נכדים, מתגורר בעיר מודיעין. בשעות הפנאי רוכב על אופניו ברחבי הארץ, מתנדב ומסייע לקהילות המפונים מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' ותורם מזמנו להעשרה מדעית בבתי הספר בעירו. ספרו הראשון 'פורקן יקום' ראה אור ב־2023.

"סוף סוף מדברים" מאת אביתר הלוי. הוצאת אוריון. להשיג בחנויות הספרים המקוונות, בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובאתר ההוצאה 

















ריקי ברוך

יומנה של רנייה שפיגל, ניפגש בשוליים, חתולים ומכשפות ויצור ההרגלים ספרים חדשים בהמלצה חמה במיוחד.

יומנה של רניה 1942-1939 רניה שפיגל

רניה שפיגל נמלטה מהגטו, הסתתרה בעליית גג עם הורי בן זוגה ואיתם גם נתפסה ונרצחה. בימים אלו רואה אור יומנה החושף ימים של געגוע וכאב של נערה מאוהבת המבקשת להיאחז בחיים.

לקחתי את הספר לידיי ולא יכולתי להימנע מההקבלה ליומנה של אנה פרנק. משהוא בתוכי החזיר אותי לשם וככל ששקעתי בקריאה העמקתי בכאב. 

אני רק רוצה חברה. מישהי שאוכל לספר לה על הדאגות והשמחות של היום־יום... 

מישהי שלא תסגיר את סודותיי. בן אדם לעולם לא יוכל להיות חברה כזאת, לכן בחרתי ביומן.
כך נולד ב־1939, על רקע אימת מלחמת העולם השנייה, מסמך תמים וטהור הכתוב בכישרון גדול, המנצנץ מתוך החשכה ומהדהד את התבגרותה, תקוותיה וחלומותיה של נערה. את היומן כתבה רניה שפיגל שנולדה ב־1924 למשפחה יהודית בדרום־מזרח פולין.

עם פרוץ המלחמה עוברת רניה עם אחותה הצעירה אליזבת אל סבן וסבתן בפשמישל שבדרום פולין, בעוד אימם נותרת בוורשה. הניתוק מן האם ומציאות הכיבוש הגרמני הופכים את היומן לתיעוד חי של ימי ההתבגרות בצל מלחמה: שיעורים וחברות; התאהבות בנער זיגוֹ; כמיהה בלתי פוסקת לאם שנקרעה ממנה והכול בין פצצות וצבאות פולשים. רניה חלמה להיות סופרת, ועמודי היומן שזורים בשירה חדה ומרגשת.

את העדכון האחרון ביומנה כתבה רניה שפיגל ב–25 ביולי 1942. היא היתה אז בת 18. "הגיעו ימים קשים נורא. אימוש, את אפילו לא יודעת עד כמה. אבל אלוהים עומד על המשמר, ואני, למרות שאני פוחדת נורא, סומכת עליו", כתבה כפנייה לאמה, שחיה אז תחת זהות בדויה בוורשה. "התפללי למעננו. אני מנשקת אותך חזק",

האחיות רניה ואליזבט עם אמן רוזה באוקראינה , 1935 צילום: באדיבות המשפחה

חמישה ימים לאחר מכן פשטו הגרמנים על מקום המסתור הורדו את רניה ואת הורי בן הזוג לרחוב וירו בהם למוות. בן הזוג זיגמונט שוורצר שהיה פעיל מחתרת הוא שמצא את יומנה וחתם אותו בשורות הבאות

31.7.1942

"שלוש יריות!

אובדן של שלושה יצורים חיים!

זה קרה אתמול בשעה 10:30 בלילה.

נגזר עלי משמיים לאבד את שלושת יקיריי.

תמו חיי.

אני שומע רק יריות, יריות... יריות...

רנושקה האהובה, הפרק האחרון של יומך הושלם."  (עמי 335 בספר)

כמו אצל אנה פרנק, תהפוכות המלחמה וחיי האימה של היהודים תחת שלטון הנאצים גולשים לכתיבה הפרטית, היומיומית של רניה. עם הקמת הגטו בפשמישל נכפית על רניה הכניסה אליו. זיגוֹ מצליח להבריח אותה ולהסתירה בבית הוריו, אך לא מצליח להצילה. ביולי 1942 נקטעים כתביה. השורות האחרונות נכתבות בידי זיגו, לאחר שרניה נרצחה בידי הגסטפו.

יומנה של רניה תורגם מן הפולנית המקורית, וכולל דבר פתיחה, אחרית דבר והערות מאת אחותה שניצלה, אליזבת בלק. זהו מסמך היסטורי נדיר  וקולה של רניה שפיגל ממשיך לחיות דרך יופיין של מילותיה ודרך אהבתם של אלה ששמרו על מורשתה.

בדומה ושונה מיומן חיים של נערה המתעדת את שממלא את חייה, שזור יומנה של רנייה הצעירה בשירים, הגיגים, שאלות (שרבות מהן לא קבלו מענה), געגועים גדולים לאמא ולאהובה, פחדים ותפילות. הספר מלווה בתצלומי משפחה ומסמכים מה שהופך אותו ליומן התבגרות עם סוף עצוב מאד. תיעוד חי לחלומות, לתקוות ולמציאות המרה של ימי מלחמת העולם השנייה.

מסמך היסטורי חשוב היום יותר מתמיד.  

"מרגש ומרתק... סיפור הישרדות אפי המשמש מסמך חשוב על השואה".
– Publishers Weekly

"יומנה של רניה 1942-1939 רניה שפיגל", תרגום ענת זיידמן, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן

ניפגש בשוליים מאת מליסה פרגוסון

השטיח משפשף את פני, את זרועותי, את רגלי. אני שומעת במעומעם קול של עט נוחת ונוקש על השטיח כמה סנטימטרים מפני. למרבה האימה, אני מרגישה גם משב רוח על הישבן כי החצאית שלי התרוממה וכעת חושפת את התחתונים שלא בחרתי בחוכמה באותו בוקר. ברור שהרגע הזה לא היה יכול לקרות במהלך תקופת הביקיני החצופה שלי ב־2019. ברור שהוא היה חייב לקרות דווקא כשוויתרתי פחות או יותר על הפרנויה מפני תרחישים כאלה בדיוק. כשהחלטתי שאף אחד לא יצטרך לגזור לי את הבגדים בעקבות תאונת דרכים. שלא יגיע רגע באמצע הלילה כשגלאי העשן יתחיל לצפצף בבניין כולו ואני אישאר בתחתוני הסבתא שלי מול כל השכנים.

ובהחלט שלא היתה שום סיבה לחשוב שאני אמעד באמצע פגישה של כל העובדים, אתרסק על הפנים ואחשוף את התחת. ( עמוד 18 בספר)

חלומותיה של סוואנה קייד עומדים להתגשם. קלייר דונובן, העורכת הראשית המפורסמת של הוצאת הרומנטיקה הגדולה במדינה, ביקשה לקרוא את כתב היד שסוואנה עובדת עליו בחשאי. הבעיה היחידה: סוואנה עובדת בהוצאה אחרת, ולפי הבוסית שלה, רק ספרים "איכותיים" ראויים לצאת לאור, וספרי הרומנטיקה שייכים למעגל הנמוך ביותר בתופת של דנטה.

אבל כשסוואנה שומטת בטעות את כתב היד שלה בישיבת מערכת וכמעט חושפת את סודה לכל אנשי ההוצאה – כולל ויליאם פנינגטון, הבוס החדש ובנה של המנכ"לית שונאת הרומנטיקה – אין לה ברירה אלא להטמין את כתב היד בחדר סודי.

כשהיא חוזרת לשם, היא נדהמת לגלות שמישהו מצא את מקום המסתור שלה, ולא סתם מצא אותו, אלא כתב הערות בשולי כתב היד  הערות ביקורתיות ביותר. למרבה התדהמה של סוואנה, התגובה של קלייר זהה כמעט לגמרי להערות האלה וחמור מכך, היא מודיעה לסוואנה שיש לה שישה שבועות בלבד להגיש תיקונים לפני שהיא יוצאת לגמלאות. לסוואנה אין ברירה, והיא מבקשת עזרה מהעורך המסתורי שלה.

התכתובת שלהם ממלאת אט־אט את שולי הדפים, וסוואנה מגלה שהוא הפך לדמות מרכזית, לא רק בעבודתה אלא גם בחייה. ופתאום זה ברור לה: היא מתאהבת בעורך המסתורי. רק חבל שהיא לא יודעת מי הוא.

לו רק ידעתם כמה אני אוהבת לקרא 'ספרים על ספרים' ולהיות חלק מהווית הכתיבה, העריכה ומסע התענוגות שעובר הספר בדרכו לדפוס.

סופ"ש חורפי של קור וגשם הצמיד אותי לקריאה רצופה ואפשר לי אסקפיזם של הומור וקלילות מתחת לשמיכה.

ניפגש בשוליים, תרתי משמע, היא קומדיה שכייף לצלול לתוכה ולהתמסר לסקרנות המחייכת בתעלומה קלילה ומהנה. 

מליסה פרגוסון היא סופרת רבי מכר של הקומדיות הרומנטיות The Perfect Rom-Com, How to Plot a Payback. מתגוררת בטנסי עם בעלה וילדיה בבית החווה שלהם, ומנהלת אורח חיים כפרי.

"פרגוסון מצליחה לכבוש בסיפור קליל ושנון על עולם ההוצאה לאור, שהוא גם מחווה אוהבת לכוחם של סיפורים טובים. הספר הזה כנראה יביא לפרגוסון עוד הרבה קוראים חדשים." – Publishers Weekly

"ניפגש בשוליים" מאת מליסה פרגוסון, תרגום תומר בן אהרון, הוצאת מטר לרכישה לחצו כאן. 

חתולים ומכשפות - הבאר הקסומה מאת שרלוט גרוסטט ופלטזיוס

”נינה, החדר שלך נראה כמו שדה קרב.״ כמה פעמים ההורים שלי נזפו בי כך? אני חושבת עליהם הבוקר, בזמן
שאני מנקה את החצר בבית הספר לקסמים אבאלון... הם כנראה אף פעם לא ראו שדה קרב אמיתי!

הטירה שלנו הותקפה על ידי הצבא של מורגן. למרבה המזל, רוז, מֶ רלין ואני הצלחנו להציל את בית הספר

בעזרת החתולים המכשפים שלנו! היום צריך להשיב את הסדר על כנו, ואני מבטיחה לכם: מה שאני רואה מול

העיניים לא דומה בכלל לחדר מבולגן! בכל מקום יש ערימות של שברים והריסות: חזיתות, גגות, חצרות וגינות

נחרבו".  (מתוך פרק ראשון בספר)

סערה בבית הספר אבאלון! תלמידים מבית ספר סיני לקסמים מגיעים להתארח לכמה שבועות.
אבל את נינה זה לא מעניין. סבתה נעלמה בזמן שדיברה איתה בבאר הקסומה. האם סכנה חדשה מרחפת מעל האי אבאלון?
נינה תוכל לסמוך על חברותיה, רוז ומרלין, ועל החתולים המכשפים שלהן, שיעזרו לה לגלות מה קורה... ולהציל את המצב!

קודם כל ולפני הכל לא יכולתי להסיר את עיני מכריכת הספר - המרהיבה. היא מושלמת בכל קנה מידה ומספרת המון גם לפני שמתחילים לקרא את הספר הקסום הזה שמשלב דמיון, קומיקס הרבה הומור ותעלומה נהדרת לבני הנעורים. 

אוהבים סיפורים שמשלבים סיפור וקומיקס? סדרת חתולים ומכשפות היא במיוחד בשבילכם!

"חתולים ומכשפות - הבאר הקסומה" מאת שרלוט גרוסטט ופלטזיוס, תרגום גליה אלוני דגן, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן

יצור ההרגלים מאת ג׳ניפר א׳ סמית

יש לי חברה שהלוז היומי שלה קבוע ברמה שכל שינוי גורם לה מצוקה רגשית ולא מאפשר לה להכיל את העובדה שהבחירה החדשה סוטה מהמסלול שהיא מכירה

השאלי היא עד כמה זה נכון להתנהל יום יום באותו האופן ועד כמה ההרגלים שלנו משרתים אותנו או שמא אנו משרתים אותם.

השבוע הגיע לסיקור ספר ילדים חדש ולמרות שקהל היעד שלו ילדים ידעתי שגם חברתי תקרא אותו בהמלצתי!

עַל אִי הַהֶרְגֵּל חַי יְצוּר גָּדוֹל מְאוֹד.
בְּכָל יוֹם הוּא אָכַל שְׁלוֹשָׁה אָנָנָסִים וּשְׁתֵּי בָּנָנוֹת.
וְאָז אָמַר שָׁלוֹם לַדָּגִים וְלָעֵצִים וְלָעַקְרָב, שֶׁחַי מִתַּחַת לַסְּלָעִים.
בְּכָל יוֹם הָיָה בְּדִיּוּק אוֹתוֹ הַדָּבָר.
בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהַיְּצוּר אָהַב.
עַד הַיּוֹם שֶׁבּוֹ יְצוּר קָטָן מְאוֹד הִגִּיעַ אֶל הָאִי, עִם רַעֲיוֹנוֹת מִשֶּׁלּוֹ – רַעֲיוֹנוֹת אֲחֵרִים – וְהָפַךְ אֶת הַכּוֹל עַל פִּיו.

האם שני היצורים יצליחו להסתדר? האם יש מקום על האי לדרך חדשה - או אולי לשתי דרכים במקביל?

וכמה קל או לא קל לשנות הרגלים ולהיפתח בדברים חדשים.

אספתי את אורן נכדי מהגן הגענו הביתה וישבנו לקרא את הספר. אורן ידע לספר לי על השגרה שלו מידי בוקר ומידי ערב אבל סיפר שכל יום קורים דברים חדשים בגן ובחוגים ושזה דווקא ממש טוב שלא כל הימים הם אותו הדבר.

"יצור ההרגלים" מאת ג'ניפר א' סמית הוא סיפור חכם ומלא הומור על גמישות, קבלה, סקרנות והיכולת ללמוד מאחרים. הסיפור מתאר את אי ההרגל, שבו חי יצור גדול מאוד, שכאשר מגיע יצור קטן מאוד, הוא מפתה את כל העולם סביבו עם רעיונות משלו. הספר מציע חוויה קריאה בלתי נשכחת ומסביר כי יש מקום להצלחה גם כאשר אנחנו לא נוכל להבטיח את זה.

"יצור ההרגלים" מאת ג׳ניפר א׳ סמית, איורים ליאו אספינוסה, תרגום גליה אלוני דגן, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

יש עוד שלוש מאות כמונו - ארצות המתים, פנטזיה לבני הנעורים מאת יעל קליינר כרך שלישי ואחרון

יש עוד שלוש מאות כמונו – ספר 3 - ארצות המתים מאת יעל קליינר כרך שלישי ואחרון

הספר השלישי החותם את טרילוגיית "יש עוד שלוש מאות כמונו" מביא את הגר שדות בת הארבע- עשרה, שלושת חבריה ואנשי שפה נוספים ליוון. אנשי השלוש המאות, המכונים גם אנשי השפה מְגִנִּים על השפה הקדומה רבת הכוח ומונעים את נפילתה בידי זרים העלולים לנצל לרעה את כוחה. כדי שיוכלו לבצע את תפקידם העניקה להם השפה יכולות מיוחדות. בספר הראשון והשני נאבקו הגר וחבריה בכוחות הרשע, האדון ואחד-עשר עוטי הגלימה השחורה, והגנו על השפה מפניהם.

בספר השלישי מגיעים הגר וחבריה למנזרים התלויים במטאורה ומתארחים, חלקם נראים וחלקם בלתי נראים, במנזר השביעי. למרות האירוח האדיב, הם מרגישים שהמנזר מסתיר סוד בין כתליו, הם מגלים נער פצוע באחד החדרים, תועים במבוכי המסדרונות, חושפים מנהרה סודית, נחרדים לגלות שהפצוע נעלם מחדרו, והנורא ביותר, הגר נפצעת. על אף זאת, מתברר להם שהגרוע מכול עוד לפניהם, שכן הם מוצאים את עצמם עומדים קרוב מידי, לשער הכניסה לארצות המתים. מה יקרה לשפה בסופו של דבר? האם תצליח החבורה של הגר להציל אותה?

האמת היא שמזמן לא קראתי ספר נוער משובב לב, שומר על רצף אירועים ומחזיק את הקורא על  אש קטנה. בזמני הייתה זו "השביעיה הסודית", אחת מהסדרות שהייתי קוראת בשקיקה ומחכה שוב ושוב לשלב הבא.

בספרה השלישי לבני הנעורים, מגיעה גיבורת העלילה - הגר לנקודת שיא וזו אינה הפציעה שלה... (לא יהיה כאן ספויילר!) הביקור בקיבוץ, תאודורה כדמות מרכזית שכל כך אהבתי, נסיעת המשלחת ליוון, הסיור במנזרים, חדר הגולגלות, החטיפה, הבריחה, הנבואה העתיקה, חדר התודעה ממש כמו במיינדפולנס שאני מתרגלת (בעמוד 203 בספר) יום הצל הארוך או כמו שלימדתי בכל שיעורי הגיאוגרפיה על היום הקצר בשנה (אבל לא אגלה לכם מה קרה ביום הזה...) המאבק ושומר הספרים שבארץ המתים. כל אלו חברו לחוויית קריאה נהדרת. בכתיבה קולחת בשפתם של בני הנוער ומבלי לפגוע בשפה רהוטה, רקחה קליינר סיפור מתח גדוש פרטים, הליכים, משימות, דימיון עשיר והומור נערי כמו שכבר הספקתי לשכוח.

פנטזיה נפלאה!

קליינר היא סופרת ביכורים אבל מאחוריה שני הספרים הראשונים של טרילוגיה זו שזכו לשבחי הביקורת על אופן הכתיבה ועל תעלומת הפנטזיה המקורית כל כך. הראשון בהם נכנס למצעד הספרים של משרד החינוך בשנת תשפ"ה. יעל קליינר עבדה שנים רבות עם ילדים עם לקויות שמיעה בבתי ספר מיוחדים ואף עשתה תואר שני בחינוך. מפגשיה בבתי ספר עם ילדים/ות ונערים/ות זוכרים לאהדה עצומה.

יש עוד שלוש מאות כמונו - ספר 3 ארצות המתים מאת יעל קליינר, הוצאת רימונים לרכישה לחצו כאן

ריקי ברוך