סבתא רחל מתה - ספר חדש מאת טל אהרוני

 

"אמא שלי מתה.

ככה סתם. פתאום. באמצע החיים שלי.
אז כתבתי עליה ספר.
או לפחות חשבתי שאני כותב עליה.
בסוף יצא לי ספר עלי.

ועל החברים שלי. על אבא שלי. על אחותי.
על הבנות שאהבתי. עם אחת מהן גם התחתנתי.
ממש קצת על הילדים שלי. בכל זאת, סבתא שלהם מתה.

גם טרנטינו מוזכר פעם או פעמיים.
ושינייד. חוה ואריק. ג'ון ופול.
גם גילי לנדאו. איזה גול הוא נתן!

חלק המצאתי. חלק באמת קרה.
לפעמים אני קצת מתבלבל בין מה שבאמת קרה למה שלא.
מה שבטוח זה שהיא מתה ואני זה שמצאתי אותה".

שפר מזלי שאמא שלי, כמעט בת 95, ועדיין מתנהלת בראש השבט הגדול של ילדים, נכדים ונינים ומאירה לכולנו את הדרך.

גם אבא שלי (90) מת לי ככה באמצע החיים. זה ממש "לא התאים לו". פלמחניק, לוחם, ציוני גדול, חקלאי איש אדמה. ערב קודם  עוד סיים לרסס את כרם הזיתים, החנה את הטרקטור בחצר וקפץ לחבר. בלילה בדרך לשירותים חזר, נפל ומת. סבא אברהם מת. כל המושב נדהם. באיזו זכות הוא עשה לנו את זה... ?  

ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
זה בדיוק האופן שבו נגשתי והתחברתי לספרו של טל אהרוני "סבתא רחל מתה". כותרתו של הספר אינה מדברת בעד עצמה. הכותרת היא טיזר לסיפור חיים שמגולל אהרוני תוך ציוני דרך שחצה מילדותו דרך נעוריו ובגרותו כשדמות אימו שוכנת מעליו. (מי כמוני מבינה את גודל הגעגוע).

הספר מלווה באסופת שירים. ציוני דרך שהפכו לחלק מזיכרונותיו לא רק בהקשר לאימו החסרה.

הכתיבה קלילה, שזורת הומור ועוקצנות. סבתא רחל מתה הוא סוג של ממואר המקדם דיאלוג אישי הפורש בין דפיו מפת חיים ומידה של בדק בית אישי ואסופת תחנות מן העבר דרך ההווה אל העתיד. 

"סבתא רחל מתה" מאת טל אהרוני, לרכישה לחצו כאן או כאן

ריקי ברוך

עשרת הדבורות - עשר שאלות ותשובות להנעת והנאת החיים.

אושר הוא התחושה שיושבת לנו בפנים בעודנו הולכים את הדרך הזו. הוא קשור לשמחה, הוא קשור לקבלה הוא קשור לאהבה. בשנתיים האחרונות מתוך ומתוך מסע מאתגר שזימן לי היקום ועודני מתנהלת בו, נחשפתי לשפע תכנים המקדמים התפתחות אישית בהם מיינדפולנס, זן, בודהיזים, קבלה ואחרים שהפגישו אותי עם דרכי טיפול ומטפלים.

את קרן סלע "פגשתי" באחד הכנסים האחרונים ומהר מאוד נשבתי בקסמה. בטמפרמנט, בהלך המחשבה בידע בגישה ככל ששמעתי מפיה, בקשתי להבין עוד יותר. 

רגש הוא אנרגיה בתנועה שאנו מרגישים בבטן, בלב, בגרון. תגובה פיזיולוגית לחוויית חיים. הגוף שלנו מגיב למשהו בתנועה. רגש הוא אמצעי. גשר שיש לעבור דרכו ולבטא אותו. רגש נועד שאנו נתחיל באמצעותו לגעת בחיים לעומת זאת חרדה - היא לא רגש. זה מה שאנו מרגישים כאשר אנו פוחדים להרגיש. הפחד מהפחד. את התובנות האלו ועוד רבות ומעוררות מחשבה שמעתי מקרן סלע - פסיכולוגית, סופרת, מרצה בתחום הגוף, נפש ונשמה

השבוע הגיע לסיקור ספרה "עשרת הדבורות". לקחתי את הספר לידי, אחזתי בעפרון ומחברת והתחלתי לקרא לסמן וללמוד. 

העולם מורכב הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לעלות על דעתנו. דעתנו המוגבלת: מוגבלת בתוך גוף, בתוך תודעה, בתוך מודע ,בתוך גלגול, בתוך מגדר ועוד.

ככל שנרחיב תודעה נהיה מחוברים יותר לעולם, לאמת ובעלי דרגות חופש ויכולת רבה יותר לשינוי.
מה עוזר אם כן להגדיל את דעתנו המודעת? התשובה היא ידע. 
ידע הוא כוח שכן הוא מאפשר שינוי ואפשרות לריפוי. 

בספר 'עשרת הדבורות' מביאה  ד"ר קרן סלע חוקי נפש, נשמה ויקום אותם בחרה לאגד סביב ' עשר דבורות' (מעוקץ לדבש) שמתייחסות לעשרה מנגנוני חיים שיעזרו לנו לטפל באתגרים ולהתפתחות לעבר בריאות רווחה ובריאה. 
עשר שאלות חיים נידונות בספר. כל שאלה היא דבורה הנשאלת ומקבלת מענה באופן שיוביל וישנה את חיינו ממקום של שכחה וחשכה למקום של היזכרות ובריאת חיים מאושרים. 

המטרה לאפשר לנו לקחת דברים המאיימים עלינו, מכבידים, מתקיפים, מעיבים, מכעיסים ולהפוך את העוקץ להבנה, למידה ומשאב חיוני. בתהליך המובא בספר נוכל לייצר דבש שהוא מקור אנרגיה וחיוניות בחיינו. 

ה'עוקץ' הוא זה ש'צועק' מנימי נשמתנו לכיוון של בנייה, הזכרות, התפתחות ותיקון והדבש יהיה הסימן שאנחנו בדרכנו הנכונה.

דרך מנגנונים אלו מנסה הספר ומצליח! לענות על שאלות חשובות בהן: 
מי אני ולשם מה הגעתי לכאן?
באיזה עולם אני חי?
מדוע כ"כ מסובך להיות מאושר?
מה עלי לעשות כדי לחיות חיים מלאים ושמחים?.

בראשית הספר (דבורה ראשונה) מתרכזת סלע בנפש ההישרדותית ובנפש האנושית שיש בכל אחד מאיתנו ובאמירה שהשניים שרויים בקונפליקט תמידי. מופתעים? (אני פחות!)

הפרק מנחה אותנו באופן שיאפשר לנו לטפל בנפש ההישרדותית העובדת שעות נוספות גם ללא איום ממשי. הבשורה הטובה היא שהחלק האנושי מאפשר לנו להתמודד מול תרחישים כל עוד הוא פועל מתוך חוסן ולא מתוך חרדה. (המערכת הסימפטית והמערכת הפרה-סימפטית ומי כמוני שהתמודדה מול הסימפטית ולא תמיד יכלה לה.. מבינה במה דברים אמורים)

הפרק מרחיב ומסכם בטבלה המתארת את השפות השונות של כל חלק הארצי-החייתי ומנגד האנושי רוחני(עמוד 34 בספר). בשורה "התחתונה" עלינו להבין שאנחנו נשמה אנושית שמשתמשת בגוף בכדי להתפתח וגם כישלון הוא הזדמנות. 

הפרק מקנח בשני תרגילים מעשיים שיסייעו לנו להבחין מאיזה חלק אנו פועלים ההישרדותי או מתוך הנשמה האנושית. (תרגלתי - אימצתי מסקנות להבא...) 

עוד בספר - ממה בסך הכל צריך בן אדם?

 ממה העולם מורכב? חומר.

ממה העולם מורכב? נפש.

ממה העולם מורכב? נפש ותודעה

מי אנחנו המין האנושי? 

לשם מה הגענו לכאן? 

מה מתקיף אותנו בדרך?

איך עושים שינוי בפועל?

מי הוא אלוקים? 

ופרק הסיכום - "האושר בראי עשרת הדבורות":  האושר הוא לא רגש וגם לא חומר. הוא לא נמצא במחשבות אפילו הטובות שלנו. רגש הוא תנועה של אנרגיה ומכאן שהוא מחובר למיימד הגופני ולא לרוחני. 

אושר הוא תדר - מצב מנטלי אינפורמטיבי ורוחני. הוא תנועה וחוויה של התרחבות הלב.

אושר קשור לתחושות של שלווה ורגיעה, חמימות פתיחות ובעיקרה אהבה!

אתם מרגישים שאתם שם?

אם טרם - אני ממליצה שתקראו את הספר בעיון.

המוטיב המעודד הוא שאנו יכולים לאמץ התנהגות מקדמת אושר. ויש גם טיפים לסממנים שאני בכיוון לאושר.

מתוך הגישה שמובילה קרן סלע בספר ובאופנים רבים ומגוונים בהם היא מטפלת - בריאות היא לייצר חיים מלאי משמעות ורווחה עם אופק שמחובר לייעוד שלנו. אופק שמשתנה מדי יום אבל מהווה חוט זהוב ומואר, עליו נוכל ללכת עם קבלה וחיוך.

הספר המצוין הזה ומאד ידידותי לקורא, מזכיר לנו בשפה פשוטה קולחת ומגובה בדוגמאות מהקליניקה את הוראות ההפעלה ששכחנו עם השנים. הספר מגיש ידע, כלים, המלצות ודוגמאות בין היתר מתחומי הידע הרוח וגוף נפש. 

קרן סלע פסיכולוגית קלינית, מנהלת המרכז ׳קרן אור׳. 
מנהלת מרכז הוליסטי ׳קרן אור׳ - גוף נפש תודעה ונשמה . פסיכולוגית קלינית מומחית, מטפלת ברפואה אינטגרטיבית של דר נאדר בוטו. מטפלת בשיטות ריפוי רבות מתחום האנרגיה והתודעה. מביאה בשורה של ריפוי בעזרת חיבור לשדה וקהילה, צבירת ידע אינטגרטיבי , אבקואציה רגשית ופתיחת לב.

"עשרות הדבורות" מאת קרן סלע לרכישה לחצו כאן. 

לפרטים נוספים לחצו כאן. למעקב ברשתות: באינסטגרם ובפייסבוק.

ריקי ברוך בחירות נכונות 0506489787 

הרפתקאות געגע בדרכים - המלצה לדואט שֶׁיָּעִיר אוֹתָךְ מהמקום היחיד שממנו אפשר לקום - מבפנים.

הרפתקאות געגע בדרכים

"תשוקה מחברת ולוקחת אותנו לממד הגבוה יותר של הסקס, ואהבה פותחת ומחברת אותנו למיניות האמיתית, העמוקה והמדויקת – לממד הבא.
לצד היותי יצור קטן וחושני בורכתי במיומנויות נוספות:
אני משימתית, דייקנית, בעלת חוש עיצובי ובבסיס מטפלת במגע ובנשמה, ועל אף כל שנות לימודיי, בסופו של דבר אני בת אדם אוטודידקטית שפועלת מהלב. ככל שתכירו אותי יותר תאהבו אותי יותר. אני אותנטית, ישירה וחברה אמיתית, לפעמים עד כאב". (מתוך ההקדמה לספר.)

"נשמות טובות" יש בכל מקום והן סביבנו תמיד. אנשים תמיד יראו לנו מי הם אם רק נסתכל, נקשיב ונאמין. המקום שלנו הוא להבחין בכוונה האמיתית, לבודד את עצמנו מהסיטואציה ולהישאר נאמנים למי שאנחנו. גע גע מסמל את הסיטואציה ואת הגעגוע (והוא גם ברווז) .
אני והש"ב לא הספקנו לעוף ממש, וגם לגע גע אין ממש יכולת תעופה, אבל בזמן הקצוב שהיה לנו זכיתי להיזכר שאפשר שוב להרגיש בכזאת עוצמה.

זהו סיפור אמיתי ומיוחד, רלוונטי לרוח התקופה; תקופת הזילות, תקופת ההתעוררות, תקופה שבה עושים הכול כדי להרגיש קצת חיים בחיים. זה נוגע בכולנו. זה סיפור על מיניות ועל תשוקה, על אמת אמיצה, על חברות, על גדילה והתפתחות, על הבנה והכרה, אבל בעיקר על רומן הקיץ שלי ועל הבחירה בעצמי.
געגע מעידה על עצמה: "גע גע הגיע כדי לעזור לי לתקשר אותי בתוך סערה של קשר מלא עוצמות שהוביל אותי לבחור בעצמי."

"אני זו גע גע. גע שם פרטי, גע שם משפחה.
את הספר בחרתי להוציא בעילום שם מכיוון שהוא אינטימי, אותנטי וחשוף, הוא הסיפור שלי.
מעבר לזה, חשוב לי שתתחברו לגע גע חיבור שלא קשור אלי או למה ומי שאני בעולם האמיתי,
חשוב לי המסר והשיח שנוצר בעקבות חווית הקריאה שלו.
גע גע הוא לא לכל לב, הוא שונה ומיוחד בדיוק כך אחד מכם.
כל מי שאני ומהותי מופיעים בין דפי הספר, כל מעמקי ליבי ונבכי נשמתי, כך שאחרי שתקראו כנראה כבר תדעו עלי הרבה יותר (מידי)" 

בשנה האחרונה פגשתי לא מעט סיפורים שנגעו בחיפוש והגשמה עצמית. נשים (בעיקר) שהבינו שכל מה שלימדו אותנו בילדותינו באשר ל"מקומנו" בעולם, אינו בהכרח נכון או מתאים להתבוננות שלנו אנו על החיים. דייקת את עצמך במשפט "אף פעם לא הלכתי בתלם, תמיד על ”הקווים האדומים”, בוחנת גבולות ואופקים חדשים". מה שהבהיר לי באחת עד כמה אני זו שהלכתי בתלם. אני מבוגרת ממך בשני עשורים ועודני מתכתבת פנימה, מחפשת את מה שפספסתי בדרך. (לא זוכרת שהעזתי לחצות הרבה קווים אדומים, וחבל!😞)

הרפתקאות געגע בדרכים הוא הראשון מבין שני ספרי ממואר עמוקים, מדויקים, מעוררי מחשבות.

קראתי את הספר כשאני מחזיקה עיפרון ביד, מדגישה לעצמי את רקמת המילים שיצרו משפטים מופלאים עטורי דימויים והנפשות. צללתי לעומק נפשה של געגע. למדתי את עוצמתה והשלכתי לתוך חיי. 

אמירות שבו והציבו לי מראה!

הכתיבה בגוף ראשון מדייקת את עוצמת התחנות שבדרך ומותירה מנעד רחב של תובנות על חברות, הורות/אמהות/ילדות ואהבה. מיניות ומערכות יחסים-כלפי חוץ ופנים. 

כוחו ועוצמתו של הספר טמונים באותנטיות נטולת השיפוטיות. בכתיבה השנונה המעוטרת בהומור דק וחכם.

עפתי על הספר הישר ל"זרועות" הספר הבא... 

הרפתקאות גע גע בדרכים הש"ב והסממ"מ
מה את מרגישה כשאת מתעוררת מגעגוע – לתוך עצמך?
זה לא סיפור אהבה ולא סיפור על פרֵדה. זה סיפור על חירות.
זו בקיעה של הוויה של אישה שלא הפסיקה לאהוב, אלא רק התחילה להבין את מי.  

הרפתקאות גע גע בדרכים הש”ב והסממ”מ זה מסע פנימי־נשי־פרוע בלב, סיפור אמיתי של קשר בלתי אפשרי.
הוא נכתב מתוך השבר, נוצר מתוך רגשות ונחתם בנוצה של ברווזה שלמדה לעוף מתוך אמת, לא מתוך אישור  אישה שהפכה את השבר לכנפיים.

"הלכנו מחובקים או כשהש"ב אוחז בידי, וכשעמדנו היינו צמודים או קרובים. לא יכולתי לזוז או להתרחק ממנו, הוא היה כמו הסם, משכך הכאבים, המעלה אופוריה, סרוטונין ואדרנלין, ולרגע אחד בזמן לא חשבתי על כלום, לא כאב לי כלום. הוא היה התרופה. הרעל והנוגדן בחבילה אחת מובחרת – ממכרת". 🫡

כאן תמצאו השתקפויות, סצנות ורגעים שנכתבו בלב פתוח, ואולי תמצאו גם את עצמכם, איפשהו בין השורות.
זה ספר שלא בא להסביר, הוא בא לגעת.
גע גע מעיר אותך מהמקום היחיד שממנו אפשר לקום - מבפנים.
התעוררתי, לא מתוך רעש חיצוני, אלא מתוך עצמי.

הגעתי לקריאת הספר השני, כמו גם לקודמו ועודני מנתבת את דרכי במסעי שלי, מתמודדת עם האתגרים שבדרך. ההזדהות במהלך הקריאה הייתה רגשית ועמוקה עד לרגעים שהדמעות זלגו מעצמן.

בנסיבות אלו הפכתי לחלק במסעה של געגע במרחב ובנפש. 

אהבתי את הכתיבה הישירה כשההומור השתלב בכאב.

נשאבתי אל תוך רכבת ההרים הרגשית מהכאב החשוף, דרך החמלה אל השחרור שנוסחו בכתיבה אמיצה שאינה מהססת להישיר מבט אל תוך הסערה הפנימית והחיצונית כאחד.

ממקומי כאישה הייתי ממליצה על שני חלקי הממואר היוקד הזה, לכל אישה שדרכה בחיים, הפגישה אותה עם מערכות יחסים רוויות פגיעות. כמו גם לבסטי שלי שבחרה ללכת.😔  

אני מקדמת המלצה מלב לשני חלקי הספר המהווים מראה סדוקה שמשקפת בבואה והשראה לכוח ושחרור.

לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

0506489787

 

כמעט שעברתי מאיתנו דואט מפואר מבית היוצר של הסופרת אורטל ביבאס.

 

האמת היא שיש ספרים שהסיקור אותם קולח ונוגע בשורה הראשונה שאני ניגשת לכתוב. ויחד עם זאת בכל שקשור לדואט השמיימי כמעט שעברתי מאיתנו, שאֵין לוֹ אָח וְלֹא רֵעַ בזאנר הישראלי, ניצבתי בפני הדילמה - מאיפה מתחילים?

שהרי כגודל חווית הקריאה, אמורות להתנסח שורות ההמלצה. אלא שכאן הפכה חווית הקריאה להרבה יותר מקריאתה של יצירה ספרותית ארוטית. דואט הספרים מאת אורטל ביבאס מביא את ההמשך לספר כמעט שעברתי מהם (שסוקר כאן בבלוג) והוא הרבה מעבר לכל מה שקראתם עד שהגעתם אליו. 

מאלין גורלי, אישה יפיפייה באופן אחר מחפשת זהות. אביר חן גבר מסוקס ועוצמתי בעל חברה להתקנת מעליות, מסתיר שריטות עמוקות בלתי נראות. בשנת 2019 זה קורה. תיקון מעלית אחת סוחף את השניים למפגש נדיר של לבבות, הכותב סיפור אהבה חד-פעמי. שבר עמוק טורף את העלילה האופטימית ומנסח יצירה ארוטית משובחת של משחק מסוכן בו נוטלות חלק הדמויות כולן. 

חלקו הראשון של הדואט פותח בסצנה מהספר השלישי, (לקח לי דקות קצרות להבין...) וחוזר לחודש דצמבר 2022 כשאביר מתעורר מתאונה ולא זוכר את מאלין. 

"סרט רץ לי בראש. מבט על מבנה נטוש שעומד על המצוק מאחרי וראיתי אותה. ראיתי אותנו! יושבים על החול הזה, זאת על זה, כוס יין מפרידה בינינו ואין סודות. יש כאב. זה מרגיש אותנו! יש הכל. אין סודות. רואה אותנו ולא מצליח לגעת. מאבד את הדעת מהאהבה הזאת אליה, ואין לה מושג! רטוב מתחת לעור והיא לא כאן. הכל אמור להרגיש נכון. 

"מה עשינו לא נכון, ילדה?" הייתי נואש שתשלים אותי עכשיו. איפה היא עכשיו? 

סחוט ממים מול סלעי כורכר , שם היא יושבת, עירומה מולי ושדיים  חשופים. מביטה בתוך עיני ואני נעלם בתוכה." (מתוך חלק א עמוד 372 בספר) 

כמעט שעברתי מאיתנו הוא דואט המשך בטרילוגיה "כמעט שעברתי". סיפור שמערער את הכללים ושובר מוסכמות. כל מילה מהודקת כרקמה לזו שקדמה לה וזו שבאה אחריה. כשהחוקים נכתבים מחדש והמסגרות כבר לא מחזיקות, הופך הסיפור לקריאת תיגר שהנייר עומד בו, גם כשהלב כמעט לא.

כמעט שעברתי מאיתנו הוא רומן ישראלי ארוטי ברמה קולנועית! כתיבה הרמטית חכמה המשולה למקצב הטנגו (צעד קדימה שניים אחורה). טקסט שנע בין עלילה לפרשנות ומתחבר לפרוזה במנעד רבדים ותובנות.

הטיפוגרפיה בטרילוגיה מקורית במובן המלא של המילה! פרודות פרודות ומעברים. הדמויות כולן מדברות, צירי הזמן מושכים בחוטים. הפרשנות מבעבעת בתוך העלילה. השוליים מתרחבים אל תוך המרכז והעלילה הלוהטת מתפתחת באופן ספירלי. לא נרגעתי. גם אתם לא תירגעו!  (61 הערות שוליים מתכתבות עם הדינמיקה של הטקס).

אחרי שסימנתי לעצמי בדבקות את ההערות בטקסט, שבתי לעיין בביאורים וכל מה שדמיינתי עד לשם הפך להיות אחר. ספירלי, מטלטל, מעורר פנטזיות ולפעמים גם קינאה. (בבקשה אל תשאלו למה!)
ככל שהתקדמתי הפכה הקריאה להשתוקקות, מין אובססיה ורעב שלא ידע בי שובע. הרגשתי מובלת, שבויה באדוות היצירה החד פעמית. מתנפצת פנימה בין נקודת שיא אחת לאחרת. 

כמעט שעברתי מאיתנו הוא דואט חד פעמי. יצירה פורצת דרך בפרוזה הארוטית הישראלית.

שיר הלל למילה, פרי יצירתה של סופרת שלא מנסה לעמוד בשורה כי בזכותה ה"שורה נשברת". 

תיבת אוצר ספרותית. 

לרכישה לחצו כאן

"הסבא/הסבתא שלא הכרתם" –ספר ילדים חדש מאת אמירה כהן

 

"הסבא/הסבתא שלא הכרתם" – כשאהבה חוצה את הגבולות

אמירה כהן איבדה את בעלה ניסו לאחר 30 שנות זוגיות. מתוך הכאב והגעגוע נולד ספר ילדים שמחזיר את קולו של אהוב ליבה שלא הספיק להיות סבא, ומציע מבט אחר על אהבה, אובדן ומשפחה.
הספר, לדבריה, נועד להפוך את הזיכרון למוחשי. "לא תמיד אנחנו יכולים לשלוט במוות, אבל כן אפשר לדמיין ולדבר על מי שאיננו. להוסיף תמונה שלו, לכתוב עליו, לשתף זיכרונות מצחיקים. זו דרך להחזיר אותו למשפחה, במיוחד לנכדיו שלא זכו להכירו."

אמירה וניסו גדלו בצפת. שבע שנים הפרידו ביניהם, אך כבר במסיבת הסיום של התיכון שלה הוא סימן אותה. "אחרי אותו ערב הוא אמר לחברו: ‘הבחורה הזו תהיה אשתי’. וכך היה."

ניסו חיזר אחריה כמה שנים, עד שיום אחד אמר לה: "או שאנחנו מתחתנים או שאני נעלם." אמירה הסכימה, ובגיל 23 נישאה לו. "ניסו לימד אותי שהנישואים הם דבר קדוש," היא אומרת. "הוא לימד אותי להיות אמיצה, ספונטנית, לשחרר, ולאהוב בלי גבולות. הייתי מלכה במשך שלושים שנה. כל יום, עד יומו האחרון, הוא טרח לומר לי שמיום ליום הוא אוהב אותי יותר."

ניסו הלך לעולמו בשנת 2011. "נותר חלל עצום, מלא באור, אהבה וגעגוע." כמה שנים לאחר מכן, כשבתה נועה הודיעה לה שהיא בהיריון עם הנכד הראשון, החליטה אמירה להעניק לניסו קול חדש.

כך נולד הספר "הסבא או הסבתא שלא הכרתם" ספר ילדים שכתוב בקולו של ניסו, כאילו הוא מדבר אל נכדיו שלא הספיק להכיר. "חשבתי לעצמי: מה ניסו היה אומר להם אם היה כאן? כתבתי את הספר מהלב שלו."

הספר עוסק בערכים של משפחה, אהבה וגמישות כחלק ממסע החיים. "רציתי להעביר את החשיבות של המשפחה כעוגן בחיים, ושל זוגיות שנשמרת ומתעצמת גם דרך הקשיים," היא מסבירה. "יש גם מסר על היכולת לשחרר לדעת לוותר, להתמודד עם החמצות, וללמוד מהן."

אמירה מדגישה כי הספר פונה לא רק לילדים אלא גם למבוגרים. "אני מאמינה שכל מי שחווה אובדן של סבא או סבתא ימצא בו נחמה. זו חוויה משפחתית שמחזקת גם את מי שאיננו וגם את מי שנשאר."

גם כשהמוות הוא חלק משמעותי בחיינו עדיין הצבתו לשיח עם ילדים אינו קל, כלל ועיקר.

זכו נכדיי שיש להם סבים וסבתות משני צידי ההורים וגם וסבתא רבתא שמלווה אותם עד היום. 

את סבא רבא  (אבא שלי) זכה להכיר רק תומאס בכור נכדיי, ועד היום למרות ועל אף גילו הצעיר בעת שאבי נפטר, עדיין יש לו לתומאס זיכרון צרוב. בכל פעם (ולא רק ) שאנו מגיעים למושב לבקר את סבתא רבתה, עולים כל הנכדים על הטרקטור של סבא אברהם ומדברים שוב לזכרו.

סבתא אמירה בחרה בדרך נפלאה ומרגשת להנציח את סבם של נכדיה. הקריאה בספר מקדמת שיח אודותיו כל פעם ששמו מוזכר סביב שולחן הסעודה, בחגים, "סתם" ביום יום ובטח כאשר כולם במשפחה מתגעגעים. 

קריאה בספר מתאימה לכל תא משפחתי שהרי זו דרכו של עולם... וגם במסגרת גני הילדים, במצבים רגישים  כאשר סבא של מי מילדי הגן הולך לעולמו. 

ספרה, "הסבא או הסבתא שלא הכרתם", שיצא בהוצאת מדיה 10, הוא לא רק ספר ילדים, אלא תזכורת חיה לכך שאהבה אמיתית אינה נעלמת עם האדם, אלא ממשיכה לגעת, ללמד ולהאיר.

"הסבא/הסבתא שלא הכרתם" מאת אמירה כהן. איורים עוזי בנימין, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

הסונטה האחרונה מאת נועה וינטר - פרוזה מיטבית לימי הגשם הבאים.

 

אלה, אנליסטית מבריקה בת שלושים, מנהלת את חייה על פי כללים ברורים, ללא מקום לטעויות או לרגשות מיותרים. כשגבר מסתורי נקרה בדרכה, עם מידע מפתיע על טרגדיה ישנה מחופשה משפחתית בציריך, סדקים מתחילים להופיע בחומות ההגנה שבנתה לעצמה.

"נשימתי כמעט נעתקת. רגליי ננעצות במדרכה הרטובה, כאילו נשתלו לתוכה כפי שמראה החנות שתול בזיכרוני. דבר לא השתנה. כמו לא חלפו שלוש עשרה שנים. נדמה שהזמן קפא מלכת ואני שוב אותה נערה מרדנית.

אני ממשיכה לעמוד רגע ארוך ובוהה בדלת הזכוכית. המחשבות מסחררות את ראשי. אני שומעת את הסונטה שמוסיפה להתנגן. היא מגיעה עתה לחלקה השלישי, זה שחובק בתוכו סערה. כאילו מתוך טראנס אני הודפת את הדלת בדחיפה חזקה ונכנסת לחנות".

אלה נחושה לצאת למסע של גילוי האמת ונחשפת לעולמה המסתורי של אמה ולסודות שהוסתרו שנים רבות ועלולים לשנות את כל מה שידעה על משפחתה. בספר נוגעת נועה וינטר בנושאים של טראומה, אובדן וחיפוש משמעות. היא לוקחת את הקוראים למסע מרתק דרך עברה של אלה, ומעלה שאלות קשות על זהות, על משפחה, ועל המחיר של גילוי האמת.

יותר ויותר אנשים מפנים זרקור בנקודות חיים ומנסים לקבל תשובות על מה שהיה בעבר מובן מאליו. בספר הסונטה האחרונה עושה זאת נועה וינטר בצורת רומן מרגש המשלב באופן מדויק את סיפור הטראומה המשפחתי, ניקוי רגשות אשמה עמוקים, אובדן שמחדד את החיפוש למתן משמעות לחיים וממנו סוללת את הדרך לצמיחה והגשמה.

אהבתי את הכתיבה הרכה. היא קולחת, נוגעת ומקרבת את הקורא לסיטואציות הנרקמות ככל שמתקדמת העלילה. אהבתי מאד את אלה. את הקשר עם אבייתר, האחריות ונקיפות המצפון שעיצבו קווים לאישיותה. הנחישות שאפיינה את מסעה, בכל תחומי החיים במקביל ובו זמנית הציבה לי מראה ויכולתי למצא אותה בחלקים ממני. 

החזרה לבית ילדותה ( עמוד 209 בספר) העלה לנגד עיני את בית ילדותי במושב. בית אותו אני שבה ופוקדת שוב ושוב לשעות חסד עם אימי הקשישה. (במפגשים אני לא מצליחה להתנתק מתמונות ילדות ולא מהתבוננות ושיפוטיות) .

הסונטה האחרונה הוא פרוזה מעוררת חשיבה עם סוף מפתיע. (לא יהיה כאן ספויילר!)

קבלו המלצה לספר שפורם את קשרי השתיקה המשפחתית ונשאר להדהד בלב הקורא עוד שעות אחרי שהסתיימה קריאתו. 

הסונטה האחרונה הוא ספרה השני של נועה וינטר. ספרה הראשון, אנשים שאיש לא מכיר, יצא אף הוא בהוצאת "דני ספרים".

"הסונטה האחרונה" מאת נועה וינטר, הוצאת דני ספרים לרכישה לחצו כאן. 

ריקי ברוך

אדיסה, רצועה מיהודה והנמר הנורא שזכה בחיי נצח - ספרי חורף בהמלצה חמה!

אדיסה מאת יהודית מקונן-שפרינגר

"אדיסה" שכתבה יהודית מקונן-שפרינגר בהוצאת ספרי ניב, הוא רומן פסיכולוגי רב־תרבותי, נוגע ומרגש, המתאר אישה צעירה שנושאת בליבה שברי זיכרונות מילדותה באתיופיה ומחוויות ההסתגלות בישראל ושעוברת תהליך רגשי עמוק החושף שכבות של כאב, נדודים וחיפוש זהות.

"אימא, למה צריך לשים את הטֵף דווקא ככה?" שאלתי פעם כשישבנו יחד להכין את הבצק. "ככה סבתא שלי לימדה אותי," ענתה בפשטות, "וסבתא שלה לימדה אותה. יש דברים שאנחנו לא עושות רק כי הם עובדים; אנחנו עושות אותם כי הם חלק ממי שאנחנו. כשתכיני אינג'רה כמו שאני מלמדת אותך, תחברי את עצמך לכל הנשים במשפחה שלנו, עד אלפי שנים אחורה"."

החיים באתיופיה היו קהילתיים, מגובשים, פשוטים. לזמן היה קצב אחר, רגוע, טבעי. הם חיו בתוך הטבע. האבא היה רועה צאן, האימא גידלה אותם באהבה ובמסירות שאין להן סוף. תמיד הם סביבה, בכל מעשה, בכל תנועה. אפילו לשאוב מים הילדים הלכו איתה. הדרך הייתה ארוכה, אבל הלכו יחד, היא עם כד גדול והם, הילדים, עם כדים קטנים, צוחקים, עוצרים להפסקות, ממשיכים יחד.
האימא לימדה אותם לטוות, לאפות אינג'רה, לזהות צמחי מרפא. כל פעולה לא הייתה רק מלאכה, אלא גם העברת מסורת, העברת זהות.
זהו סיפור על שתיקה שמבקשת קול, על שורשים שנשכחו ועל האפשרות להיוולד מחדש. בה בעת, דרך דמותה של ירוס, חברתה של גיבורת העלילה, הוא מעלה שאלות מוסריות נוקבות המחייבות התבוננות והחלטות משנות חיים.

יהודית מקונן־שפרינגר היא פסיכותרפסטית מתמחה בריפוי רב תרבותי, אומנית רב תחומית, מפתחת שיטת הטיפול "חוכמת נשות הקקאו", מלווה מסעות זהות לנשים במדבר. נשואה ואמא לשישה ילדים, אישה שלמה המחוברת לשורשי האדמה והיהדות. אדיסה הוא רומן הביכורים שלה.


"אדיסה" מאת יהודית מקונן־שפרינגר. הוצאת ספרי ניב, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה.

רצועה מיהודה מאת הרב יהודה חייק

"רצועה מיהודה" שכתב הרב יהודה חייק בהוצאת ספרי ניב, הוא מדריך הלכה מקיף להר הבית ומסע היסטורי תורני על ארון הברית. הרב חייק נוגע בעולמות הקבלה והזוהר ומציג פסיקות מעניינות של גדולי ישראל בכל הדורות בנושא הר הבית.

"רצועה מיהודה" הוא תוצאה של מחקר בן שלוש שנים שעוסק באחת השאלות הנפיצות, העמוקות והמעסיקות ביותר את עולם ההלכה: האם מותר לעלות להר הבית ואם כן לאילו אזורים ובאילו תנאים. הרב חייק מעגן את מסקנותיו בגמרא מסכת זבחים, ברמב"ם, בבית יוסף ובשורה ארוכה של מקורות ראשוניים ומשניים. מטרתו אינה לעורר פולמוס, אלא להציג בירור מדויק, מקיף ובהיר לכל יהודי שמבקש להבין את שורשי ההלכה.

הספר “רצועה מיהודה” מביא חקירה הילכתית עמוקה מש”ס ופוסקים הרמב”ם והרב יוסף קארו ע”ה האם מותר לעלות להר הבית באיזה תנאים ובאיזה מקומות שישנם מקומות שלכל הפוסקים אסור להכנס ויש בזה כיום איסור כרת.

השיח הציבורי הגדול סביב הסוגיא בענין העליה להר הבית מצריך עיון גדול והלכה ברורה בנושא.

הרב המחבר הרב יהודה חייק שליט"א הינו בעל כושר לרב הראשי לישראל ועבר בהצלחה את כל המבחנים ברבנות הראשית טרח ויגע להוציא דבר מתוקן והביא את כל החישובים וההבטים ההלכתיים בענין זה.

הספר מעותר מהסכמות מגדולי הדור ובניהם הגאון הרב יעקב אדלשטיין רב דרמה”ש הגאון הרב יעקב יוסף בנו של הרב עובדיה יוסף הגאון הרב אברהם דב אוירבך אחיו של הרב שלמה זלמן אוירבך הגאון הרב יונה מצגר רב ראשי לישראל והגאון הרב דב ליאור רב הראשי של חברון כמו כן דברים מפרד”ס התורה על אבן השתיה בהר הבית קדש הקדשים מגמרא זוהר וקבלה והשאלה המענינת ביותר היכן מונח ארון ברית ה’ שנלקח מאבן השתיה בבית ראשון והיכן מונח הוא כעת תודתי והערכתי לרב הגאון יעקב יוסף זינגר אב”ד ג”ש זצ”ל לרב הגאון יעקב אדלשטיין אב”ד רמה”ש זצ”ל לרב אברהם דב אויירבך זצ”ל שגידלוני כבן ויבדל לחיים טובים רב מוסדות שטפנשט הרב אברהם יעקב סולמון שמסייע בעדי בכל עניני עבודת השם יתברך כל מילי דמיטב אמן.

חמישה חלקים לספר:
חלק א - קדושת בית המקדש ודיני העלייה להר הבית. זהו לב ההלכה של הספר. בחלק זה מברר הרב חייק בין היתר באילו טומאות אסור להיכנס להר הבית ולמקדש לפי התורה, מה מוגדר כ"מחנה שכינה", איפה עברה העזרה, איפה המחיצות, האם מותר להיכנס לחלקים מסוימים של הר הבית אם טובלים קודם.

חלק ב - אבן השתייה וסודות הבריאה. בחלק זה נכנס המחבר לעומק המיסטי קבלי. הוא כותב על אבן השתייה שנמצאת מתחת לכיפת הסלע. מדוע חז"ל אמרו שממנה הושתת העולם ועוסק גם במקומה של האבן בנקודת האמצע של הבריאה.

חלק ג - הקרבת קרבן פסח בזמן הזה. האם אפשר להקריב קרבן פסח גם בלי בית מקדש בנוי אם נאמר שטומאה הותרה בציבור? הרב חייק מציג בספר את שתי השיטות ומסיק מסקנה הלכתית ברורה.

חלק ד - ריבונות יהודית בהר הבית. כאן עובר הרב חייק מההלכה לעיקרון הגדול של עם ישראל: מדוע מבחינת ההלכה אסור לוותר על ריבונות בהר הבית? מדוע השליטה במקום אינה רק עניין לאומי, אלא גם מצווה? מה אמרו על כך גדולי התורה: הרב קוק, החפץ חיים, החזון איש ואחרים.

חלק ה - איפה נמצא ארון הברית? זהו אחד החלקים הכי מסקרנים בספר והוא עוסק במסלול הארון מהמשכן במדבר ועד בית המקדש בירושלים. היכן עמד בכל תקופה: שילה, נוב, גבעון, בית ראשון. איפה היה מונח בקודש הקדשים והעיקר: איפה הוא נמצא היום לפי הגמרא, הרמב"ם והבן איש חי.

מטרת הספר היא להנגיש לציבור הרחב את המורכבות ההלכתית וההיסטורית של המקום הקדוש ביותר לעם היהודי.
הרב יהודה חייק בן 56, אב לארבעה, הוא רב מוסמך וסופר סת"ם, רב בקהילת קצרין, הרב הספרדי של מוסדות חסידות שטפנשט בבני ברק. הוא כותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות. הוא בוגר תיכון רוטברג ברמת השרון בדגש על לימודי כימיה, פיזיקה ומתמטיקה ברמת 5 יחידות. לאחר מכן למד בישיבות "אור שמח", "סלבודקה" ו"בית שמעיה" והתחנך על ידי כמה מגדולי התורה בדור האחרון: הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל - רבה של רמת השרון, הרב יעקב יוסף זצ"ל, הרב יעקב יוסף זינגר - רבה של גבעת שמואל והרב אברהם דב אוירבך זצ"ל - רב שכונת בקעה בירושלים. לאחר שנים של לימוד אינטנסיבי עבר בהצלחה 12 מבחני רבנות ראשית והוסמך לרב עיר.

"רצועה מיהודה" הוא ספרו השני. קדם לו הספר "ואת יהודה על מגילת אסתר" בו חידושים על מגילת אסתר מהגמרא, מהזוהר ומהקבלה. 
לדברי הרב יהודה חייק "הספר אינו רק דיון הלכתי, אלא הוא גם נכס רוחני והיסטורי למדינת ישראל ולעם היהודי. בית המקדש הראשון והשני עמדו בדיוק במקום שנבנה על ידי שלמה המלך בן דוד וכי קביעת גבולות הר הבית ומעמדו ההלכתי הם יסודות הזהות והלאומיות. הספר כולל גם דברי זוהר וקבלה על בריאת היקום, הזווית הקוסמית של אבן השתייה ומיקומה של ירושלים כמרכז העולם, רעיון שמופיע כבר במקורות הקדומים".

"הספר הזה מתאים לכולם חרדים דתיים, מסורתיים וגם לחילוניים. הכול מבוסס אך ורק על מקורות תורניים: תורה, גמרא, רמב"ם, שולחן ערוך ופוסקים. בלי פרשנויות חיצוניות, בלי ספקולציות של היסטוריונים. אני מציין בכל מקום מקור מדויק - פרק, הלכה, לשון הרמב"ם כדי שכל אחד יוכל לבדוק בעצמו".

"רצועה מיהודה" מאת הרב יהודה חייק. הוצאת ספרי ניב, להשיג באתר ההוצאה או בחנויות הספרים ברחבי הארץ.







הנמר הנורא שזכה בחיי נצח מאת דניאל וינשטיין

"הנמר הנורא שזכה בחיי נצח או: כשהפסקת לחייך אלי, כבה אור האושר" שכתב דניאל וינשטיין בהוצאת ספרי ניב, הוא סיפור מסע אישי מטלטל, מאתגר ומרומם, יצירה פנטסטית-פילוסופית המגוללת את מסעו של נמר יוצא דופן, המבקש לערער על חוקי הקיום, להבין את משמעות חייו ולמצוא פתרון לקיום המורכב והבלתי נסבל לדעתו.
הסיפור מלווה את הנמר בתהליך שינוי עמוק, כאשר בעקבות עימות מול כוחות עליונים, הוא זוכה בחיי נצח, ומכאן מתחילים אתגריו החדשים. העלילה משלבת דמויות מיתולוגיות ופנטסטיות, כגון גורילה חכמה וצפרדע פילוסופית, לצד הופעות של אלוהים ואלוהימה, אשר משתעשעים בקיומו של הנמר.

הוא סיפור מסע אישי מטלטל, מאתגר ומרומם, יצירה פנטסטית-פילוסופית המגוללת את מסעו של נמר יוצא דופן, המבקש לערער על חוקי הקיום, להבין את משמעות חייו ולמצוא פתרון לקיום המורכב והבלתי נסבל לדעתו.
הסיפור מלווה את הנמר בתהליך שינוי עמוק, כאשר בעקבות עימות מול כוחות עליונים, הוא זוכה בחיי נצח, ומכאן מתחילים אתגריו החדשים. העלילה משלבת דמויות מיתולוגיות ופנטסטיות, כגון גורילה חכמה וצפרדע פילוסופית, לצד הופעות של אלוהים ואלוהימה, אשר משתעשעים בקיומו של הנמר.
"השמועה בדבר הנמר החצוף עברה מפה לאוזן בין המלאכים, המלאכיות ויתר הישויות שבחצר האלוהית והגיעה לאוזניהם של אלוהים ואלוהימה – שהיו רגילים לזעקות של כאב וסבל – אבל המקרה הנוכחי היה שונה בגלל צירוף מקרים מיוחד ונדיר שעוד יסופר בו רבות. נראה שכך מתחילות מיתולוגיות."

הסיפור מתנהל בין מציאות לחלום, בין חומר לרוח, תוך עיסוק בשאלות קיומיות על תודעה, חופש, מוסר, ומקומו של הפרט ביקום. הדיאלוגים בספר עמוקים ולעיתים נעים בין פילוסופיה קלאסית להומור סרקסטי, כאשר ההגיגים הרבים מעניקים נופך של מסע נפשי לתוך תודעתו של הנמר.
היש סדר במערבולת הרגשות, הפחדים והמאווים, שמלווים אותנו מיום היווצרותנו ועד יום מותנו? האם קיים פורטל ה"אור הצלול", ואם כן – איפה הוא? האם קיים צדק?
הדמויות צבעוניות ומעוררות עניין, והשילוב בין הפנטזיה לפילוסופיה מציע קריאה מרתקת ומעוררת מחשבה.

"הנמר הנורא שזכה בחיי נצח או: כשהפסקת לחייך אלי, כבה אור האושר" הוא ספרו הראשון של דניאל וינשטיין, 67, נשוי ואב לשלושה, בוגר הנדסת מכונות בטכניון.

"הנמר הנורא שזכה בחיי נצח או: כשהפסקת לחייך אלי, כבה אור האושר" מאת דניאל וינשטיין. הוצאת ספרי ניב, להשיג באתר ההוצאה.

ריקי ברוך