"טוטאל לוס" מאת תמר היזמי
"הדרך חזרה עוברת בשתיקה. כבר איננו לבד במכונית, הצטרפו אלינו רגשותיו הגלויים של אילן, רכלני ערוץ חדשות הבידור וכל הקולות שחוזרים וצועקים בראשי שכל זה לא ייתכן, שעליי להיזהר ולא לתת לו את ליבי, כי ברגע שהוא יעבור לאחרת, אשאר שבורה ומרוסקת, טוטאל־לוס, בלי יכולת שיקום מחדש. אני מגניבה אליו מבט, בוחנת בקפידה את פניו היפות, את גופו השרירי, הנישא בגאווה ובתחושת ערך עצמי גבוה.
מה אתה מוצא בי? אני תוהה.
איך ייתכן שבחור מושך ומוצלח כמוך יבחר בדפוקה כמוני?"
טוטאל-לוס מגולל את סיפור אהבתם של דפנה ואילן, המנסים לגשר על הפערים ביניהם ולהתעלם מדעות קדומות, מרכילות ומחוסר פרגון. דפנה, המוצאת את עצמה חשופה לעין הציבור, נאלצת להתעמת עם פחדיה העמוקים ביותר ועם השאלה המרחפת מעל ראשה: מה הסיכוי לכך שקשר בין שני אנשים מעולמות כה שונים יתממש ב"חיים האמיתיים"?
"קולו הרך כקטיפה מלטף, מפתה, משכר וממכר, ומילות השיר מפלרטטות עם הנשים בקהל, שמתמסרות לו כמו במעשה אהבה. המחשבה שישנן נשים בעולם שזכו לחוש את מגע ידיו המטיילות על גופן, שזכו לשמוע את קולו לוחש באוזנן מילות אהבה, אינה מרפה ממני. הלוואי שמישהו היה חש כלפיי את עוצמת הרגשות שהוא מעביר בשיר. אני חייבת לבדוק אם הוא כתב אותו." (פרק 2 בספר)
בעלילה רומנטית, סוחפת ומרגשת בכנותה, מציגה תמר היזמי גם התמודדות עם נושאים טעונים, כמו דימוי גוף שלילי, זוגיות רעילה ויחסי משפחה מורכבים. גיבורי הספר הם אנשים מפוכחים הכמהים לתחושת שייכות ובית, כמיהה הפועמת בין דפי הספר ומעניקה לו את ייחודו.
טוטאל־לוס הוא ספרה ביכוריה של תמר היזמי, אם לשניים, מתגוררת בראשון לציון, ספרנית, עורכת ספרות ומעצבת גרפית, שעסקה שנים רבות בעיצוב ואדריכלות פנים.
"טוטאל לוס" מאת תמר היזמי לרכישה לחצו כאן
סדר הפוך מאת א. פרי
"הפרקליטות הורתה לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה שגב רובין, החשוד בקבלת דבר במרמה ובשוחד", הכותרת בעיתון רעדה מול עיניו של מילאן, הוא עצם את עיניו לרגע, מתקשה להכיל את גודל המעמד.
הפרקליטות נגד ראש ממשלת ישראל! איזה משחק שחמט מרתק מתחולל מול עיניו!
טוטאל־לוס הוא ספרה ביכוריה של תמר היזמי, אם לשניים, מתגוררת בראשון לציון, ספרנית, עורכת ספרות ומעצבת גרפית, שעסקה שנים רבות בעיצוב ואדריכלות פנים.
"טוטאל לוס" מאת תמר היזמי לרכישה לחצו כאן
סדר הפוך מאת א. פרי
"הפרקליטות הורתה לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה שגב רובין, החשוד בקבלת דבר במרמה ובשוחד", הכותרת בעיתון רעדה מול עיניו של מילאן, הוא עצם את עיניו לרגע, מתקשה להכיל את גודל המעמד.
הפרקליטות נגד ראש ממשלת ישראל! איזה משחק שחמט מרתק מתחולל מול עיניו!
אף אחד מאנשי התקשורת, ובוודאי מכלל הציבור עצמו לא יכול היה לשער את המאמץ האדיר שהשקיעו גורמים עלומים כדי להגיע ליום הזה, ולגרום להתעניינות תקשורתית רחבה סביב ענייניו הפליליים של מנהיג המדינה. ברגע שהמנהיג יגיע לבתי המשפט וייאלץ לעמוד מול פרצופם חמור הסבר של השופטים בעניינו – דבר לא יוכל לעצור את האיבה שתתפתח מתחת לרדאר בין שתי הרשויות החזקות בישראל. הדבר היחיד שארגון 'שחרור עולמי' ייאלץ לתחזק כדי לשמור על איזון שיוביל למהפך – זה פרקליטות עצמאית, חזקה, ונחושה. מילאן חיכך את כפות ידיו מבלי משים.
עיניו התכסו במבט מעורפל. כמה עבד כדי להגיע לרגע הזה, תחילתה של אנרכיה מפוארת קרובה מאי פעם.
"כשנשמעת נקישה קולנית על דלת הלשכה. הוא לא חשב פעמיים לפני שענה "יבוא" בקול רם, הדלת שנפתחה ללא גינונים לא גרמה לו להביט לכיוון הנכנס. הוא המשיך לעיין ביומן הדיגיטלי במהירות, לסדר את השעות, שולח הודעות ומנסה לסכם איכשהו את התשובות לרשימה ברורה ומסודרת. (מתוך הפרולוג בספר)
כשהרים לבסוף את מבטו, התרוממה אחת מגבותיו בהפתעה ועיניו המתעגלות סקרו את הנכנס בהלם קל."
הספר "סדר הפוך" מציג עלילת מתח מתוחכמת וייחודית, המשלבת אמירות אקטואליות ופתרונות אפשריים למצב במדינה.
בספר קיים ארגון אנרכיסטי עומד מאחורי הקונפליקט בין הרשות השופטת למחוקקת כדי לבטל את השלטון ההיררכי וליצור מרחב אזרחי של חופש מוחלט.
אנשי ביטחון שנאמנותם מוטלת בספק, דרקון מסתורי, קונספירציות, חברי כנסת, סופר קנדי וצעיר חרדי שרוצה בסך הכל למצוא שידוך מתאים, כל אלו ועוד ועוד דמויות המביאות משב רוח חדש תוך כדי מסעות ותהליכים מרתקים.
סדר הפוך הוא ספר מתח קליל ומשעשע המשלב רעיונות עמוקים ואמירות מהפכניות.
"סדר הפוך" מאת א. פרי , פרי הוצאה לאור, לרכישה לחצו כאן
ספר שירה חדש: מרחב זמן שאבד מאת מיכל פרי
"בְּדִמְדּוּמֵי גּוּף בָּשָׂר נִשְׁבָּר
הַמַּמָּשׁוּת הִיא אַשְׁלָיָה חוֹלֶפֶת,
תַּעְתּוּעַ קָצָר.
זוֹ הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת מְנִיעָה
אֶת הָאוֹר מְרַצֵּד
בֵּין הַצְּלָלִים הַקּוֹפְצִים
בֵּין הַצְּבָעִים.
זֶה הַיָּרֹק שׁוֹפֵעַ
מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה,
הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים.
צִפֳּרֵי חֹפֶשׁ מְטַיְּלוֹת
בספר קיים ארגון אנרכיסטי עומד מאחורי הקונפליקט בין הרשות השופטת למחוקקת כדי לבטל את השלטון ההיררכי וליצור מרחב אזרחי של חופש מוחלט.
אנשי ביטחון שנאמנותם מוטלת בספק, דרקון מסתורי, קונספירציות, חברי כנסת, סופר קנדי וצעיר חרדי שרוצה בסך הכל למצוא שידוך מתאים, כל אלו ועוד ועוד דמויות המביאות משב רוח חדש תוך כדי מסעות ותהליכים מרתקים.
סדר הפוך הוא ספר מתח קליל ומשעשע המשלב רעיונות עמוקים ואמירות מהפכניות.
"סדר הפוך" מאת א. פרי , פרי הוצאה לאור, לרכישה לחצו כאן
ספר שירה חדש: מרחב זמן שאבד מאת מיכל פרי
"בְּדִמְדּוּמֵי גּוּף בָּשָׂר נִשְׁבָּר
הַמַּמָּשׁוּת הִיא אַשְׁלָיָה חוֹלֶפֶת,
תַּעְתּוּעַ קָצָר.
זוֹ הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת מְנִיעָה
אֶת הָאוֹר מְרַצֵּד
בֵּין הַצְּלָלִים הַקּוֹפְצִים
בֵּין הַצְּבָעִים.
זֶה הַיָּרֹק שׁוֹפֵעַ
מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה,
הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים.
צִפֳּרֵי חֹפֶשׁ מְטַיְּלוֹת
בֵּין רְקִיעִים..."
"מרחב זמן שאבד" הוא יצירה פואטית רחבת יריעה (141 עמודים) השירים בספר מתרחבים ומתעצמים וכתובים בסגנון ריתמוס השורה הרחבה, מה שקרוי, ריתמוס הרחבוּת, ויש בהם יכולת ייחודית להתבונן, לרסן ולהעביר ביטוי לשוני מדויק עם תנופה לירית. המומנטום הלירי הזה נמשך בתוך נושא הזמן והמרחב. בספר משולבים, ציור של הצייר משה גרשוני, ושני ציורים של המשוררת, ציור הכריכה הוא של מיה פרי.
"מרחב זמן שאבד" מאגד פיסות חיים, רשמים וזיכרונות, ומביא לביטוי את חווית הקיום הקצר המלא תמורות ושינויים. השירים מתארים את הקו הדק בין העולם הפיזי המוחשי לעולם הנפשי והרוחני, הקו הדק בין החיים למתים, הקו הדק בין ערות לחלום, הקו הדק בין ילדות לבגרות. כל אלו הם לבושים שבהם הנשמה מתכסה במסע החיים המתפרקים מצורתם במהלך החיים, ובסופם גם לבוש הגוף מתפרק מצורתו, כמו ציור הפרפר בכריכה שמתוכו יוצאת דמות ושתי ידיה פרושות לשמים.
האם אפשר לעצור לפני פרידה? שואלת המשוררת , בשיר שזו כותרתו (עמ' 64) ומתארת אירוע שגרתי בו היא מבקרת את אביה במרכז המסחרי בשכונת למד בתל אביב, שם הוא מתגורר בדירת המשפחה המתפוררת. הזיכרון פוגש את המציאות בה לבושי הילדות ולבושי מה שנקרא ״משפחה״, כבר אינם והתפרקו מצורתם המוחשית, אך הם צפים בתודעת המשוררת.
וכפי שבא לביטוי בשיר "מדרגות לגן עדן":"...רַק אֶתְמוֹל הָיִיתִי יַלְדָּה בְּמִשְׂחָקָהּ. / הַהֲוָיָה מְרַפְרֶפֶת וְאֵינָהּ נוֹגַעַת / אִלֵּם הַזְּמַן / אֵינִי רוֹאָה דָּבָר / לְרֶגַע / אֲנִי בְּגַן-עֵדֶן הָאָבוּד, / אַךְ שָׁבָה מִיָּד / לִמְקוֹם הַדָּם. (עמ' 99).
ובשיר הנפלא "בית השמש העולה": "...אַתָּה אוֹחֵז בִּי רַךְ מִתָּמִיד, / חֹם גּוּפְךָ מְלַפֵּף אֶת אֵיבָרַי וְהוֹפֵךְ לְשֶׁלִּי. / נְשִׁימוֹתֵינוּ נִמְהָלוֹת זוֹ בְּזוֹ / מְחַפְּשׂוֹת אֶת הָרֶגַע - / לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְנִצְחִי." (עמ' 103)
המציאות הישראלית היום יומית, והיום יותר מתמיד לוקחת אותנו למרחבי זמן שהולכים לאיבוד, להתפרקות הצורה והקיים, לשבירת מבנים שנחוו כמוצקים. הספר ברגישות, איפוק ועומק נותן ביטוי למגוון התחושות של האדם היחיד, שלמרות ההתפרקות שלו עצמו ושל סביבתו, צריך לקיים ולעצב עולם, עולם פנימי ועולם חיצוני, ובין היתר התמודדות עם פרידה, אם זו פרידה מאדם קרוב ואהוב או כל השתחררות מאחיזה וממבנה שכבר איננו.
"מרחב זמן שאבד" הוא ספר שיריה השני של מיכל פרי, הספר פותח בשורת השיר "פַּס דַּק צִפּוֹר מְצַיֶּרֶת בְּמָעוֹפָהּ, / מִקָּצֶה לְקָצֶה, / שֶׁאֵינוֹ חוֹרֵט דָּבָר / בְּמֶרְחָב הַשָּׁמַיִם הַכָּחֹל..." ("מקצה עד קצה" עמ' 8), ומסתיים בשיר "אור בהיר": "וְלֹא נוֹתַר דָּבָר / מִלְּבַד תְּנוּעָה שֶׁל / אוֹר בָּהִיר / מְצַיֵּר עַצְמוֹ / בְּבַדִּים לְבָנִים." (עמ' 143). שני השירים מבטאים את תחושת הריק או הריקות, מושג בודהיסטי המתאר את אשליית התפיסה, בה כל גוף או מבנה שנוצר, מראשיתו הוא התגלמות של מופע חולף בתוך חלל ריק וסופו לחדול, כמו מופע הקשת בענן. בין שני השירים, השיר הפותח והשיר המסיים את הספר, מתרחשים החיים הנעים לאורך ציר זמן, והם הקו אותו מציירת הציפור, והם מכלול השירים בספר בהם המשוררת מתארת את החיים בכל הצבעים, הקווים והמרקמים שברשותה, כאשר החיים עצמם הם בתנועה מתמדת ומשנה צורה באופן תדיר.
בספר יש ארבעה שערים: השער הראשון "פריחת הצאלון שָׁני בחֹם שִׁלהי אביב" בו שבע עשר שירים, השער מסתיים בפואמה "כל החלומות התפוגגו אף כי שהייתי בהם באופן מוחשי לחלוטין" השער השני "לא אמא. לא אבא." מכיל עשרים ושניים שירים המתארים את הבית ממנו צמחה המשוררת, מעט נותר ממה שנקרא "משפחה" בעולמה של המשוררת, אך המעט הזה הוא עולמות שלמים הומים בתוך נפשה המתגלים ונחשפים בשיריה. המשורר והמבקר הספרותי ד"ר אילן ברקוביץ' כותב: השיר "אחרי שאמא עזבה" (עמ' 50) מופיע בספר ממש לפני שיר בשם "אבא" וציור מעשה ידי המשוררת בשם "אבא יושב על המיטה בביתו", כך שמי שיאחז בספר יוכל ממש לדמיין את דמותו של האב הנעה במרחבי השיר, כפי שהיא נעה במרחבי הבית, אם כי באופן קצת שונה. מדוע? משום שבשיר מצליחה המשוררת ללכוד את שירת החיים של אביה, בביתו, שהיה בית כל המשפחה, לאחר שרעייתו עזבה". בשער השלישי "גוף אישה" קובץ של שמונה עשר שירים, בהם מבטאת המשוררת את הכמיהות, הרצונות, התשוקות של אשה, שהן גם חלק מחוויית האימהות. השער הרביעי והאחרון "שיח ענפי התמר" בו שלושה שירים קצרים ושני מחזורי שירה ארוכים "שיח ענפי התמר" ו"נערה הולכת בשדות עפר".
בפואמה "נערה הולכת בשדות עפר", המופיעה בשער האחרון בסוף הספר, מתוארת נערה שהיא אלגוריה לחיים המורכבים, למסע הנשמה התרה אחר שבילי קיומה, ואחר אחיזה וממשות בעולם אכזר נטול רחמים. הפואמה היא גם ביטוי לתחושות של המשוררת מחייה והמסע האישי שלה. אף על פי שהשיר נכתב לפני אירועי השביעי לאוקטובר, באופן מופלא הוא מאוד מדייק את החוויה הקשה של המציאות העכשווית, אלא שהשירה, כמו בכל צורה אמנותית, לוקחת את החוויה למצב תודעתי שהוא מעבר לזמן ולמקום. "...חוּטֵי בָּשָׂר קְשׁוּרִים בִּי, / זוֹ דְּמוּת הַשִּׁגָּעוֹן הַנּוֹכֵחַ בַּכֹּל. / הַמַּמָּשׁוּת, נִדְבָּךְ וְעוֹד נִדְבָּךְ מִסְתַּלֶּקֶת. / יַלְדָּה גּוּפָהּ שַׁבְרִירִי עֲטוּפָה מַרְבַד עֲנָנִים, / קְשׁוּרָה בְּכַבְלֵי-זְמַן אֶל עוֹלָם נְטוּל רַחֲמִים. / עַנְנֵי נְחֹשֶׁת שָׁטִים בִּשְׁמֵי תְּכֵלֶת. / מִטְרֵי אֵשׁ וְגָפְרִית נִתָּזִים מֵאֵינְסְפוֹר מְכוֹנוֹת מִלְחָמָה. / שְׁתִיקַת מֵתִים מְנַעְנַעַת אֶת הֶעָלִים. (עמ' 135)
מיכל פרי בונה עולם שלם באמצעות המילים והשפה, שירתה מורכבת ועמוקה וחודרת אל תוך מרקם גווניו השונים והפתלתלים של הרגש והתודעה האנושית, כאשר כל שיר הוא יחידה אוטונומית, שלם ועומד בפני עצמו, אך גם מצטרף ומהווה חלק ממכלול השירים בספר. בשירתה היא מעניקה לקורא את נקודת המבט העדינה אך הבולטת שלה כאמנית וכמשוררת, ואת יכולתה הנדירה לתרגם את האור לצבע, את הצורה לקו, ואת הצבע והקו למילים. הפואמה מסתיימת בשורות: "...לָעוֹלָם לֹא אָקִיץ מֵהַחֲלוֹם. / הוּא רַק יִתְפּוֹגֵג לְחֲלוֹם נוֹסָף / לְעָנָן חֲסַר מַמָּשׁוּת / הַמַּעֲנִיק תְּחוּשַׁת מוּצָקוֹת, / כְּמוֹ אוֹתָם גַלֵּי יָרֹק צְפוּפִים / בִּפְרִיחַת אָבִיב."
"הקו הדק בין החיים למתים, בין ערות לחלום, בין המוחש למופשט
בהוצאת "כתב" ובעריכת אילן שיינפלד
(הספר זכה במלגת תמיכה מקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב)
"מרחב זמן שאבד" מאגד פיסות חיים, רשמים וזיכרונות, ומביא לביטוי את חווית הקיום הקצר המלא תמורות ושינויים. השירים מתארים את הקו הדק בין העולם הפיזי המוחשי לעולם הנפשי והרוחני, הקו הדק בין החיים למתים, הקו הדק בין ערות לחלום, הקו הדק בין ילדות לבגרות. כל אלו הם לבושים שבהם הנשמה מתכסה במסע החיים המתפרקים מצורתם במהלך החיים, ובסופם גם לבוש הגוף מתפרק מצורתו, כמו ציור הפרפר בכריכה שמתוכו יוצאת דמות ושתי ידיה פרושות לשמים.
האם אפשר לעצור לפני פרידה? שואלת המשוררת , בשיר שזו כותרתו (עמ' 64) ומתארת אירוע שגרתי בו היא מבקרת את אביה במרכז המסחרי בשכונת למד בתל אביב, שם הוא מתגורר בדירת המשפחה המתפוררת. הזיכרון פוגש את המציאות בה לבושי הילדות ולבושי מה שנקרא ״משפחה״, כבר אינם והתפרקו מצורתם המוחשית, אך הם צפים בתודעת המשוררת.
וכפי שבא לביטוי בשיר "מדרגות לגן עדן":"...רַק אֶתְמוֹל הָיִיתִי יַלְדָּה בְּמִשְׂחָקָהּ. / הַהֲוָיָה מְרַפְרֶפֶת וְאֵינָהּ נוֹגַעַת / אִלֵּם הַזְּמַן / אֵינִי רוֹאָה דָּבָר / לְרֶגַע / אֲנִי בְּגַן-עֵדֶן הָאָבוּד, / אַךְ שָׁבָה מִיָּד / לִמְקוֹם הַדָּם. (עמ' 99).
ובשיר הנפלא "בית השמש העולה": "...אַתָּה אוֹחֵז בִּי רַךְ מִתָּמִיד, / חֹם גּוּפְךָ מְלַפֵּף אֶת אֵיבָרַי וְהוֹפֵךְ לְשֶׁלִּי. / נְשִׁימוֹתֵינוּ נִמְהָלוֹת זוֹ בְּזוֹ / מְחַפְּשׂוֹת אֶת הָרֶגַע - / לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְנִצְחִי." (עמ' 103)
המציאות הישראלית היום יומית, והיום יותר מתמיד לוקחת אותנו למרחבי זמן שהולכים לאיבוד, להתפרקות הצורה והקיים, לשבירת מבנים שנחוו כמוצקים. הספר ברגישות, איפוק ועומק נותן ביטוי למגוון התחושות של האדם היחיד, שלמרות ההתפרקות שלו עצמו ושל סביבתו, צריך לקיים ולעצב עולם, עולם פנימי ועולם חיצוני, ובין היתר התמודדות עם פרידה, אם זו פרידה מאדם קרוב ואהוב או כל השתחררות מאחיזה וממבנה שכבר איננו.
"מרחב זמן שאבד" הוא ספר שיריה השני של מיכל פרי, הספר פותח בשורת השיר "פַּס דַּק צִפּוֹר מְצַיֶּרֶת בְּמָעוֹפָהּ, / מִקָּצֶה לְקָצֶה, / שֶׁאֵינוֹ חוֹרֵט דָּבָר / בְּמֶרְחָב הַשָּׁמַיִם הַכָּחֹל..." ("מקצה עד קצה" עמ' 8), ומסתיים בשיר "אור בהיר": "וְלֹא נוֹתַר דָּבָר / מִלְּבַד תְּנוּעָה שֶׁל / אוֹר בָּהִיר / מְצַיֵּר עַצְמוֹ / בְּבַדִּים לְבָנִים." (עמ' 143). שני השירים מבטאים את תחושת הריק או הריקות, מושג בודהיסטי המתאר את אשליית התפיסה, בה כל גוף או מבנה שנוצר, מראשיתו הוא התגלמות של מופע חולף בתוך חלל ריק וסופו לחדול, כמו מופע הקשת בענן. בין שני השירים, השיר הפותח והשיר המסיים את הספר, מתרחשים החיים הנעים לאורך ציר זמן, והם הקו אותו מציירת הציפור, והם מכלול השירים בספר בהם המשוררת מתארת את החיים בכל הצבעים, הקווים והמרקמים שברשותה, כאשר החיים עצמם הם בתנועה מתמדת ומשנה צורה באופן תדיר.
בספר יש ארבעה שערים: השער הראשון "פריחת הצאלון שָׁני בחֹם שִׁלהי אביב" בו שבע עשר שירים, השער מסתיים בפואמה "כל החלומות התפוגגו אף כי שהייתי בהם באופן מוחשי לחלוטין" השער השני "לא אמא. לא אבא." מכיל עשרים ושניים שירים המתארים את הבית ממנו צמחה המשוררת, מעט נותר ממה שנקרא "משפחה" בעולמה של המשוררת, אך המעט הזה הוא עולמות שלמים הומים בתוך נפשה המתגלים ונחשפים בשיריה. המשורר והמבקר הספרותי ד"ר אילן ברקוביץ' כותב: השיר "אחרי שאמא עזבה" (עמ' 50) מופיע בספר ממש לפני שיר בשם "אבא" וציור מעשה ידי המשוררת בשם "אבא יושב על המיטה בביתו", כך שמי שיאחז בספר יוכל ממש לדמיין את דמותו של האב הנעה במרחבי השיר, כפי שהיא נעה במרחבי הבית, אם כי באופן קצת שונה. מדוע? משום שבשיר מצליחה המשוררת ללכוד את שירת החיים של אביה, בביתו, שהיה בית כל המשפחה, לאחר שרעייתו עזבה". בשער השלישי "גוף אישה" קובץ של שמונה עשר שירים, בהם מבטאת המשוררת את הכמיהות, הרצונות, התשוקות של אשה, שהן גם חלק מחוויית האימהות. השער הרביעי והאחרון "שיח ענפי התמר" בו שלושה שירים קצרים ושני מחזורי שירה ארוכים "שיח ענפי התמר" ו"נערה הולכת בשדות עפר".
בפואמה "נערה הולכת בשדות עפר", המופיעה בשער האחרון בסוף הספר, מתוארת נערה שהיא אלגוריה לחיים המורכבים, למסע הנשמה התרה אחר שבילי קיומה, ואחר אחיזה וממשות בעולם אכזר נטול רחמים. הפואמה היא גם ביטוי לתחושות של המשוררת מחייה והמסע האישי שלה. אף על פי שהשיר נכתב לפני אירועי השביעי לאוקטובר, באופן מופלא הוא מאוד מדייק את החוויה הקשה של המציאות העכשווית, אלא שהשירה, כמו בכל צורה אמנותית, לוקחת את החוויה למצב תודעתי שהוא מעבר לזמן ולמקום. "...חוּטֵי בָּשָׂר קְשׁוּרִים בִּי, / זוֹ דְּמוּת הַשִּׁגָּעוֹן הַנּוֹכֵחַ בַּכֹּל. / הַמַּמָּשׁוּת, נִדְבָּךְ וְעוֹד נִדְבָּךְ מִסְתַּלֶּקֶת. / יַלְדָּה גּוּפָהּ שַׁבְרִירִי עֲטוּפָה מַרְבַד עֲנָנִים, / קְשׁוּרָה בְּכַבְלֵי-זְמַן אֶל עוֹלָם נְטוּל רַחֲמִים. / עַנְנֵי נְחֹשֶׁת שָׁטִים בִּשְׁמֵי תְּכֵלֶת. / מִטְרֵי אֵשׁ וְגָפְרִית נִתָּזִים מֵאֵינְסְפוֹר מְכוֹנוֹת מִלְחָמָה. / שְׁתִיקַת מֵתִים מְנַעְנַעַת אֶת הֶעָלִים. (עמ' 135)
מיכל פרי בונה עולם שלם באמצעות המילים והשפה, שירתה מורכבת ועמוקה וחודרת אל תוך מרקם גווניו השונים והפתלתלים של הרגש והתודעה האנושית, כאשר כל שיר הוא יחידה אוטונומית, שלם ועומד בפני עצמו, אך גם מצטרף ומהווה חלק ממכלול השירים בספר. בשירתה היא מעניקה לקורא את נקודת המבט העדינה אך הבולטת שלה כאמנית וכמשוררת, ואת יכולתה הנדירה לתרגם את האור לצבע, את הצורה לקו, ואת הצבע והקו למילים. הפואמה מסתיימת בשורות: "...לָעוֹלָם לֹא אָקִיץ מֵהַחֲלוֹם. / הוּא רַק יִתְפּוֹגֵג לְחֲלוֹם נוֹסָף / לְעָנָן חֲסַר מַמָּשׁוּת / הַמַּעֲנִיק תְּחוּשַׁת מוּצָקוֹת, / כְּמוֹ אוֹתָם גַלֵּי יָרֹק צְפוּפִים / בִּפְרִיחַת אָבִיב."
"הקו הדק בין החיים למתים, בין ערות לחלום, בין המוחש למופשט
בהוצאת "כתב" ובעריכת אילן שיינפלד
(הספר זכה במלגת תמיכה מקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב)
"מרחב זמן שאבד" מאת מיכל פרי כתב הוצאה לאור לרכישה לחצו כאן
רוח בי חיה - אנלוגיה בעריכת שוקי גוטמן
"רוח בי חיה" - אנלוגיה בעריכת שוקי גוטמן, הוצאה אשכולות פואטיקה, לרכישה לחצו כאן
ספר השירים פוטו מלחמה מאת יהורם גלילי
"כתיבתו של יהורם גלילי זורמת אל אוזניי כדיבור אינטימי וכפיוט, אך נדמה כי אני שומעת שני קולות נעים אליי בזרימה חרישית, ופתע זרימתה גועשת. זו היא הדואליות, הנטועה בכל הספר, שנעה מזרם תודעה וחלום אל ההכרה המודעת, אך פתע מתחלפים הצבעים לחאקי, לעשן ולדם. שירתו היא גברית ונוכחת. 'פוטו מלחמה' הוא ספר שירה אמיץ, ראוי ונוכח".
ציפי שחרור, משוררת, סופרת ועורכת
"ב'פוטו מלחמה' מתאר יהורם גלילי את חוויותיו האישיות מאירועים ביטחוניים, שלא מוגדרים כמלחמה ופעמים רבות אף אינם מקבלים הכרה רשמית מהממסד. בכישרון ובפשטות, המושיטות יד אל חדרי הלב ומרעידות אותם, הוא מתאר טראומות לאומיות מנקודת מבטו ומליבו של מי שחווה מקרוב חוויות אלו ושהצליח להיעזר במנגנונים נפשיים מופלאים הקיימים בכולנו - מנגנוני ההגנה המתבססים על שכחה ועל עיבוד האירועים".
נטע ענבר סבן, פסיכולוגית קלינית וסופרת
רוח בי חיה - אנלוגיה בעריכת שוקי גוטמן
רוח בי חיה, אנתולוגיה נוספת בהוצאת 'אשכולות פואטיקה – שירה עברית לעם', מביאה את השיח של משוררות ומשוררים בישראל במאה ה־21 עם השואה ועם זכרה.
האנתולוגיה רואה אור בימים שבהם ישראל מתמודדת עם פוגרום, הנורא ביותר שאירע בישראל מאז קום המדינה, ועם המלחמה שבעקבותיו. השירים נעים ברצף השנים והאירועים בין השואה שפקדה את עם ישראל בשנים 1933–1945, לבין אירועי שבעה באוקטובר 2023, שטלטלו את מדינת ישראל והציפו שאלות קשות.
הכותבים והכותבות ב'רוח בי חיה' מבטאים את הקול היהודי־ישראלי העכשווי של עבר, הווה ועתיד. אנתולוגיה זו מהווה גשר פואטי בין דור ניצולי השואה החיים עמנו לבין הדורות "שלא ידעו את יוסף", שיאפשר להם להתחבר לעולם הרגש של אירועי השואה.
ספר השירים פוטו מלחמה מאת יהורם גלילי
"כתיבתו של יהורם גלילי זורמת אל אוזניי כדיבור אינטימי וכפיוט, אך נדמה כי אני שומעת שני קולות נעים אליי בזרימה חרישית, ופתע זרימתה גועשת. זו היא הדואליות, הנטועה בכל הספר, שנעה מזרם תודעה וחלום אל ההכרה המודעת, אך פתע מתחלפים הצבעים לחאקי, לעשן ולדם. שירתו היא גברית ונוכחת. 'פוטו מלחמה' הוא ספר שירה אמיץ, ראוי ונוכח".
ציפי שחרור, משוררת, סופרת ועורכת
"ב'פוטו מלחמה' מתאר יהורם גלילי את חוויותיו האישיות מאירועים ביטחוניים, שלא מוגדרים כמלחמה ופעמים רבות אף אינם מקבלים הכרה רשמית מהממסד. בכישרון ובפשטות, המושיטות יד אל חדרי הלב ומרעידות אותם, הוא מתאר טראומות לאומיות מנקודת מבטו ומליבו של מי שחווה מקרוב חוויות אלו ושהצליח להיעזר במנגנונים נפשיים מופלאים הקיימים בכולנו - מנגנוני ההגנה המתבססים על שכחה ועל עיבוד האירועים".
נטע ענבר סבן, פסיכולוגית קלינית וסופרת
"שיריו של יהורם מהלכים קסם הן בבחירת המילה המדוייקת והן בשפתו המיוחדת, זורקים אותי חזרה ומזכירים לי את רגעי הפחד שבהם שיחקנו במשחקי תופסת עם מלאך המוות בין פינוי שדות מוקשים, מעצרי לילה של מבוקשים וקור מקפיא במשימות הנדסיות במוצבי צה"ל בלבנון".
אבי מאיר, סופר ולוחם מפלוגת דקל בגדוד 601 של הנדסה קרבית
"מה שנותן לנו הקוראים את האתנחתא בין מילות השירים, שקורעות את הנשמה ושעוצרות את הנשימה, הם אותם שערים וציורים בשחור-לבן של גבי קזן. הלובן שלהם וקווי המתאר השחורים יוצרים את אוויר הנשימה, שאנו כל כך זקוקים לו".
הסופרת והאומנית פנינה נדיבי
יהורם גלילי, משורר, סופר, עורך ספרותי ולשוני ומו"ל, כותב שירים וסיפורים קצרים מאז כיתה א'. הוא מחבר הספר "ראשונים תמיד - מורשת חיל ההנדסה הקרבית" )בהוצאת אפי מלצר בע"ם(. בשנת 2017 זכה שירו "פוטו מלחמה" במקום הראשון בתחרות שירה של "ביטאון שירה". בשנת 2007 זכה סיפור קצר שלו, "רומן עם מחבל", בפרס לעידוד היצירה בתחרות "ניצני פרוזה" במודיעין. עבור "פוטו מלחמה" הוא זכה במענק כספי מהקרן לקידום היוצר והיצירה הישראלית של אקו"ם.
למהדורה זו נוספו שירים, המתעדים את האירועים הקשים בעוטף עזה ב-7.10.23 ואת המלחמה שלאחר מכן.
"פוטו מלחמה" מאת יהורם גלילי, מהדורה מיוחדת אחרי השבעה באוקטובר, לרכישה לחצו כאן
ליאם חוקר קטן מאת מרגלית ידור - צרפתי
הספר ״ ליאם - חוקר קטן ״ נכתב על ידי סבתו שהיא הסופרת ,מרגלית ידור צרפתי ,שימשה כגננת לגיל הרך במשך 15 שנה.
"קורְֹאִים לִי לִיאָם, וַאֲנִי כְּבָר בֶּן שְֹנָתַיִם וָחֵצִי."
"כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שָׁנָה וָחֵצִי, סָבְתָא הָיְתָה אומֶֹרֶת כָּל הַזְּמַן,
שֶׁאֲנִי חוקֵֹר קָטָן, כִּי אֲנִי אוהֵֹב לִבְדּקֹ וְלִבְחןֹ כָּל דָּבָר..."
סבתו של ליאם היא מרגלית ידור-צרפתי - משוררת וסופרת. היא כתבה גם ספר שירים למבוגרים, שנמכר בהצלחה ושמו: "מִי יָבִין אֵיךְ לָגֶשֶׁת אֶל הַלֵּב שֶׁלִּי".
בספרה "לִיאָם - חוֹקֵר קָטָן" היא מתארת מצבים שונים דרך עיניו של ליאם נכדה שמתנסה בהם, וכן את תגובותיה ותגובות משפחתה לגבי מצבים אלו.
מרגלית ידור-צרפתי פעלה במערכת החינוך 26 שנים, ומתוכן שימשה כגננת לגיל הרך במשך 15 שנים. במהלך שנים אלו צברה ניסיון רב בהתנהלותה הן מול הילדים והן מול ההורים. כחלק מהעשייה החינוכית בגן הילדים לימדה בהתאם לתוכנית משרד החינוך השנתית את נושא הספר על כל היבטיו הספרותיים, בשילוב מרבית הז'אנרים הקיימים.
הספר יכול להוות כלי שימושי עבור נשות חינוך, מטפלות וגננות לגיל הרך, כמו גם אימהות לפעוטות.
״ליאם - חוקר קטן״ מאת מרגלית ידור - צרפתי, איורים - אורית רייזמן .
הוצאה לאור - גלילי. ליצירת קשר עם הסופרת טלפון 050-8524641
או בדוא״ל margal56117@gmail.com
הוצאה לאור - גלילי. ליצירת קשר עם הסופרת טלפון 050-8524641
או בדוא״ל margal56117@gmail.com
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה