שני ספרים נפלאים ומיוחדים כל אחד בדרכו, בסקירה שלפניכם. ייחודו של המדריך "הבית האופטימי" שהוא ערוך נפלא, מדבר בגובה העיניים ומביא טיפים והמלצות רבות לעשייה אישית מתגמלת בבית ובכלל. קנו אותו לעצמכם או למי שאתם אוהבים. הספר ילווה אתכם לאורך זמן. הספר "פרפר הגבס" הוא ספר שירה המביא פואמה נפלאה שממוקמת על הקו הדק שבין החיים למוות, על רגעים מוארים בתוך חושך גדול, על חברות אמת, אהבה, על כוחה של הנפש ועל ההללויה לחיים.חג שמח.
הבית האופטימי/ שירלי אבנון קרייזל - מדריך רגשי ומעשי לטיפול בבית.
בואו נעשה סדר: אנחנו והבית שלנו נמצאים במערכת יחסים, ובדרך כלל איטס קומפליקייטד, כי במערכת יחסים, כמו במערכת יחסים, צריך להשקיע. נדמה לנו שהבית שלנו הוא חלל דומם, מלא עצמים, אבל הבית שלנו הוא למעשה אורגניזם ענקי, סך כל האנשים החפצים הנמצאים בו. הוא חי ונושם, מתבלגן ומסתדר, הוא מטופח והוא מוזנח, והוא נתון תמיד לחסדינו. כמעט לכל האנשים יש עניינים עם הבית שלהם, שבדרך כלל מעוררים תסכול או מתבטאים בעמדת התנצלות בכל הנוגע לטיפול בו. אנשים מתנצלים על עומס, על חוסר, על אי סדר, על עודף סדר, על קירות מלאים או על קירות ריקים. הבית שלנו הוא במידה רבה שיקוף של עצמנו, ואם אנחנו חיים עם עוד אנשים, הוא כמו בבואה של המשפחה שאנחנו – עניין פרטי שחשוף, לא תמיד לשמחתנו, לעין כול.
"סידור הבית עוסק, בין היתר, בשאלות האלה: במה אני בוחרת? מה אני משחררת? ממה אני נפרדת? מה אני עוד מקווה שיקרה?
הסידור הוא תהליך עמוק ופנימי שמהותו בחירה, ולצדה שחרור חלקים שאני כבר לא רוצה או לא צריכה או שלא עושים לי טוב. זוהי פעולה מורכבת הטעונה בהרבה זיכרונות ורגשות: לא אחת אנחנו מבקשים להיפרד מחלקים של מי שהיינו פעם, או מחלומות של מי שרצינו להיות או חשבנו שנהיה. ולעתים קרובות זה קשה. ממש קשה." (מתוך פרק ראשון בספר)
יש את מי שנולדו מסודרים, אבל אנשים שלא נולדו "סדרנים", לא למדו בשום מקום לסדר. קיימת הנחה רווחת שפעולת הסידור היא פשוטה ואינטואיטיבית, אבל תחשבו על כך שחוץ מרכישת מיומנויות מוטוריות כתינוקות, כמעט כל פעולה שאנחנו עושים בחיינו כרוכה בלמידה, או לכל הפחות, בהדרכה בסיסית. סידור הבית הוא פעולה עמוקה ומורכבת. רוב ההורים נוזפים בילדים שלהם, "תסדרו כבר את החדר!" אבל לא מלמדים אותם איך לעשות את זה. על פי רוב הם בעצמם לא יודעים איך לעשות את זה. פעמים רבות, לאנשים החיים יחד יש יכולות וצרכים שונים בנוגע לטיפול בבית ולסידורו. בתוך הפערים האלה נולדים מתחים ואי שקט.
הספר החדש "הבית האופטימי" מציע נקודת מבט חדשה על הבתים שלנו. הוא ממליץ לנו לשחרר את השאיפה ל"בית מושלם כמו במגזינים", תוצר לא ריאליסטי של עולם הרשתות החברתיות שאנחנו חיים בו, ולהציב לעצמנו יעד שפוי, מיטיב ומתגמל: לחיות בבית טוב, לפעמים טוב דיו, מטופח, תומך ואהוב כמיטב יכולתנו. הספר מציע גישה מכילה, סלחנית ומציאותית באשר לטיפול בבית, אך עם זאת מעשית ויומיומית.
מחברת הספר היא שירלי אבנון קרייזל, מעצבת פנים ומסדרת בתים. אחרי שנים של עבודה בתחום בריאות הנפש כמרפאה בעיסוק ומנחת קבוצות פסיכודרמה, ובעקבות צורך בשינוי שבער בה, התחילה שירלי לסדר עם אנשים את הבתים שלהם. היא ליוותה אותם בתהליכים עמוקים בתוך בתיהם – במגירות, ובארונות, ובחדרים האחוריים. עם הזמן הבינה שירלי שהניסיון והרקע שלה כמטפלת, מגיעים איתה לתוך הבתים. היא החלה גם להלביש בתים, למדה עיצוב פנים וקראה למה שהיא עושה: בתים בטיפול.
"הבית האופטימי" הוא ספר שרוצה להיות "החבר שלכם בבית". ספר לחזור אליו, לעיין בו, לבהות בצילומי הבתים, שהם ההיפך מצילומי עיצוב שאנחנו רגילים לראות – הם מראים בתים חיים, אמיתיים, מטופחים אבל לא מושלמים, עם סל כביסה, עם משחת שיניים ועם נעליים בסלון. צילומים שיעשו לכם חשק להתקרב לבתים שלכם, להתיידד איתם, לאהוב אותם יותר. בספר יש גם מקבץ של "שירי בית". זוהי אנתולוגיה קטנה ומרגשת, שלוקחת את הבית והטיפול בו למחוזות אחרים. ויש גם שיעורי בית, המסיימים כל פרק, למי שרוצה לקחת על עצמו פרויקט, ולעשות שינוי - בקטן או בגדול.
7 משוררות ומשורר, 12 בתים מצולמים, מאיירת שהיא אמנית נודעת מדנמרק (שחיה ופועלת בווינה), אנשי מקצוע ושירלי אבנון קרייזל אחת – כולם פה בספר הזה.
הבית האופטימי מאת שירלי אבנון קרייזל, לרכישה לחצו כאן
230 עמודים| 128 שקל. את הספר ניתן לרכוש באתר של שירלי אבנון קרייזל
פרפר הגבס/ ורדה שפין גרוס
וְהִתְעַרְטַלְתִּי
וְכִסּוּ אוֹתִי וְהִתְפַּשַּׁטְתִּי וְחָשַׂפְתִּי
אֶת שָׁדַי
הַאִם בִּקַּשְׁתִּי לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵאִסּוּרִים וַחֲסִימוֹת
לִהְיוֹת פְּצָצַת מִין כּוֹבֶשֶׁת בְּלִי בּוּשָׁה וְאַשְׁמָה?
הַאִם בִּקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת רוֹז הַגְּדוֹלָה מִן הַחֲלוֹמוֹת?
הַאִם בִּקַּשְׁתִּי אַהֲבָה
עורכת הדין והמשוררת ורדה שפין גרוס מוציאה לאור ספר שירה שלישי "פרפר הגבס".
זוהי פואמה על כוח האמונה בעצמך, על ניצחון הגוף והרוח ועל אהבת החיים.
שפין גרוס מזמינה את הקורא לְמסע, מהרגע שנפגעה באורח קשה בתאונה דרכים, דרך אשפוזים וטיפולים, איכילוב ולוינשטיין, ועד הרגע בו באורח פלא חזרה לחיים והפכה מגולם לפרפר.
זהו ספר שירה שונה, כי הוא סוחף ומרתק, מתחילתו עד סופו, מלא אופטימיות, תובנות ופרופורציות לחיים.
"פרפר הגבס" מתאר ברגישות עצומה, בכאב והומור, את הנס של חזרה לחיים ממקום שלא היה סיכוי לחזור ממנו. הדרך שעברה שפין גרוס מאז שפונתה ללא הכרה מזירת התאונה בתל אביב, דרך טיפול נמרץ נשימתי אליו הובהלה מחוסרת הכרה כשהיא סובלת מפגיעה מוחית חמורה, ומשם אל ההתעוררות לאחר 10 ימים, הכאבים, עירפול החושים והדרך אל השיקום הפילאי.
"פרפר הגבס" הוא פואמה על הקו הדק שבין החיים למוות, על רגעים מוארים בתוך חושך גדול, על חברות אמת, אהבה , על כוחה של הנפש ועל ההללויה לחיים.
לספרה של ורדה שפין גרוס "פרפר הגבס" קדמו הספרים 'ימינֵך' (פרדס, 2011); 'ורדה ורדה' (עמדה, 2015).
פואמה עמודים 9-16 בספר
לֹא בֵּרַכְתִּי "הַגּוֹמֵל"
וְלֹא הוֹדֵיתִי לְפָנָיו
אַךְ כָּעֵת אוֹדֶה בְּכָל לְבָבִי וּבְכָל מְאוֹדִי:
"בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
הַגּוֹמֵל לַחַיָּבִים טוֹבוֹת
שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב"
אָמֵן
עֲשָׂרָה יָמִים וְלֵילוֹת
אֲפוּפָה בַּאֲפֵלוֹת
אוֹ אוֹר גָּדוֹל
טוֹבַעַת בִּדְמָמוֹת
לֹא מְגִיבָה לְאוֹר
אוֹ לְקוֹל –
רַק "לְגֵרוּיִים שֶׁל נְגִיעָה"
מְכוֹנַת הַהַנְשָׁמָה
עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת
בְּדוּמִיַּת טִפּוּל נִמְרָץ נְשִׁימָתִי
סִירֵנוֹת הָאַמְבּוּלַנְס דָּהֲרוּ בַּכְּבִישִׁים
אֶל דֶּרֶךְ חֵיפָה פִּנַּת שִׁכּוּן בַּבְלִי
יִלְּלוּ לִכְבוֹדִי
לִכְבוֹדִי
מְכוֹנִיּוֹת פִּנּוּ לִי דֶּרֶךְ
עָמְדוּ בַּסָּךְ
כְּמוֹ שַׁיָּרָה מַלְכוּתִית אֲנִי עוֹבֶרֶת
מַלְכָּה מוּבֶלֶת בַּאֲלֻנְקָה
לְלֹא הַכָּרָה
15.6
"אִיכִילוֹב, שְׁתַּיִם וָרֶבַע בַּלַּיְלָה
חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּיוּנִי
צְעִירָה הוּבְאָה לְלֹא הַכָּרָה
בִּגְלַל חַבָּלָה מוֹחִית חֲמוּרָה
לְאַחַר תְּאוּנַת דְּרָכִים קָשָׁה
חֹסֶר הַכָּרָה עָמֹק
הַפְסָקוֹת נְשִׁימָה מְמֻשָּׁכוֹת
אִישׁוֹנִים לֹא שָׁוִים
שִׁתּוּק פָצְיָאלִיס מֶרְכָּזִי מִשְּׂמֹאל
חֶסֶר נוֹיְרוֹלוֹגִי בְּפֶלֶג גּוּף שְׂמָאלִי
שֶׁבֶר רָחְבִּי שֶׁל שׁוֹק יְמָנִית
שֶׁבֶר תַּת רֹאשִׁי בְּעֶצֶם הַזְּרוֹעַ הַשְּׂמָאלִית
חֲתָךְ עָמֹק בְּבֶרֶךְ שְׂמֹאל – פֶּצַע פָּעוּר
הֶתְקֵפִים שֶׁל אִי שֶׁקֶט פְּסִיכוֹמוֹטוֹרִי
מְגִיבָה לִכְאֵב עָמֹק
בַּת עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע, לֹא נְשׂוּאָה, יְלִידַת הָאָרֶץ
אֵינָהּ פּוֹקַחַת עֵינַיִם
לֹא נִצְפָּה שֶׁבֶר בַּגֻּלְגֹּלֶת
דְּרוּשׁוֹת 4 מָנוֹת מִבַּנְק הַדָּם
סוּג דָּם A
דָּחוּף"
אִמָּא'לֶה
מִי הוֹדִיעַ לְאִמָּא וְאַבָּא
הַאִם הֵעִירוּ אוֹתָם בַּלַּיְלָה?
אוֹבְדִים וּתְמִימִים בְּמִסְדְּרוֹנוֹת הַמִּיּוּן
בִּתָּם חַסְרַת הַכָּרָה וּמֻנְשֶׁמֶת
צָרִיךְ לַחְתֹּם עַל הַסְכָּמָה לִבְדִיקָה פּוֹלְשָׁנִית
לְרִקְמַת הַמּוֹחַ
צָרִיךְ לַחְתֹּם עַל הַסְכָּמָה לִקְדִיחַת חֹרִים
בַּגֻּלְגֹּלֶת
אַבָּא חוֹתֵם
מְחַבֵּר אוֹתִיּוֹת בְּיָד רוֹעֶדֶת
אִמָּא שִׂרְטְטָה אֶת שְׁמָהּ
בַּעֲדִינוּת, לְאַט, בִּכְתִיבָה תַּמָּה
הוֹרַי, הָאַפּוֹטְרוֹפְּסִים שֶׁלִּי,
לֹא יוֹדְעִים אֶת נַפְשָׁם
אַבָּא עִם כַּרְטִיס הַבִּקּוּר הֶחָדָשׁ
"עוֹרֶכֶת דִּין"
בְּכִיס חֻלְצָתוֹ, קָרוֹב לַלֵּב,
אָבוּד בֵּין מִטּוֹת, צְעָקוֹת "רוֹפֵא"
וּבֶהָלוֹת חֲדַר מִיּוּן
"לְמָחֳרַת קַבָּלָתָהּ הָעָבְרָה לְטִפּוּל נִמְרָץ נְשִׁימָתִי
עֲדַיִן בְּקוֹמָה
מֻנְשֶׁמֶת
מְגִיבָה לְגֵרוּיִים שֶׁל נְגִיעָה
שׁוֹמֶרֶת הֵיטֵב עַל לַחַץ דָּמָּהּ, הָאִישׁוֹנִים שָׁוִים מְגִיבִים לְאוֹר
דֹּפֶק סָדִיר לְלֹא אִוְשׁוֹת, רֵאוֹת נְקִיּוֹת, בֶּטֶן רַכָּה
חֲשָׁד לְאֵזוֹר אוֹסְקוּלָרִי פְרוֹנְטָלִי דּוּ צְדָדִי"
כָּתַב דּוֹקְטוֹר צִיק, הַמִּתְמַחֶה הַתּוֹרָן, רוֹפֵא אֵיבְרֵי הַגֻּלְגֹּלֶת,
בֵּין הַשִּׁיטִין מַאֲמִין בִּי וּבְאֶנֶרְגְּיַת הַחַיִּים הַזּוֹרֶמֶת בְּתוֹכִי
וְהִפְנָה אוֹתִי לִסְרִיקָה מְמֻחְשֶׁבֶת שֶׁל הַמּוֹחַ
"דָּחוּף"
בִּמְכוֹנַת הַסִּי. טִי. הָרִאשׁוֹנָה בָּאָרֶץ
נִבְדֶּקֶת מִסְפָּר שָׁלוֹשׁ
וְאִשַּׁרְתִּי לוֹ אֶת כָּל צִפִּיּוֹתָיו
שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב אָמֵן
גִּלְּחוּ אֶת שְׂעַר רֹאשִׁי
אֲנִי קֵרַחַת
מוּכָנָה לְנִתּוּחַ גּוֹרָלִי
כְּפֶסַע בֵּינִי לְחֹשֶׁךְ תְּהוֹמוֹת
בֵּינִי לְבֵין חַיִּים אֲחֵרִים שֶׁל פְּגוּעַת רֹאשׁ
מְשֻׁגַּעַת לְעוֹלָמִים
אוֹ לְמָוֶת
18.6
"בֻּצְּעָה קְדִיחַת חֹרִים Burr Holes בְּעֶצֶם הַגֻּלְגֹּלֶת
בְּהַרְדָּמָה מְלֵאָה
פְרוֹנְטָלִי שְׂמָאלִי וִימָנִי וְטֶמְפּוֹרָלִי שְׂמָאלִי וִימָנִי
נִצְפְּתָה כַּמְּצֻפֶּה בַּצֶּקֶת בְּרִקְמַת הַמּוֹחַ
חֲשִׂיפַת הַדּוּרָה
חִתּוּךְ הַדּוּרָה
הַדּוּרָה כְּחַלְחַלָּה
דֶּרֶךְ חֹרֵי הַקִּדּוּחַ
לְאַחַר פְּתִיחַת הַדּוּרָה
פָּרַץ בְּלַחַץ מֻגְבָּר וּבְכַמּוּת מְרֻבָּה
נוֹזֵל מוֹחִי צָלוּל
בִּשְׁטִיפַת הַחֹרִים נִרְאָה מַעֲבַר נוֹזֵל הַשְּׁטִיפָה
מִיָּמִין לִשְׂמֹאל
בֵּין פְרוֹנְטָלִי לַטֶּמְפּוֹרָלִי
אֵין עֵדוּת לְדֶמֶם".
שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב אָמֵן
עָשׂוּ לִי שְׁטִיפַת מוֹחַ
נָקְבוּ שְׁנֵי חֹרִים בְּגֻלְגָּלְתִּי
הִשְׁאִירוּ חוֹתָּם בְּמִצְחִי
סִימַן לֵדָה
כְּמוֹ מַתָּנָה אֲנִי מַעֲנִיקָה לַאֲהוּבַי
אֶת הַזְּכוּת לָגַעַת בַּדּוּרָה
שֶׁתִּרְעַד יָדָם
כְּאִלּוּ נָגְעוּ
בְּמוֹחַ כָּמוּס וְסוֹדִי
עֲשָׂרָה יָמִים וְלֵילוֹת
אַיֶּכִּי
וְהַנְּשָׁמָה
אַיֶּהָ
הַאִם עָלְתָה בְּמִנְהָרָה מוּאָרָה
הַבָּא לְקַבְּלָהּ אִישׁ שֶׁל אוֹר
כֻּלּוֹ אַהֲבָה
הַאִם הָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת בִּסְפִירוֹת סוֹדִיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת אוֹ
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ
"אֲדֹנָי אֲדֹנָי
שְׁמַע קוֹלִי"
"לְהוֹדִיעַ כְּשֶׁוַּרְדָּה מִתְעוֹרֶרֶת"
לַאֲהוּבָה מִשִּׁכּוּן בָּבְלִי שֶׁבֵּיתֵנוּ מוּל הַפַּארְק
כָּךְ בַּפֶּתֶק בַּתִּיק הָרְפוּאִי
בִּכְתַב יָדָהּ הָרָהוּט —
זֹאת הִיא שֶׁנָּגְעָה בְּנַפְשִׁי דֶּרֶךְ כָּל שִׁכְבוֹת הַזְּמַן
שֶׁבָּאתִי אֵלֶיהָ מֵהַקֹּר שֶׁל הַר הַצּוֹפִים
מִן הַגַּעְגּוּעַ וְהַחֶסֶר
אֶל הַשְּׁקִיעוֹת הָאֲדֻמּוֹת בְּיַם תֵּל אָבִיב
וְהָיְתָה לִי פַּת שֶׁל לֶחֶם
יַיִן אָדֹם
בַּיִת מוּל הַפַּארְק
וּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם חָשַׁבְתִּי לָנֶצַח
זֹאת הִיא שֶׁבְּעֵרֶב הַתְּאוּנָה נִפְגַּשְׁנוּ בַּקָּפֶה
בָּרְחוֹב הַיּוֹרֵד אֶל הַיָּם
כְּדֵי לְהָקֵל עַל שִׁבְרִי בְּשֶׁל אַהֲבָתָהּ שֶׁבָּאָה אֶל סוֹפָהּ
זֹאת הִיא שֶׁנָּהֲגָה בַּמִּינִי מַיְנוֹר הַחוּמָה הַחֲדָשָׁה
בַּדֶּרֶךְ אֶל בֵּיתֵנוּ מוּל הַפַּארְק
וְאַמְבּוּלַנְס פִּנָּה אֶת שְׁתֵּינוּ חַסְרוֹת הַכָּרָה
רֹאשִׁי עַל יְרֵכָהּ
יְמִינָהּ תְּחַבְּקֵנִי
וַאֲנִי יְשֵׁנָה
וְהוּצְפָה חֲרָדָה וְאַשְׁמָה —
נֶחְבְּלָה בְּעַצְמָהּ וְהַמִּינִי מַיְנוֹר הַחֲדָשָׁה הַחוּמָה טוֹטָאל לוֹס
כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה בַּמִּיּוּן אַחֲרֵי שָׁעָה
רוֹפֵא אָמַר לָהּ
"וַרְדָּה תִּשָּׁאֵר צֶמַח"
זֹאת הִיא שֶׁבִּקְּשָׁה בְּכָל זֹאת:
"לְהוֹדִיעַ כְּשֶׁוַּרְדָּה מִתְעוֹרֶרֶת"
וְעוֹטֶפֶת אוֹתִי מֵאָז וְעַד הַיּוֹם כְּמוֹ אֵם וְאָחוֹת
שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב אָמֵן
עֵינַיִם עֲצוּמוֹת
גֶּבֶס
מִלְּמַטָּה עַד לְמַעְלָה
עָבֶה וְלָבָן
קָרַחַת, זוֹנְדָּה וְצִנּוֹרוֹת צִנּוֹרוֹת
עֲשָׂרָה יָמִים וְלֵילוֹת
וְהִנֵּה אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת לְאַט
לְאִטִּי
"אַמְנֶזְיָה לִטְוָח קָצָר טְוָח אָרֹךְ" הֵם אָמְרוּ
אֲנִי טַבּוּלָה רָסָה
לֹא מִתְגַּעְגַּעַת לְדָבָר
לֹא לָאֶתְמוֹל שֶׁחָלַף
לֹא לַמָּחָר שֶׁיַּגִּיעַ
הַהוֹוֶה פֹּה
לֹא מִשְׁתַּנֶּה
לֹא מִתְקַדֵּם
לֹא נָסוֹג
לֹא שֶׁלִּי
"אֵינָהּ מִתְמַצֵּאת בַּמָּקוֹם, בַּזְּמַן,
עֲדַיִן מְבֻלְבֶּלֶת, מַצָּב כְּלָלִי טוֹב, אִי שֶׁקֶט מוֹטוֹרִי,
יוֹדַעַת אֶת שְׁמָהּ וּכְתָבְתָּהּ"
בָּבְלִי מוּל הַפַּארְק
דַּע מֵאַיִן בָּאתָ
"פרפר הגבס" מאת ורדה שפין גרוס הוצאת עמדה | 65 עמודים| 72 שקל לרכישה ישירה לחצו כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה