סודות בפה פעור, מוסר כליות, סיפור חוזר אבל אחר וסוף סוף מדברים - ספרי הורים, בנות בנים והרבה כאב שמבקש לראות אור - ספרים בהמלצה.

סודות בפה פעור מאת קרן-בר גולדשטיין
"סודות בפה פעור" שכתבה קרן-בר גולדשטיין בהוצאת ספרי ניב, הוא רומן מרגש ונוגע, יומן נפשי אינטימי של נערה בת חמש עשרה בשם גל, המתמודדת עם בדידות, כאב נפשי, חסך רגשי וטראומות ילדות קשות. שהלב שלה נשבר מוקדם מדי, והחיים הכריחו אותה לבחור - לשרוד או להיעלם. בין תחנות זרות, קשרים שמתפרקים וקלפים שנפרסים שוב ושוב, היא מחפשת אמת אחת שתציל אותה מהכאוס.

העלילה מתרחשת על רקע מסע פיזי ונפשי שמתחיל בתחנת רכבת וממשיך לחיים ברחוב, במקלטי לילה, בחסדי זרים – אך יותר מכל, בתוך נפשה המטלטלת של הדמות.

"אנשים אוהבים להגיד: "מתי תתחילי את החיים שלך?'' אבל מה אם החיים מתחילים דווקא כשאת יושבת לבד על ספסל, בלי בית, עם תיק גב ומחברת - ושום דבר כבר לא נשאר אותו הדבר?"

דרך כתיבה בגוף ראשון, אנו נחשפים למסע חיפוש אחר שייכות, תיקון ואפשרות לחיים חדשים, תוך כדי חיבור עם דמויות שונות – אמילי, מרדכי, מיראן שמציעות לה לראשונה מקום בטוח וקשר שאינו מבוסס על ניצול. האווירה השלטת היא של כמיהה לאהבה, ייאוש, אך גם הבזקי תקווה ופיוס עצמי. הטקסט ניחן ברגישות גבוהה ובקול אישי חזק וייחודי. כתיבה אמיצה, כן מאוד, לעיתים קשה לעיכול – אך מלאה באותנטיות, בהומור עדין, ובשפה פואטית שנוגעת במקומות הכואבים ביותר. המונולוגים הפנימיים חושפים עושר רגשי עמוק, סדקים של נשמה פצועה שמבקשת להיראות ולהתגלות מבעד למילים. אחד מחוזקות הטקסט הוא ביכולת שלו לגעת בטראומות קשות מבלי להיגרר לפורנוגרפיה רגשית. הסיפור אינו מתענג על הסבל, אלא חושף אותו כדי לרפא. כך גם הדמויות המשניות במיוחד אמילי ומרדכי כתובות בחום אנושי ובמורכבות, ומציעות לקוראת תחושה של אפשרות לתיקון ולחמלה. השיח סביב מיניות, פגיעות מיניות והתמודדות פוסט-טראומטית נעשה באופן בוגר, נטול קלישאות, עם הבנה פסיכולוגית אמינה.

זה לא סיפור מתוק. זה סיפור שפותח צלקות, מטלטל נשימה, וכואב בבטן - כזה שמכריח אותך לעצור, לנשום ולשאול כמה אמת את באמת מסוגלת להכיל.

כאמא ובמחנכת שעמדה לא אחת מול מצוקות ואתגרים של בנות הנעורים, פגשתי בספר מטלטל. שמו המדוייק פותח צוהר למה שהחברה נוטה "לשתוק בו ולשתוק אותו" מטעמים של פחד, של לא קיים, של יסתדר ועוד תירוצים שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות.

הספר נוקב, כואב ומעורר שיח . זעקה שאמורה להגיע לשולחנם של כל אנשי הרווחה והתמיכה בילדים ובנוער.

ממליצה בחמלה ואמפטיה!
_________
"סודות בפה פעור" הוא רומן שלא עובר ליד - הוא נכנס עמוק, נוגע במקומות שמעדיפים להישאר קבורים, ומזכיר שגם מתוך שבר מוחלט אפשר לצמוח.

"סודות בפה פעור" הוא ספרה הראשון של קרן-בר גולדשטיין, מיסטיקנית, יוצרת וכותבת. בספרה היא לא מפחדת לשבור שתיקות, לקרוע מסכות, ולתת קול לכל מה שרובנו שותקים עליו.

"סודות בפה פעור" מאת קרן-בר גולדשטיין. הוצאת ספרי ניב, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר 




מוסר כליות מאת ד"ר יוסי זיו

"מוסר כליות" מאת ד"ר יוסי זיו בהוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת, הוא רומן פילוסופי נוקב על גבולות האהבה, האחריות והמוסר.

"אתה יכול להתלבש", אמרה והלכה לשטוף את ידיה. התיישבה, הרכיבה את משקפיה והקלידה משהו במקלדת המחשב. מאיר התלבש והתיישב מולה מתוח.

"אני אחיה?" שאל בחיוך מאולץ, מסווה את חרדתו.

"יש סיכוי לא רע", אמרה הרופאה. "אני לא רואה סיבה לדאגה, אני לא חושבת שזה משהו חמור, כל האיברים בגודל נורמלי, עד כמה שאני יכולה לשפוט ולא הרגשתי בשום דבר חריג".

"אז זה לא זה?" אמר מאיר והביט בתחינה בעיניה של הרופאה.

היא לא הגיבה והמשיכה, "אבל בכל זאת צריך לבדוק ממה נובעים הכאבים. אני מציעה שנעשה כמה בדיקות (מאיר אהב את גוף ראשון רבים שלה וכבר החל לחבב אותה, למרות שלא אהב את רעיון הבדיקות).

"בדיקות? איזה בדיקות? למה בדיקות? זה מסוכן?"

נער חולה אנוש מסרב מטעמים אתיים לקבל תרומת כליה מאדם חי, ומוכן להסתפק בדיאליזה עד שיופיע תורם שנפטר, גם אם הוא מסכן את עצמו.
אביו של הנער, מרצה לאתיקה באוניברסיטה, נקרע בין אהבתו לבנו לבין נאמנות לעקרונות שהוא עצמו לימד כל חייו.
האם עליו לכבד את עמדת הבן גם במחיר סיכון חייו, או לחפש דרכים אחרות – גם אם המשמעות היא הסתמכות על מצוקת אדם אחר, הנאלץ למכור איבר מגופו.

כך נחשפת שורה של שאלות מטרידות: האם מותר להקריב מוסר למען האהבה? האם מוצדק לנצל את מצוקתו של אדם כדי לנסות להציל את היקר מכול? ואיך מתמודד מי שמלמד אתיקה עם דילמה שבה עקרונותיו מתנגשים עם אבהותו?

בכתיבה בהירה ובעלת עומק רגשי, אך גם בהרבה הומור, מוסר כליות מזמין אתכם לעמוד מול השאלה הבלתי נמנעת: מה הייתם עושים אתם  אילו הייתם האב?

מוסר כליות, תרתי משמע, הוא סיפור התמודדות (ועבורי גם לקריאה), המובא במארז של הומור, אירוניה ודילמות חיים מורכבות. 

לצד עלילה נוגעת מתלבט הכותב המופלא בקשרי אבות בנים, הלכי מוסר והמחירים הנדרשים בנסיבות ההצמדות לעקרונות וערכי חיים. 

הייתי חלק במערכת היחסים בין הדמויות, בלבטים, במכאובים, התמודדתי עם הדילמות שניצבו למחשבה ולא תמיד ידעתי להעניק לעצמי את התשובה. (זה היה מאתגר!)

בנקודות זמן לאורך הספר עמדה לנגד עיני הכתיבה החכמה של זיו בעודו משלב רגישות לצד נחישותו של האב להציל את בנו. 

ספר מצויין!

יוסי זיו, יליד תל-אביב, 1951, בעל תואר דוקטור למדע (כימיה), ולמד לתארים גבוהים בפילוסופיה. לימד מדע ופילוסופיה במכללות בארץ ובבית-ספר בינלאומי בשוויץ. ערך את כתב-העת הבינתחומי מקום למחשבה ועם צבי ינאי, את הגיליונות האחרונים של כתב-העת מחשבות, היה חבר מערכת בגליליאו ובשדמות ועורך מדעי בספריית מעריב. בין השנים 1997-2002 ארגן והנחה סדרות בינתחומיות במוזיאון תל-אביב לאמנות. פרסם מאמרים רבים בפילוסופיה ובמדע, וכן ביקורות ספרים, בכתבי עת ובעיתונות היומית. "מוסר כליות" הוא ספרו החמישי אחרי ספריו "פילוסופיה וטעם החיים", מסות ומאמרים (2002), הרומן "הנשים של ברוך לוי" (2013), הרומן "צרותיו הטובות" (2017) ו"הרומן של אבא עם ליז טיילור" (2022). מאז 2003 חי בשוויץ.

"מוסר כליות" מאת יוסי זיו. הוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה 

סיפור חוזר, אבל אחר מאת אברהם ושרה נחושתן
"סיפור חוזר, אבל אחר" שכתבו אברהם ושרה נחושתן בהוצאת ספרי ניב, הוא סיפור מטלטל, מרגש ונוגע ללב. זהו ספר חשוב שנכתב על ידי הורים שמלווים בן שהתמודדותו הנפשית תובעת התגייסות וכוחות על גם כשהכול נראה מתמוטט וקשה מנשוא. זהו סיפור שפונה אל כל מי שהתמודדות נפשית הפכה לחלק בלתי נפרד מחייו.

זהו גם סיפורו של עמית בן למשפחה חמה ותומכת שבגיל צעיר החל להראות תסמינים רגשיים והתנהגותיים שהתגלו יותר מאוחר כהתמודדות עם מחלה נפשית קשה.
דרך עיניו של אביו נפרשת בפני הקוראים תמונה של החיים לצד אדם מתמודד - מההתקף הפסיכוטי הראשון שהופיע לאחר החזרה מאומן, דרך טיפולים תרופתיים, שיקום איטי, ניסיון למגורים עצמאיים ובנייה זוגיות ועד לנפילה השנייה והכואבת שבעקבותיה נדרש אשפוז כפוי ראשון - אחד ממשברים חוזרים ונשנים.

"בדקות הארוכות עד שהם הגיעו אלינו הביתה, הרגשתי שרוח חזקה מפילה אותי מצמרת עץ גבוה, ובדרכי מטה אני נפצע מהענפים הצדדיים, מנסה להיאחז בהם בכל כוחי, ובמאמץ עילאי אני מצליח בקושי להחזיק בענף רופף לפני התרסקותי"

שרה ואברהם נחושתן מאפשרים הצצה אינטימית לתהפוכות הרגשיות שעוברת על משפחה מלוכדת ושופכים אור על כוחם של קשרים משפחתיים, כוחה של האהבה והעמידות שנדרשת כדי לנווט בים סוער של חיים שהשתנו, של מציאות בלתי צפויה ושל התמודדות מול מוסדות בריאות נפש כושלים ומערכת בריאות עייפה ומפורקת.
בכל פרק הם מקלפים שכבות של רגשות מורכבים וחושפים סיפור גולמי ונוקב של חוסן, של נחישות ושל אהבה בלתי מעורערת שמתעלה מעל צללי הייאוש.

זהו ספר שבעקבותיו נפקחות העיניים - מתנפצות דעות קדומות ולומדים שאין מקום לאשמה, לבושה ולהסתרה.
הספר נכתב בסגנון ישיר ולא רשמי והופך נושא מורכב, רגיש ומושתק לנגיש לכל אחד ובמיוחד למתמודדים התמודדות דומה.

לאורך כל הקריאה עמד לנגד עיניי מאמר שקראתי לפני שנים רבות בנסיבות מאתגרות לא פחות. כותרתו הייתה "משפחה בכאב מתמשך" . דומה כי שלושת המילים האלו הן תמצית ועיקר הוויתו ומסרו הנוקב של הסיפור שהובא כאן.

זהו מסמך אנושי נדיר בכנותו ובעומקו בו מציבים שרה ואברהם נחושתן מראה לחברה ולמשפחות רבות שאחד מבניהן הוא מתמודד נפש. הבחירה לספר את הסיפור דרך עיני האב מחזקת את ההתמקדות בחוויה המשפחתית. הכתיבה אמפתית, רגישה, ישירה ונאמנה למציאות, באופן שמוביל את הקוראים למסע רגשי ומעורר הזדהות. הספר הוא תרומה ממשית להעלאת המודעות לאתגרים של מתמודדי נפש ובני משפחותיהם בכל ההיבטים: הרגשיים, הבירוקרטיים, הרפואיים והחברתיים.

"סיפור חוזר אבל אחר" מאת אברהם ושרה נחושתן. הוצאת ספרי ניב, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה

סוף סוף מדברים מאת אביתר הלוי

"חדרה, ישראל, 27 בנובמבר 1997
צלצול הטלפון שולף אותי מהשינה.
מבולבל, מעיף מבט אל השעון שמונח על השידה. ארבע וחצי לפנות בוקר. ליבי מתחיל להאיץ את פעימותיו. שיחת טלפון בשעה כזו לא מבשרת טובות.
ענת מתעוררת אף היא, מדליקה את מנורת הלילה.
מתנער, שולח יד אל הטלפון.
"זאת אמא," לוחש לענת.
"הלו, אמא. מה קרה?"
"אֶבִי'לֶה שלי," הקול שלה לחוץ.
היא במצוקה, חולפת מחשבה בראשי.
"צלצלו אליי עכשיו מבית החולים. אבא נפטר," עוצרת לקנח את האף. מחניקה את הדמעות, חושב.
"הזמנתי מונית. תגיע גם אתה בבקשה," היא ממשיכה ומוסיפה, "הודעתי גם לשמוליק."
"בטח. מתלבש ובא."
משתדל לדחוק את המחשבות והרגשות שמציפים אותי. מעשי כתמיד, מהרהר בכל המשימות שאידרש להן בהמשך. לארגן הלוויה, שבעה, איפה נשב בכלל?"

דומה ושונה היה הטלפון שקבלתי אני לפנות בקר ה29.1.2020

אבא שלי שהיה פלמחניק, חקלאי בגוף ובנפש, בריא וחסון בגיל 90 חזר ב 2:00 לפנות בקר מהשירותים פסע עוד צעד לעבר חדר השינה והתמוטט!

מאז אנחנו מלאים געגועים.

בימים אלו רואה אור הספר "סוף סוף מדברים" מאת אביתר הלוי, בהוצאת הספרים אוריון.

רומן מרגש המשלב את סיפורו האוטוביוגרפי של צבי הלוי, עם סדרת שיחות אישיות וחושפניות שקיים עם בנו, אביתר, חודשים מספר לפני מותו.
זהו ספר זיכרון מרתק על דור של נפילים, המבקש להותיר אחריו לא רק תיעוד היסטורי, אלא גם פיוס אישי ואינטימי.

סיפורו של צבי מתחיל בטרנסילבניה שבמזרח אירופה בראשית המאה העשרים כילד חמישי למשפחה יהודית שומרת מצוות. רגעי ילדות תמימים של משחקים, פחדים מהגויים, סיפורי פרנסה ואירועים הרי גורל שזורים זה בזה בסיפור חייו המרתק. דרכו של צבי ארוכה ומפותלת ומובילה אותו במסלול של התפכחות מהדת, שירות בצבא הרומני, מאורעות השואה, העפלה ולבסוף תקומה בארץ ישראל.

הספר שוזר ביד אומן את סיפורו של צבי עם סיפור חייה של המשפחה אותה הקים בארץ ישראל. בנו, אביתר, מלווה אותו בחודשי חייו האחרונים בסדרת שיחות בה מנסים השניים, באהבה ובחמלה, לפתוח פצעים ישנים ולנתח יחד את מערכת היחסים המשפחתית המורכבת, ואשר כה אופיינית לאווירה בה גדל הדור השני לשואה. ההורים לא סיפרו והילדים לא שאלו, והתוצאה הבלתי נמנעת הייתה חסך רגשי גדול.

שני סיפורים השזורים זה בזה. האחד הוא סיפור חייו של צבי והשני הוא סיפור השיחות בין השניים. השיחות מתנהלות במקביל לכך שהבן, אביתר, נחשף בפעם הראשונה בחייו לסיפורו המלא של האב, כפי שכתב אותו בכתב ידו העגלגל במהלך השנה האחרונה לחייו.

המלחמה וההישרדות עיצבו את צבי כאדם שלא קל לחיות לצידו. השיחות בין האב לבן הן הזדמנות אחרונה לשבור את 'הקיר' הבין-דורי ולצלול למקום שהיה תמיד סגור ומוגן, בניסיון להבין את מקור הצללים המשפחתיים.

חושבת על עוד ועוד ספרים הרואים אור מפי הדור השני לשואה. ספרים המגוללים סיפורי כאב נוגים ונוגעים. בכל סיפור ובסיפור סוף סוף מדברים הולך ונגלה גודל הכאוס שמילא את חיי הניצולים מתופת והפך להיות חלק משמעותי בתא המשפחתי החדש שהקימו בישראל. 

מעטים מהשורדים מהלכים כיום עוד ביננו אבל סיפורם המובא מפיהם של בני הדור השני והשלישי לשואה הוא מסמך חשוב בערכו ועוצמתו לכולנו, היום יותר מתמיד.

המלצה והערכה!

"סוף סוף מדברים" הוא ספרו השני של אביתר הלוי, יליד חדרה ובעל תואר שני בפיזיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, פעל בתעשיית ההיי־טק במשך ארבעה עשורים. נשוי, אב לארבעה ילדים וסב לשבעה נכדים, מתגורר בעיר מודיעין. בשעות הפנאי רוכב על אופניו ברחבי הארץ, מתנדב ומסייע לקהילות המפונים מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' ותורם מזמנו להעשרה מדעית בבתי הספר בעירו. ספרו הראשון 'פורקן יקום' ראה אור ב־2023.

"סוף סוף מדברים" מאת אביתר הלוי. הוצאת אוריון. להשיג בחנויות הספרים המקוונות, בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובאתר ההוצאה 

















ריקי ברוך

יומנה של רנייה שפיגל, ניפגש בשוליים, חתולים ומכשפות ויצור ההרגלים ספרים חדשים בהמלצה חמה במיוחד.

יומנה של רניה 1942-1939 רניה שפיגל

רניה שפיגל נמלטה מהגטו, הסתתרה בעליית גג עם הורי בן זוגה ואיתם גם נתפסה ונרצחה. בימים אלו רואה אור יומנה החושף ימים של געגוע וכאב של נערה מאוהבת המבקשת להיאחז בחיים.

לקחתי את הספר לידיי ולא יכולתי להימנע מההקבלה ליומנה של אנה פרנק. משהוא בתוכי החזיר אותי לשם וככל ששקעתי בקריאה העמקתי בכאב. 

אני רק רוצה חברה. מישהי שאוכל לספר לה על הדאגות והשמחות של היום־יום... 

מישהי שלא תסגיר את סודותיי. בן אדם לעולם לא יוכל להיות חברה כזאת, לכן בחרתי ביומן.
כך נולד ב־1939, על רקע אימת מלחמת העולם השנייה, מסמך תמים וטהור הכתוב בכישרון גדול, המנצנץ מתוך החשכה ומהדהד את התבגרותה, תקוותיה וחלומותיה של נערה. את היומן כתבה רניה שפיגל שנולדה ב־1924 למשפחה יהודית בדרום־מזרח פולין.

עם פרוץ המלחמה עוברת רניה עם אחותה הצעירה אליזבת אל סבן וסבתן בפשמישל שבדרום פולין, בעוד אימם נותרת בוורשה. הניתוק מן האם ומציאות הכיבוש הגרמני הופכים את היומן לתיעוד חי של ימי ההתבגרות בצל מלחמה: שיעורים וחברות; התאהבות בנער זיגוֹ; כמיהה בלתי פוסקת לאם שנקרעה ממנה והכול בין פצצות וצבאות פולשים. רניה חלמה להיות סופרת, ועמודי היומן שזורים בשירה חדה ומרגשת.

את העדכון האחרון ביומנה כתבה רניה שפיגל ב–25 ביולי 1942. היא היתה אז בת 18. "הגיעו ימים קשים נורא. אימוש, את אפילו לא יודעת עד כמה. אבל אלוהים עומד על המשמר, ואני, למרות שאני פוחדת נורא, סומכת עליו", כתבה כפנייה לאמה, שחיה אז תחת זהות בדויה בוורשה. "התפללי למעננו. אני מנשקת אותך חזק",

האחיות רניה ואליזבט עם אמן רוזה באוקראינה , 1935 צילום: באדיבות המשפחה

חמישה ימים לאחר מכן פשטו הגרמנים על מקום המסתור הורדו את רניה ואת הורי בן הזוג לרחוב וירו בהם למוות. בן הזוג זיגמונט שוורצר שהיה פעיל מחתרת הוא שמצא את יומנה וחתם אותו בשורות הבאות

31.7.1942

"שלוש יריות!

אובדן של שלושה יצורים חיים!

זה קרה אתמול בשעה 10:30 בלילה.

נגזר עלי משמיים לאבד את שלושת יקיריי.

תמו חיי.

אני שומע רק יריות, יריות... יריות...

רנושקה האהובה, הפרק האחרון של יומך הושלם."  (עמי 335 בספר)

כמו אצל אנה פרנק, תהפוכות המלחמה וחיי האימה של היהודים תחת שלטון הנאצים גולשים לכתיבה הפרטית, היומיומית של רניה. עם הקמת הגטו בפשמישל נכפית על רניה הכניסה אליו. זיגוֹ מצליח להבריח אותה ולהסתירה בבית הוריו, אך לא מצליח להצילה. ביולי 1942 נקטעים כתביה. השורות האחרונות נכתבות בידי זיגו, לאחר שרניה נרצחה בידי הגסטפו.

יומנה של רניה תורגם מן הפולנית המקורית, וכולל דבר פתיחה, אחרית דבר והערות מאת אחותה שניצלה, אליזבת בלק. זהו מסמך היסטורי נדיר  וקולה של רניה שפיגל ממשיך לחיות דרך יופיין של מילותיה ודרך אהבתם של אלה ששמרו על מורשתה.

בדומה ושונה מיומן חיים של נערה המתעדת את שממלא את חייה, שזור יומנה של רנייה הצעירה בשירים, הגיגים, שאלות (שרבות מהן לא קבלו מענה), געגועים גדולים לאמא ולאהובה, פחדים ותפילות. הספר מלווה בתצלומי משפחה ומסמכים מה שהופך אותו ליומן התבגרות עם סוף עצוב מאד. תיעוד חי לחלומות, לתקוות ולמציאות המרה של ימי מלחמת העולם השנייה.

מסמך היסטורי חשוב היום יותר מתמיד.  

"מרגש ומרתק... סיפור הישרדות אפי המשמש מסמך חשוב על השואה".
– Publishers Weekly

"יומנה של רניה 1942-1939 רניה שפיגל", תרגום ענת זיידמן, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן

ניפגש בשוליים מאת מליסה פרגוסון

השטיח משפשף את פני, את זרועותי, את רגלי. אני שומעת במעומעם קול של עט נוחת ונוקש על השטיח כמה סנטימטרים מפני. למרבה האימה, אני מרגישה גם משב רוח על הישבן כי החצאית שלי התרוממה וכעת חושפת את התחתונים שלא בחרתי בחוכמה באותו בוקר. ברור שהרגע הזה לא היה יכול לקרות במהלך תקופת הביקיני החצופה שלי ב־2019. ברור שהוא היה חייב לקרות דווקא כשוויתרתי פחות או יותר על הפרנויה מפני תרחישים כאלה בדיוק. כשהחלטתי שאף אחד לא יצטרך לגזור לי את הבגדים בעקבות תאונת דרכים. שלא יגיע רגע באמצע הלילה כשגלאי העשן יתחיל לצפצף בבניין כולו ואני אישאר בתחתוני הסבתא שלי מול כל השכנים.

ובהחלט שלא היתה שום סיבה לחשוב שאני אמעד באמצע פגישה של כל העובדים, אתרסק על הפנים ואחשוף את התחת. ( עמוד 18 בספר)

חלומותיה של סוואנה קייד עומדים להתגשם. קלייר דונובן, העורכת הראשית המפורסמת של הוצאת הרומנטיקה הגדולה במדינה, ביקשה לקרוא את כתב היד שסוואנה עובדת עליו בחשאי. הבעיה היחידה: סוואנה עובדת בהוצאה אחרת, ולפי הבוסית שלה, רק ספרים "איכותיים" ראויים לצאת לאור, וספרי הרומנטיקה שייכים למעגל הנמוך ביותר בתופת של דנטה.

אבל כשסוואנה שומטת בטעות את כתב היד שלה בישיבת מערכת וכמעט חושפת את סודה לכל אנשי ההוצאה – כולל ויליאם פנינגטון, הבוס החדש ובנה של המנכ"לית שונאת הרומנטיקה – אין לה ברירה אלא להטמין את כתב היד בחדר סודי.

כשהיא חוזרת לשם, היא נדהמת לגלות שמישהו מצא את מקום המסתור שלה, ולא סתם מצא אותו, אלא כתב הערות בשולי כתב היד  הערות ביקורתיות ביותר. למרבה התדהמה של סוואנה, התגובה של קלייר זהה כמעט לגמרי להערות האלה וחמור מכך, היא מודיעה לסוואנה שיש לה שישה שבועות בלבד להגיש תיקונים לפני שהיא יוצאת לגמלאות. לסוואנה אין ברירה, והיא מבקשת עזרה מהעורך המסתורי שלה.

התכתובת שלהם ממלאת אט־אט את שולי הדפים, וסוואנה מגלה שהוא הפך לדמות מרכזית, לא רק בעבודתה אלא גם בחייה. ופתאום זה ברור לה: היא מתאהבת בעורך המסתורי. רק חבל שהיא לא יודעת מי הוא.

לו רק ידעתם כמה אני אוהבת לקרא 'ספרים על ספרים' ולהיות חלק מהווית הכתיבה, העריכה ומסע התענוגות שעובר הספר בדרכו לדפוס.

סופ"ש חורפי של קור וגשם הצמיד אותי לקריאה רצופה ואפשר לי אסקפיזם של הומור וקלילות מתחת לשמיכה.

ניפגש בשוליים, תרתי משמע, היא קומדיה שכייף לצלול לתוכה ולהתמסר לסקרנות המחייכת בתעלומה קלילה ומהנה. 

מליסה פרגוסון היא סופרת רבי מכר של הקומדיות הרומנטיות The Perfect Rom-Com, How to Plot a Payback. מתגוררת בטנסי עם בעלה וילדיה בבית החווה שלהם, ומנהלת אורח חיים כפרי.

"פרגוסון מצליחה לכבוש בסיפור קליל ושנון על עולם ההוצאה לאור, שהוא גם מחווה אוהבת לכוחם של סיפורים טובים. הספר הזה כנראה יביא לפרגוסון עוד הרבה קוראים חדשים." – Publishers Weekly

"ניפגש בשוליים" מאת מליסה פרגוסון, תרגום תומר בן אהרון, הוצאת מטר לרכישה לחצו כאן. 

חתולים ומכשפות - הבאר הקסומה מאת שרלוט גרוסטט ופלטזיוס

”נינה, החדר שלך נראה כמו שדה קרב.״ כמה פעמים ההורים שלי נזפו בי כך? אני חושבת עליהם הבוקר, בזמן
שאני מנקה את החצר בבית הספר לקסמים אבאלון... הם כנראה אף פעם לא ראו שדה קרב אמיתי!

הטירה שלנו הותקפה על ידי הצבא של מורגן. למרבה המזל, רוז, מֶ רלין ואני הצלחנו להציל את בית הספר

בעזרת החתולים המכשפים שלנו! היום צריך להשיב את הסדר על כנו, ואני מבטיחה לכם: מה שאני רואה מול

העיניים לא דומה בכלל לחדר מבולגן! בכל מקום יש ערימות של שברים והריסות: חזיתות, גגות, חצרות וגינות

נחרבו".  (מתוך פרק ראשון בספר)

סערה בבית הספר אבאלון! תלמידים מבית ספר סיני לקסמים מגיעים להתארח לכמה שבועות.
אבל את נינה זה לא מעניין. סבתה נעלמה בזמן שדיברה איתה בבאר הקסומה. האם סכנה חדשה מרחפת מעל האי אבאלון?
נינה תוכל לסמוך על חברותיה, רוז ומרלין, ועל החתולים המכשפים שלהן, שיעזרו לה לגלות מה קורה... ולהציל את המצב!

קודם כל ולפני הכל לא יכולתי להסיר את עיני מכריכת הספר - המרהיבה. היא מושלמת בכל קנה מידה ומספרת המון גם לפני שמתחילים לקרא את הספר הקסום הזה שמשלב דמיון, קומיקס הרבה הומור ותעלומה נהדרת לבני הנעורים. 

אוהבים סיפורים שמשלבים סיפור וקומיקס? סדרת חתולים ומכשפות היא במיוחד בשבילכם!

"חתולים ומכשפות - הבאר הקסומה" מאת שרלוט גרוסטט ופלטזיוס, תרגום גליה אלוני דגן, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן

יצור ההרגלים מאת ג׳ניפר א׳ סמית

יש לי חברה שהלוז היומי שלה קבוע ברמה שכל שינוי גורם לה מצוקה רגשית ולא מאפשר לה להכיל את העובדה שהבחירה החדשה סוטה מהמסלול שהיא מכירה

השאלי היא עד כמה זה נכון להתנהל יום יום באותו האופן ועד כמה ההרגלים שלנו משרתים אותנו או שמא אנו משרתים אותם.

השבוע הגיע לסיקור ספר ילדים חדש ולמרות שקהל היעד שלו ילדים ידעתי שגם חברתי תקרא אותו בהמלצתי!

עַל אִי הַהֶרְגֵּל חַי יְצוּר גָּדוֹל מְאוֹד.
בְּכָל יוֹם הוּא אָכַל שְׁלוֹשָׁה אָנָנָסִים וּשְׁתֵּי בָּנָנוֹת.
וְאָז אָמַר שָׁלוֹם לַדָּגִים וְלָעֵצִים וְלָעַקְרָב, שֶׁחַי מִתַּחַת לַסְּלָעִים.
בְּכָל יוֹם הָיָה בְּדִיּוּק אוֹתוֹ הַדָּבָר.
בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהַיְּצוּר אָהַב.
עַד הַיּוֹם שֶׁבּוֹ יְצוּר קָטָן מְאוֹד הִגִּיעַ אֶל הָאִי, עִם רַעֲיוֹנוֹת מִשֶּׁלּוֹ – רַעֲיוֹנוֹת אֲחֵרִים – וְהָפַךְ אֶת הַכּוֹל עַל פִּיו.

האם שני היצורים יצליחו להסתדר? האם יש מקום על האי לדרך חדשה - או אולי לשתי דרכים במקביל?

וכמה קל או לא קל לשנות הרגלים ולהיפתח בדברים חדשים.

אספתי את אורן נכדי מהגן הגענו הביתה וישבנו לקרא את הספר. אורן ידע לספר לי על השגרה שלו מידי בוקר ומידי ערב אבל סיפר שכל יום קורים דברים חדשים בגן ובחוגים ושזה דווקא ממש טוב שלא כל הימים הם אותו הדבר.

"יצור ההרגלים" מאת ג'ניפר א' סמית הוא סיפור חכם ומלא הומור על גמישות, קבלה, סקרנות והיכולת ללמוד מאחרים. הסיפור מתאר את אי ההרגל, שבו חי יצור גדול מאוד, שכאשר מגיע יצור קטן מאוד, הוא מפתה את כל העולם סביבו עם רעיונות משלו. הספר מציע חוויה קריאה בלתי נשכחת ומסביר כי יש מקום להצלחה גם כאשר אנחנו לא נוכל להבטיח את זה.

"יצור ההרגלים" מאת ג׳ניפר א׳ סמית, איורים ליאו אספינוסה, תרגום גליה אלוני דגן, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

יש עוד שלוש מאות כמונו - ארצות המתים, פנטזיה לבני הנעורים מאת יעל קליינר כרך שלישי ואחרון

יש עוד שלוש מאות כמונו – ספר 3 - ארצות המתים מאת יעל קליינר כרך שלישי ואחרון

הספר השלישי החותם את טרילוגיית "יש עוד שלוש מאות כמונו" מביא את הגר שדות בת הארבע- עשרה, שלושת חבריה ואנשי שפה נוספים ליוון. אנשי השלוש המאות, המכונים גם אנשי השפה מְגִנִּים על השפה הקדומה רבת הכוח ומונעים את נפילתה בידי זרים העלולים לנצל לרעה את כוחה. כדי שיוכלו לבצע את תפקידם העניקה להם השפה יכולות מיוחדות. בספר הראשון והשני נאבקו הגר וחבריה בכוחות הרשע, האדון ואחד-עשר עוטי הגלימה השחורה, והגנו על השפה מפניהם.

בספר השלישי מגיעים הגר וחבריה למנזרים התלויים במטאורה ומתארחים, חלקם נראים וחלקם בלתי נראים, במנזר השביעי. למרות האירוח האדיב, הם מרגישים שהמנזר מסתיר סוד בין כתליו, הם מגלים נער פצוע באחד החדרים, תועים במבוכי המסדרונות, חושפים מנהרה סודית, נחרדים לגלות שהפצוע נעלם מחדרו, והנורא ביותר, הגר נפצעת. על אף זאת, מתברר להם שהגרוע מכול עוד לפניהם, שכן הם מוצאים את עצמם עומדים קרוב מידי, לשער הכניסה לארצות המתים. מה יקרה לשפה בסופו של דבר? האם תצליח החבורה של הגר להציל אותה?

האמת היא שמזמן לא קראתי ספר נוער משובב לב, שומר על רצף אירועים ומחזיק את הקורא על  אש קטנה. בזמני הייתה זו "השביעיה הסודית", אחת מהסדרות שהייתי קוראת בשקיקה ומחכה שוב ושוב לשלב הבא.

בספרה השלישי לבני הנעורים, מגיעה גיבורת העלילה - הגר לנקודת שיא וזו אינה הפציעה שלה... (לא יהיה כאן ספויילר!) הביקור בקיבוץ, תאודורה כדמות מרכזית שכל כך אהבתי, נסיעת המשלחת ליוון, הסיור במנזרים, חדר הגולגלות, החטיפה, הבריחה, הנבואה העתיקה, חדר התודעה ממש כמו במיינדפולנס שאני מתרגלת (בעמוד 203 בספר) יום הצל הארוך או כמו שלימדתי בכל שיעורי הגיאוגרפיה על היום הקצר בשנה (אבל לא אגלה לכם מה קרה ביום הזה...) המאבק ושומר הספרים שבארץ המתים. כל אלו חברו לחוויית קריאה נהדרת. בכתיבה קולחת בשפתם של בני הנוער ומבלי לפגוע בשפה רהוטה, רקחה קליינר סיפור מתח גדוש פרטים, הליכים, משימות, דימיון עשיר והומור נערי כמו שכבר הספקתי לשכוח.

פנטזיה נפלאה!

קליינר היא סופרת ביכורים אבל מאחוריה שני הספרים הראשונים של טרילוגיה זו שזכו לשבחי הביקורת על אופן הכתיבה ועל תעלומת הפנטזיה המקורית כל כך. הראשון בהם נכנס למצעד הספרים של משרד החינוך בשנת תשפ"ה. יעל קליינר עבדה שנים רבות עם ילדים עם לקויות שמיעה בבתי ספר מיוחדים ואף עשתה תואר שני בחינוך. מפגשיה בבתי ספר עם ילדים/ות ונערים/ות זוכרים לאהדה עצומה.

יש עוד שלוש מאות כמונו - ספר 3 ארצות המתים מאת יעל קליינר, הוצאת רימונים לרכישה לחצו כאן

ריקי ברוך

אתה עוד תיגע בשמים והממ"ד של אלעד ספרי ילדים בהמלצת סופשבוע גשום וחמים

אתה עוד תיגע בשמים מאת דורית הופמן מיוחס

איך אתם עם חלומות?

לא כאלו שחולמים בלילה ומתעוררים כדי לשכוח בבקר

חלומות מהסוג שהראש חולם והלב רוצה מאד להגשים

פעם היו לי המון חלומות. את חלקם כבר זכיתי להגשים ואת האחרים אני עדיין בדרך... 

יוֹנָתָן גָּרַר כִּסֵּא, הֶעֱמִיד עָלָיו עוֹד כִּסֵּא וְעוֹד אֶחָד.
הַמִּגְדָּל הִתְנַדְנֵד, אֲבָל יוֹנָתָן עָמַד עָלָיו בְּגַאֲוָה.
"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?!" שָׁאֲלָה הַגַּנֶּנֶת וְרָצָה לְעֶבְרוֹ.
"מִגְדָּל!" הִכְרִיז. "כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָגַעַת בַּשָּׁמַיִם!"

אַתָּה עוֹד תִּגַּע בַּשָּׁמַיִם נִפְתַּח בְּשִׂיחָה עִם סָבְתָא שֶׁמַּצִּיתָה בְּיוֹנָתָן, יֶלֶד סַקְרָן וְחָכָם, חֲלוֹם גָּדוֹל – לָגַעַת בַּשָּׁמַיִם. הוּא מְנַסֶּה לְטַפֵּס, לִבְנוֹת, לְדַמְיֵן, אֲבָל לֹא מַצְלִיחַ. עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה שֶׁהַשָּׁמַיִם לֹא תָּמִיד נִמְצָאִים שָׁם לְמַעְלָה.

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהֵצִיץ יוֹנָתָן לְתוֹךְ מְגֵרָה יְשָׁנָה בַּבַּיִת שֶׁל סָבְתָא,
הוּא גִּלָּה קֻפְסָה אֲדֻמָּה.
"מָה יֵשׁ כָּאן?" שָׁאַל בְּסַקְרָנוּת.
"אֵלֶּה מֵדַלְיוֹת," חִיְּכָה סָבְתָא, "מֵדַלְיוֹת מִצְּלִיחַת הַכִּנֶּרֶת."
"צְלִיחַת הַכִּנֶּרֶת? מָה זֶה אוֹמֵר?"
"לִצְלֹחַ אֶת הַכִּנֶּרֶת," הִסְבִּירָה סָבְתָא, "זֶה לִשְׂחוֹת מִצַּד אֶחָד שֶׁל שְׂפַת הַמַּיִם עַד הַצַּד הַשֵּׁנִי. כְּמוֹ לַעֲבֹר יָם קָטָן – בְּלִי לַעֲצֹר."
"גַּם אֲנִי רוֹצֶה!" קָרָא יוֹנָתָן.
הוּא דִּמְיֵן אֶת עַצְמוֹ חוֹתֵר בֵּין הַגַּלִּים, עִם מִשְׁקֶפֶת וּשְׁנוֹרְקֶל, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְצַיֶּרֶת לוֹ שְׁבִיל זָהָב עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
סָבְתָא חִבְּקָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה:
"אַתָּה יֶלֶד מֻכְשָׁר וְסַקְרָן, יוֹנָתָן.
אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתַּגְשִׁים כָּל מָה שֶׁתַּחְלֹם.
וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן – אַתָּה עוֹד תִּגַּע בַּשָּׁמַיִם."

זֶהוּ סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל נְחִישׁוּת, עַל חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים שֶׁל יְלָדִים קְטַנִּים וְעַל הַדֶּרֶךְ, שֶׁלִּפְעָמִים מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ יוֹתֵר מֵהַמַּטָּרָה עַצְמָהּ.

זוכרת את עצמי שומרת אותן. את המדליות והכובעים מצליחת הכנרת. 

כן, גם אני סבתא שצלחה את הכנרת לא פעם ולא פעמים. זו הייתה מסורת. כולנו הילדים והנערים שגדלנו במושב השתתפנו בפעילויות עממיות שהפכו לזיכרון מרחיב לב.

חווית הסופ"ש של צליחת הכנרת לקראת ראש השנה בכל שנה, התחילה ביציאה משותפת באוטובוס בשישי בצהרים עד לחוף צמח. התמקמות על פיסת הדשא הקבועה שלנו, כניסה למופע האומנים באמפיתיאטרון, לינה תחת כיפת השמים בשקי שינה ויציאה השכם בבקר לקיבוץ האון שם הוזנקנו לצליחת הכנרת. כל אחי וגם אבא צלחו את הכנרת מידי שנה. זו הייתה רק אחת מתוך שפע החוויות נפלאות שזכורות לי מחיי הקהילה במושב.

ואלו הם כובעי צליחת הכנרת שלי!

חלומות אכן מתגשמים.
בהגשמת חלומות אנחנו הופכים את השאיפות שלנו למציאות. 

ילדים כבוגרים כל אחד בדרכו יכול לחלום, להציב לעצמו מטרה ולהשיג אותה.

בדרך של צעדים קטנים בסיוע סביבה תומכת תוך התמודדות עם פחדים ומכשולים.

בסיפור שלנו יונתן נחוש להגשים ולהגיע עד השמיים.

ואתם ילדים, על מה אתם חולמים?

"אתה עוד תיגע בשמים" מאת דורית הופמן מיוחס, איורים טל גרפי, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן

הממ"ד של אלעד מאת ציפי כהן

איך נראה יומו של ילד שהחדר שלו בבית הוא ממ"ד?

אלעד אוהב לשחק, ליצור ולבלות עם חברים בחדר המיוחד שלו, אבל הממ"ד הוא לא רק מקום למשחקים – הוא גם מרחב שמספק ביטחון ורוגע כשנשמעת אזעקה.

הילדים שלנו חיים במציאות שהממ"ד הפך כבר מזמן לחלק מהחיים. 

בבית של נכדיי משמש הממ"ד לחדר צעצועים ומשחקים. התכולה והפעילות שבו, הם ההפך הגמור מהיעוד שלשמו נבנה. גם במצב של אזעקות וישיבה בממ"ד סגור נמצאים הילדים בסביבה המאפשרת להם להתנהג בנינוחות וטבעיות ככל שניתן. 

גם בסיפור המקסים של אלעד הוא סיפור על ביטחון, על משפחה, על חברות ושגרה מתוקה במציאות יום־יומית מורכבת, שבה הממ"ד הוא גם מרחב מוגן וגם מקום של יצירה, משחק וחוויה.

ציפי כהן, גננת בגמלאות, עם ותק של יותר מחצי יובל במסגרות לילדים בגיל הרך, שאיתם אהבה לעבוד, מבקשת להאיר את הצד החיובי של הממ"ד, שלרוב מיוחס על ידינו למצבי חירום.

הממ"ד של אלעד מאת ציפי כהן, איורים עוזי בנימין, הוצאת צמרת לרכישה לחצו כאן

מוטיבציה פנימית, הגיל האמיתי לשחק בכוח - ספרי תקשורת בינאישית והתפתחות בהמלצה

מוטיבציה פנימית -למדו לאהוב את עבודתכם ולהצליח בה יותר מאי־פעם מאת סטפן פאלק

שוב ושוב אנו שומעים את עצמנו רוצים לעשות צעד שיוציא אותנו מאזור הנוחות ובה בעת מוסיפים את האמירה אבל "אין לי מוטיבציה"!

מוטיבציה פנימית לעשות דבר לשם הסיפוק הפנימי, לא בשביל פרסים או שבחים חיצוניים היא המפתח להתקדמות רציפה, לעמידות נפשית ולשמחת עשייה. מאמן הביצועים הבינלאומי סטפן פאלק מציע כאן שיטות פשוטות, ישימות ומהנות, להפסיק לעשות מה שלא מקדם אותנו או את הארגון וללמוד ליהנות מהמשימה עצמה, מהביצוע המיטבי שלה ומחיים חברתיים תומכים ועשירים.

בימים אלו רואה אור התרגום לבפרו של סטפן פאלק, מוטיבציה פנימית.

במבוא לספר מתמקד פאלק בחמישה מפתחות להצלחה

שהמשותף להם הוא טיפוח התלהבות"

1. לעולם אל תגיעו לעבודה על "טייס אוטומטי" - נסחו לעצמכם יעד מפורש לתוצאה הרצויה ומערכת טקטיקות להשגתה.

2. לעולם אל תפסיקו לאתגר את עצמכם ולהתחרות בעצמכם. 

3. צרו צפיות רגשיות לחוויית העבודה שלכם ועודדו עצמכם לעמוד בהן.

4. בחנו כל יום את העבודה שעשיתם כדי לוודא שהשגתם התקדמות מוחשית. - למדוד ולחגוג.

5. חפשו עמיתים שחולקים את ההתלהבות וטפחו את הקשר כי מהם תוכלו ללמוד.

ההתלהבות מאפשרת לנו לאהוב את מה שאנו עושים. כשאוהבים את מה שאנו עושים זה נותן ערך לחיים. 

 

מוטיבציה פנימית מלא בשיטות ובטכניקות שפאלק פיתח במהלך 25 שנותיו כמומחה למנהיגות והובלת טרנספורמציות ארגוניות ומאמן ביצועים בכיר בחברת מקינזי, בעבודה עם ספורטאים מצטיינים, מנהלים בכירים ולוחמי יחידות מיוחדות בצבא. פאלק ילמד אתכם בין השאר:

• להתנתק מהשיח השלילי, להגביל רשתות חברתיות ולגונן על משאבי הקשב.
• לעבור ממצב "קורבן" ל"בלש": לא לשאול מדוע זה קורה לי או מדוע מדלגים עלי, אלא לחפש סיבתיות ולמצוא פתרונות לבעיות.
• לחשוב לוגית במצבי אי־ודאות: לא להניח הנחות, ולבחון חלופות.
• לא לבזבז זמן על אנשים עם אנרגיות נמוכות, על כאלה המסרבים להשתנות, ועל אנשים שליליים כרוניים.
• לפתח את "חוכמת הדואר הנכנס": להפוך את האינבוקס לשדה נשלט, במקום שהוא ישלוט בך.

‏במקום לרדוף אחרי תגמולים חיצוניים, חִזרו למנוע הפנימי: בהירות מטרה, תחושת מסוגלות ויצירת קשר אנושי עם אנשים שאיתם אפשר לצמוח. התוצאה היא יותר אנרגיה, יותר עקביות ויותר הישגים, בעבודה ובחיים. מוטיבציה פנימית יגרום לכם להגדיר מחדש מהי הצלחה, ולבנות אותה מבפנים החוצה.

שלושה שערים לספר:

למדו לאהבו כל פעילות - אמנו את המוח להתמקד בתוצאות מלהיבות

עצבו את גורלכם: שכללו את דפוס י החשיבה כדי להפוך לכוכב -העל שנועדתם להיות

למדו להתגבר על המכשול השני בחשיבותו לכל הצלחה ורווחה מקצועית: אנשים אחרים.

אז אם גם אתם מרגישים את הלחץ בעבודה ובחיים, סטפן פאלק מציע פתרונות מעשיים ויעילים.

הספר מביא את מיטב התובנות, הכלים והטכניקות לניהול עצמי ולהשגת מטרות במצבי לחץ. 

יישום הכלים, התובנות וההנחיות המובאות בספר, יניעו את המוטיבציה הפנימית של הקורא שהתגמול המתבקש הוא הצלחה.

"מוטיבציה פנימית -למדו לאהוב את עבודתכם ולהצליח בה יותר מאי־פעם" מאת סטפן פאלק, תרגום אינגה מיכאלי, לרכישה לחצו כאן.

הגיל האמיתי מאת דג"ר מורגן לוין

מכירים את זה שמשהו שואל לגילך

אתה עונה 

ואז מגיע הפאנץ? מה?? חשבתי שאת/ה הרבה יותר צעיר/ה!

מסתבר שזה עובד. ההרגשה הזו שהמראה החיצוני אינו מסגיר את הגיל הביולוגי יכולה להיות נחת רגעית ומה קורה כשהגוף הפיזי חושב ומתנהל אחרת?

בספרה החדש של ד"ר מורגן לוין, מחוקרות ההזדקנות המובילות בעולם, עונה על שאלות אלה בעבודה פורצת דרך מהמעבדה שלה באוניברסיטת ייל, נוכל לקבל מענה על שאלות כמו מה אם היתה דרך למדוד את הגיל הביולוגי שלנו? ומה אם היו אסטרטגיות להאט את תהליך ההזדקנות או אפילו לסובב את מחוגי השעון לאחור?

לוין חושפת כאן לראשונה את השיטה שפיתחה למדידת הגיל הביולוגי  הגיל שבאמת קובע מתי יופיעו מחלות הלב, הסוכרת או הירידה בזיכרון. על בסיס מדע אפיגנטי עדכני (מדע העוסק בהשפעת הסביבה על הגנים שלנו), היא מראה איך כל אחד מאיתנו יכול לגלות בן כמה הגוף שלו באמת, ואיך אפשר להאט, ואפילו להסיג את מחוגי השעון לאחור.

מה בספר?

• תוכנית אישית לאכילה, פעילות גופנית ושינה המכוונת להארכת תוחלת הבריאות – השנים שבהן אנחנו חיים, לא רק הרבה, אלא גם בבריאות טובה.
• הסבר פשוט איך הגבלה קלורית וצום לסירוגין מפעילים מנגנוני תיקון פנימיים ומאִטים הזדקנות. בבחינת אכול מעט, חיה יותר.
• דרך לבחור מה עובד בשבילך  כי אנשים שונים מזדקנים בקצב שונה.
• כלים מעשיים למעקב אחר ההתקדמות, כדי לדעת שהגוף באמת נעשה צעיר יותר.
זה לא עוד ספר "תזונה". זה מדריך מעשי שמחבר בין מדע מתקדם לחיים היומיומיים כדי שנישאר חזקים, חדים ובריאים יותר לאורך זמן.

מורגן לוין היא חוקרת ראשית במעבדות אלטוס ומרצה בכירה באוניברסיטת ייל. המחקר שלה מתמקד במדעי ההזדקנות הביולוגית ובפיתוח "שעונים" אפיגנטיים למדידת גיל. כתיבתה מתפרסמת בכתבי עת מובילים, בין השאר ב-CNN, BBC, Time Magazine, The Guardian, Newsweek ובאתר HuffPost.

"מסע מרתק במדע ההזדקנות, עם מידע על מה אנחנו יכולים לעשות כדי להאט אותה!"
– קארה פיצג'רלד, מחברת רב המכר YOUNGER YOU

"הגיל האמיתי" מאת דג"ר מורגן לוין, תרגום אסנת הדר, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן. 

לשחק בכוח מאת דברה גרונפלד

גם אם לפעמים אנחנו מרגישים חסרי כוח, האמת היא שיש לנו יותר כוח מכפי שאנחנו נוטים להאמין.

אז מהו כוח?

לפי הגדרתו הכוח הוא יכולת לשלוט באחרים ובמה שיקרה להם. כאשר אחרים זקוקים לנו, יש להם מוטיבציה לרצות אותנו - זה מקנה לנו שליטה.

כוח אינו מעמד.

כוח אינו סמכות.

ההשפעה היא התוצאה של כוח. 

כוח פרושו היכולת להפעיל שליטה חברתית - במערכות יחסים, בקבוצות, בארגונים ובקהילות. או במשפט אחד כוח הוא תפקיד שאנו משחקים בסיפור של מישהו אחר.

והכי חשוב -לכולנו יש יותר כוח מכפי שאנו מתארים לעצמו. 

לעתים קרובות אנו מניחים שהכוח מגיע לאלה בעלי הקול הרם ביותר או הנוכחות הסמכותית ביותר, אבל רוב מה שלימדו אותנו על כוח - איך הוא נראה, איך הוא פועל, ולמי הוא שייך - פשוט לא נכון.

לשחק בכוח, המבוסס על 20 שנות מחקר מדעי, מציע פרספקטיבה חדשנית ועמוקה על כוח ככלי נגיש ודינמי שאפשר ללמוד אותו ולגייס אותו לטובתנו. כוח אינו מוגבל לדרגים הגבוהים או לבעלי התארים. הוא מתקיים בכל מערכת יחסים, בכל אינטראקציה. הוא אינו רק עניין של היררכיה – אלא תוצאה של הצורך שלנו באחרים, של אמון והשפעה הדדית. ובפשטות, כוח הוא היכולת לשלוט במה שיקרה לאחרים כי הם זקוקים לנו למשהו. הוא נובע מן ההקשר, לא מאישיות.

דברה גרונפלד, הפרופסורית לפסיכולוגיה, מראה מדוע דווקא ההבנה שהכוח הוא משחק תפקידים יכולה להפוך אותנו לאנשים בעלי עוצמה אמיתית. היא מציעה להפסיק לחשוש מהבמה, ללמוד מתי לעלות אליה בביטחון (הבלטת הכוח) ומתי דווקא נכון לפנות מקום, להקשיב, ולפעול בעדינות (הצנעת הכוח).

לשחק בכוח מעניק כלים מעשיים להתמודדות עם כוח – בעבודה, בבית או מול עצמנו – ומלמד איך להשתמש בו כדי להגן על עצמנו ולהגיע להישגים, לגייס בעלי ברית, להתמודד עם בריונים ולגלם את הדמות הנכונה בכל סיטואציה. הוא מדבר אל מי שרוצה להשפיע, ומעוניין לעשות זאת בצורה אותנטית ואפקטיבית. כי כוח הוא לא תכונה אישית – הוא תפקיד שאנחנו מגלמים בסיפור של מישהו אחר.

הספר "לשחק בכוח" יאפשר לכל אחד להבין את יכולת השימוש שלו בכוחו מול עצמנו ומול אחרים. כאשר קיימת שימת דגש איך לא להשתמש בו. הספר נכון לא רק לבעלי תפקידים. 

ארבעה חלקים לספר. החלק הראשון חושף מיתוסים רווחים על כוח ובודק כיצד הם פועלים וכיצד לא. החלק השני בוחן מדוע יש חשיבות לתפקידים שאנו מגלמים בחיים החברתיים והמקצועיים. החלק השלישי בוחן כיצד להתמודד עם תחושות חוסר הביטחון ובחלק הרביעי נוגעת גרונפלד בניצול לרעה של כוח. פרק חשוב.

הגישה הכוללת שמציג הספר להחזקת כוח ולשימוש בו היא שהתנהגות אחראית קודמת לשליטה ובגרות קודמת לאותנטיות. 

הספר מראה לנו כיצד להשתמש טוב יותר בכוח תוך התמקדות רבה בהקשר שאנו פועלים. ולכן הוא מלמד כיצד לנצח בקרבות יחד עם אחרים ומכאן יתרונו הרב. 

כל אחד מאיתנו יכל לקבל ממנו כלים ראויים להתנהל נכון במערכות היחסים השונות, בתא המשפחתי בקבוצות, בארגונים ובכל תקשורת בה לוקחים חלק יותר משני אנשים. 

דברה גרונפלד היא פסיכולוגית חברתית ופרופסורית בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת סטנפורד. עבודתה המחקרית התפרסמה בכתבי עת מדעיים, ב־The Wall Street Journal, ב־The New Yorker, ב־O: The Oprah Magazine וב־The Washington Post.

"ספר חכם ומתאים לזמננו על שימוש בכוח בחיי היום־יום – וחשוב לא פחות, על איך לא להשתמש בו".
– דניאל גילברט, פסיכולוג באוניברסיטת הרווארד ומחבר להיתקל באושר (בעברית בהוצאת מטר)

"לשחק בכוח" מאת דברה גרונפלד, תרגום עופר קובר, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

ילדה שקופה - ספר מטלטל מאת מעיין גלעד : האם יגיע הסוף לחרמות בחברת הילדים?

"מאיה," דניאל לא חיכה כדי להטיל את הפצצה, "את חייבת להבין, זה לא ילך בינינו." הוא דיבר בזחיחות שיכלה לנפץ גם את לב האבן הנוקשה ביותר לרסיסים. באותו רגע, ידעתי שהקור שחדר לעצמותיי לא היה קשור לעובדה שדצמבר עכשיו. היה לי קר מפני שעמדתי מול דניאל, ודניאל גרם לי להרגיש בודדה וחסרת אונים".

הייתי בת 17 כשהוא חזר מהבסיס, יוני 1975. שישי 15:00 בצהרים, אני מציצה מחלון המטבח הרחב בבית במושב, ורואה את ה"טופולינו" הקטנה חונה בחוץ. יצאתי מיד נכנסתי לרכב. לא דברנו. הוא נסע עד  לרחבת הצרכנייה שהייתה כבר סגורה. אמר לי משפט אולי שניים על כך שזה נגמר, החזיר אותי הביתה להתרסק על תוך עצמי ואל החיבוק החם של אמא.

אחרי 35 שנה, כשהגיע לביקור משפחה מארה"ב וכבר שנים שהיה בעל תשובה, הוא ביקש להיפגש בבית קפה וביקש סליחה! 

מאיה לוטם רק רוצה לעבור את התיכון בשלום, אבל החיים לא עושים לה הנחות. ההורים שלה השאירו אותה לבד בבית ונסעו להם לחופשה טרופית, דניאל, הנער שבו היא מאוהבת, זרק אותה בלי למצמץ וכשהכול סוער ומאיים להתלקח, מאיה צריכה לנווט בין הסערות שבפנים לסערות שבחוץ.
מי איתה ומי נגדה? מי חברה אמיתית ומי רק מעמידה פנים?

ילדה שקופה הוא רומן התבגרות עוצמתי בהשראת סיפור חייה של הסופרת והוא כולל אהבות סוערות, חרמות אכזריים, שמועות כואבות, טעויות שאין מהן דרך חזרה וניסיון אחד לברוח מהכול, לתמיד.

"אל תדאגי לי," שלחתי לה בהודעה. לאחר מכן כיביתי את הטלפון והנחתי אותו על האבן הרטובה סמוך אליי. לא חששתי שיתקלקל, זה פשוט לא היה חשוב.

עכשיו שהתפניתי, נשמתי נשימה עמוקה ושלפתי את הסכין, אוחזת בה חזק כל כך שפרקי אצבעותיי הלבינו. חלילה שתיפול לי, שלא אתחרט. לאחר מכן נשכתי את שפתיי וקירבתי את הסכין אל פרק כף ידי.
מגע הסכין הקרה נגד עורי החם היה מוזר לי. תחושה של רוגע נפלה עליי: כמו הד של השקט שייחלתי לו. בחנתי באיטיות את הוורידים הבולטים, מתלבטת באיזה להתחיל, ואז בהבזק של שנייה, מבלי לחשוב, העברתי את הסכין על פרק כף ידי השמאלית וצפיתי בנוזל הכהה שהחל לבצבץ מהחתך". (עמוד 21 בספר)

הספר שלפניכם, כותבת מעיין גלעד, מבוסס על סיפור אמיתי, אך אינו תיעוד מדויק של המציאות. חלק מהאירועים, הדמויות והדיאלוגים הם פרי דמיוני ונכתבו לצורכי העלילה. 

לא. הציטוט שהבאתי (מודגש) כאן מעל, אינו מהמטלטלים ביותר שנכתבו בספר. היו רגעים נוספים שקשה היה לי לחצות בקריאה מגויסת באמפטיה וחמלה לנוכח המהמורות שחווה נערה צעירה שהסביבה בה היא גדלה, גורמת לה שוב ושוב לאבד את ניצוץ החיים ולרצות לעזוב. עד כמה שזה עצוב לומר. יש כל כך הרבה סיפורים שכאלו בוורסיות דומות, שאת חלקם הכרתי בשנים שהייתי מורה ומחנכת בחטיבה, ואת שכמותם סיקרתי כאן בבלוג ולצערי עדיין לא פסו מן העולם.

סיפורה של מאיה הוא מראה לחברה כולה ולחברת הילדים-נערים בפרט, מקום בו עדיין הופכים ילדים ונערים צעירים לדמויות שקופות שמותר לעשות להם הכל. הספר לרגעים בוסרי ועדיין קולח ואותנטי עד כאב. יכולתי לחוש את רגעי הקושי, הטלטלה, הייאוש והפחד בכל רגע שמאיה חיפשה מפלט. רק שיגמר כבר!!!

תופעה שחוזרת על עצמה בספרות הישראלית של מי שמוציאים לאור ספרים באופן שמאפשר להם לחוות את הצמיחה ממשבר באורח טיפולי אישי ומבקשים לאפשר לקורא להיות חלק מהמסע כל הדרך להתפקחות. כך גם מעיין גלעד שהתמודדה עם תהפוכות והאתגרים, פעם יותר ופעם פחות, עד שהבינה ש"אם אין אני לי מי לי" - עד לרגע בחרה בעצמה היא יכלה לה. 

אם אי פעם הרגשתם שקופים, אבודים או לא-שייכים, זה הספר בשבילכם ולכל מי שמאמין שמהשבר הכי גדול, יכולה לצמוח התחלה חדשה. רשימת טריגרים: הטרדה מינית, חרם, התעללות נפשית ואובדנות.

ממליצה להגיש את הספר לאנשי חינוך, עובדים סוציאליים, סטודנטים לחינוך וכל מי שבא במגע עם ילדים ובני נוער. לצערי המדיה שלנו עדיין מתעוררת "מופתעת" בכל פרסום חדש שנשמע בתקשורת גם בחודשים האחרונים על אובדנות בקרב אותם ילדים שקופים. 

מעיין גלעד, בת 32, אמא של שלושה. מתנתחת מערכות מידע, פרקטית, רצינית ומשימתית. מעיין מספרת: "ילדה שקופה" הוא ספר הביכורים שלי. רומן שנולד מתוך הכאב, האתגרים וההתמודדויות של גיל ההתבגרות.
הוא נכתב בהשראת הסיפור האישי שלי: על אהבות ראשונות, שיברונות לב, חרמות, שקרים, ניסיון התאבדות והדרך לגילוי עצמי והתפתחות – אבל אינו אוטוביוגרפי.
העלילה שזורה גם בפרטים דמיוניים, דמויות מורכבות ודיאלוגים שמטרתם להעביר את הרגש, החוויה והמסע הפנימי של נערה אחת, שיותר מדי פעמים הרגישה שקופה.

בימים אלו רואה אור ספרה החדש - לא אוותר לעולם. 

"ילדה שקופה" מאת מעיין גלעד לרכישה לחצו כאן או שלחו מייל מייל : mayalo22@gmail.com

ריקי ברוך

לוחמות, נותנות סימנים בזמן, בשבילה אתה נהר ובקרוב אצלך - ספרי השנה החדשה בהוצאת התחנה

 

לוחמות - סיפורן של גיבורות מלחמת שבעה באוקטובר מאת אילה דקל

"אני מסתתרת עם הטנק מאחורי העצים, מנסה להיטמע בסביבה למרות הגודל של הכלי. מחבלים מתקרבים אלינו. אני רואה אותם רצים לכיוון שלנו, דמויות שחורות שצועדות לקראתנו. אני פוקדת לירות, הטנק יורה ומוריד את מה שצריך. ושוב אנחנו מחכות בעמדה. ושוב מחבלים. ושוב אנחנו יורות. ושוב, ושוב. במשך שעה וחצי, כמעט שעתיים שאנחנו יוצאות ונכנסות אל העצים, וזרם המחבלים לא מפסיק להגיע. אנחנו שניים ומשהו קילומטר בתוך שטח ישראל, ואני לא מבינה. איך זה יכול להיות? איך אף אחד לא עוצר אותם? אני מבינה שאני חייבת לאתר את הציר שלהם, לגלות מאיפה הם מגיעים. אני נוסעת צפונה, עולה עם הטנק בציר שממנו הם הגיעו, ואז אני מגיעה אל הגבול ורואה את החור שנפער בגדר. פתאום אני מרגישה כל כך קטנה, כמו נמלה, למרות שאני מ"פ, למרות שאני בתוך טנק. והמחשבות הראשונות שלי זה שהכול פרוץ ופתוח, ואם אני ראיתי את כל המחבלים שהגיעו אליי, אז בטח כמה מחבלים עוד יש בכל מקום בפנים. אני מרגישה קטנה, אבל אני מ"פ ואין לי ברירה אלא להרים את הראש ולהמשיך. וזה בדיוק מה שאני עושה".

השורות האלו מדברות בעד עצמן. עדות מחוויית הלחימה של סרן קרני גז, בת 25, מ"פ פלוגת "פרא" (פלוגת הטנקיסטיות לוחמות שריון) וקצינת אג"ם בגדוד 52.

בימים אלו רואה אור הספר שהלוואי שלא היה צורך לכתוב אותו ולכשנכתב טוב שבידי אילה דקל שכתבה ברגישות, בחמלה ובעוצמה את מה שניסו הלוחמות להצניע.

לוחמות מביא את סיפוריהן של הנשים הלוחמות האמיצות. עשרים מונולוגים כנים וחשופים שמספרים את הסיפור הזה, סיפור שמעולם לא סופר קודם לכן, ושכולם חייבים להכיר. מונולוגים של נשים צעירות שרצו להפוך ללוחמות גם כשאיש לא האמין בהן. עם קסדה מעל לקוקו ולק ג'ל על הציפורניים הן הסתערו וחיפו, נפצעו והתגברו, והוכיחו שהן יכולות.

כבר דובר ועוד ידובר על כוחן ועוצמתן של נשים לאורך הדורות. הלוחמות של צה"ל תמיד, ומאז מלחמת חרבות ברזל בפרט, הן נשים שעשו ועדיין את הבלתי אפשרי. הן לוחמות בכוח ובנפש, הן חדורות מטרה. כל סיפור מהמובאים בספר, ואחרים שסופרו ולא תועדו גם לא בכתובים אחרים, מלמדים על המציאות מורכבת של דור  שצמח לתוכה עם מכלול אתגרים, ויחד איתם לוקח את ההחלטה לקום ולעשות מעשה. 

כך הן הנפלאות שבלוחמות צהל.

קראתי אותן את הלוחמות, מעריצה וחווה את כל אחד מהאירועים בתוכי פנימה.

הספר חשוב מעצם היותו ערכי, חינוכי, מעורר השראה וקורא תיגר כנגד מוסכמות חברתיות שפסלו את מקומן של הנשים בשדה הקרב. 

הלוחמות מלמדות על תושייה, נחישות, הקרבה ומודל לחיקוי לנשים ולגברים כאחד.

גאה שיש לנו לוחמות שכמותן. גאה בהן שלא מוותרות על השליחות והדרך.

תודה עליהן, ותודה על שהספר נכתב וראוי שילמד במוסדות החינוך האזרחי והצבאי, במכינות לצה"ל וכמובן שיעשה את כל הדרך לספריית האומות המאוחדות בארה"ב.

"לוחמות - סיפורן של גיבורות מלחמת שבעה באוקטובר" מאת אילה דקל, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן.

נותנות סימנים בזמן עפרה בן־עמי

"כשקמתי ללכת הביתה, קם אטיין בעקבותיי וביקש ללוות אותי. במבטאו הצרפתי הממיס, שהזכיר לי את השחקן ז'אן פייר לאו בסרט של טריפו, סיפר לי איך נדד בין בתי קפה אקראיים בעיר, כשהוא מסתפק בספלון אספרסו כעילה לפיתוח שיחות קלילות עם זרים מוחלטים. הוא החמיא לישראלים שפגש בעיר, שהיו בעיניו סימפתיים הרבה יותר בהשוואה לקיבוצניקים, שאותם ממש לא סבל. מישהי גילתה לו שבית הקפה שלנו נחשב לאחד המקומות שבהם יושבת הבוהמה התל אביבית, ואטיין היה סקרן לפגוש ולהכיר ישראלים "כמונו". הרגשתי סיפוק מהעובדה שכך רואה אותי החתיך הצרפתי הזה, כשייכת לבוהמה. עם ותק של שנה אחת בלבד בקפה זאת היתה מחמאה". (עמוד 16 בספר)

איך תנהג ליאנה כשתייר צרפתי יפה תואר יבקש ממנה עזרה יוצאת דופן? איך תהפוך הצפייה בסרט אי.טי. לזירה של חשבון נפש עבור נגה? איך תמצא איריס את הדרך לחקור ספק הזיה־ספק זיכרון ילדות מטריד שצץ לנגד עיניה רחוק מהבית?

עלילת הנובלה הרואה אור בימים אלו מתרחשת בשנות ה-70 וה-80 והוא כתוב בגוף ראשון ובמרכזו קולן של  ליאנה, נגה ואיריס, סטודנטיות לתיאטרון שחלקו דירת סטודנטים תל אביבית עעד שהתפצלו חייהן.

הספר פוגש כל אחת מהן בנקודת זמן שונה בחייה. ליאנה מכניסה לחייה תייר צרפתי המבקש עזרה יוצאת דופן; נגה עורכת חשבון נפש תוך כדי צפייה עם הילד שלה בסרט אי-טי; ואיריס פשוט חייבת לחקור ספק הזיה ספק זיכרון ילדות מטריד, שצץ לנגד עיניה דווקא בלונדון.

מתנהל בשבילים של התבגרות נשית ונע בין תמימות לפיכחון.

עפרה בן־עמי מחברת הספר מעמיקה חקר בעולמה של כל אחת מהשלוש בנקודת זמן אחרת, מתוך קשב עמוק לקולה הכן, הרגיש והנוקב. בין תמימות לפיכחון; בין כניעה לפעולה; בין פגיעות לעוצמה מתעצבת כל אחת ומגלה את כוח היצירה והחיים שבה. ומקולותיהן השונים עולה גם מנגינה אחת של התבגרות נשית שובת לב.

יש משהו בנובלה התל אביבית הזו שמחזיר אותי לימי כסטודנטית בדירה שכורה ברמת אביב.

זה נכון שלא למדתי תיאטרון אבל חציתי יותר מאחת מהחוויות, האירועים והאתגרים שחוצות השלוש ביחד ולבד.

יש משהו בחברות שתמיד שנוגע בי בלב וקורא לי לעצור. 

סיפורן של השלש קולח, כן, אותנטי ומוכיח שוב ושב שהימים האלו בדרך לתואר באשר הוא, הם תקופה שמעצבת, פותחת ומקדמת את הימים שיבואו אחר כך.

היו לי לא מעט רגעי עצב כמו רגעי הזדהות ולעיתים חשתי געגוע למה שלא יחזור.

כייף של ספר. מצויין לשבת חורפית מתחת לשמיכה. 

עפרה בן-עמי בוגרת לימודי ספרות אנגלית ופילוסופיה לתואר ראשון ותקשורת מחשבים בחינוך לתואר שני. תרגמה מחזות ותסכיתים לתיאטרון ולרדיו, פיתחה וכתבה ספרי לימוד ואתרי אינטרנט במרכז לטכנולוגיה חינוכית. בשנים האחרונות פרסמה שירים וסיפורים קצרים בכתבי העת ליריקה ויקום תרבות ובשנת 2016 הציגה תערוכת צילומים ומיצג בגלריה תיאטרון החנות בנושא אלימות נגד נשים. 
נותנות סימנים בזמן הוא ספרה השני של עפרה בן־עמי. ספר הביכורים שלה, ראויה לאהבה, ראה אור ב־2021 בהוצאת מטר.

"נותנות סימנים בזמן" עפרה בן־עמי, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן.

בשבילה אתה נהר מאת ציונית פתאל־קופרווסר

חיבקתי את הגוף שלי. אם היו לי כנפיים, הייתי קורעת את השמיים ונועצת ציפורניים בלב של מי שחרץ את הגורל שלך. הנשים ישבו על הכיסאות. גלגלו את העיניים מצד לצד, שתו, אכלו, בכו ומשכו באף. רציתי שילכו וייקחו את הרחמים שלהן. הסתכלתי בזווית העין על הטַרְמָה, המרפסת בקומה השנייה. הבטחתי לעצמי שהפעם אצליח לקפוץ למטה ואף אחד לא יעצור אותי. רציתי להגיע כמה שיותר מהר לארץ ישראל. סבא שלך, בָּאבָּא פְרַיִים, הסביר לי כשהייתי קטנה שהַנְשַאמָה עולה לשמיים והגופה מתגלגלת דרך המחילות עד שהיא מגיעה לארץ הקודש, ושם היא מתעוררת ביום תחיית המתים. התקווה שתשוב אליי ניחמה אותי.

ישראל, קיץ 1971. לדירת השיכון הקטנה של בתה קלרין מגיעה אמירה, שבנותיה מטלטלות ומעבירות ביניהן מדירה לדירה משל היתה מזוודה. מהפינה שהוקצתה לה אמירה שוכבת במיטתה, מתבוננת בחיים המצומצמים של בתה ומתוודעת לנכדתה הצעירה הדר. בעיקר, היא ממשיכה בשיחה שאינה נגמרת כבר עשרות שנים, עם בנה שעזב את עיראק לאחר הפרהוד, הצטרף לאצ"ל ונעלם.

בשבילה אתה נהר הוא רומן היסטורי מרתק המלווה את קורותיה של משפחה יהודית מבגדאד, ובעיקר את קורות אם המשפחה, מראשית המאה הקודמת בעיראק ועד שנות השבעים של המאה העשרים. מנהר החידקל העולה על גדותיו, דרך הפרעות ביהודים לצד יחסי השכנות, פערי המעמדות בקהילה היהודית, ועד למאבקים הפוליטיים בין התומכים בציונות למתנגדיהם, ואחר כך בין תומכי מפא"י לתומכי חירות, בוחנת ציונית שאלות של זהות ושייכות בצורה מרגשת ומעוררת מחשבה, ברומן שכל כולו אהבה וגעגוע.

שקעתי בקריאה והרגשתי עצמי משוטטת ברחובות בגדאד. מתבוננת באנשים, נושמת את הריחות והאוירה סביב ומכירה מקרוב את משפחתה של אמירה. 

תולדותיה של אמירה הוא סיפור נוגה שמביא את קולן ועוצמתן של שלש נשים - נקודת מוצא מצוינת עבורי לחיבור.

כמי שבאה מרקע דומה, אמא ברחה מדמשק בגיל צעיר ועברה את תלאות הדרך בשדות קוצים דרך הגבול מלבנון ועד לכפר גלעדי, הצטרפה להכשרה, למדה ב"משק הפועלות" בבורוכוב, התגייסה לפלמ"ח, היתה ממקימי קיבוץ בית גוברין עם אבא כמובן, עד שעברו למושב והקימו שבט מבורך. ועל כל אלו אני יודעת לומר כמה מורכב המקום הפנימי של מי שנחלצה בדרך לא דרך ופתחה חיים חדשים. (אמא בת 95 וחיה במושב בדרום).

יש בסיפור של אמירה שילוב ערכי בין ציונות, הקרבה, הגשמה שייכות וכתיבה מדויקת שרוקמים יחד רומן היסטורי המשמר בדרך פרוזה (לא עיון) את תולדות הקהילה היהודית מבאגדד לישראל ובישראל של היום.

גם אם הספר אישי הוא בהחלט ספר של הקהילה העיראקית כולה וחלק מסיפורה של העלייה והקליטה בישראל.

יצירה בהמלצה חמה!

בשבילה אתה נהר הוא ספרה השני של ציונית פתאל־קופרווסר, סא"ל (מיל.) וחוקרת ההיסטוריה של יהודי עיראק. 

"בשבילה אתה נהר" מאת ציונית פתאל־קופרווסר, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן.

בקרוב אצלך מאת איה אנגל

"נראה לך, גלי? אני לא באה אלייך עכשיו, אני לא אעמוד בזה, את יודעת שאני מתה על מיה ודן, אבל אני לא יכולה להיות עכשיו בסביבה מלאה ילדים וארוחת ערב של פיצה פיתה, אני צריכה גלידה והרבה יין וזה לא קהל מתאים לדבר הזה שקורה לי עכשיו, אני לא ידידותית לסביבה."

"את צודקת, אני באה אלייך."

וככה את יודעת שיש לך חברה אמיתית. כשהיא עוזבת באופן ספונטני את כל המחויבויות ההוריות שלה כדי לבוא אלייך לדירת הרווקות השקטה ומריחה מעולה שלך, להרים רגליים על הספה, לשתות יין תוסס ולנשנש גלידה, לערב של כלום ושקט שלה ויבבות שלי, במקום לקלח שני ילדים, לשחק עוד משחק, להחליף חיתולים, להקריא סיפור, לארגן בגדים לבוקר, להכין בקבוק, לשיר שיר ערש עשר פעמים בכפולות של שתיים, לבדר בן זוג שהיא פחות מחבבת מאז הלידה האחרונה ולהעביר ערב רגיל של אמא לשני צמודים. זאת חברות אמת".

גם לך יש חברה שכזו?

כי גם לי הייתה האחת עד שיום אחד בחרה ללכת מהסיבות שלה.

ליקי, קיבוצניקית לשעבר והייטקסיטית תל־אביבית בהווה, חיה את החלום: יש לה דירה מקסימה, עבודה טובה, קפה מצוין מתחת לבית, חברים טובים ועשרות זוגות נעליים שהיא אוהבת בכל ליבה. אבל כשרופא הנשים שלה אומר לה שהביציות שלה (שלה!) מתמעטות ומזדקנות – בועת האושר שלה מתפוצצת. מצד שני, הדוקטור אמר שכדאי לה לתכנן קדימה, ואם יש משהו שליקי יודעת לעשות זה לתכנן.
חמושה במלתחה נהדרת, אישיות כובשת, דד־ליין קשוח וטבלת אקסל מפורטת, ליקי יוצאת למצוא אהבה.

אני אוהבת לקרא את איה אנגל, הכתיבה שלה מרוממת את רוחי מאפשרת לי להבין שאפשר לצחוק גם כשהקושי האמיתי נמצא בסביבה ולא מתכוון לעזוב כל כך מהר.

בקרוב אצלך הוא אסקפיזים מושלם בחורף קר.

אנגל מביאה את סיפורן הנוגה והאמיתי של לא מעט רווקות שנזכרות שה"מונה דופק" ונישת הפוריות שלהן על סף הכחדה.

פרוייקט "בקרוב אצלך" יוצא לדרך ואיתו מסע מצחיק עצוב של 86 שבועות שמסתיימים בנימה של... לא! לא יהיה כאן ספויילר. אתם תצטרכו להרוויח אותו בקריאה משובבת לב ומטובלת בהומור שהניע את מבטי בין חיוך קטן לצחוק אמיתי ואפילו בקול.

הכתיבה קולחת עד ממגנטת, לא מאפשרת להתנתק ושומרת על מקצב תופים בעוצמות משתנות.

לא רציתי להיות ליקי אבל רציתי להיות ליקי של גלי. יש משהו בחברות אמת בין  נשים שגם המילים הכתובות מדויק, לא מצליחות לחבר את הקשר לכדי תמונה.

זהו ספר קליל-משובח ולא רק לרווקות בעשור הרביעי לחייהן.

נפלא לישיבה בבית קפה, אפשר גם בבית הקפה של ליקי, (אני עושה זאת המון - מזמינה קפה שוקעת בספר ומתנתקת מההמולה שסביב) 

אל תשכחו להכניס אותו לטרורלי גם כשהחופשה שלכם אינה עוברת בנתב"ג.

המלצה חמה!

בקרוב אצלך הוא ספרה השני של איה אנגל. ספרה הקודם, בואי הביתה יצא בהוצאת שתים.

"בקרוב אצלך" מאת איה אנגל, הוצאת התחנה לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך